קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זוהר: פרשת תצווה, סעיף ק"ב: כך אמר הקב"ה לישראל, הזמינו ב' שעירים, אחד לי ואחד לאותו המלשין, הס"א, כדי שיחשוב שאכל מסעודה שלי, ולא ידע משמחת הסעודה האחרת שלנו, ויקח חלק ההוא וילך לדרכו, ויפרד מביתי, כלומר ג"ר דשמאל, ששולחים למדבר, למקום החורבן להחזירו לשליטתו, לנקודה האמצעית של העולם החרב.
בכל ספרי הקבלה אנחנו קוראים על פעולות אשר אותן עלינו לבצע, בכדי לגלות את העולם הריאלי, להשיג ראייה והרגשה נכונים. נניח, שאיני רואה היכן אני נמצא בדיוק, אז אני משתדל לחדד את החושים שלי, לנגב את עדשות המשקפיים, לפזר את הערפל שמול העיניים, אני מבצע כל מיני פעולות אפשריות שיעזרו לי להתמצא במקום הלא ברור והלא מורגש הזה.
בדיוק הוראות כאלה נותנים לנו המקובלים: כיצד עלינו לנקות את ערוצי הקליטה והתפיסה שלנו, את כל החושים שלנו: הראייה, השמיעה, הטעם, הריח, המישוש (חמש ספירות), כדי להתמצא במרחב החדש, לזהות אותו.
לכן ספר הזוהר מספר על כך שאם יש לך הפרעה בתפיסה ובקליטה, הנקראת "ג"ר דקו שמאל", צריך להוציאה משימוש "לשלוח למדבר". כלומר, הזוהר מתאר לך כיצד לעבוד עם החושים, כיצד יותר ויותר להתקרב להתמצאות במרחב שבו אתה נמצא.
בעיקרון, כל חכמת הקבלה מדברת רק על כיצד להשיג, במקום העולם המדומה הזה, תפיסת מציאות חדשה. הרי איננו נוסעים לשום מקום, לא טסים ולא עוברים, אנחנו נמצאים באותו המקום, באותו המצב, ורק יותר ויותר משכללים את החושים שלנו. לכן חכמת הקבלה נקראת מדע הקבלה, מדע של תפיסה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.06.2010
רשומות קודמות בנושא:
מעלה במדרגות התיקון
ספר הזוהר – אוסף של תרגילים לכניסה לרוחניות
