קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בתהליך ההתפתחות הרוחנית אנו מבצעים פעולות פנימיות לתיקון הרצון שלנו. הופכים את האגואיזם לנתינה ואהבה – בזה אנו יוצאים מתוך עצמנו, מתחילים להרגיש את העולם הרוחני, את הבורא, ורוכשים חיים נצחיים.
למה? כי אנו כבר לא מוגבלים ב"לתפוס, לתפוס, לתפוס" עד שמתים. "לתפוס" זה בתוך הגוף, ובהתפתחות הרוחנית אנו יוצאים מתוך הגוף.
חשבו איתי יחד: אם אני יוצא ומתחיל להרגיש חיים מחוץ לגוף, ה"אני" שלי כבר לא שייך לגוף. אם כן, הבעיה היא רק להוציא את ה"אני" שלי מתוכי. אם אני מוציא אותו החוצה, הגוף יכול למות, כבר לא אכפת לי. זו הטכניקה – תוציא את האני שלך החוצה, ואתה חי לנצח. אם לא, תצטרך להתגלגל עוד ועוד ועוד, עד שלא תבצע את הפעולה הזאת. וזה מה שמאפשרת חכמת הקבלה, להגיע לחיים נצחיים.
להוציא את האני החוצה(מתוך הרצאה בבית קבלה לעם מה- 4.3.08 על מאמר "הגלות והגאולה" של בעל הסולם. לצפייה בהרצאה המלאה)
תלמידיו שואלים את המקובל החכם: – רב, למה זה שאם מישהו מבקש עזרה מבן אדם עני, אז הוא עוזר עד כמה שהוא יכול. אבל אם האדם פונה עם הבעיה שלו למישהו עשיר, אז הוא אפילו לא שם לב עליו, לא רואה אותו. – המקובל אומר לו ככה: תיגש אל החלון ותסתכל החוצה. מה אתה רואה? – אני רואה רחוב מלא עם אנשים שבאים והולכים, מכוניות, כלבים וציפורים … – נו, ועכשיו תיגש לכאן אל המראה. מה אתה רואה? – רק את עצמי.– נו, אתה רואה. גם החלון וגם המראה הם עשויים מזכוכית. רק למראה, כאן מאחור, יש לה שכבה קטנה של כסף. אבל זה כבר מספיק לכך שבגלל השכבה הקטנה הזאת האדם לא יראה כלום, רק את מעצמו בלבד. [אז שנזכה לזה שנקבל רצון להסיר את שכבת הכסף הזו, ושבמקומה נזכה לשכבת כסף (מסך) רוחנית.]