נקודת החופש

בדרך למעלה קיימות שתי מדרגות, והראשונה היא לרכוש חיסרון! בעולם הגשמי שלנו אנחנו כבר נולדים עם החיסרון לגלות אותו ולשלוט, לנצל אותו, להתקשר עימו. אך בעולם הרוחני אין הדבר כך! עלינו לרכוש בעצמנו כזה חסרון. גם בזה האור הוא שעוזר לנו, אנחנו משתמשים בו כדי לבנות את החיסרון (הרצון) שלנו בצורה הפוכה, אגואיסטית שעוזרת לנו לקבל חיסרון להשפעה, כלי רוחני (כלי רוחני הוא רצון להשפיע).

כפי שבעולמנו אנחנו זקוקים לרצון לקבל, להבין, להרגיש, כך בעולם הרוחני ישנו הרצון להשפיע, לאהוב, להתחבר, להתאחד. ומהיכן עלינו לקחת אותו?! כמובן, רק מהאור המחזיר למוטב. יותר אין מאיפה! אך לשם כך נחוץ לנו חיסרון מקדים, לפחות איזושהי דרישה לקבל את השפעת האור.

החיסרון ההתחלתי הקטנטן הזה נקרא הבחירה החופשית שלנו, אשר ניתנה לנו בצורה מאוד פשוטה וממשית כנקודה אחת יחידה, אותה אנחנו יכולים לגלות ולהבדיל במצב המשותף שלנו. את זה ניתן לעשות רק בקשר בינינו, במאמצים משותפים, אם אנחנו נרצה להיות מקושרים ותלויים זה בזה.

אם יתגלו כאלו יחסים בין הנשמות ובין בני האדם שנושׂאים אותן בתוכם, אז מתגלה לנו האור ומתחיל את עבודתו, כדי לתת לנו רצון חדש, בכך שמעביר לנו את שלו, בהתאם למאמצים שלנו.

רק בזה מסתכמת כל עבודת האדם, כפי שמסביר בעל הסולם במאמרו "החרות": להשקיע מעט מאמצים, בצורה מאוד סלקטיבית, בכיוון מוגדר וצר ביחס כלפי הסביבה. אז במידת המאמצים האלה מגיע אלינו אור, מבהיר את החסרונות שלנו, את הצד ההפוך שלהן, נותן לנו הרגשת חיסרון, שבהתאם אליו אנחנו מגלים את שמותיו הקדושים של הבורא, עד שנגלה את כל האור, את כל שמותיו.

כך האדם משיג מצב שבו "ישראל (נשמה המשתוקקת אל הבורא), אורייתא וקוב"ה חד הוא".

כלומר כל הרצונות של האדם הופכים להיות דומים לאור שתיקן אותם. דרך השמות הקדושים האלה הוא משׂיג את כל האור הכולל שנקרא "תורה" ובורא את מחשבת הבריאה: "ליהנות לנבראיו" שמתגלה באור הזה. כל זה מתגלה ברצונו של האדם. תורה זה גילוי העולם הרוחני, אשר מושׂג בזכות גילויים חלקיים ופרטיים, שמות הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 11.08.2010

רשומות קודמות בנושא:
חוקר את עצמי מהצד
היכן מתחיל החופש