זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף ר"א: וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האל-הים אשר נתנה. כאשר ברא הקב"ה את האדם, לקח עפרו ממקום המקדש, ובנה גופו מארבע רוחות העולם, שכל אחד נתן לו כוח. ואח"כ, הריק עליו רוח החיים, כמ"ש, ויפח באפיו נשמת חיים. אח"כ קם, וידע שהוא כלול מלמעלה ומלמטה. ואז נתדבק בה', וידע חכמה עליונה.

ארבע רוחות העולם: חכמה, בינה, תפארת ומלכות - ארבע קצוות האור. הם נחלקים לקווים ימין ושמאל - חכמה ובינה. תפארת - הקו האמצעי, שבסופה נמצא היסוד - מקום הזיווג עם המלכות.

כך הכול מתחלק: ימין, שמאל ואמצע, מעלה ומטה. זהו המבנה של הנשמה שלנו, בתוכה אנחנו מגלים את המציאות. גם עכשיו אנחנו מגלים את המציאות שלנו בתוך הנשמה שלנו. רק משום שהנשמה הזו קטנה, לא מתוקנת ופועלת בצורה אגואיסטית, אנחנו מכנים אותה הגוף שלנו, אך למעשה זהו אותו המבנה בדיוק, אותו הרצון. הרי הבורא לא ברא כמה רצונות, אלא רק אחד.

הבורא מתגלה לנו רק במידה קטנה מאד, בצורה מאוד מקולקלת ואפסית, ומה שאנחנו מרגישים בו, נקרא "העולם הזה". עלינו לגלות את הרצון הזה, להגדילו ולשנותו במקצת שישתווה לאור, ואז אנחנו נרגיש בו את החיים של העולם הבא.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 11.03.2010

שאלה: למה בזמן לימוד ספר הזוהר חשובה כל כך המהירות שבה אנחנו קוראים? במה זה שונה מטקסטים קבליים אחרים?

תשובתי: בזמן הקריאה בספר הזוהר אנחנו מנסים לבחור את המהירות הנכונה, מאחר ואנחנו רוצים לקבל התרשמויות מהקריאה. זה דומה לאופן בו אנחנו מדברים עם ילד קטן, והוא אינו מבין כל כך על מה מדובר. נניח שהייתי שומע סיפור בשפה שאינה מוכרת לי, אבל לפחות אני יכול להשתדל, לנחש ולשער, מה מסמלת כל מילה. התינוק לא רק שאינו מכיר את המילים האלה, הוא בכלל אינו מכיר את הפעולות האלו. אז מה הטעם לדבר איתו עליהן? אך אנחנו רואים שאם לא נעשה זאת, הוא לא יתפתח ויגדל. אם אדבר איתו בשפה שאינה מובנת לו, על דברים שאיננו מבין, על עולם שנסתר ממנו לחלוטין, זה יתחיל לפעול ולעורר בו הבנה ותגובה.

מסתבר, שהפעולות שלנו עם הילדים בחינוך הגשמי, דומות לחלוטין לפעולת האור עלינו בחינוך הרוחני! כלומר חינוך על ידי האור העליון הוא טבעי לחלוטין.

כאשר הילד מתחיל לחזור אחרינו, הוא אומר ועושה הכול בצורה לא נכונה, אבל אנחנו מבינים שכך זה אמור להיות, דווקא כך הוא גדל. באופן זהה לגמרי אנחנו מתפתחים ברוחניות. לכן צריך לתת לספר הזוהר ולאור הכלוא בתוכו להשפיע עלינו, "לפסל" אותנו בדומה לבורא. זוהי הדרך הטבעית להתחברות לעולם חדש.

לכן אנחנו קוראים את ספר הזוהר, למרות שאיננו מבינים או מרגישים הרבה, הוא פועל בתוכנו ככוח "סגולה". זהו אותו הכוח הנפלא שפועל גם בחיים הגשמיים שלנו, בחינוך ילדינו. זה נדמה לנו כנס, אבל הנס הזה הוא רגיל וטבעי לחלוטין.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
תקרא בספר הזוהר ותגדל את הרצון
הנוסחא הסודית של הנס
נס רגיל - 1

שאלה: אנחנו חיים את חיינו עם תקוות שווא, ללא הנאה מהחיים. מה יקרה כאשר אנחנו נרכוש את תכונת ההשפעה, האם אז נוכל ליהנות?

תשובתי: כאשר אנחנו מחליפים את התכונה האגואיסטית שלנו בתכונה אלטרואיסטית, הזמן נעלם. תפיסת הזמן עצמה נעלמת, משום שברוחניות אין עבר, הווה ועתיד. אתה נמצא בתכונת ההשפעה, מכאן שאינך שואל על הסיבה ועל התוצאה - אתה נהנה מתכונת ההשפעה עצמה שבה אתה נמצא, ואינך זקוק יותר לשום דבר! אם יש לך אפשרות להשפיע, זה כבר השׂכר בשבילך, ואין לך צורך בשום דבר אחר.

אתה מבצע איזו פעולה, האם התוצאה ממנה לא מעניינת אותך? האפשרות להשפיע, זו בשבילי התוצאה. לכן מושג הזמן נעלם, והכול נמצא במנוחה מוחלטת. האגואיזם מבטיח לנו את העתיד, אך ברוחניות העתיד אינו קיים, הכול קיים בהווה! העתיד מורגש רק אם אני מגלה בהווה את חוסר ההשפעה שבי, ואני רוצה ומשתוקק לתכונת ההשפעה. כאילו שאני רוצה להגיע מעולם אין סוף קטן לעולם אין סוף גדול. גם זה אפשרי רק באמצעות כישוף הרצונות האגואיסטיים, אשר עוזרים לי. הם מגלים לי את החסרונות של המצב שלי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן - תולדה של אגואיזם

שאלה: למה ספר הזוהר כל כך מורכב?

תשובתי: באוניברסיטה, במשך שנתיים, למדתי אנטומיה. מספר אינסופי של פריטים, כמות אינסופית של שמות, האנטומיה חוקרת רק חלקים בודדים של גוף האדם, ולא את הקשרים ביניהם. יש באנטומיה מערכות שעל קיומן אפילו איננו יודעים, ויש את המערכות הידועות לנו שאיננו מסוגלים לחקור אותן עד הסוף. עד כמה שלא ננסה אין גבול למורכבותן.

השאלה במהותה אינה על ספר הזוהר, אלא על כל הטבע, מדוע הוא מאוד מורכב? הרי הזוהר מייצג את כל המציאות, הוא כולל את האדם כולו, הטבע כולו ואת כל העולמות ולא רק את המבנה של המציאות, אלא את כל עבודתה, תפקודה וגילויה לכל אחד מאיתנו בהתאם למצבו בתוכה.

העולם שלנו הוא כגרגיר חול ביחס לכל העולמות הרוחניים, שם כל פריט גדול פי מיליארדי פעמים, לא לפי גודלו אלא לפי מורכבותו, לפי הקשרים שלו. ככל שהדרגה גבוהה יותר, כך הוא יותר מורכב, כי הרי הוא כולל בתוכו את כל המדרגות התחתונות.

מהיכן נובעת המורכבות הזו? למעשה היא אינסופית. אבל נחוץ לנו איזה גבול, אחרת הפריט חומק מההרגשה שלנו, מההשגה. עבור האדם, אין גבולות = אין כלום, האינסופיות עבורי היא כאילו שאינה קיימת.

הרב-גוניות האינסופית של העולם העליון נובעת מהניגודיות בין האור והרצון (הכלי). הם מנוגדים זה לזה לחלוטין, ואין ביניהם שום קשר. אם אני רוצה לבנות משהו ביניהם, מתוך הקשר שלהם ביניהם, אז תתקבל מערכת אינסופית.

מנקודת מבטה של המתמטיקה, ולא הרוחניות, בין אחד ואפס, בין שתי המהויות האלה, ישנו אינסוף, לא ניתן לחבר ביניהם. כמה מספרים יש בין אפס לאחד? מספר אינסופי. יוצא שעם המוח והשׂכל שלנו, איננו יכולים לתפוס זאת בעולמנו. אבל כשאנחנו יוצאים מהמוגבלות שברצון לקבל, ומתעלים מעליה למימד אחר, רצון להשפיע, הבעיה נעלמת. הכול עובר ממדידה כמותית למדידה איכותית. עם האיכויות אנחנו מסתדרים בקלות. כי הרי הם נתפסים על ידי רגשות, ולא על ידי השׂכל. עבור הרגשות שלנו, מה שאין לו מדידה מדויקת, לא מפריע.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.02.2010

הרצון האגואיסטי שלנו מסנן את המציאות. כלומר אינני רואה בצורה אובייקטיבית את תמונת העולם, את הטבע, את החברה, את בני האדם, כפי שהם באמת, אלא אני רואה בכל דמות רק את התועלת שיש לי ממנה עבור האגואיזם שלי - מה שמועיל או מזיק לרצון לקבל שלי. מתוך כל המציאות האין סופית אני מרגיש רק חלק זעיר שנקרא "העולם הזה", מאחר והאגו שלי אינו תופס ואינו קולט יותר מזה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.02.2010

חכמת הקבלה נקראת פנימיות התורה, חכמה פנימית, מאחר והיא מדברת רק על מה שנמצא בתוכנו. למעשה הגופים שלנו וכל החומר אינם קיימים כלל. לכן העולם הזה נקרא דמיוני, העולם המדומה. ברגע שנתחיל לתפוס את המציאות בצורה נכונה, אנחנו נתחיל להרגיש, שכל זה קיים רק בתוך הרצון שלנו. הרצון שלנו נותן לנו הרגשה שהטבע קיים: הדומם, הצומח, החי ובני האדם. כל אלו הן בעצם תופעות שונות בתוך הרצון שלנו.

אנחנו חיים בתוך מטריקס, אנחנו צריכים רק להכיר את כל מה שקיים באופן בלעדי בהרגשה שלנו. ישנו רק הרצון ליהנות שמרגיש את התופעות המתרחשות בו בלבד. לכן חשוב לנו מאוד לא לשכוח את זה, כי הרי הגישה הזו לתפיסת המציאות, "הכל תלוי בי, ולא במה שבחוץ", מכוונת אותנו לתיקון הפנימי שלנו.

אנחנו תופסים את עצמנו ברצונות שלנו על רקע האור העליון. הכל על רקע האור העליון! עולם אין סוף, הוא בסך הכל האור העליון. שם איננו רואים את עצמנו, מאחר ואנחנו משיגים את אותו המצב, את אותה התפיסה, אותה המציאות, אותן התכונות כמו האור.

125 המדרגות שבהן ירדנו מהמצב ההוא, אלו מדרגות של ריחוק ההולך וגדל מהאור העליון, שעל פני הרקע שלו אנו רואים את עצמנו. לכן כל מה שאנחנו רואים מסביב הוא רק הרצון שלנו, שכולל בתוכו את הדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר, ד' דרגות העביות (גסות הרצון), אלו הן מידות המראות לנו את השוני שלנו מהאור העליון. התמונות הללו הן המציאות שלנו, המצטיירת לנו בצורת העולם הזה.

המאמצים הקבועים שלנו לגלות את המציאות האמיתית, להתאחד עם תמונת המציאות האמיתית, מאלצים אותנו לתקן ולשכלל את עצמנו, ולראות את כולנו יחד. כי הרי ככל שאנחנו מתחברים בינינו יותר, כך אנחנו נכללים יותר בתוך האור, וכך אנחנו מתקדמים לחיים המושלמים והנצחיים שלנו בעולם אין סוף.

כל התופעות הללו, שאותן אנחנו רואים כאילו מחוץ לנו, נעלמות כמו חלום. כי הרי למעשה אנחנו חיים רק בתוך האור. הנחת היסוד הזאת היא מאוד חשובה בחכמת הקבלה, מאחר והיא מבדילה את חכמת הקבלה מכל הפילוסופיות, הדתות ושאר השיטות למיניהן. חכמת הקבלה אומרת לאדם שהוא חייב לתקן רק את הרצון שלו ולהידמות לאור. ואף פעולה פיזית אינה שייכת לזה.

מתוך השיעור השביעי בכנס "זוהר לעם" 2010, 24.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
שאלה של חיים ומוות
הדמיון מסייע לנו לגדול

זוהר: פרשת בא, סעיף רי"ח: אבל אחר שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון, ירד והתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת ד' אותיות הוי"ה.

הבורא ברא עולמות. בתוך האור הלבן הוא ברא מסגרות ריאליות ונוקשות, סידר מדרגות, פרצופים וספירות, כדי שיהיה לנו במה להיאחז ונוכל לטפס במדרגות האלו ולהשיג בהדרגה את האור הלבן הפשוט.

כאשר אנחנו עולים במדרגות האלה מהעולם שלנו, ומשיגים את עולם העשיה, ואחר כך את: עולם היצירה, הבריאה, האצילות, אדם קדמון ועולם אין סוף, כל העולמות האלו מתגלגלים אחרינו כמו שטיח. אנחנו עולים יחד עם העולמות, והם כולם נעלמים.

בעברית המילה "עולם" באה מהמילה "העלם", "העלמה" (הסתרה) ו-"נעלם", מאחר ובהמשך הם נעלמים ואינם קיימים.

כי הרי כל העולמות האלו נבראו בגלל שהבורא יצר בתוך האור הלבן רשת שחורה, כדי שבתוכה אנחנו נוכל למצוא את המדרגות הללו, המצבים שלנו, כדי שיהיה לנו קל יותר להתמצא. אבל אחרי שאנחנו מסיימים את התיקון שלנו ועולים לעולם אין סוף, כל הרשת הזאת, כל המערכת הזאת נעלמת ונבלעת על ידי האור.

מתוך השיעור השביעי של כנס "זוהר לעם" 2010, 24.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כל העולמות בתוכי
העליה במדרגות העולמות
האין סוף האינסופי

מה מלמד אותנו הזוהר? ידוע לנו מחכמת הקבלה שהבורא ברא רצון אחד, ובתוכו מתרחשת כל ההתפתחות העתידית. הרצון האחד הזה כולל בתוכו כמות עצומה של רצונות פרטיים, המקושרים ביניהם במערכת אחת, הנקראת "אדם הראשון" - הנשמה הכללית.

אחר כך, לפי תוכניתו, הבורא החל לקלקל את הקשרים הקיימים בין החלקים הנמצאים באותו הרצון עצמו. הם החלו לאבד את הקשר זה עם זה, כמו בגוף חולה, שהאיברים שבו מפסיקים לתפקד בצורה הדדית ביניהם, ונוצר חוסר איזון. אנחנו מכירים את סימני ההיכר של מחלה: לחץ הדם עולה או החום עולה, ההרכב הכימי בדם משתנה, הגוף אינו מאזן את עצמו. זוהי מחלה.

למה הבורא נוהג כך עם הנשמות? כדי שאנחנו נרגיש את הקלקול, ואחר כך נתקן אותו.

לתוך המצב ההתחלתי שלנו חודרת אותה המחלה, הקלקול בקשר בינינו, ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו פחות ופחות מחוברים זה עם זה. בתהליך של התפרקות הקשר בינינו ישנן 125 מדרגות, ירידה מאין סוף, היכן שהיינו מחוברים באופן אין סופי, עד למצב שבו הקשר הזה נעלם לחלוטין.

ואפילו יותר מכך: בזמן הירידה ב-125 המדרגות, במדרגה הנקראת "פרסא", נוצר קלקול עוד יותר גדול, ובמקום קשר חיובי, נוצר קשר שלילי. ועכשיו כל אחד רוצה לנצל את האחרים למען טובות הנאה לעצמו. הגוף לא סתם מת, אלא בולע את עצמו במלואו.

הנפילה נמשכת עד שמגיעים למצב שבו אנחנו מאבדים לחלוטין את הקשר בינינו, גם את הקשר החיובי - בעל מנת להשפיע, וגם את הקשר השלילי - בעל מנת לקבל, ונמצאים בחוסר התאמה מוחלט לעולם הרוחני. זוהי התוצאה של ההתרחקות שלנו זה מזה.

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים את העולם הזה, את המציאות המדומה. למה היא נקראת מדומה? מכיוון שהיא נבראה בכוונה על ידי הבורא, שרצה ליצור עבורנו אשליה של ההיעדרות שלו.

אז מה עלינו לעשות? עלינו להבין שאנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו. במידת התיקון של הקשר בינינו מתרחשת עליית הנשמה מתוך הרגשת העולם שלנו עד להרגשת עולם אין סוף. שיחזור וחידוש הקשר בינינו יוצר עלייה.

במידה שאנחנו יכולים לתאר את המצבים שלנו בקשר שבין כל הנשמות, כל חלקי הבריאה יחד, אנחנו נהנה יותר מספר הזוהר. כי הרי הוא נכתב בעולם אין סוף. מחברי ספר הזוהר כתבו יצירה זו מגובה של 125 מדרגות, היכן שהם היו מחוברים יחד.

כשאנחנו לומדים את ספר הזוהר, עלינו להרגיש בתוכנו את הרצון להתחבר יחד. אין צורך בשום חכמות. מספיק לזכור שאנחנו משיגים הכל בחיבור בינינו.

זאת האמת, ספר הזוהר מדבר רק על חיבור הנשמות. הוא מסביר לי מה הקשר שלי עם המערכת הכללית הנקראת "אדם", עם כל יתר הנשמות, כיצד אני משתמש בהן בכדי לחברן למערכת המתוקנת, והופך אותן לבריאה שמתפקדת נכון. רק על זה מדבר ספר הזוהר, ואני נמצא כאן כמבצע את פעולת התיקון עבור כולם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
דבק מהמאור המחזיר למוטב
נדאג שהאדם הזה יחיה!
פאזל של 7 מיליארד חלקים

חכמת הקבלה מדברת על כך שהמציאות שמחוץ לנו, איננה קיימת. כל המציאות נמצאת בתוך האדם. מחוץ לאדם אין שום דבר. הבעיה היא שלא התרגלנו לתפיסת מציאות הזאת. נולדנו בעולם הזה, ואנחנו תופסים את המציאות על ידי חמשת החושים הגופניים בלבד. זה מגביל אותנו מאוד, קשה לנו להתייחס אחרת לרגשות שלנו.

בשביל מה בכלל אנחנו צריכים להתייחס אחרת למציאות? כאשר אני מתחיל לחשוב על כך שהמציאות תלויה אך ורק בתכונות שלי, זה מחייב אותי להרהר על התכונות שבי, האם הן באמת קיימות אצלי? באיזו צורה הן צריכות להיות? מה אני צריך לתקן בהן?

מדוע בכלל יש צורך לתקן אותן? בכדי ליצור בתוכי מציאות נצחית, אמיתית ובלתי משתנה, שבה אני קיים ללא שום שינויים. המציאות הזו נקראת אמיתית. עד אז אני בעצם חי ברמות שונות של מציאות שקרית, במצב לא אמיתי ולא שלם.

המקובלים מסבירים לנו כיצד אנחנו יכולים להשיג את תפיסת המציאות האמיתית. בשביל מה אני צריך את זה? הם אומרים שאני בעצמי קובע את החיים שלי. אם אני מתחיל להרגיש את החיים שלי בהתאם לתפיסה החדשה, "הכל נמצא בתוכי", אז את כל העולם, אותו אני רואה מבחוץ, אני אכלול בתוכי. ואז אני לא אמות, כי הרי העולם נשאר בתוכי, אני כולל אותו בתוכי וממשיך איתו הלאה.

וכך תפיסת המציאות שבתחילה נראתה לנו כפילוסופיה תלושה, כמשהו וירטואלי ולא מציאותי, הופכת לשאלה של חיים או מוות. אם אני משיג כזה שינוי בתכונותיי, שכל מה שנראה עכשיו בחוץ אני מתחיל לתפוס ולהרגיש בפנים, להרגיש את כל העולם כתופעות פנימיות שלי, זה נקרא המצב המושלם, הנצחי והבלתי משתנה שלי. ואין שום דבר בעולם הזה שישתנה, ייאבד או ימות.

בשינוי הפנימי שאני עושה אני עולה ב-125 המדרגות של תפיסת המציאות, ומשיג את המצב שבו אני ניכלל באופן שלם באין סוף, וזה רק בזכות זה שאני תופס הכל בתוכי.

מתוך השיעור השביעי בכנס "זוהר לעם" 2010, 24.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הדמיון מסייע לנו לגדול

שאלה: כאשר אנחנו מממשים את רצונותינו ברמת ההתרשמויות, האם על ידי כך אנחנו גורמים לחומר להיות ידידותי יותר?

תשובה: כולנו בנויים מחומר הנקרא "הרצון ליהנות". תחת השפעתו של האור, הרצון הזה הגיע למצבו הגרוע ביותר, הוא נהנה רק על מנת לקבל, חושב רק על עצמו, מכווץ בתוך עצמו ומרגיש רק את מה שקורה בתוכו. "הקצר" הזה יוצר בו את תמונת העולם הזה.

כשנתקן את הרצון שלנו, נרגיש את המציאות הנמצאת מחוץ לו. מה שמורגש מחוץ לרצון שלי, ברצונות האחרים, נקרא העולם העליון, העולם הרוחני. שם אנחנו חיים חיי נצח.

התיקון הוא בכך שנרגיש את הקיום שלנו לא בתוכנו, אלא מחוץ לנו. הקושי הוא פסיכולוגי לחלוטין. הרי בסופו של דבר אנחנו רוצים ליהנות, שואפים לטוב. ואכן מגיעים לטוב אינסופי, אך רק אם יוצאים מתוך עצמנו. כשאני יוצא החוצה, אני מתחיל להתייחס לחומר הבריאה (הרצון ליהנות) כאל עצמי, הרי כולו שלי. ואז הוא הופך להיות ידידותי אליי.

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 19.02.2010

פוסטים קודמים בנושא:
מסתבר שגזרתי לעצמי את דיני

שאלה: מדוע תמיד היה יחס של כבוד כלפי ספר הזוהר, ואיך זה שהוא תמיד איחד סביבו אנשים?

תשובתי: אנחנו נמצאים במציאות אין סופית, מקושרים זה עם זה. וספר הזוהר הוא אינו סתם ספר שכל אחד היה יכול לקחת מהמדף ולהתחיל לקרוא. ספר הזוהר הוא מכשיר, אמצעי המאפשר להשפיע על המערכת הרוחנית. כאילו אנחנו לוחצים על כפתורים, והמערכת מגיבה. אנחנו מפעילים אותה מבלי להבין מה שאנחנו עושים, ובכך מקבלים גישה לאיזה תחום מאוד רגיש, עם חיישנים פנימיים.

כי הרי אין זה ספר, אלא מערכת שלמה. כאשר אנחנו קוראים אותו ומתקשרים אליו באיזושהי צורה, אז אנחנו מפעילים את עצמנו ביחס למערכת ואת המערכת ביחס אלינו. זאת אומרת שאיננו מפעילים סתם איזו תוכנת מחשב, אלא נכנסים לתוכה פנימה, כמו לאיזה "מטריקס" רוחני.

אנחנו צריכים להבין זאת, ולתפוס איזו אחריות גדולה והזדמנות מיוחדת יש בידינו. נקווה שנצליח להפעיל את המערכת הזו, בכדי שהיא תשפיע עלינו ותגלה לנו את האיחוד.

האיחוד הזה כבר קיים גם עכשיו, אבל אנחנו רוצים שהזוהר יגלה אותו על ידי כך שיסיר את השכבה הראשונה של האגואיזם שלנו ויגלה את האיחוד בינינו במדרגה הרוחנית הראשונה והקטנה ביותר. זה כבר יהיה גילוי. אז בואו נעסוק ונלמד בספר הזה, ונצפה שזה יקרה!

מתוך השיעור המסכם לפני כנס "זוהר לעם" 2010, 18.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להידחף לרוחניות דרך צוואר הבקבוק
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
זהירות! תנינים אכזריים!

זוהר: פרשת בהעלותך, אות י"ג: כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מלה ומלה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה… כי התורה שהיא כלל עליון, אע"פ שיוצא ממנה סיפור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על סיפור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים. ולא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

בעולם שלנו בעזרת אנליזה וסינתזה אנחנו יכולים לחלק את השלם לחלקים וללמוד כל חלק בנפרד. אבל ברוחניות, כמו בתמונה הולוגרפית, כל חלק מכיל בתוכו את העולם כולו, ורק כלפי האדם זה נתפס כחלק. לכן אנחנו צריכים תמיד להשתוקק לכלל, וגם כשנשיג פרט קטן, עלינו להבין שהכל נמצא בו.

ההשגה הרוחנית תמיד מצביעה על הכלל, על המקום של התכונה הנלמדת במערכת הכללית. בלי לימוד הכלל אי אפשר ללמוד את הפרט.

בעל הסולם כותב במאמר "הדור האחרון", שאנחנו צריכים ליצור את מדינת הקבלה, בהתחלה בצורה וירטואלית ולאחר מכן פיזית, שם נמצאים כל החלקים של עולם העתידי, השלם והמלא, שלמות קטנה. לכן גם אתר הקבלה שלנו, "קבלה לעם", צריך להיות בנוי כמדינת הקבלה השלמה, ובו יהיה כל מה שנחוץ לחיבור העידן של התיקון. זה יהיה חלק קטן של המציאות החדשה, אך הוא יהיה מלא לגמרי, ובו לא ישכח אף פרט.

רק כלפינו זה יהיה חלק מהמציאות, כל עוד איננו מתוקנים. אך במידת התיקון שלנו, החלק הזה יבלע את העולם כולו ואת כל המציאות, והכול יכנס לתוכה. לא נצטרך להוסיף כלום. הרי בעולם הרוחני הפרט והכלל שווים, ורק לראיה הלא מתוקנת שלנו זה נראה כפרט, בגלל חוסר היכולת שלנו לכלול את השלם. תמיד צריך להבין שלפנינו יש אין סוף.

מתוך שיעור על ספר הזוהר 17.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
לך לקראת השלמות
הרוחניות - מערכת אינטגראלית
נבנה ממלכה…

את כל הכתוב בספר הזוהר, עלינו להשתדל לגלות בתוכנו.

אדם יושב מול הספר ולא מבין אף מילה ממה שכתוב בו, כי הרי כל מילה מורה על רצון רוחני, על צורתו, תכונתו: מקבל או משפיע, גדול או קטן, צורותיו השונות. חפש זאת בתוכך!

לכן, אני מתחבר עם האחרים ורוצה להתמזג איתם לרצון אחד. עם הרצון המשותף הזה אני פונה ונע במהירות אל תוך עצמי ומתרכז בחיפושים, היכן כל זה מתחבא בתוכי?

כל המציאות נמצאת בתוכנו, בחוץ אין שום דבר! כל התמונות הללו מקבלות צורה בפנים, ומבחוץ לא קיימים שום חיים מציאותיים - כל זה רק נדמה לי.

אני רואה איזו תמונה מדומה, אבל ספר הזוהר אינו מדבר עליה! הוא מדבר על הכוחות שמציירים אותה, כמו על מסך מחשב שאני רואה עליו כל מיני ציורים וצורות, ולמעשה אלו הם מיני כוחות חשמליים.

עלינו לעבור מצורה חיצונית, לתפיסה פנימית יותר, ולהבין מה מתרחש בתוך המחשב. חשוב לדעת זאת בכדי לבצע כל מיני חישובים ופעולות. למעשה איננו זקוקים בכלל למסך! אם היינו מסוגלים לעבוד עם המחשב ישירות על הדיסק הקשיח שלו, מבלי להעביר הכל לתמונה חיצונית, אז היינו עושים זאת.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.02.2010

האיכות חשובה יותר מהכמות. בעולם קיימים אין סוף צמחים, אבל פרח אחד שווה ערך לכל הדומם שיש ביקום.

חיה אחת - שוות ערך לכל הצומח שבעולם. אדם אחד - שווה ערך לכל הטבע כולו. כך מתגלה ההבדל בין המדרגות כשתהום מפרידה ביניהן.

אם נאסוף את כל האבנים בכל היקום, אז לא ניתן להצמיח מהם אפילו פרח אחד. כי הרי בפרח ישנם חיים, כלומר התפתחות - מה שלא קיים בחומר הדומם.

והתפתחות האדם מיוחדת לחלוטין ואינה מובנת למביט מהצד. נדמה שכל אדם יש לו כוח מועט, אבל הוא באיכות מאוד גבוהה.

