להימלט משליטת השקר

שאלה: מהו המשחק: להרגיש את החברים כגדולי הדור?

תשובתי: זה אינו משחק, זה התגברות על ההסתרה. האגואיזם שלי מסתיר אותי מהאחרים, ואת האחרים ממני, הוא אינו נותן לי לראות את כל עולם אין סוף.

אני כעת נמצא באין סוף, אך רואה לפני תמונה די עגומה. זה האגואיזם שלי מצייר לי כך את בני האדם: אחד מכוער, אחד טיפש, השלישי עצלן, הרביעי שקרן. אך למעשה כל זה אינו כך, זו תמונה בתוכי, בתוך האגואיזם שלי.

אם לפני היו הילדים שלי, שאותם אני אוהב, באיזה אופן הייתי רואה אותם? הם היו נראים לי מושלמים, הרי "על כל פשעים תכסה אהבה". הייתי אוהב אותם על כל חסרונותיהם.

בכל אשם האגו שלי, אינני רואה דבר מלבדו! בחלק האחורי של המוח יש לי מסך, ואני כאילו רואה בעיניים את העולם, אך הוא עובר דרך המסננת של האגואיזם ומקרין על המסך הזה שבמוח. הכול תלוי רק ביחס שלי, כיצד אני מכוון את עצמי בכדי לראותו.

 

כך עליי לכוון את עצמי לקבוצה, כדי לראות את החברים כגדולי הדור, המתוקנים סופית. האם זה משחק? – זה פשוט ביטול של השקר האגואיסטי! זוהי פעולה רציונאלית, מחוץ לי נמצא עולם אין סוף, אני כבר נמצא בו כבר כעת.

נקה את כל הקליפה הזאת שמעוותת לך את עולם אין סוף, עד כזה מצב עגום והפוך שבו אתה תרגיש אין סוף! נסה תחילה כאילו לשחק, תשקיע מאמצים. נסה לראות שאנחנו כבר מתוקנים, גדולים ומחוברים יחד.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.06.2010

רשומות קודמות בנושא:
טעות אופטית
עולם המצויר במראה המעוותת של נשמתי
תציירו לכם את העולם העליון