אנחנו רואים שחכמת הקבלה מתפשטת ומגיעה לעולם ממקור כלשהו. בדורנו מקור הידע ושיטת התיקון נמצאים כאן, בבית "קבלה לעם". אם קבוצה כלשהי בעולם או אדם כלשהו חושב שהוא מסוגל להוביל בצורה נכונה את עצמו או יתר על כן, את הקבוצה אל המטרה, הוא טועה בגלל חוסר ההבנה שלו במבנה של מערכת הנשמות עליה העולם שלנו מלובש.

ב"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם כותב, שהכול תמיד מתפשט מפנימיות לחיצוניות, ממדרגה עליונה לתחתונה. כך גם מתפשטת ההבנה שלנו וההשפעה על העולם שלנו. תחילה האדם עולה למדרגה העליונה ורק ממנה הוא רואה ומסוגל להשפיע על המדרגה התחתונה.

לכן ההפצה, ההשפעה, התיקון, השיעורים, הכול חייב לצאת רק מכאן, מבית "קבלה לעם". הקבוצות נוטלות את חלקן ביצירת חומרים והפצתם, ובכל דבר נשמעות להוראות מפה, בדומה לחלקי הגוף הפועלים בתיאום לפי הוראותיו של ראש אחד המנהל את הכול. שום דבר אינו יכול להתחיל באמצע הסולם, באמצע הפירמידה, מקבוצה פרטית כלשהי, הרי מבנה הבריאה מתואר ומוגדר בצורה קפדנית.

בעל הסולם כותב ב"הקדמה לספר הזוהר" בסעיף נ"ז, שאם בראש טור של עיוורים יש אחד שרואה, אז כולם יכולים ללכת אחריו, אך אם אין רועה, אז כולם יאבדו. כך גם ישנה שליחות מיוחדת לחלק של האנושות, הנקרא "ישר-אל" (ישר-אל הבורא), דווקא דרכו עובר אור התיקון לכל האנושות. בעל הסולם מתאר במאמר זה היררכיה ברורה וחד-משמעית. לכן בתוך המערכת הזאת כל אחד חייב להיות מחובר עם המדרגה העליונה ועם התחתונה.

מעלינו נמצאים המורים שלנו, המקורות, האבות, המקובלים של כל הדורות, מהם אנחנו לומדים וחיים על פי תורתם. מתחתינו נמצאים התלמידים שלנו, כל אלה המגיעים אלינו ורוצים להתחבר אלינו. עלינו לשמור על ההיררכיה הזאת, הרי כל אחד מאיתנו יכול לקבל רק מהעליון שלו. ראה את מאמרו של בעל הסולם "אמונת רבו".

אם אדם או קבוצה כלשהי מקבלים החלטה לפעול באופן עצמאי, הם מעדיפים "חיצוניות על פנימיות", התחתון מתחלף בעליון, במקרה כזה חייבים לתקן או לסלק אותם מהמערכת הכללית באופן מיידי. על פי מבנה העולמות אנחנו רואים שאין דמוקרטיה, אלא יש ביטול מוחלט וברור כלפי העליון, בדומה לעליון, אל הבורא.

בשלב זה אנחנו בונים מערכת כזאת בקשר בין הקבוצות ובמבנה שלהן. לפי מאמרו של בעל הסולם "הדור האחרון" המערכת הזאת תתפשט בכל העולם, והעולם שלנו יידמה לעולם העליון. חופש הבחירה של כל אחד הוא בחיבור הנכון עם הסביבה ובביטול כלפיה, כדי להידמות לבורא. ניתן לממש זאת רק במקרה שהאדם מחובר עם העליון, מקבל ממנו ומבצע את אותה הפעולה בשרשרת המדרגות. חופש הבחירה מתבטא בכך שכל אחד יעדיף פנימיות על חיצוניות, בניגוד להפרעות האגואיסטיות האישיות והקבוצתיות.

פעולתו של כל אחד, כפי שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזוהר" בסעיף ס', מתקנת או מקלקלת את כל המערכת. מובן שזו דיקטטורה, אך זו הדיקטטורה מלמעלה, מהבורא, אשר כולנו מבצעים אותה בכניעה ובהשתוות לעליון ועל ידי משיכת התחתון, לפי היררכיה נתונה. השוויון המוחלט נוצר רק במצב הסופי המתוקן, כאשר כולם משתווים בהשפעה הדדית.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
להיות נשמה אחת ולא שׂק אגוזים
המערכת נכנסה לפעולה…

כל פרצוף רוחני נחלק לחלק פנימי וחלק חיצוני, כך הוא עד סוף כל המדרגות. כל החלקים הפנימיים של כל המדרגות מקושרים ביניהם, וגם כל החלקים החיצוניים מקושרים ביניהם.

