זוהר, פרשת וישב, סעיף קי"ד: אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות.

אם אור ההשפעה לא יאיר והרצון האגואיסטי יבוא אל האדם וישלוט בו, אז אפילו הצדיק הגדול ביותר בעל המסכים החזקים ביותר, ירגיש את טעם המוות - ניתוק מהאור, מהבורא. אחר כך הוא יתגבר על הניתוק הזה ויתקן את רצונו. אבל תחילה, לאיזה רגע קט, יתנתק מהקדושה וירגיש את טעם המוות. הוא יפול לשליטתו של הרצון ליהנות, יטעם אותו ויקבע - זהו טעם המוות.

האדם חייב להרגיש את שליטתו של האגו, ההתגברות עליו היא רק באמצעות הסביבה, לבד אנחנו לא מסוגלים לגבור עליו. רק הסביבה מראה לי שהרצון לקבל, שתחת שליטתו אני נמצא, זה מוות.

ואם לא תגיע העזרה מהסביבה, לא יעזור לי שום דבר, אני אשאר תחת שליטת הרצון לקבל ולא אבין שאני נמצא במוות. אני אחיה וארגיש שהכל בסדר גמור, כמו שאני מרגיש עכשיו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
החושך המלא באור!