מעניין מה יש שם…

כתוב: "ואכלתי ישן נושן", אנחנו נמצאים באותו המקום האחד, במצב אחד, ושום דבר אינו משתנה. הכול כבר נברא על ידי הבורא במחשבתו ההתחלתית, ועבורו המחשבה והמעשה הם אחד. הוא רצה לברוא את הנברא כשווה אליו ודבוק עימו, והרצון שלו עצמו כבר מסמל פעולה.

אז מה זה עבר, הווה ועתיד? – כל זה קיים רק ביחס אלינו, אך למעשה הזמן אינו קיים. לא ניתן לומר מה התרחש קודם, ומה מאוחר יותר, ומה היה עוד לפני שהרצון הזה הופיע אצל הבורא. איננו מסוגלים לדבר או לחשוב מחוץ למושג הזמן. ברגע שאנחנו יוצאים מחוץ לגבולות שלו, כל המילים שלנו נעלמות, הרי כל החיים שלנו נבנים על הבנות: "קודם" ו"אחר כך", כל הרגשות שלי קשורים עם הזמן.

רק היציאה ממני החוצה, מהאגואיזם להשפעה, שם אנחנו מאבדים את "הדופק" שלנו, הרגשת הזמן החיה בתוכנו ומתחילים להבין מה הכוונה חיים מעל לזמן. ולכן, אנחנו נמצאים במציאות נצחית ובלתי משתנה, וכל מה שאנחנו עושים, זה להשיג אותה ביחס אלינו. בדומה למי שאיבד את הכרתו, ומתחיל לחזור אליה בהדרגה.

הוא נמצא באותה המציאות, רק שאינו מרגיש אותה ולאט לאט מחזיר להכרה את ההרגשה שלו. זה הדבר שמתרחש עימנו כאן. כל חכמת הקבלה מוקדשת לכך, כדי להחזיר אותנו להכרה להביא אותנו להכרה המלאה. זה נקרא גמר תיקון השלם. מה יהיה אחר כך, המקובלים אינם מספרים לנו… לכל מה שיבוא לאחר התיקון שלנו, דרושים חושי קליטה חדשים לגמרי.

מתוך שיעור על פי המאמר "תורת הקבלה ומהותה", 06.08.10

רשומות קודמות בנושא:
עצור, רגע!
כישוף רוחני
כאשר הזמן נעלם