דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / קבלה וחסידות – מה ההבדל? (למתקדמים)

קבלה וחסידות – מה ההבדל? (למתקדמים)

bb-2000_038_70_70.jpg

קבלה וחסידות נתפסות לעיתים כקרובות, אנסה להסביר ולו במעט את ההבדל ביניהם, בעזרת שאלתו של זיו:

בקשר לצער בעלי חיים, מה אתה אומר על ההסבר של חסידות חב"ד לפיו המקור של החיות והצומח הוא מעולם הנקודים שנשבר שהוא מקור גבוה יותר מהמקור של נשמת האדם בעולם האצילות, ולכן האכילה שלנו את הצומח והחי בעולם הזה נותנת לנו חיות ומקיימת אותנו כאן ומאפשרת לנו לבצע בירורים. ולכן זה בסדר שאנחנו אוכלים את החיות והצומח וניזונים מהם, רק שלפני האכילה אנחנו צריכים להתפלל ולכוון מהנאה בשבילנו לכוונה לבורא.

תשובה: במצב האידיאלי, אם האדם מתוקן (היינו נמצא בתכונת ההשפעה – אהבה ונתינה לזולת ולבורא, עד כדי כך שבתוך תכונה זו הוא מרגיש את האור העליון, את הבורא) אזי פעולותיו הרוחניות (רצונות עם כוונה להשפיע) והפיזיות (על ידי איברי גופו הבהמי) עולות בקנה אחד. במקרה כזה, ודאי שפעולותיך ("אכילה" – קבלת "אור טעמים") תמיד מלוות בתפילה (העלאת מ"ן, כוונה).

אך אם האדם אינו מתוקן, היינו פעולותיו הרוחניות מכוונות "לשם עצמו" (ללא כוונת השפעה ואהבה) אז לא חשוב אילו פעולות פיזיות הוא מבצע (על ידי גופו, בעולם שלנו) – פעולות אלה אינן רוחניות וכבר לא מוגדרות כמצוות אלא כמנהגים. הרי לפי הקבלה מצוות – הן פעולות תיקון הרצון (מכוונה אגואיסטית לקבל, לכוונה אלטרואיסטית להשפיע).

הכוונות יכולות להיתקן רק על ידי האור העליון אשר נקרא "תורה" ומורכב מ 613 אורות (תרי"ג אורחין דאורייתא) שכל אחד מהם מתקן את אחד מ 613 הרצונות העומד כנגדו. מרצונות אלה מורכבת נשמת האדם, והוא מקבל אותם בתחילת דרכו הרוחנית כ"נקודה שבלב" – עוּבר של כלי הנשמה. בהמשך הוא מפתח את הנקודה הזו: אם נמצא בקבוצה נכונה ולומד קבלה בצורה נכונה, אז מגיע אליו אור התורה מלמעלה. רק בתנאי הזה (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנ"ה).

אחרי נפילת העם מקיום מצוות רוחני (בכוונה) לקיום הפיזי שלהן בלבד (גלות מרוחניות עם חורבן הבית) קבעו החכמים (כולם היו מקובלים, היינו השיגו את העולם העליון, בתכונות ההשפעה) כי במקום הקיום הרוחני יהפוך לפחות הקיום המכאני לתרבות העם לזמן הגלות (מרוחניות) וכשיבוא הזמן, תעלה כבר האנושות כולה לרוחניות. אולם, מזהירים החכמים, דע שמצווה ללא כוונה – מתה, כגוף ללא נשמה. לדוגמה: "וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבה, מ"ד), כלומר משמעות המצוות אינה בקיומן הפיזי אלא בתיקון האדם.

תורה – זהו אור עליון של תיקון ולא לימוד מה שכתוב בספר, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל). ואילו הפעולות הפיזיות מיועדות להחזיק את האדם במסגרת שממנה, בתום זמן הגלות, הוא יתחיל לשחזר את עצמו רוחנית, עד לדרגת הקיום האמיתי של המצוות, היינו שכל פעולותיו עם כוונת אהבה לזולת ולבורא.

לאחר זמנו של האר"י, הקים המקובל הגדול, הבעל שם טוב, את החסידות ובזה פתח את לימוד יסודות הקבלה לכולם, לפי העיקרון של הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק י): אם יש באדם נטייה אל העולם העליון, הוא יכול לעבור בהדרגה מכוונה אגואיסטית (לא לשמה) לכוונה אלטרואיסטית (לשמה) בכל פעולותיו.

הבעל שם טוב פתח בית ספר למקובלים ("חדר"), גידל בו את שורת המקובלים הראשונה ומינה אותם להיות מנהיגים רוחניים של הציבור. קראו להם אדמו"רים (אדוננו מורנו ורבנו). בכל רחבי מזרח אירופה החלו ללמוד את הקבלה כתורתו של הבעל שם טוב. נוצרו קבוצות רבות של מקובלים.

הבעל שם טוב הסביר את הקבלה, את העולם העליון, בדוגמאות העולם שלנו, כיוון שהכול בעולמנו הוא העתק מהעולם העליון. הוא הסביר את השורשים העליונים על חפצים מהעולם שלנו – מכאן נוצרו בחסידות מנהגים חדשים (לבוש, התנהגות, לימוד וכו'). אך כל ההתנהגות החיצונית הזו הייתה קשורה לעולם העליון דרך האדם שביצע את המנהגים, כרמז לכוונה שלו ולא יותר (תרבות). דומה הדבר לשיתוף שהיה בין ביצוע מנהגים ופעולות רוחניות (פעולות עם כוונה של "ואהבת לרעך כמוך") לפני חורבן הכוונה (חורבן בית המקדש).

אך מפני שהאגו גדל בקרב האנושות כל הזמן, תוך כמה מאות שנים הוא המית את החסידות. בתחילה, עברה הנהגת קבוצות המקובלים, החסידויות, מהמורה לתלמידו הראשון, אך לאחר מכן במקום להציב את התלמיד הראשון כממשיך דרכו, החלו להעביר את האדמו"ורות בירושה מהמורה לבנו. נשארו מנהגים, פעולות חיצוניות, אך ללא פעולות רוחניות (כוונות על מנת להשפיע, "לשמה").

היום בדורנו הכל כך שפל (המנותק לחלוטין מתכונת ההשפעה והאהבה), גם החסידות סבורה בטעות שבעולם שלנו, בחומר, ישנה רוחניות שאותה צריך לתקן (ואילו האדם, לפי סברת החסידות – הוא מתוקן, הרי הוא יהודי! לעומת זאת, הקבלה אומרת ש"ישר-אל" – זהו כל אדם בעולם, המכוון ישר לאל – לבורא, להשתוות אליו, להשפעה ואהבה). הקבלה קובעת שאין שום רוחניות בחומר אלא רק בכוונה הנכונה של האדם, ורק כוונות צריך לתקן (זה מתייחס גם ליהודים וגם לכל העולם, ראה בעל הסולם במאמר "הערבות"). רק פעולות, ללא כוונת האהבה, הבורא לא צריך.

המרכז לקבלה הפליג עוד יותר רחוק, בקשירת החומר לרוחניות, הוא קשר את העולם שלנו, החסידות והקבלה יחד – הם טוענים שרוחניות נמצאת בחוטים אדומים, במים ובעצמים אחרים בעולמנו. דבר שכזה היה נחשב בכלל לעבודה זרה (ממליץ לקרא פוסט קודם – "שיטות אחרות של קבלה").

דרך אגב, הנושא הוא עצום ואין להסיק מסקנות מהפוסט הזה.

אני ממליץ לקרא את מאמרי בעל הסולם: מתן תורה, גוף ונפש, מצווה אחת, מהות הדת ומטרתה ואחרים.

(מתוך "שאל את המקובל", מה – 28.6.07. לצפייה בתוכנית המלאה)

(מתוך "שאל את המקובל", מה – 9.8.07. לצפייה בתוכנית המלאה)

7 comments

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    דעו לכם שזה סוד שמעטים בדורינו שיודעים זאת ומבינים זאת ותודה לרב ליטמן שיש לו כח ואומץ להסביר את זה לעולם כדי לאוקמא שכינתא מעפרא ואשרי הדור שזכינו לזה

  2. שלום כבוד הרב
    אני שולח את שאלתי בשנית מאחר שאינה נותנת לי מנוח במיוחד עכשיו כשאני רואה את תמונתך.
    בשיעור הבוקר הסברת שאין שום פעולה גשמית שמשפיעה על הנקודה שבלב (אם הבנתי נכון).ושרק הכוונה לבורא להשפעה עובדת ופועלת על הנקודה שבלבעל הרצון.שאלתי היא בשיעור הבוקר אנחנו אנחנו לומדים (בגשמיות) ומחברים כוונה לאיחוד בנינו(הקבוצה)לבורא ואז המאור המחזיר למוטב פועל עלינו.האים כאשר מבצעים מצווה גשמית מצוות אנשים מלומדה תפילין טלית וכו… ומסיפים לה כוונה לבורא להשפעה לאיחוד האים אז לא פועלים עלינו אורות מקיפים?

    השמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי
    בתודה אברהם מאבן יהודה

  3. ההתבודדות היא מעלה גדולה עליונה מן הכל, דהינו לקבע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס. לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבהו אליו לעבודתו באמת:

  4. לכבוד הרב

    אם שיטת מוסר ושיטת קבלה הם הפוכים, אזלמה הרמח"ל שכתב כל כך הרבה ספרי קבלה באותו זמן כתב ספר "מסילת ישרים" שהוא אחד מספרי מוסר הכי מפורסמים? 

  5. לרב היקר,

    אם במקום תרי"ג מצוות ברוחניות היה לנו רק מצוה אחת של "ואהבת לרעך כמוך" במה היה השינוי הזה בא לידי ביטוי? עדיין היה צורך של ספרים נכונים, סביבה נכונה וכו'. עדיין היה ענין של הפצה. הפורמט היה אותו פורמט לתקן רצון איגואיסטי לאלטרואיסתי – אז למה לא מספיק המצוה של "ואהבת"? האם אדם לא יכול להגיע לדביקות בבבורא רק עם המצווה הזאת?

    תודה רבה

  6. איני בתוך עניין בני ברוך אך קוראת מדי פעם מאמרים. אהבתי מה שכתבת,אבל לצערי המשפט: "החסידות והקבלה יחד – הם טוענים שרוחניות נמצאת בחוטים אדומים, במים ובעצמים אחרים בעולמנו" הוא שגוי. שום חסידות לא אמרה את מה שכתבת[ואני בתוך חסידות חב"ד],כל שכדאי לבדוק זאת לפני הכתיבה. ההמצאות של חוטים אדומים וכו',הם של אנשים בעלי חוסר ידע בקבלה בעליל.

  7. תגובה על ההערה הקודמת: יש לקרוא שוב את הדברים: "המרכז לקבלה הפליג עוד יותר רחוק, בקשירת החומר לרוחניות, הוא קשר את העולם שלנו, החסידות והקבלה יחד – הם טוענים שרוחניות נמצאת בחוטים אדומים, במים ובעצמים אחרים בעולמנו". כלומר הנושא במשפט הוא המרכז לקבלה ולא החסידות כפי שכתבת.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest