שאלה: אם אינני מבין אי אילו מילים הכתובים בספר הזוהר, האם כדאי לי לפתוח מילון?

תשובתי: בשום פנים ואופן לא! בשביל מה?! מה המילון יכול לומר לך?

שאלה: האם כדאי לי לשמוע את ספר הזוהר בשפה שהורגלתי אליה?

תשובתי: יותר טוב לשמוע את הזוהר בשפה שאותה אתה מבין. בכך יהיה לך קשה יותר. כי אם אני שומע רצף של מילים שאינן מובנות לי, אז לא קיימת שום בעיה - אני מיד חושב על רוחניות. אבל בזה אינני משקיע שום מאמצים.

נניח שאני קורא כיצד פרעה חלף ליד פרות, נפגש עם משה והם הלכו יחד. מה טוב יותר - שאני מבין את הסיפור הזה או שאינני מבין? אם איני מבין, אז אני מייד מנסה לחדור למשמעותו הפנימית - מה זה מסמל ברוחניות, אילו רצונות, אילו אורות, מסכים, פרצופים, מה מתרחש שם - פעולות של השפעה או של קבלה.

אם אני מבין את הסיפור - הוא מבלבל אותי, כאילו שאני קורא על איזה מחזה מהעולם הזה. אבל כדאי לנו לקרוא על המחזה הזה ודווקא דרכו להשתדל להרכיב תמונה רוחנית. להתגבר על הניתוק בין שני התמונות - זה מהווה את אותם המאמצים, המביאים אותנו לרוחניות.

התינוק אינו יודע על מה מדברת אימו. למה זה באופן כזה העולם שלנו בנוי? הוא אינו יודע מה רוצים ממנו, אבל המאמצים שלו להבין עוזרים לו לגדול ולהפוך להיות מבוגר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

הזוהר: פרשת מצורע, אות ו': בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם.

זהו המצב הפנימי של האדם, שיכול להגיע גם ביום שמש, אבל האדם ירגיש שהוא בלילה, חושך, תחת השפעת הכוחות הרעים. אבל לפחות הוא משיג שזה לילה, חושך ושלטון הרוע. הרי לפעמים הוא חושב שהכל טוב, והצלחה מחכה לו.

אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים.

כל המחשבות והרצונות שבאמצעותם פעם התחברתי עם אחרים, שאפתי לגלות את הבורא, רציתי שיתקנו אותי מלמעלה, גם דועכים ומתייבשים בתוכי ונעלמים.

והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.

אם זה היה שקר נקי, ניתן היה מיד לגלות אותו. ידוע אפילו מתוך חכמת הקבלה, שאם בן אדם רוצה להציג את השקר כאמת, הוא קודם כל צריך להגיד משהו אמיתי, ואז לשקר. אז יאמינו לו.

הזוהר: פרשת מצורע, אות ז': כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים.

"התרנגול" בתוכנו משמעו כוח התמודדות שאיתו עובד האדם בלילה לפני השחר. תרגנול ממין זכר נקרא בעברית גם גבר.

ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.

ככה האדם מרגיש את כל מה שמתרחש בתוכו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשבא הבוקר…
החושך המלא באור!
"שלחני כי עלה השחר"

אין זה חשוב כיצד אני מרגיש בזמן שאני קורא בספר הזוהר. אני נותן לו להשפיע עליי, כאילו שאני מקבל עירוי - והוא כבר עובד בתוכי.

ומה שלא יקרה, העיקר להמשיך. כלומר אני מתעלה מעל להתרשמויות האגואיסטיות שלי, ואיני שם לב לעצמי: כיצד אני מרגיש את הרצון האגואיסטי שלי. אני נבהל, שמח, נמצא בנירוונה או במצב של אימה, בתסבוכת או ברוגז וכעס - אבל זה לא מדאיג אותי! אני נמצא מעל כל זה! ולא חשוב שאני מרגיש כך, העיקר שיחד עם זה אני ממשיך בעבודה שלי.

ישנה הרגשה בתוך האגואיזם שלי, בתוך הרצון ליהנות, היכן שהבורא משחק בי, ועליי כל הזמן להתעלות מעל ההרגשה הזו ולהמשיך בדרך, כאילו שום דבר לא קרה: "אין לי צורך במתנות שלך ובעונשים שלך - יש לי צורך בך עצמך! ואל תבלבל אותי עם כל הרגשות האחרים".

רק העקשנות הזו תניב תוצאות!

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הכל מונע על ידי האהבה…
ספר הספרים

במסגרת תוכנית הטלוויזיה "שלבי הסולם" שוחחתי על אנטומיה רוחנית עם ניב נבון, מנהל תוכן באתר האינטרנט של "קבלה לעם".

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תכניות קודמות:
שיחה על גאווה וכבוד
שיחה על "מנהיגות"
שיחה - "דילמות"

רבי נחמן מברסלב: "בלימוד הזוהר היה בוכה הרבה, עד שיזכה להבין".

כשאני חושב על הרצון המתוקן אני מתאר את כולו - כשלי. אין אחרים, הם בתוכי, וכל זה - זה אני! לכן כשאני קורא את בספר הזוהר, אני מתאר לעצמי שהכל מתרחש בתוכי. הרים, פסגות, נהר היוצא מגן עדן, מעלה - מטה, גשמי - רוחני, פרעה, משה, אברהם, גברים, נשים, מתחתנים ומולידים ילדים - כל זה מתרחש בתוכי, בתוך הרצונות שלי. יותר אין שום דבר.

תופעות שונות בתוך הרצון שלי מספרות לי על המתרחש. ספר הזוהר אומר לי מה שמתרחש בתוכי, בכל הכלי הענק של הרצון, שבו כלול הכל. מחוץ לו לא קיים דבר - כל המציאות - בתוכי. אז היכן הבורא?! - הוא גם שם בפנים. אם אני אצליח בתוך הרצון הזה להגיע להרגשת האיחוד, השפעה ואהבה בין כל חלקיו, פירוש הדבר שגיליתי את הבורא.

הבורא נקרא "בוא וראה" - "תבוא ותראה". היכן? בתוך הרצון, היכן שנמצא האור. האור נתפס ונקלט רק בתוך הרצון.

ככל שאתם תשתדלו יותר באופן הזה לשנות את ההסתכלות שלכם, כך ביתר קלות זה פתאום יסתדר. צריך פשוט להוריד זוג משקפיים אחד, שבהם אנחנו רואים את העולם שלנו, וצריך להסתכל בפוקוס אחר. ואז אנחנו פתאום נגלה, שהמציאות מתבררת כשונה לחלוטין - לא המציאות שאנחנו רגילים לה. פשוט צריך להסיר ממנה את תמונת העולם הרגילה המסתירה אותה.

הזוהר נכתב בכוונה בשפה כזו, כאילו שמדובר על העולם שלנו: אברהם, יצחק, יעקב, עם ישראל היוצא ממצרים. הוא מסביר לנו כך בכוונה, בכדי שמהפוקוס המורגל מהעולם הזה אנו נעבור לפוקוס שני, פנימי, ואז נראה שהכל מתרחש בתוכנו. אדם הוא עולם קטן. זהו התנאי שלפיו ניתן להבין את הרוחניות!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

חלק א': זוהר לעם, פרשת כי תשא, אות ט"ז

להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ן

להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ט

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת מצורע, אות טז

נושא: כל ההתקדמות של האדם נמדדת דווקא מתוך גילוי הקלקולים המתגלים בו, במהלך דרכו הרוחנית. לכן יש לו על מה לשמוח, כי יש לו מה לתקן (05:50)

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים… אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם… שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב"

המשך קריאה

באותם השלבים שבהם אנחנו מתקדמים, אין לנו צורך לחשוב הרבה. אנחנו סבורים שככל שנבין את החומר טוב יותר, כך נתקדם יותר - זה לא נכון!

ישנם בני אדם יותר רגישים, ישנם יותר הגיוניים, יותר חכמים. וישנם מוגבלים גם בזה וגם בזה. אבל אין אנו לומדים על ידי השכל. האדם שהוא רגיש לא בהכרח מקבל התרשמויות נכונות ומתקדם. ההתקדמות כלל אינה תלויה בכמה אני מבין או מרגיש את החומר. ההצלחה תלויה אך ורק במאמצים. כתוב: "יגעת ומצאת - תאמין".

אין כאן שום בדיקות כמו בעולם שלנו - האם הצלחת במבחן, האם אתה מרגיש דבר כזה או אחר, האם ביצעת פעולות מסויימות, האם הצלחת או לא. כל זה לא קיים! תשכח מכל הגישות הקיימות בעולם שלנו. כל זה אינו שווה דבר. ברוחניות מתחשבים רק במאמצים. האם אתה באמת משקיע את כל כולך? - אז המעשה נעשה. ובהתאם לזה אתה מצליח. אין שום דבר אחר.

יותר לא מתחשבים עם שום דבר. כמה שתחווה רגשות טובים או רעים, כמה מכות שלא תעבור - אין זה מעיד על שום דבר. לכן כל רגע צריך לחשוב רק על המאמצים - עד כמה אני מסוגל להכריח את עצמי דרך הקבוצה להתחבר לבורא. זוהי השפעה נקייה וטהורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

זוהר - זהו כינוי לאותו האור המגיע מראשו של אריך אנפין - מהמצב של גמר התיקון, דרך עשרת המקובלים הענקיים האלה, המהווים את עשר הספירות העיקריות, הוי"ה שלמה.

זוהי המערכת העליונה המקורית, אשר ירדה לדרגה מסוימת, ובעל הסולם קירב אותה עוד יותר אלינו. יוצא שאנחנו נמצאים בקשר עם המצב הגבוה ביותר והכל נעשה עבורנו!

זוהר - זה גילוי המערכת העליונה שבה מתירים לך ללחוץ על כפתורים. ואינך יודע על אילו כפתורים אתה לוחץ, אבל המערכת מתרגמת אותם לפעולות הנכונות.

המקובל מבין מה אתה רוצה, הוא נותן לך, לא את מה שאתה מבקש על ידי הצעקות שלך - אלא בהתאם לצורך הפנימי שלך, את מה שנחוץ לך באמת. לכן כתוב על ספר הזוהר, שזהו הספר המיוחד ביותר מכל ספרי הקבלה.

"תלמוד עשר הספירות" - זהו ספר מיוחד. אבל הוא כתוב צורה שמסיחה את דעתנו, ואיננו מסוגלים לחבר את הרגש בקריאה. יכול להיות, שלאחר שנקרא בספר הזוהר נוכל להתחיל לקרוא את תע"ס בצורה נכונה. כמו הזוהר שפונה אל הרגש, יחד עם פירוש "הסולם", הפונה אל השכל, מנענע אותנו לשני הצדדים האלה כך שאיננו מסוגלים לעמוד מולו.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הכל מונע על ידי האהבה…
רבי שמעון ותשעת תלמידיו

אחמדינג'אד או קוץ באצבע

קליפים נוספים:

משבר גלובלי - מכות מחוסר איחוד

תן לו מכות

התכללות רוחנית מתבצעת ע"י הכוח שמגיע מהבורא. למרות שהתכונות שלנו מתכללות אחת בשנייה, זה מתממש מחוץ לנו, למעלה ואי אפשר לעשות את זה ברמה שלנו. אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב ביניהן כאן, לפניי, על השולחן - בצלחת אחת. אני צריך להעלות אותן למעלה, למקור שלהן, מקום שבו הן מתכללות אחת בשנייה לאחד שלם, בתוך הבורא - ושם אני אעבוד על ההתכללות שלהן.

הרצון שלי לכלול את התכונות האלה נמצא כאן, בשטח שלי, בעולם הזה. אך על מנת ליצור את ההתכללות שלהן אחת בשנייה, אני צריך להעלות אותן לשורש - לכתר של המדרגה הזאת ולהתחבר למקום שבו הן פועלות כאחד שלם. הרי זה לא חיבור חומרי, בו כמה אטומים מתחברים למולקולה אחת ויוצרים סוג של "סגסוגת", כמו אחרי התכה.

בחיבור הרוחני, לא נשאר כלום מקו ימין וקו שמאל ויוצא קו אמצעי - כמו משהו חדש לגמרי, ואי אפשר לזהות שהוא מורכב חלקית - מקו שמאל וחלקית - מקו ימין. ההתכללות מתקיימת בתכונה החדשה, על פני התכונות שהיא מורכבת מהן.

הרצון ליהנות, שמתחבר עם המסך ועם האור החוזר, כדי לעבוד למען השפעה - נראה כי הרצון שלמטה עם המסך (כוונה על מנת להשפיע) - למעלה; כאילו הכוונה והרצון מתקיימים בנפרד, ואלה שני מרכיבים נפרדים, ולא אחד שלם. אבל זה לא נכון! מושגים של העולם שלנו נותנים הסבר כזה, אבל ברוחניות הכוונה והרצון חייבים להיות בלתי מופרדים; מחוברים אחד עם השני; מתכללים זה בזה.

הכוונה מחליפה את אותו הרצון מקצה לקצה, ומנצלת אותו על מנת לקבל, או על מנת להשפיע. לכן העבודה שלנו ב"יום השלישי" של התכללות אחד בשני, של יצירת גוף משותף אחד וגם עבודה פנימית של האדם, ביצירת הקו האמצעי של התכונות שלו עם צד ימין וצד שמאל לתוך אחד שלם - מחייבת אותנו להתכלל בבורא. הרי בתוך הבורא נמצא המקור של כל הדברים המנוגדים האלה, בו הם מתקיימים באחדות. לכן ביום השלישי, אחרי שעלו לבורא, התגלה ניגוד רוחני לבורא - מוות רוחני של הרצון מסוג: "שכם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאב הריפוי של היום השלישי
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנו צריכים לשאוף להרגיש את עצמנו כאדם אחד, עם לב אחד, כדי להידמות לאור עליון שיפעל עלינו.

המקובל הגדול רבי משה קורדוברו (הרמ"ק, המאה ה-15) כותב בספרו "אור יקר": "כשאנו עוסקים בספר הזוהר, אנו מעלים כוח הנשמות של הצדיקים ומחדשים את האור, שנוצר בזמן שברא את הספר, והשכינה מאירה, אוסף כל הנשמות, זוהרת באור הזה. וכל העוסקים בספר הזה חוזרים ומעירים את האור הקודם הזה, שגילו בזמנם רבי שמעון בר יוחאי והחברים שלו…".

לכן אנו מצפים מהאור, שאותו גילו יוצרי הזוהר, שיפעל עלינו דרך כל המערכות שהם אספו לאחר השבירה והכינו עבורנו, כדי שתהיה להם אפשרות לפעול עלינו דרך המערכת המתוקנת מעולם אין-סוף עצמו.

המקובלים הגדולים האלה, פעלו ביחס אלינו, כפי שאנו בעולם הזה פועלים כלפי הילדים שלנו, מתוך רצון להשאיר להם ירושה טובה. לכן הם הכינו עבורנו מערכת מתוקנת, ספרי קבלה וכל מיני "ספרי לימוד", השאירו לנו עצות איך צריך לבנות קבוצת מקובלים, ומה צריך להיות התקנון שלה. מה שנשאר לנו לעשות זה רק להידבק אליהם כמה שאנחנו מסוגלים, כמו ילדים קטנים. ואז המערכת, שהם הכינו, תתחיל לפעול עלינו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 4.2.2010

רשומות קודמות בנושא:
רבי שמעון ותשעת תלמידיו
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
יחד ננצח

זוהר: פרשת מצורע, סעיף ח': כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה.

בוקר נקרא מצב שבו אני מעריך את תכונת ההשפעה. עכשיו אני מבין, יודע ומרגיש שההשפעה היא הדבר הגדול ביותר.

קודם הסתכלתי על אהבה, השפעה, קשר עם אחרים - והכל היה נדמה לי כחושך, מאחר ולא הרגשתי מזה שום תועלת: "מה אני מרוויח מזה?! אין בזה שום הגיון, למה אני צריך לעשות את זה?!" כל זה נראה לי חסר טעם. ובכל זאת המשכתי בהתמדה ללמוד, לעבוד בקבוצה, ואז השפיע עליי המאור המחזיר למוטב. זה נקרא עבודה בלילה.

ואז מגיע מצב חדש ומתחילה להתעורר באדם תכונת השפעה, כוונה להשפיע. זה אומר שבשבילו בא הבוקר. כל אלו הם המצבים הפנימיים שלנו, ולא שינויים חיצוניים.

אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים (ולימין ולשמאל). והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמן לכל בני העולם להנות מהחסדים.

מתחילים מהחסדים. כיצד האדם משיג את הבוקר? - קודם כל הוא מתקן עצמו בתכונת חסד, ואז רואה את אור הבוקר - אור חסדים. לכן תפילת שחרית נקראת "אברהם".

כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד.

כל השינויים, שאנחנו רואים: יום, לילה, שמש, ירח - מתרחשים רק ביחס לאדם. על ידי התהליכים הפנימיים שלנו אנחנו מעוררים את הכוחות האלה זה אחר זה, או את כולם יחד וכך מרגישים את זרימת הזמן.

"וזרח השמש" - זה אומר, שהאדם מסוגל לגלות את אור החכמה, המלובש באור החסדים. אם אני יכול לגלות רק אור החסדים - זה עדיין בוקר, לפני זריחת השמש. אם אינני מסוגל לגלות אפילו את אור החסדים בהתאם לרצונות שלי, זה נקרא לילה. גם עכשיו אנחנו נמצאים באוקיינוס אין סופי של אור חכמה, אבל אין לנו רצונות של השפעה, חסדים, לכן אנחנו לא יכולים לגלות שום אור.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
החושך המלא באור!
כל החיים – בין שני אורות

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קס"א: ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. אלו שלשת ימים הם כנגד ג' ימים של שכם, שכתוב, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

יום השלישי - זה תמיד כאב, היום הקשה ביותר בתיקון, כי ביום הזה מתרחש חיבור הדדי של הקווים ימין ושמאל. זה לא קו הימין, כמו היום הראשון, כאשר עלינו להתחמש בכוח ההשפעה. ולא קו שמאל, היום השני, כאשר צריך לבדוק איזה חלק שלו ניתן לחבר לרצון להשפיע.

היום השלישי - זוהי התמזגות הדדית של תכונה אחת עם התכונה השנייה, ובעולם שלנו לא קיים דבר כזה. בעולם שלנו יש רק חיבור, כאשר אחד מתחבר עם השני, ואחד משקיע, למשל את המוח שלו, והשני - את הרגש. ואז הם מתחברים ומשלימים זה את זה. מאחר ובעולם שלנו קיימת רק תכונה אחת - לקבל. האיחוד מתרחש רק בתוך של התכונה היחידה הזו, בהיבטים ובצורות השונות שלה.

ההתמזגות ההדדית שעליה מדובר ברוחניות, מסמלת שנוצר משהו חדש לחלוטין, שלישי, אשר אפילו שמורכב בבסיסו משני הראשונים, מהווה תופעה חדשה לחלוטין, אשר לא הייתה קיימת כלל. המשהו החדש הזה נקרא נשמה, או אדם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

שאלה: מה מיוחד בספר הזוהר שהוא מזמין בתוכנו תגובות כל כך חזקות?

תשובתי: זה לא ספר - זהו מתקן, שעל כפתוריו אתה לוחץ מבלי לדעת זאת בעצמך. וחוץ מזה, אנחנו לומדים את ספר הזוהר בקבוצה גדולה של אנשים מכל העולם. אנחנו מאוד שונים, אבל רוצים את אותו הדבר, ולכן אנחנו לוחצים חזק מאוד על הכפתורים האלה.

אנחנו פשוט לא תופסים זאת. תינוק, כשהוא צועק, הוא אינו מבין איזה מהומה הוא יוצר בבית. כי הרי המבוגר אינו יכול להתנתק ממנו, הצעקה מעוררת בו דאגה רבה. לילד גדול אתה יכול לומר: "לך לחדר שלך ואל תפריע לי!" ואילו עם תינוק בן חודש אינך יכול לנהוג באופן דומה - אתה מסתובב סביבו ויוצא מדעתך מרוב דאגה. דאגה זהה אנחנו גורמים לכוח העליון. כך פועל עלינו ספר הזוהר.

זה לא רק ספר - אתה נמצא במערכת שלמה של הבריאה, שאותה אתה מפעיל על ידי העיסוק בספר הזה והצעקה שבאה מהרצון לגלותו, בדומה לתינוק שמעורר את כולם ומאלץ את כולם לעבוד עבורו ולייצר בשבילו דברים, מזון, חיתולים, משחקים, רהיטים ועוד. האם הוא יודע מה הוא עושה? - לא! אבל כל העולם סובב סביב הצרכים שלו.

וברוחניות זה אותו הדבר. הכל מונע על ידי האהבה… אנחנו בעצמנו מבלי להבין זאת מפעילים מערכת שמתחילה בתגובה לפעול עלינו - אבל לא בהתאם לדרישה התינוקית והאגואיסטית שלנו, אלה ברכות ובחסד, ומלמדת ועוזרת לנו להתקדם להשפעה.

אתה נמצא בין שני כוחות: הכוח האגואיסטי העצמי - מלמטה, וכוח של האור המקיף - מלמעלה. הם לוחצים עליך משני הכיוונים ואתה מרגיש כמו בן שמיים וארץ. נכנסת למערכת של הכוח העליון בכך שפתחת את ספר הזוהר. זו מערכת שונה לחלוטין, וזה אומר שאתה הולך בדרך תורה, בדרך של האור.

עד אז התפתחת לפי ההכרחיות, בתהליך של האבולוציה, כמו כל הטבע. הרצון שלך ליהנות תמיד חיפש היכן יותר טוב ולאן לברוח מהמכות. אבל בזה לא התקדמת לעבר הבורא, אלה רק חיפשת לעצמך פינה נוחה יותר. כך הייתה ההתפתחות שלנו עד היום. עכשיו אתה מעורר על עצמך כוח אחר לחלוטין מלמעלה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010