החוק הרוחני מחייב את ההמון לנטות אחרי היחיד

שאלה: בהמשך לדבריך ב"יחיד – ידע, המון – כוח". הרי כתוב "אחרי רבים להטות"!

תשובה: בכל אותם המקרים, שאינם נוגעים לאינטרסים של החיים הגשמיים של החברה, אין שום זכות לרוב להגביל ולהצר את חופש היחיד. ואלו שעושים זאת – פושעים, אשר מעדיפים כוח במקום זכויות וצדק. מפני שבמקרה הזה ההנהגה הכללית העליונה של הטבע אינה מחייבת את היחיד לציית לרצון הרוב. כלומר, בעניינים הקשורים לחיים רוחניים אין שום התחייבות טבעית של היחיד כלפי החברה. אלא דווקא ההפך. כאן פועל חוק טבעי, הרוב צריך להתכופף בפני היחיד ולנטות אחריו.

ראו דברי בעל הסולם במאמר החירות:
"מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם:
א. דרך ייסורים, הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו,
ב. דרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח וייסורים.

 ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהייסורים הנוראים ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם, שהיא דרך התורה, הנה אז צריכים ומחויבים להכניע את עצמם ואת חירותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו, שיציע להם.

הרי לעיניך, שבעניינים רוחניים מתהפך זכות הרבים – לחובתם. ויוצא החוק "אחרי היחיד להטות", כלומר, שהיחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני – צרורה וחתומה בידי המיעוט.

ומתוך זה מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם. כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות, אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים, אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר – דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים, לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט לברר ביניהם".
לא מובן? תשאלו!