גלות זו מדרגה רוחנית

זוהר: פרשת ויגש, סעיף ק"כ: וכתוב, אנוכי ארד עימך מצריימה, שהשכינה ירדה עימו בגלות. ובכל מקום שגלו ישראל, גלתה עימהם השכינה.

אחרת זו לא יכולה להיות גלות, הרי הגלות מסמלת שאתה מרגיש הסתרה. אתה מרגיש שהרוחניות קיימת כאן, הבורא, ואתה מרגיש את הצד ההפוך שלו (את האחוריים שלו). הוא מאיר לך בכזו צורה, שאתה מרגיש את נוכחות הבורא, המוסתר ממך, אז זו נקראת גלות. אם לא קיימת ההרגשה שהבורא נסתר ממך, זו אינה גלות. היא פשוט אינה קיימת מבחינתך, אתה נמצא מתחת לדרגה רוחנית.

גלות זו גם כן הרגשה רוחנית, מעל לדרגת העולם שלנו. לכן על בני אדם רגילים, הקיימים בעולם שלנו, לא ניתן לומר שהם נמצאים בגלות. אך אם אני יודע שכאן חייב להיות משהו רוחני, יש לי כזו הרגשה, ויש לי באיזשהו אופן היכרות עם מה שמוסתר, זו נקראת הסתרה ואני נמצא בגלות. זהו קשר, רק מצידו השני, ההפוך, המאיר לי באור שחור ולא בלבן.

לכן "ישראל במצרים" זו מדרגה רוחנית. יש להם אור, הארה מיוחדת, והם אינם מנותקים מהרוחניות. בעוד שאנחנו "דומים לבהמות שמתות", הרי אין לנו שום הרגשת גלות.

בעזרת הקריאה בספר הזוהר, בהתעוררותנו בהדרגה מהקיום הבהמי שלנו, אנחנו מתחילים להרגיש במקצת שאנחנו נמצאים בגלות. לא פשוט לעלות לדרגת הגלות, זה אומר באמת להרגיש את ההסתרה, ההשתוקקות, הרצון לרוחניות, באיזשהו אופן לגלות מתוך החושך, מי נסתר ממני, בעזרת מה אני יכול להיאחז בו.

גלות זו מדרגה רוחנית, הצד ההפוך של אותה מדרגת הגילוי. הרגשת הצד ההפוך, העבודה הזו היא חלק מעבודת הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.06.2010

רשומות קודמות בנושא:
גלות – מעשה ידי הבורא
גיהינום וגן עדן אמיתיים
קרוב ה' לנשברי לב