קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם כותב ב-"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף ב', שישנה שאלה אחת זעומה ומפורסמת מאוד, שנשאלת על ידי כל אחד בעולם: "מהו הטעם בחיינו?".
שנות חיינו עולים לנו ביוקר, ומביאים איתם כל כך הרבה ייסורים ומכאובים. אנחנו רואים שהחיים שלנו מסתיימים ללא שום תועלת ותוצאה. וככל שהאנושות מתפתחת הלאה, כך היא מבינה זאת ביתר בהירות. לכן בימינו, האכזבה והדיכאון הם הבעיה העיקרית בעולם.
השאלה הזו, של "מה הטעם בחיינו?", מסלקת ודוחה את כל שאר השאלות והספקות בעניין לימוד חכמת הקבלה. אנשים רבים בכל הדורות ניסו לענות על השאלה הנצחית הזאת, אך עד עתה השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, ותופסת אותנו בלתי מוכנים, מנקרת את מוחנו ומשפילה אותנו עד עפר.
השאלה הזו מבטלת את ה"אני" שלנו, משום שהיא נוגעת בשורש הנצחי של נשמתנו ושמה אותנו בספק לגבי מי הוא זה שבעצם נהנה מהחיים? או למי אני גורם הנאה?
מדובר פה למעשה על מהות החיים שלנו, לכן איננו יכולים לחמוק מן השאלה הזו (נוכל אם נרצה על ידי סמים או כדורים נגד דיכאון לחמוק ממנה, אך זה לא ממש להתחמק אלא לנתק את מוחנו).
השאלה: "בשביל מה נבראתי?", נובעת מהיסוד שלי ומכוונת אותי אל שורש המוצא שלי, אשר ממנו אוכל לגלות בשביל מה אני קיים.
אנחנו מצליחים למצוא התחכמות שידועה כבר לכולנו: אנחנו פשוט מתמסרים, ללא כל הסבר, לזרם החיים. זה הופך להיות יותר ויותר קשה להתקיים לפי התוכנית: לידה, בית ספר, אוניברסיטה, עבודה, זוגיות, ילדים, זקנה, מוות. אין לנו שום בחירה. לכן כדי למצוא פתרון לשאלה הזו עליי להחליף סביבה. לברוח מסביבה שמחביאה עוזרת לי לשכוח את השאלה על משמעות החיים שלי, לסביבה שעוזרת לי לחשוף אותה ולענות עליה כמה שיותר מהר.
מתוך שיעור על המאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 24.05.2010
רשומות קודמות בנושא:
