האם העיקר הוא המהירות או עומק האבחון?

שאלה: אם נאמר שהעיקר זה מהירות ההתקדמות וכמות הבירורים, אז לא ברור מה צריך לעשות: לברר כמה שיותר לעומק כל מצב או להשתדל כמה שיותר מהר לשנות אותו לחדש?

תשובתי: אינך יכול לעבור למצב הבא אם לא סיימת לברר את הקודם. צריך לברר את המצב שבו אתה נמצא, ביסודיות, ובאותו הרגע שבו אתה מסיים את האבחון הזה, המצב משתנה. איננו יכולים לשנות בכוח את המצבים שלנו, כל מצב קיים עד לאותו הרגע שבו אתה תרגיש שאינך מסוגל יותר להישאר בו ואתה חייב להתקדם. כך מתקדמת ההתפתחות האבולוציונית הגשמית, ובאופן זהה גם ההתפתחות הרוחנית.

כאשר אנחנו מתחילים לשׂנוא את מצבנו ואין בכוחנו לסבול אותו יותר, היחס הזה מאלץ אותנו לצאת ממנו. הרי השׂנאה מסמלת ברוחניות התרחקות, ולכן אנחנו נכנסים למצב חדש. אך כאן חשוב הבירור הנכון, כדי שלא יצא ש"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו". צריך לנצל את כל האמצעים הניתנים לנו: לימוד, קבוצה, הפצה, ולא איזה שהן אפשרויות חולפות שגם כן נראות לנו כמציאותיות.

אם אתה פועל כדי להתחבר עם החברים ולגלות ביניכם את תכונת ההשפעה, הערבות ההדדית, ובתוכה לגלות את כוח ההשפעה הכללי, את הבורא, זהו כיוון העבודה הנכון. אך אם אתה מתפזר לעוד אלף כיוונים ופעולות שונות, אתה רק מבזבז את הכוחות ובסופו של דבר יורד מהפסים שבהם מתקדמת ההתפתחות שלך.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
כל העבודה היא בבירורים