אני – מקובל

אני – מקובל

אמירה: יש לך זקן, כיפה שחורה, שלושים שנה אתה גר בבני ברק. חרדי…

תגובתי: חרדי – זו אידיאולוגיה, גישה לחיים, למדינה. זה לא אני. אני מקובל.

מקובל הוא אדם שמשתוקק להשיג את הבורא על ידי השוואת הצורה אליו, כלומר רכישת תכונותיו. קבלה היא מדע על גילוי הבורא (במידת ההשתוות אליו).

אני מקיים את המנהגים של העם שלי (מצוות ארציות), כי אני מחשיב אותם למסגרת תרבותית וחברתית של העם. אך יש לזכור כי הבורא ציווה להשיג אותו, ככתוב: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך", וכן "דע את אלוקי אביך".

בזה נעוץ ההבדל בין מאמינים למקובלים: חוץ מביצוע מנהגים ארציים, מקובל מבצע את תיקון הנשמה.

7 comments

  1. לרב היקר,

    החוזה מלובלין כותב: "וידועים דברי הזהר הקדוש שהתרי"ג מצות הם תרי"ג עיתין, תרי"ג עצות לאדם כיצד ידבק האדם בקונו. אם כן, המצוה מורכבת מב' חלקים, מחלק המעשי שבה, ונוסף על כך חלק התכלית של המצוה שהיא לקרב ולדבק את האדם לקונו. נמצא א"כ, שמצד החלק המעשי של המצות הם רבים, וזה כמו העצים הרבים של היער (עץ ועצה שורש אחד להם). אולם מצד פנימיות הדברים, מצד תכלית הדברים כל המצות כונה אחת להם – קרבת השם ודבקות בהשם" 

    כאן אנחנו רואים איך אפשר להראות את חשיבות המטרה של המצוה, ואין צורך להפריד את המטרה של המצוה ממעשה המצוה (ולומר שהחלק המעשי היא סתם מנהג). לפי מה שנאמר למעלה שני הפנים של המצוה קשורות זו בזו

  2. אני יודעת  עוד מילדותי שמקובלים הם אנשים שאומרים  את העתיד ופותרים בעיות.  אני זוכרת שההורים שלי לקחו אותי לכמה מקובלים. אני יודעת שיש אנשי עסקים ואפילו פוליטיקאים שלא עושים שום צעד בלי עצה של המקובל שלהם. אני יודעת גם שאתה לא מתעסק בזה. אז איזה מקובל אתה? תחשוב על זה שאולי דרך זה אפשר (כי זה מה שמענין את הציבור) לקרב אותם לחכמת  הקבלה. אולי הגיע הזמן להשתמש במניפולציה "קבלית". אתה יודע כמו שהנשם יודעות להשתמש "בנשיות" שלהם להשיג דברים. מה דעתך? תחשוב על זה.

  3. פרי חכם, אגרות קודש, בעל הסולם ב"ה ד' ויגש ו' טבת תרפ"ו

    ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא השי"ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש. והם דברים עמוקים מאד.

    להרחבה, ראו שיחת הרב על אגרת י"ז של בעל הסולם

    http://files.kabbalahmedia.info/files/

  4. תע"ס חלק א' – הסתכלות פנימית פרק ג' (ספר קבלה למתחיל עמ' 493 )

    צמצום פירושו, שהמלכות דא"ס מיעטה הרצון לקבל שבה, ואז נעלם האור, כי  אין אור בלי כלי   

    יד)  וזהו דבר הצמצום, אשר הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה, המכונה "מלכות דא"ס",  שה"ס מחשבת הבריאה שבא"ס, הכוללת כל המציאות, קישטה בעצמה להתעלות ולהשוות צורתה ביותר לעצמותו ית'. וע"כ מיעטה את רצונה מלקבל שפעו ית' בבחינה הד' שברצון. בכונה, שעל ידי כן יתאצלו ויבראו העולמות עד לעוה"ז. שבאופן זה תהיה מותקנת צורת הרצון לקבל, ותשוב את צורת ההשפעה, ובזה תבוא בהשואת הצורה אל המאציל. והנה אחר שמיעטה ברצון לקבל, ממילא נסתלק משם האור, שכבר נודע שהאור תלוי ברצון, והרצון הוא המקום של האור. כי אין כפיה ברוחניות.                                  

  5.  למה אין הרגשת זמן ברוחניות

    ליקוטי מוהר"ן תנינא פרק סא:

    הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּמּוּבָא. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא בֶּאֱמֶת דָּבָר נִפְלָא וְנֶעְלָם מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי. אַךְ דַּע, שֶׁעִקָּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְבִינִים, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁשִֹֹּכְלֵנוּ קָטָן, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵֹֹּכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַזְּמַן נִקְטָן וְנִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר. כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵֹֹּכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כֹּחַ הַמְדַמֶּה, אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבֹר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם, שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵךְ כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת מְאֹד, וְאַחַר – כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה, אֲזַי רוֹאִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם, הוּא זְמַן מֻעָט מְאֹד בֶּאֱמֶת. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁאַחַר – כָּךְ בְּהָקִיץ אָז חוֹזֵר הַשֵֹֹּכֶל אֵלָיו, וְאֵצֶל הַשֵֹֹּכֶל כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה אֶצְלוֹ, רַק שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הֵם שִׁבְעִים שָׁנָה גַּם אֵצֶל הַשֵֹֹּכֶל שֶׁלָּנוּ:וּבֶאֱמֶת בְּהַשֵֹֹּכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִשִֹֹּכְלֵנוּ, גַּם מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב אֶצְלֵנוּ לְשִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ הוּא גַם – כֵּן רַק רֶבַע שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת. כִּי כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲבֹר שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם, וּבֶאֱמֶת אָנוּ יוֹדְעִין אַחַר – כָּךְ בַּשֵֹֹּכֶל שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא רַק רֶבַע שָׁעָה, כְּמוֹ – כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הוּא בַּשֵֹֹּכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה, רַק שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים זֹאת. כִּי גַּם בַּחֲלוֹם אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַחֲלוֹם וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ, שֶׁכָּל זֶה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם, וְהַכֹּל הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה מַאֲמִין לוֹ כְּלָל, כִּי לְפִי הַדִּמְיוֹן שֶׁבַּחֲלוֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים מַמָּשׁ; כְּמוֹ – כֵן מַמָּשׁ, אַף – עַל – פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, בַּשֵֹֹּכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה שֶׁבַּשֵֹֹּכֶל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה, גַּם אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבַּשֵֹֹּכֶל הַגָּבוֹהַּ מִשִֹֹּכְלֵנוּ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שָׁם, בַּשֵֹֹּכֶל הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר, רַק לִזְמַן מֻעָט וּפָחוּת מְאֹד. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל – כָּךְ, שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל, כִּי מֵחֲמַת גֹּדֶל הַשֵֹֹּכֶל מְאֹד, כָּל הַזְּמַן אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁאֶצְלֵנוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעוֹבְרִים בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ – כֵן יֵשׁ שֵׂכֶל לְמַעְלָה מִשֵֹֹּכֶל, עַד שֶׁהַזְּמַן נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי:

  6.  שלום הדר

    "מקובל" זה לא כל הדברים שאת מתארת. גם אני פניתי לאותם "מקובלים" בזמנו, ושם חגגה המניפולציה בכל הדרה. כמו למשל, אם אקנה לאישתו של אותו "מקובל" את מצרכי השבת, אעשה תיקון לנשמתי.

    הרב ד"ר לייטמן הוא מדען, וחוכמת הקבלה היא מדע. הרב מלמד רק מספרים של בעלי השגה שהגיעו לדרגה זו. כמו אברהם אבינו, משה, הרשב"י, האר"י הקדוש, בעל הסולם והרב"ש, ואינו מוסיף ואינו גורע.  

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest