קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מהי ההשפעה הסודית והנסתרת של טקסטים קבליים על האדם?
תשובה: קבלה היא תיאור מערכת היחסים של הבורא עם נבראיו. לתיאורים אלו יש השפעה מיוחדת על הלומדים, הרי הם מספרים על מצבים שכל אחד ואחד חייב לעבור. התכונה המיוחדת של הכתבים הקבליים היא בכך שאם אדם רוצה לעבור את המצבים הללו, הכתבים מאפשרים לו לקבל כוחות ושכל לכך, דרך גילוי הבורא כלפיו.
התלמיד מכניס כביכול את רצונו לתוך נוסחת ההתקדמות שפותח בפניו הספר. הביטוי המתמטי של קשר הדדי עם הבורא הוא תיאור "מת" ויבש לכשעצמו, ולא ידוע איזה מצבים ורגשות מתוארים בו. אולם אם התלמיד מכניס את עצמו פנימה, משתוקק להרגיש את המצבים הללו, אז בהשתוקקותו הוא מזמין על עצמו את השפעתם של הכוחות שמסופר עליהם בטקסט. כוחות אלה משנים את האדם ומכניסים אותו להרגשת העולם הרוחני.
מצבים רוחניים ("עולמות") מורגשים בתוך הרצון שלנו, בתוך התכונות שלנו שהפכו דומות לתכונות הבורא, תכונות של אהבה ונתינה. משום כך כתוב בספר הזוהר שכל העולמות מצויים בתוך האדם.
לקריאה נוספת:
1. בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה
2. בלוג "קבלה היום", ספרי פלא – בחנות הקרובה למקום מגוריכם
3. עיתון "קבלה לעם", מתקרבים לאור על ידי האור
כה. עיקר מה שחסר לנו בעבודה/דרגות הסולם/רב"ש
כה. עיקר מה שחסר לנו
עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו.
וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו".
מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב.
ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור שהיה לו כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת להשפיע. כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה.
ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה. רואים אנו דבר חדש, שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה.
ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה דומה כמו שהוא מקבל. לכן כבר יש לו כח לעבודה.
היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה בבחינת השפעה.
לזיו,
קנא. וירא ישראל את מצרים/שמעתי
שמעתי בשלח
בפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
יש להבין מה שייך כאן לומר ענין "ויאמינו", שמובן שהנס של יציאת מצרים וקריעת הים, הביא את ישראל לאמונה גדולה יותר ממה שהאמינו קודם. והלא אמרו חז"ל על פסוק "זה אלי ואנוהו", שראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא, אם כן משמע שיציאת מצרים היה ענין של ניסים גלוים, המביאים לידיעת ה', שזהו היפך מהמובן של "אמונה", כי אין פירושו למעלה מן הדעת. וכשרואים נסים גלוים, קשה מאד להיות אז באמונה, כי אדרבה אז הוא התפשטות הדעת. אם כן מהו הפירוש של כתיב "ויאמינו בה'".
רק יש לפרש על דרך הפירוש של "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", והפסוק מספר בשבחן של ישראל, שאפילו אחרי שראו הנסים הגלוים, לא נגרע אצלם העבדות ה', שהוא על דרך האמונה ולמעלה מן הדעת. וזה הוא עבודה גדולה, לאחר שזוכים ויכולים לעבוד את ה' בדעת, ואז לאחוז בדרך האמונה ולא לזלזל בו כלום.
לזיו,
מא. מהו קטנות וגדלות באמונה/שמעתי
שמעתי מוצאיו"ט דפסח תש"ה
הנה כתיב, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. אבל לא לחשוב שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים.
מה שאין כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך" וכו'. אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה, היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו. ורק בזמן שיש לו אמונה, אזי הוא יכול להרגיש שהוא יושב תמיד בפני המלך, ובזמן שהוא מרגיש את גדלותו של המלך אזי הוא יכול לגלות את האהבה בב' סטרין, בין בסטרא דטובא ובין מסטרא דדינא קשיא. לכן, אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה, ואדם כזה אם הוא שומע או רואה איזה סגולה להשיג את האור האמונה הוא שומח כמו שמוציא שלל רב. לכן אלו אנשים שהם מבקשי האמת, אזי בחג הפסח, שאז סגולה לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אז זמן המסוגל לזכות לזה.