הרצונות הפנימיים נקראים: "שורש", "נשמה", "גוף" ומסתדרים זה בתוך זה. בנוסף לכך ישנם גם רצונות חיצוניים, הנקראים "לבוש" ו"היכל".

הגוף של הפרצוף הרוחני העליון מעביר אור לשורש של הפרצוף התחתון, שגם לו ישנם רצונות פנימיים: "שורש", "נשמה", "גוף". ואילו "לבוש" ו"היכל" נמצאים מבחוץ ואינם נלקחים בחשבון. מעל הרצון לא קיים מסך, לכן הם אינם יכולים להתחבר ביניהם.

רק המסך הוא שיוצר את הקשר. לכן החל מצמצום ב' החישוב נעשה רק על הרצונות הפנימיים, כלומר אלו שהמסך מלובש עליהם. אם מעל לרצון לא שולט מסך אנטי אגואיסטי, אינני יכול להתחבר עם האחרים ברצון הזה. זה יוצא כמו שׂק של אגוזים שלאחר השבירה נאלצים להיות ביחד ומתחככים זה בזה.

רק באותה מידה שאני רוכש רצונות פנימיים, מופיעה אצלי האפשרות להתחבר עם הנשמות האחרות - החלק הכי פנימי של העליון עם החלק הכי פנימי של התחתון, בהתאם להשתוות התכונות שלהם.

מתוך שיעור על בית שער הכוונות, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
דבק מהמאור המחזיר למוטב
הגדרות עיקריות

חכמת הקבלה מדברת הרבה על כוונות, על מה עלינו לחשוב, למה להשתוקק, מה לרצות. המטרה שלנו היא תיקון השבירה בשורש שלנו. השורש נחלק להמון נשמות ועלינו לחברן יחד - זוהי הכוונה העיקרית שחייבת להימצא בכל פעולותינו.

כתוצאה מכך תשתנה גם תפיסת המציאות שלנו, יחסנו לחיים, לעולם הזה, לעולם הרוחני, לבורא, לעצמו, לסביבה.

העיקר הוא לרצות להתחבר זה עם זה, לתקן את הקשר בינינו להפוך אותו משנאה לאיחוד ואהבה, בכדי שבתוך החיבור הזה יתגלה הבורא. זו צריכה להיות הכוונה העיקרית שלנו בזמן לימוד ספר הזוהר, מאחר והזוהר נותן לנו כוח שבעזרתו אנחנו באמת יכולים לתקן את השבירה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד להשיג בקשה נכונה?
פתח לעולם חדש
זמן ההכנה

בימים האחרונים אני מרגיש, כיצד הרבה אנשים מתחילים להבין שהארגון שלנו נוצר כדי שיחד נגלה מציאות חדשה - הקשר שלנו עם הכוח העליון שבטבע. אנחנו הופכים לקבוצה שמעודדת וגורמת לאנשים לאיחוד וגילוי הבורא בתוכם, זה הופך להיות ברור ומובן יותר לאנשים.

המטרה שלנו היא לצרף את כל האנושות לכוח העליון, בכדי להתעלות לדרגתו. זה כבר מתחיל לחדור באופן מודע לשׂכל ולרגש של האדם. הקשר ההתחלתי כבר התגלה בינינו לבין הכוח העליון. למרות שאנחנו הולכים לפי השיטה שקיבלנו מהמורה הגדול שלי הרב"ש (הרב ברוך שלום הלוי אשלג), ולכן הקבוצה עצמה נקראת "בני ברוך", עדיף לכנות את הארגון שלנו "דבקות" (כך מכונה האיחוד והמיזוג עם הבורא, מצבנו הסופי).

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.03.2010

התלמיד חייב להיות מוכן בכל רגע להישאר ללא המורה, עליו לדעת שיהיה לו על מה להישען. רק מי שדורש מעצמו בקביעות להיות עצמאי, הוא זה שיתקדם.

יש לך את הבורא, את השיטה, את הקבוצה - סיפקו לך את כל הנחוץ לך להתקדמות, רק אם אתה נמצא עם האחרים באותה הרמה.

כיצד לעלות למדרגה הבאה ללא הגשש שמוביל? לשם כך נדרשת החלטה קולקטיבית. כי הרי המצב הבא תלוי בקשר בין החברים.

