שאלתה של רינת: הבת שלי רוצה לדעת, מדוע אמרו לה בבית ספר שאסור לומר את השם י-ה-ו-ה?
תשובה: שם מורה על השגה, בדומה לעולם שלנו – כאשר נותנים שם למשהו, זה אומר שאנו מגדירים אותו.
ארבע האותיות י-ה-ו-ה הן סימון לשלד הנשמה (10 הספירות שלה). שם הבורא מציין את התכונות המתוקנות של אהבה ונתינה שרכש האדם – משום שהבורא כשלעצמו, מעבר לתחושה שלנו, איננו קיים!אנו קולטים את עצמנו ואת העולם דרך:
- 5 החושים הגופניים שלנו (ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש)
ו/או
- דרך הנשמה, שאותה מפתחים מהרצון המתעורר בנו לגלות את משמעות החיים ("הנקודה שבלב").
רצון זה מתחיל להתפתח מנקודה, כמו מטיפת זרע, במהלך לימוד חכמת הקבלה, ומופיעים בו 5 חלקים (בדומה ל- 5 החושים הגופניים שלנו) – 10 הספירות הראשונות.
המאורע הזה נקרא "מעבר המחסום", מפני שהאדם מתחיל להרגיש ברצון הזה (כלי, נשמה) את הבורא (אור, העולם העליון).
10 הספירות הן 4 האותיות, אבל לא הן החשובות, משום שכל נשמה (פרצוף, כלי) מורכבת מ-10 ספירות (או 5 חלקים, או 4 אותיות, תלוי איך סופרים).
הדבר החשוב ביותר הוא האור הממלא את הכלי הזה, והוא תלוי ב"מסך", כוח האהבה והנתינה. לכן לא מבטאים את השם מארבע האותיות – הוא לא מעביר שום מידע. אפשר לבטא (היינו, להגדיר את הנשמה) רק לפי המילוי של השם הזה (הכלי) באור.
כל העצמים הרוחניים נקראים בשם המורכב מאותיות י-ה-ו-ה והאור הממלא אותם. ובכלל, שם זה "מסך", משום שהוא זה שמגדיר את האור הממלא, את ההשגה.
לסיכום, "אסור" בקבלה פירושו "בלתי אפשרי".