זוהר: פרשת מקץ, סעיף ק': ועל כן למדנו, הרשעים שבגיהנם, בשעה שנכנס השבת, נחים כולם, ויש להם חירות ומנוחה. בשעה שיצא השבת, יש לנו לעורר עלינו את השמחה העליונה, שננצל מאותו העונש של הרשעים הנדונים משעה ההוא ולהלאה. ויש לנו להתעורר ולומר, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. זה הוא נועם העליון, שמחת כל, המוחין דישסו"ת. ועל זה נאמר, דרכיה דרכי נועם.

"הרשעים" הם אותם הרצונות שמחייבים אותנו להרגיש את עצמנו בגיהנום - הרגשת הבושה, שמתעוררת בתוכנו בגלל שאנחנו רואים את תכונת ההשפעה וכנגדה את הרצונות שלנו, שעדיין אינם מתוקנים.

עלינו לבחון כל תכונה שלנו במצב הזה. לא ניתן להגיע לתיקון מבלי להרגיש קודם את הגיהנום בכל תכונה ותכונה שאיננה מתוקנת, המנוגדת לבורא. וכאשר אנחנו נשיג את כל זה, נגיע לתיקון, ואז כל הדרכים הופכות ל"דרכי החסד". אנחנו קובעים זאת כך בעצמנו!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
מתי "הרשעים" יוצאים לחופשי