לא חייב שיהיה מנהיג ידוע שנקבע על ידי המורה הקודם, או תלמיד שהתבלט באיזו דרך. בכל מקרה, אף אחד לא יכול לקחת מנהיגות בשיטות כוחניות, שׂכליות וערמומיות. הדרך הבטוחה ביותר היא כאשר הקבוצה ממשיכה בדרך משותפת ומבצעת החלטות קולקטיביות של ההנהלה הרוחנית שלה.

ההנהלה אינה מורכבת ממוחות מבריקים או ממומחים מצטיינים, אלא מאנשים המסוגלים לקבל החלטות כלליות ומשותפות. לאחרים אין שם מקום, מאחר וחסרה להם הרגישות לתהליך ההתפתחות של הקבוצה.

ישנם כאלה שהתועלת האישית עדיין מכסה את עיניהם, אחרים אינם מסוגלים להכניע את עצמם כלפי הקבוצה, באחרים עדיין לא חדרה רוחה של הדרך הרוחנית, הם טועים משום שעדיין לא תפסו ולא השתלבו בכיוון הכללי. יכול להיות שהם נתונים להשפעה של הסביבה החיצונית. ישנן גם סיבות אחרות.

בהנהלה הרוחנית צריכים להיכלל אנשים שלא יבצעו שגיאה בהחלטה קולקטיבית, שאינם תלויים באיזה צד, ובהחלט לא תלויים במישהו חיצוני.

זו לא רק זכותם, אלא גם חובתם לגרש מיד כל אחד שיפריע לעבודה, או שיטען לעליונותו. אלו הם החוקים הרוחניים, ובהתאמה אליהם אנחנו צריכים לגדול.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 02.03.2010

זוהר: פרשת בא, סעיף נ"ז: וזרע אותו זרע בצדיק אחד, שהוא יסוד דז"א.

עליי לתאר לעצמי שתכונה זו קיימת בי, "יסוד של זעיר אנפין" הנקראת "צדיק", ושם נמצא הזרע שלי, הנקודה שממנה אני צומח.

שהוא הגנן של הגן. והזרע שזרע בגן, שהוא המלכות, הוא הגניזה וההעלמה של אור הזה. כלומר שההעלמה אינה בחינת העדר, אלא להיפך, שהוא בחינת זרע לברכה. שההעלמה עצמה תשוב להיות אור, כמו צמח היוצא מן הזרע.

בעל הסולם מביא דוגמה זו במאמר החרות: עלינו להשתדל להכניס את עצמנו לתוך קבוצה קבלית. בדומה לזרע שנמצא בתוך האדמה, אני מבטל את עצמי כלפיה. רק אז אנחנו נהפוך לזרע שירקב לגמרי באדמה, בכדי שיצמח ממנו עץ.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תבחר בעלייה, לא תצטער!
היכן מתחיל החופש
הבחירה האמיתית – להזדרז להיות אדם

כשקוראים את ספר הזוהר, צריך להתעמק בתוך עצמנו, ולחפש שם את כל הפעולות והתכונות שעליהן מספר הספר. הן נמצאות כולן בתוך רצוננו, אך נסתרות ואנחנו צריכים לגלות אותן.

ספר הזוהר הוא מכונה הפועלת בתוכי. הזוהר מסביר לי מה מתרחש בנשמתי וכיצד היא פועלת - אני צריך רק לדמיין זאת לעצמי.

וכל זאת עלינו לעשות יחד. כאילו אנחנו הולכים דרך היער ומחפשים את מה שאיבדנו ביחד. קבוצה שלמה הולכת ביער חשוך ומחפשת את שאבד לה.

אני צריך להשקיע מאמצים ולחפש בתוך עצמי, עד שיתמוטט הקיר הפנימי הזה, שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו ומפריד אותנו מהרוחניות. אין שום אפשרות אחרת לפרוץ פנימה.

ספר הזוהר מספר לנו על העולם, שנמצא מאחורי הקיר. אם אנחנו רוצים לעבור דרך הקיר הזה ואם אנחנו תוקפים אותו כולנו יחד - אז ניתן לעבור דרכו, רק בצורה כזאת.

העניין הוא בכך שהקיר הזה נוצר בתוכי על ידי התכונות שלי, שהן הפוכות מהרוחניות. אני האגואיסט נמצא כעת מצידו האחד של הקיר. אני גם נמצא מצידו השני של הקיר, אך זהו "אני" המנוגד לי לגמרי. אני צריך לעבור מה"אני" האגואיסטי ל"אני" הרוחני. וזה אפשרי רק על חשבון המאמצים הפרטיים שלי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.2.2010

שאלה: האם במידה ונצליח לבטל את הרצונות האגואיסטיים שלנו בכנס ביחס לרצון הכללי, נוכל להגיע למדרגה הראשונה שבה נולדים לעולם הרוחני, מדרגה הנקראת עובר רוחני?

תשובה: כן, זה אפשרי לגבי כל משתתפי הכנס. אפילו לגבי אלה שבאו כמעט במקרה ולא למדו איתנו בחודשים האחרונים או השנים האחרונות. גם הם יכולים לזכות לגילוי הרוחניות ביחד עם כולם.

אנשים שמבינים שהם נמצאים בשליטת הטבע האגואיסטי, שנאה לאחרים ואהבה לעצמם, ורוצים לצאת מהאגואיזם שלהם ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני (הר השנאה), ולהשיג אהבה לזולת - ניצבים בפני משימה קשה, הם צריכים לעלות מעל הר השנאה הגבוה הזה. אך אם הם רוצים את זה, הם יקבלו! מה לדעתכם מייחד את כל האנשים שיצאו ממצרים, גברים, נשים, זקנים, ילדים וכל העמים הזרים שהיו שם? הרי רק 600,000 גברים קיבלו את התורה, הם מהווים רק חמישית מהמספר הכללי של האנשים שעמדו למרגלות הר סיני. כלומר הם מהווים רק מדרגה אחת מתוך החמש: שורש - א' - ב' - ג' - ד'.

אך אם אנחנו מגיעים לאחדות באותה המדרגה, ברצון הכי קטן ברמת אפס ו-600,000 אנשים מתוך 3 מיליונים מתאחדים, אז זה מספיק. אנחנו מקבלים אמצעי שנקרא "תורה" ומתחילים ללכת יחד איתה. ואז כבר נוכל לעבוד עם האגואיזם שלנו ולעלות בעזרתו.

זה נקרא העבודה במדבר, אנחנו כבר נוכל להעלות מ"ן ולבצע את כל הפעולות הדרושות. החשוב הוא לעבור את הלידה הרוחנית הזאת, שנקראת יציאה ממצרים. אני חושב שאנחנו יכולים להשיג את זה, אם רק נרצה. יש לנו את כל התנאים והאפשרויות לשם כך. מלמעלה הכל פתוח ומוכן בשבילנו. אני אומר זאת במלוא הרצינות. מי שיצטרף לפעולה הזאת וירצה להיות איתנו בלב ובנשמה, יוכל לזכות בגילוי, בתיקון וביציאה מהגלות.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור אחרון לפני הכנס "זוהר לעם" 2010, 18.2.2010

ידיעות קודמות בנושא:
רוצה להיות עובר רוחני?
יש לנו את כל התנאים
התקפה!

שאלה: הכנס הגדול מתקרב וישנה תחושה של חג הקרב ובא. באיזה מצב חשוב לנו עכשיו להשתדל להחזיק את עצמנו?

תשובה: הכי חשוב זה להתרכז בכוונה. חגיגה ופסטיבל זה מצויין, אך אנחנו מתאספים בשביל עבודה פנימית רצינית. לכן קודם כל אנחנו צריכים לדאוג על הכוונה שלנו - מעל לכל דבר אחר!

רק דבר אחד חשוב - האם אוכל להיות בימים האלה בכוונה נכונה יחד עם עוד אלפי אנשים, שנמצאים אתי באולם אחד, ועוד עם מיליונים בכל העולם, שגם מצטרפים אלינו בפנימיות.

רק הכוונה תביא אותנו למטרה - על ידי הכוונה אנו מושכים את הכוח שמתקן אותנו, מחבר ומשחזר את הקשר שנשבר אך ורק ביחס לתפיסת המציאות שלנו. כלומר אנחנו מתקנים את השבירה, וזה אפשרי רק על חשבון הכוונה או עליית המ"ן - הבקשה, "שער הדמעות".

אני מרגיש שאנחנו נמצאים בנקודה היסטורית ואני דואג מאוד להצלחה. אנחנו צריכים לשהות ביראה כדי שנצליח להשיג את מחשבת הבריאה, הרי כתוב: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". חוץ מיראה מפני הבורא, הכל בידי שמיים.

אם נותנים לנו מלמעלה הזדמנות לבצע את זה ובכלל שולחים לנו את הרעיון הזה, משמע שבאמת הגענו למצב, כשאנו יכולים ללמוד את ספר הזוהר ולגלות אותו לעם. אנו רואים כיצד זה פותח את האנשים ומושך אותם למטרה רוחנית. אנחנו רוצים להעביר את הזוהר לאנשים בעדינות ובאהבה, כמו לחברים, לאהובים, לבעלי אישיות גדולה.

