דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / הרב"ש: ממי עלינו להיזהר – תקציר

הרב"ש: ממי עלינו להיזהר – תקציר

rabash.jpgלהלן תקציר שערכתי לאגרת ב' של מורי הרב"ש בעניין "ממי עלינו להיזהר".

אם אנשים עוסקים בתורה ומצוות, אך אינם דואגים להשיג בכך את מטרת הבריאה, תיקון האגו – לפי העיקרון "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" – אזי דעתם נחשבת להפוכה מ"דעת תורה". שכן, התורה אינה מאפשרת ללומדה "כדי לדעת" אלא רק לצורך תיקון. לכן, אדם המעוניין להתפתח רוחנית חייב להתרחק מאנשים כאלה, כדי לא לספוג את דעתם השגויה.

יוצא שמחילוניים – אין מה לחשוש.
מדתיים במקצת – צריך כבר להיזהר.
מחרדים – להיזהר עוד יותר.

אך יותר מכל, יש להתרחק מאלה שלומדים קבלה או שהיו מקורבים לבעל הסולם. מדוע? "כי בזמן שהיו נשענים על בעל הסולם, אזי היה להם מסך ועביות (אגו), מה שאין כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך להיראות רבנים גדולים, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין".

ידוע, שדבר קטן בלתי אפשרי לראות, ואילו דבר גדול – קל לראות. לכן, כאשר האדם נמצא בשקר שאינו גדול, אין הוא מסוגל לראות שהולך בדרך שקרית, משום שהשקר שלו אינו מספיק גדול בכדי לראות את האמת.
אך כאשר מידת השקר בו גדלה, כבר יכול לראותו, כלומר רואה את האמת, איך לעלות על המסילה הנכונה.

יוצא, ששקר גדול – זוהי נקודת אמת, המאפשרת הבנה שהולך בדרך מרמה – והיא הנקודה האמצעית בין שקר לאמת. לכן, בכדי להשיג "לשמה" (למען הבורא), הכרחי קודם לכן להשיג "לא לשמה" (למען עצמי) גדול, ורק לאחר מכן אפשר לעבור ל"לשמה".

"לא לשמה" נקרא שקר, ו"לשמה" – אמת. כאשר השקר קטן, אין הרבה מעשים טובים, אזי כוונת "לא לשמה" עדיין קטנה, ומשום כך האדם אינו מסוגל לראות את האמת. לכן בטוח שהוא הולך בדרך טובה ואמיתית, חושב שעוסק "לשמה" – עושה הכול על מנת להשפיע לבורא.

אם האדם מכפיל את "לא לשמה" (למען עצמי), אזי מסוגל לראות את האמת, משום שבהכפלת המרמה, השקר נראה ענק, רואה שהולך בדרך מרמה, "על מנת לקבל", ומתחיל לתקן את מעשיו, ועובר לדרך ל"לשמה". רק כאן, בנקודה זו, מתחיל "משלא לשמה, בא לשמה". אך כאשר מתיימר אדם לומר שעוסק "לשמה", אין הוא מסוגל לשנות את דרכו.

לקריאה נוספת: השפעת הסביבה (למתקדמים)

5 comments

  1. שמעתי מד. מוחא ולבא

    שמעתי י' טבת תרפ"ח גבעת שאול

    צריכים לראות אם האמונה הוא בסדר, היינו אם יש לו יראה ואהבה, כדכתיב "אם אב אני איה כבודי, ואם אדון אני איה מוראי". וזה נקרא בחינת מוחא.

    כמו כן צריכים לראות, שלא יהיה שום רצוניות להנאת עצמו, אפילו מחשבה לא יעלה לו לחשוק לעצמו, אלא כל רצוניות שלו יהיה אך ורק להשפיע להשם ית'. וזה נקרא בחינת לבא, שהוא ענין "רחמנא לבא בעי".

  2. זהר חדש/ נעשה אדם אות תרצג – תרצז

    תרצג) רבי אליעזר ורבי וכו': ר"א ור' עקיבא היו הולכים בדרך. אמר לו ר' עקיבא, רבי אמור לי, זה שכתוב, ס] ויאמר אלקים נעשה אדם. למה לא נאמר מיד, ויהי כן. כשאר כל הימים, כשהיה אומר הקב"ה דבר, מיד נאמר, ויהי כן, וכאן לא נאמר, אלא לאחר שאמר, נעשה אדם, כתוב, ויברא אלקים את האדם, היה לו לומר, ויהי כן.

    ס](בראשית א)

    תרצד) א"ל רבי עקיבא וכי וכו': א"ל ר' אליעזר: עקיבא, וכי זאת היתה במעשה בראשית  שלא נאמר בו ויהי כן, ולא יותר. והרי כתוב, ע] ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים, ולא נאמר ויהי כן, אלא ויעש אלקים את הרקיע. וכן,פ] יהי מארת ברקיע השמים ולהאיר על הארץ, היה לו לומר מיד ויהי כן, וכתוב, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים.

    ע] (לעיל אות י צ"ט) פ] (שם)

    תרצה) אלא אימא לך וכו': אלא אומר לך, כל דבר שלא היה בו כח האצול מלמעלה שיבוא וישלים אותו, נאמר מיד, ויהי כן. שהארץ הוציאה אותם בתשלום כל פעולתם ולא הוצרכו להמתין לכח העליון, שיבא להשלים תשלום אותה הפעולה.

    תרצו) אבל בכל דבר וכו': אבל בכל דבר ודבר שהוציאה הארץ, וקיום תשלום הפעולה לא היתה בה, הוצרכה להמתין עד שיבא הכח מלמעלה, ויעשה הקיום ושלמות הפעולה. ואז לא נאמר מיד ויהי כן.

    תרצז) וכן בכאן באדם וכו': וכן כאן באדם, הארץ הוציאה אותו דבר שהיתה יכולה לעשות, ועמדה, עד שיתן הכח, אותו שיש בידו לתת, ולפיכך לא נאמר מיד, ויהי כן, עד שבא הקב"ה, ונתן בו הכח מלמעלה, ועשה הקיום. ואז נאמר ויברא וגו'.

  3. זהר חדש/ נעשה אדם/ אות תש

    תש) עקיבא עקיבא מאן וכו': עקיבא עקיבא, מי יזכה לאריכות הגלות הזו, שנמשכת. כי לא יקום אדם, והיינו המשיח, שעתיד להגיע לענני השמים, לפני יום הששי. שז"ס שאדם נברא ביום הששי, שהוא בששת אלפים שנה, דהיינו באלף הששי, ולא במילואו אלא בהמשכו של האלף הששי. חוץ אם יתחזקו בתשובה, כי ממשלת האדם אינה אלא בששי. שה"ס יסוד. כי ששת הימים הם חג"ת נה"י. ויום הששי הוא יסוד, וכן שתא אלפי שני. הם חג"ת נה"י, ואלף הששי הוא יסוד.

    באהבה רבה לרב ולבני ברוך לעליה בשיעור בוקר

  4. האם זה נכון לאמר שצריך להיזהר גם מהחברים לדרך?

    ז"א גם בקבוצה בה אתה לומד יכול להיות שלא כולם הולכים בדרך האמת. האם זה אפשרי בכלל לסטות מדרך האמת גם בתוך קבוצה?

  5. רינת, הקבוצה הוירטואלית

    הי גידי,

    לגבי חברים בקבוצה,
    אם נאמר – חבר נמצא בירידה תלולה
    ולא ניתן להעלותו בחזרה למסלול

    אני מניחה שתופסים ממנו מרחק…
    ואם זה לא משתפר בסופו של דבר,
    אין ברירה אלא להוציאו מהקבוצה

    מכיוון שעל החברים לעשות את כל המאמצים
    על מנת לרומם את הקבוצה ולא להורידה.

    אני מניחה שיש מקרים שמחזירים את אותו חבר,
    במידה והוא מביעה נכונות וכוונה נכונה.

    זכור לי ששמעתי זאת
    בהרצאות ההכנה לקונגרס פברואר
    שהתקיים.

    ע ר ב ו ת

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest