קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם אני נותן משהו לבן שלי, הוא אינו מרגיש בושה מאחר ואני אוהב אותו. אז מדוע אנחנו צריכים להרגיש בושה בפני הבורא אם הוא משפיע לנו?
תשובתי: הבן אינו מרגיש בושה בכך שהוא מקבל מאביו, מאחר והוא שייך אליו ומרגיש עצמו כחלק ממנו. הוא מקבל מאביו הכול בזכות שהוא בנו, וכל מה שהוא מקבל אינו שייך לו, אלא של אביו.
אך בצורה כזאת הבן אינו מתפתח באופן עצמאי. צורת ההתפתחות הזו מכונה "עיבור" ו"יניקה", הבן, בהיותו הקטן, מקבל הכול מאביו, המבוגר. אך אחר כך הילד מתבגר ומתחיל להתנתק מאביו, הוא רוצה להיות עצמאי, הוא כבר אינו מעוניין לקבל מאביו, מאחר וזה מחייב אותו להישאר תחת שליטתו. והאב מרגיש שהגיע הזמן להתרחק מהבן, כדי שהבן יהפוך לעצמאי, בוגר, ויוכל להיות בעצמו הורה לילד. לכן, במידת העצמאות, הילדים מתנתקים מאביהם ולא מקבלים ממנו, אלא מרוויחים בעצמם.
הבורא רוצה שאנחנו נהייה עצמאיים, דומים לו. לשם כך הוא עשה צמצום, יצר את ההסתרה של עצמו ונתן הזדמנות להפוך להיות כמוהו, בכוחות עצמנו, להרוויח בעצמנו את השלמות, הגדלות והמילוי. אחרת אנחנו נשאר קטנים, נקבל הכול ממנו, וכל עבודתנו תסתכם רק בביטול עצמי בפניו.
אך הבורא אינו רוצה שאנחנו נשאר במצב כזה. לכן, לאחר השלב שבו אנחנו כקטנים, לומדים מהבורא להפוך להיות כמוהו, אנחנו רוכשים עצמאות. בהתפתחות הרוחנית, אפילו בשלבים של "עיבור" ו"יניקה" אנחנו פועלים כנגד הטבע שלנו, לכן המדרגות האלו הן כבר דרגות של העצמאות שלנו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 29.06.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
בושה זו מדרגה רוחנית
כיצד למצוא את נקודת החופש שלי?
