קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו נבראנו מחומר שכולו "רצון ליהנות", לכן כדי לעשות פעולה כלשהי, פיזית או מנטאלית, דרושה לנו אנרגיה בצורה של "תענוג". במילים אחרות, בעולם שלנו דבר אינו זז ללא דחף אגואיסטי. במודע או שלא במודע אנחנו שוקלים כל דבר ב"רצון ליהנות" שלנו, ובהערכות של אותו הרצון כל חפץ רוכש את התכונות "שלו" : צבע, משקל, גובה, מרחק.
כדי לתפקד בהצלחה בעולם הזה, צריך שיהיה לך סולם ערכים נכון, במילים אחרות הכוונה נכונה של "הרצון ליהנות", ואת זה אנחנו מלמדים את ילדינו: לשאוף לטוב ולהתרחק ממזיק. להתרחק מהרע משמע שלא תהיה לך אנרגיה לעבוד עבורו. אך ב"רצון ליהנות" שלנו אין שום מוטיבציה להשׂגת הרוחניות "רצון להשפיע"! הרי העולם הרוחני מנוגד לי. בתוכי אין בכלל תכונה כזאת, לכן אינני מרגיש את העולם הרוחני. אני יכול "לראות" רק את מה שאני מעריך בתוך "הרצון ליהנות", כיותר או פחות בעל ערך, וקובע שזה כקרוב יותר, חשוב יותר, או רחוק יותר ופחות חשוב.
ברוחניות, "בתכונת ההשפעה", כל הקריטריונים, המחשבות, הפעולות, מבוססים רק על השפעה. אך "הרצון ליהנות" שלי אינו מבין מה זה בכלל. ההשפעה עוברת דרכי כהקרנה בלתי נראית שאינני מרגיש בכלל. עולמות שלמים ופעולות מתרחשים לידי, ואני לא שׂם לב לכך "ברצון ליהנות" שלי, כמו בהמה שאינה מבינה את הרגשות של האדם.
מה לעשות אם אני נבראתי כזה? כל העולמות נשארים כבלתי מזוהים על ידי, והעיקר הוא אותו אחד שמנהל אותי, הבורא בעצמו! כדי להרגיש את זה, עליי להתחיל להעריך את "תכונת ההשפעה". ולשם כך ניתנה לנו הסביבה: ספרים, מורה, וחברים, כדי לעורר בי את חשיבות ההשפעה. למרות שלי אישית זה לא נראה כך! אך כך הם אומרים, ולי חשובה דעתם. כך אני בנוי, אני סופג את השפעת הסביבה, ומה שחשוב עבור הסובבים, הופך להיות חשוב עבורי.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", 30.07.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
נכוון את המקלטים לטווח השפעה
המנוע הנצחי של אנרגיית ההשפעה
כוח האור
