תקופת "החיים הטובים" עברה
כלי התקשורת מדווחים שהעלייה בדיכאון הכללי גורמת לירידה במסחר ובתיירות.
אני חושב… שלמרות כל מאמצי הממשלות ומסעי הפרסום האינטנסיביים, בסופו של דבר אנשים יקנו רק את מה שדרוש לקיומם, הם כבר לא יבזבזו כספים כמו בעבר.
הבעיה אינה המשבר, אלא שתקופת התפתחות האגואיזם, תקופת "החיים הטובים", עברה. כל הנסיעות התיירותיות ברחבי העולם, כל הטיסות, השייט בספינות, זיקוקי הדינור, הטיולים למזרח הרחוק, החנויות והמצרכים המיותרים יישארו בעבר. תישאר רק ריקנות עצובה, איפוק, והקשר הווירטואלי באינטרנט, קיום מינימאלי. הסביבה הסוציאלית של העולם תשתנה לתמיד. ההאטה בקצב החיים והירידה בהיקף הקניות אינה תוצאה מהמשבר, אלא מהשינוי במצב הרוח של האנשים.
האגואיזם גדל ועבר את גיל ההתבגרות! ולכן הנטייה לחיים פשוטים, לחסכנות, ליציבות ובטחון, תגרום לאנשים לרסן את עצמם מהוצאות חסרות טעם. האגואיזם החל לטפס למעלה, לחפש לעצמו מילוי חדש, אבל האנושות עדיין לא מרגישה ולא תופסת את השינוי. עוד מספר מכות, או מפגשים עם חוכמת הקבלה, יביאו את כולם להבנה ולהכרה בכך, בטוב או ברע.
כך או כך, בעתיד כבר מחכה לנו עולם חדש.
תגיות: אגואיזם, דיכאון, האנושות, חיים, ריקנות
פוסטים נוספים
| שלח לחבר | הדפס | פרמלינק | שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
תגובות
תגובה אחת ל “תקופת "החיים הטובים" עברה”
להשאיר תגובה
לקריאת כל התגובות
הקבוצה הווירטואלית
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת-הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה–אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה–אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה.