קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בפוסט כתבת, שאחרי הנפילה מהדרגה הרוחנית, מ"אהבת הזולת", ל"שנאת חינם", חכמי התלמוד (כך כונו המקובלים של אותם זמנים), עשו תיקון מיוחד בהשגחה העליונה, כפי שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות יא'. תוכל אולי להרחיב בעניין, לא ברורה לי כוונתך?
תשובה: הבריאה היא נשמה אחת, שנשברה לחלקים, לנשמות פרטיות, שבהן מתגלה בצורה הדרגתית האגואיזם, ההתרחקות ההדדית בין הנשמות שהולכת וגדלה.
בכמות מסוימת של נשמות פרטיות התעוררה השתוקקות לחיבור כפי שהיה לפני השבירה, ומהנשמות האלה נוסדה קבוצה שנקראת "עם ישראל". כתוצאה מהחיבור הם הרגישו את מצבם המתוקן, מצב ההשפעה והאהבה – את הבורא.
שיטת האיחוד שלהם מעל האגו הפרטי, של כל אחד ואחד, כללה התנזרות מדברים מסוימים, כפי שכתוב בהקדמה לתע"ס אות ה': "תבין דברי חז"ל במסכת אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל."
בהקשר זה ה"תורה" ו"חוכמת הקבלה" הם היינו הך. זאת משום שכל ספרי הקודש מדברים רק על תיקון האדם עד לדרגת האהבה וההשפעה השלמה, עד לדרגת הבורא. כמו שכתוב: "בראתי יצר הרע בראתי תורת תבלין", כלומר בראתי את התורה בשביל לתקן את היצר הרע, "כי המאור שבה מחזירו למוטב", מביא את האדם להשתוות עם הבורא, עם הטוב וההשפעה.
בהמשך ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות ז' כתוב: "שהרי עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו מהרצון לקבל הנאות מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת מוטל עליו לחיות חיי צער ולעמול בתורה, כנ"ל במשנה. אכן, אחר שגמר והשלים את דרכה של תורה, וכבר זיכך גופו, ומוכשר לקיים התורה והמצוות לשמה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו", כשהתנקה מהאגואיזם, "הרי הוא בא לצד השני של המטבע, שהוא חיי עונג ושלווה רבה, שעליה הייתה כוונת הבריאה "להטיב לנבראיו" דהיינו החיים המאושרים ביותר שבעולם הזה ובעולם הבא."
וכן באות יא' כתוב: "אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו את דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה, כי אמרו "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. והיינו משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". הרי שהמציאו לנו עניין חדש במקום הסיגופים המובאים במשנה אבות הנ"ל, שהוא "המאור שבתורה", שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק התורה והמצוות לשמה"
כלומר אנו רואים מתוך דברי חכמי התלמוד, שהם הקלו לנו את התיקון והמציאו לנו אמצעי חדש לתיקון: במקום הסגפנות המתוארת במשנה, את האור שנמצא בתורה, שיש בו הכוח המספיק לתקן את האדם.
איך הם עשו זאת? על ידי תיקון נשמתם שבנשמה הכללית, נשמת אדם, הם הביאו את כל מערכת הנשמות למצב שבו כבר לא היו נחוצות ההגבלות, בשביל תיקונה של כל נשמה ונשמה להשתוות עם המערכת. כי רק לימוד נכון, לימוד של עבודת המערכת עם רצון להבינה ולהתכלל בה מביא את האדם לתיקון, להכרה שהוא חי בחברה (של הנשמות) לא לפי הכללים, ולאחר מכן גם להתכללותו בה בהרמוניה.
בשיעור התכללותו במערכת, מתחיל האדם להרגיש את הקשר הפנימי בין בני-אדם (הנשמות), שבו מגלים את העולם העליון. בקשר הזה הוא מרגיש גילוי של כוח מרובד עליון יותר, שיוצר ומחזיק את המערכת. הוא מרגיש את הבורא!
שיעור על פי הקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות ד' עד אות ה')
שיעור על פי הקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות ו')
שיעור על פי הקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות ז' – אות ט')
שיעור על פי הקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות י' עד אות י"א)
פוסטים קודמים בנושא:
איך להתנהג בעולם הזה?
איך לתקן את האגואיזם
