זוהר: פרשת מקץ, סעיף קע"ח: הקב"ה עשה לו אדם, שיתחזק בתורה, וללכת בדרך האמת ולצד ימין, ולא ילך לצד שמאל. ומשום שהאנשים צריכים ללכת לצד ימין, יש להם להרבות אהבה זה עם זה, כי אהבה היא בחינת ימין, ולא יהיה שנאה זה עם זה, שהוא בחי' שמאל, כדי שלא להחליש הימין, שהוא המקום שישראל מתדבקים בו (ישר-אל).
נדמה שמדובר כאן על חיים של חברה מתוקנת, אבל צריך יחד עם זאת להשתדל לפרש את זה בפנימיות.
אין הבדל בין אם ספר הזוהר מדבר על אוסף של בני אדם או על אוסף של תכונות פנימיות בנשמתנו, זה אותו הדבר, הכול מורכב מאותן עשר ספירות. אנחנו מרכיבים עשר ספירות בכלי של הנשמה העתידית שלנו, של אדם הראשון, ובכל אחד מאיתנו ישנו אותו התרשים הפנימי המורכב מעשר ספירות.
לכן ספר הזוהר כותב לפעמים על האבחנות הפנימיות ומתאר את התכונות שלנו, לפעמים בצורה שבה צריכה להיראות החברה, ולפעמים על אדם אחד או על חיות ובהמות. תמיד צריך להשתדל לראות מייד את הכתוב במספר רמות: ברמה הפנימית של הנשמה שלי, בתוכי, ברמה של החברה, בקשר עם החברים, בקנה מידה של כל האנושות. בעתיד כל הרמות האלו יתחברו.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010
רשומות קודמות בנושא:
בכל גרגיר חול מסתתר אין סוף
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת
לך לקראת השלמות