לבקש – צריך לדעת איך!

שאלתו של תלמיד: בפוסט "תפילה – לאלוהים או לבורא?" כתוב, שהבורא אינו שומע תפילה אחרת, מכיוון שהוא אהבה ונתינה, ורק את זה אפשר לבקש ממנו. מה עם הדוגמא של בעל הסולם על הקיבוצניקים בנגב?

תשובה: באותו הזמן, רצונות הקיבוצניקים והבורא היו בהתאמה. אבל בכלל, הבורא שומע הכול ואת כולם, אך מגיב רק למה שמוביל למטרה, אליו, לדבקות עמו. את הבקשות לתיקון, להשתוות עמו הוא שומע, ומגיב להן חד משמעית! הבורא הוא מערכת הכוחות הסובבים אותנו.
בגימטריה "אל-הים" = "הטבע" (בעל הסולם, מאמר השלום). יש לזכור, שהוא לא משתנה במטרתו ובפעולתו: בכל רגע נתון, הכול מכוון לתגובה על הפעולות שלנו, להשפיע על כולם ועל כל אחד, כך שיהיו מכוונים בדיוק למטרה. כך מגיב הבורא, מערכת הכוחות, על הרצונות שלנו, המחשבות, הפעולות. לכן חוכמת הקבלה אומרת שהוא לא משתנה – לא משתנה בהשפעתו עלינו בדיוק למטרה.

שאלה: לגבי הקיבוצניקים שביקשו גשם, איך זה יכול להיות שהם קיבלו משהו רק בגלל שביקשו? איך זה שאני ביקשתי אלף פעם דברים ומקסימום קיבלתי סיבה להצטער על זה שביקשתי?

תשובה: הבקשות שלהם לא היו בסתירה לתוכניות הבורא ליישב את האדמות האלו. הם היו מאוחדים ביניהם (מתוך כוונה אגואיסטית), כמו שלם אחד. הם דרשו את ההכרחי, והשקיעו את עצמם בזה. באופן זמני זה עבד. כאשר אבד הרצון לאיחוד, הם הפכו להיות מנוגדים למערכת כוחות ההנהגה, והכוחות העליונים גרמו להתפרקותם.

שאלתו של גיל: לפי מה שהבנתי, תפילה היא הרצון האמיתי של האדם, העמוק ביותר. אז למה המנהג של להתפלל? הרי יש מענה רק על תפילה אמיתית? מה נותנת בעצם התפילה?

תשובה: הדת לא עוסקת בתיקון הנשמה – שינוי הכוונה מ"לעצמי" "לאחרים" "לבורא" בכל פעולות האדם, אלא רק מרגילה את האדם בפעולות גופניות – מצוות העולם שלנו. ולכן בדת, תפילה היא קריאה בזמן מסוים, של מה שכתבו בשבילך אחרים (חכמי הכנסת הגדולה לפני 2000 שנה).
תגובה לפעולות כאלה אין – אנו רואים: המאמינים אינם מיתקנים, אלא להיפך, עם הזמן מתגלה יותר ויותר נפילתם המוסרית. אך משום שפעולות כאלו מחזיקות את האדם במסגרת מסוימת, אז בזמן תקופת הסתר הבורא, מהתחלת ההסתר ועד למאה ה-20, הדתות שיחקו את תפקיד מסגרות החיים. כך קבעו המקובלים – שזו השיטה עד שבזמננו מופיעה "הנקודה שבלב" באדם, והוא עובר להתפתחות אישית רוחנית.

פוסטים קודמים בנושא:
על אילו בקשות עונה הבורא?
התקדמות רוחנית