הדת ניתנת לעם ישראל בתקופת הגלות כדי לפתח בו את הכרת הרע של האגואיזם והנחיצות במאור המחזיר למוטב. כל שאר העמים גם כן היו צריכים להתפתח באמצעות הדתות והאמונות שלהם.
אנחנו רואים זאת כבר מבבל: "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות, וישלחם… קדמה אל ארץ קדם". והעמים אשר היו בקרבתו, קיבלו את ה"מתנות" האלה בצורה של דתות עולמיות: נצרות ואיסלאם. גם הם מיועדים להביא את האדם להכרת הרע של האגואיזם שלו. זה נקרא "מתנות" מאחר והם מגיעים מהבורא ומיועדים לקרב את בני האדם אל הבורא. כל הדתות הן בעצם סוג של קשר הפוך עם הרוחניות, המראה בסופו של דבר לאדם שהוא מנוגד לרוחניות.
מסופר לנו בהדרגה שהגענו עד להתפתחות הסופית של האגואיזם שלנו, שהוא, כמו גידול סרטני, הבולע אותנו. זה מתגלה לנו בעזרת האור. כל ההתפתחות האגואיסטית שלנו מתרחשת כתוצאה מהשפעת האור. רק האור עושה הכול, בפעולה ישירה או הפוכה עלינו.
האור מפתח את האגואיזם שלנו, ובכך מסביר לנו בהדרגה על הטבע שלו, שאנחנו קיימים בתוך הרוע של האגואיזם, כמו עטלף בחושך, רואים רק חושך (מה שכדאי ונחוץ לנו), בהדרגה אנחנו משיגים זאת כרע, כסיבה לכל הרע שבעולם, ומזה נשאף ונשתוקק לעתיד הטוב.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 29.06.2010
רשומות קודמות בנושא:
החותם השבור של הרוחניות
במעבר לעולם חדש