קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע אנחנו כל הזמן מדברים על הקשר בינינו ואיננו מדברים על הקשר עם הבורא?
תשובתי: כעת מדובר על ביצוע המשימה שלנו ולכן אנחנו מקדישים תשומת לב כל כך גדולה לקשר בינינו. המטרה הסופית היא הדבקות עם הבורא לפי החוק של השתוות התכונות, שזה מסמל עבורנו את הפיכתנו להיות "אדם" , (כלומר להיות "דומה" לבורא).
לשם כך אנחנו חייבים להכין את הכלי הרוחני שלנו, בכך שנהפוך אותו דומה לעליון. הכלי הזה חייב להיות אחיד עבור כולם, היכן שכל חלקיו מתחברים כאיש אחד בלב אחד. בתוכו נכללת כל השנאה שלנו, הקנאה, רדיפת הכבוד, הגאווה והצימאון לשליטה, ומעל לכל זה אנחנו צריכים להתעלות ולהתאחד, בכדי להידמות לבורא ולהשיג דבקות עימו.
נדמה לנו, כאילו הבורא נמצא איפשהו מחוץ לנו, אך למעשה הוא מתגלה בתוך אותו הכלי הרוחני הכללי שאותו אנחנו בונים בינינו. לכן בשביל הראייה הנכונה, עלינו לתפוס את הכול כנמצא במקום אחד. אנחנו בונים את האזור הזה לגילוי הבורא! הוא דווקא נמצא שם, היכן שאנחנו מתחברים זה עם זה מעל לאגואיזם שלנו.
האגואיזם שלנו נשאר למטה, ומעליו אנחנו בונים קשרים בינינו. אם הקשר שלנו יהיה באמת איתן ויציב, ומבוסס על כוח המאור המחזיר למוטב, אז נגלה בו את הבורא – בוא וראה. אין הוא נמצא איפשהו שם גבוה בשמים, ואני כאן עושה משהו למטה בכדי לגלות אותו בשמים. אני מגלה אותו דווקא בתוך הקשר בין הנשמות, בין איבריו של הגוף הרוחני, כאור הפנימי הממלא אותו.
לאנשים נדמה שאנחנו כביכול מפרידים את הבורא ומדברים רק על האיחוד והחיבור זה עם זה, זאת מאחר והם אינם מוכנים להסכים שקיים קשר בין העבודה שלנו, הלימוד, ההפצה, האיחוד זה עם זה והבורא. כל אחד תופס את הבורא כמשהו גבוה ומוכן להתחבר איתו, אך עם אדם אחר הוא אינו מוכן. אך הם אינם מבינים שזה אותו הדבר. הקשר היותר פנימי בין בני האדם נקרא "הבורא", תכונת ההשפעה, אך טבע האדם אינו מאפשר לו להסכים עם זה…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "ערבות", 18.05.2010
רשומות קודמות בנושא:
הטווח הייחודי של כל נשמה
הבורא מתגלה בינינו
