קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העבודה צריכה להיות כמה שיותר רחוקה מהגוף. ניתן להבדיל בה בשלבים שונים:
- תחילה האדם משתוקק רק למילוי, בעולם הזה או בעולם הבא.
- אחר כך, חוץ מהמילוי עצמו, הוא מתחיל לחשוב: "עם מי יש לי עסק" – במי תלוי המילוי הזה. אז הוא מתחיל לקשור את המילוי עם מקור המילוי, עם הנותן. מופיע יחס אל הנותן, מאחר ובו תלוי המילוי.
- בשלב הבא האדם מתחיל לכבד את הנותן על זה שהוא הנותן, בזכות התכונה שלו, להיותו הנותן ולא בזכות המילוי שאותו הוא מקבל ממנו. וכאן מופיע אצלו איזה פיצול פנימי: מצד אחד המילוי חשוב לו, והמצד השני מופיעה השתוקקות להידמות לנותן.
האם המילוי חשוב רק כאנרגיה בשביל העבודה או כמילוי עצמו? ממה בדיוק הוא מקבל את האנרגיה, מהי מטרתה: המילוי או הקשר עם הנותן?
כך בהדרגה הוא מגיע למצב, שהוא חושב רק על התאמה לפי התכונות שלו עם הבורא. אך גם כאן לא הכול פשוט, אלה הם דברים שונים, התאמה לפי תכונות מצד אחד, ורצון לגרום תענוג לנותן מהצד השני.
ההשתוקקות להתאמה לפי התכונות, כאן אני בכל זאת חושב על עצמי. למרות שאני רוצה להשפיע, לגרום תענוג, לאהוב, אך זה אני בעצמי רוצה, יש בזה את האני. אך גם להשפיע תענוג: האם אני ישפיע אותו, או שיש מישהו שיעשה זאת יותר טוב ממני? עד כמה שאני יצליח לבצע את זה כדי שאני לא יקבל שום שׂכר?
כלומר, אנחנו רואים שיש כאן ריבוי של מדרגות, חמש עולמות שלמים שבהם האדם בודק שנית את המוטיבציה שלו, את העקרונות שלו, לשם מה הוא מוכן להשקיע מאמצים, במה המילוי שלו, מה היחס שלו אל הנותן. זה משנה את מצבו, והוא עולה מעולם לעולם.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.07.2010
רשומות קודמות בנושא:
המנוע הנצחי של אנרגיית ההשפעה
לשם מה עובדת המכונה שלי?
המילוי הוא המסך והאור החוזר