לכן אירוע כזה כמו הכנס, האיחוד שלנו, נותן כוח עצום. מה שווים כל הכוכבים ביקום כולו - בהשוואה למחשבתו של האדם?

המדענים מגלים היום שעל ידי מחשבותינו, אנחנו משפיעים על תהליכים פיזיים, על התנהגות חלקיקים אלמנטאריים. למעשה, המחשבות שלנו מנהלות את כל הכוכבים, את כל הטבע, הצומח והחי. כל אלו הם תוצאה מהיחס של האדם, מחשבותיו ורצונותיו. לכן נאמר, שכל חלקי הטבע נכללים בתוך האדם, ואין לנו מה לשנות בטבע חוץ ממחשבותינו. בזה אנחנו נתקן את כל העולם.

האור מגיע לעולם הזה דרך מערכת שנקראת "אדם", כי הרי היא מעל לכל, והאור מתפשט ממעלה למטה. ככל שהמערכת הזו מחוברת, או להיפך, מפורדת, כלומר מתוקנת או מקולקלת - באותה המידה האור מגיע לכל החלקים האחרים: דומם, צומח, חי, וקובע באיזו צורה אנחנו רואים את העולם!

לכן נאמר, שכל הטבע נכלל באדם ועולה או יורד יחד איתו. אם אני עולה, משיג קשר יותר חזק עם האחרים ובכך מתקן את הנשמה הכללית, אז דרכי מגיע אור יותר חזק, לכל הטבע וגם הטבע מתחבר בהרמוניה גדולה יותר. אני המרכז של כל הטבע הזה, ומסביבי סובב כל הדומם, הצומח והחי, ואני קובע את תיקונם! כאשר אני אסיים את התיקון שלי, הם ייעלמו ויצטרפו אליי, כי הרי הם כולם חלקים ממני - ההשתקפות שלי.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.02.2010

רשומות קודמות בושא:
להביא אור לעולם
על גל הכנס

כל החושים שלנו פועלים לפי העיקרון של גילוי מתוך ניגודיות. לכן מה שנדמה לנו כחיצוני, אנחנו למעשה רואים בפנים ותופסים תמונה הפוכה ורק אחר כך הופכים אותה בתוך המוח שלנו.

אין לנו אפשרות אחרת לתפוס את העולם, כי הרי אנחנו נבראים ויכולים לגלות משהו, רק על בסיס של חיסרון - הפגם שבנו.

את הפגם הזה אני מכנה - אור. לכן הרוחניות מצטיירת לנו כדוחה וחשוכה. אנחנו לא מסכימים איתה ולא רוצים אותה. זה לא נראה לנו הגיוני - להשפיע ולאהוב את הזולת.

ספר הזוהר מספר לנו על תכונות הבורא. אבל מאיפה לנו לדעת מה זה? אם אנחנו מסוגלים רק לקבל, אז כיצד עלינו להרגיש מה זאת השפעה? זהו עולם הנסתר מאיתנו, מציאות אשר איננו מרגישים אותה. הזוהר מסביר לנו כיצד ניתן לאט לאט להרגיש את מה שעדיין אינו מורגש על ידינו, ולא נתפס, לא על ידי המוח ולא על ידי הלב.

אינני יכול להלביש זאת במילים, כי הרי המילים מביעות איזושהי הרגשה והבנה. ואם מאחוריהן לא עומדת שום הרגשה, אז הן פשוט עוברות אצלי ליד האוזן. אבל על ידי הרצון והנכונות מצידי, האור מתחיל לפעול בהדרגה בתוכי. ובהמשך - כמו שנאמר: "יגעתי - ומצאתי!".

אם אני קורא יחד עם אחרים ועם תקווה שזה יעזור לי, אז יתרחש הגילוי. העולם הרוחני נמצא כאן, לפנינו, אבל אין אנו מסוגלים לתופסו, לא על ידי הלב ולא על ידי המוח!

כאשר אנחנו, בכל זאת, מתחילים להרגיש מעט, שהוא נמצא איפה שהוא קרוב, אבל איננו יכולים לקלוט אותו - זה כבר הישג גדול. המשך לקרוא עם הרגשת החיסרון הזו, והזוהר יאמר לך יותר…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הנסתר יתגלה, והגלוי יהפך לנסתר
ענן גדול של ספקות