זהו מאורע היסטורי, הרי בספר הזוהר כתוב שהוא מיועד לזמנים של גמר התיקון, לימות המשיח, כדי להוציא מגלות לגאולה את ישראל, כלומר את אלה שמשתוקקים "ישר-אל".

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אתה נבחרת מתוך מיליארד נשמות
התקפה!
הזדמנות לתקן את העולם

שאלה: כיצד להישאר בעבודה פנימית, בבקשה נכונה בזמן הכנס, כאשר אנחנו נהיה עסוקים עד מעל הראש בדאגות שונות, התעסקות עם הילדים ועוד עניינים אחרים?

תשובתי: חשוב מאוד להבין שכל ההפרעות - הילדים, העבודה, הזוגיות, החובות בבנק, הבעיות הבריאותיות, האנשים קרובים והרחוקים, המכוונים נגדך, הספקות האישיים שלי - כל אלו הן הפרעות המועילות לי.

זה בדיוק אותו השמן שאינו יכול להידלק בעצמו, אלה רק בתנאי שאני כל הזמן אהיה במתח בלתי פוסק להתגבר על ההפרעות. הרוחניות מתגלה רק בהתגברות. אם אתה נוטש את המאמצים האלה, האש מייד דועכת. אתה חייב להיות מעל האגו, ובתוך ההרגשה שלך עליך להיות בשני הקווים ביחד (ימין ושמאל), בכדי למצוא את הקו האמצעי. זאת אותה הפתילה שנדלקת. מצד אחד, הבורא הוא שמדליק את האור. אבל לא, אתה חייב לנסות ולהתעלות בכדי להדליק, כפי שנאמר: "בהעלותך את הנרות".

קו השמאל מגיע בכדי לתת לנו אפשרות להשקיע כוח התגברות שיספיק לגלות את האור. הוא לא מתגלה כדי להשפיל אותך ולזרוק אותך למטה. אתה תמיד צריך להיות בטוח שהוא מגיע ונמצא בתוכך במידה שווה עם קו הימין, כדי שאתה תוכל להטות את עצמך לצד הטוב, אל האור.

לאדם לא נותנים סתם כך להרגיש כישלון, אלה רק אם נעשה איתו חשבון מיוחד, במדרגות מיוחדות. אבל זה לא אמור להתרחש איתנו. זה אפשרי רק בשלבי ההכנה, הכוללים גם את הגלגולים הקודמים, שאותם כבר עברנו. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה של גילוי. אם אנחנו משתדלים כמו שצריך ומצליחים בכל מה שנגלה לפנינו, לא יכולה להתרחש כאן שום תקלה.

כל התקלות שיבואו הן רק משום שאיננו מיישמים את הבחירה החופשית שלנו. אבל דווקא עלינו כתוב: "לעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב", ותמיד יש לך אפשרות להטות את עצמך ואת העולם כולו לכף זכות. לא נותנים לך הפרעות שאינך יכול להתעלות מעליהן.

לא חשוב באילו עבודות תהיה עסוק בזמן הכנס, והאם בכלל תשמע את ההרצאות. העיקר הוא כיצד אתה תרגיש את כל הרצונות האחרים שהגיעו להתאחד, ומהאיחוד שלהם "להדליק" את עצמך. כל העבודה היא פנימית. לא משנה כמה בני אדם יתאחדו שם ולכמה ימים. כמה שלא יהיה, אתה צריך לומר: אם אנחנו נתאחד באופן מספיק, אז נדליק את הנר.

לכן כל מי שרק יכול, שיבוא להשתתף.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הזדמנות לתקן את העולם
יש לנו את כל התנאים
התקפה!

שאלה: כיצד בזמן קצר כל כך, סך הכל 3 ימים, ניתן לעשות עבודה כ"כ גדולה ולהשיג מדרגה רוחנית?

תשובתי: זה לא תלוי בזמן! באותו הרגע, כאשר אנחנו יחד מבצעים את פעולת האיחוד - זה פשוט קורה.

פעם היה לנו מצב דומה בקבוצתו של הרב"ש, וכאשר שאלתי אותו מה נדרש מאיתנו, בכדי שזה אכן יקרה, הוא ענה: "דרושה התקפה!".

אתם חייבים לעשות זאת בעצמכם, הכל תלוי בכל אחד מכם. לכו להתקפה, בהשתוקקות ליצור חיבור ביניכם, וזה יתרחש. ומי שיגיע, בכדי להשתתף בהתרוממות הרוח הכללית הזו, ופשוט יתחבר לזרם הכללי, ברצון שלו לזרום ולהשתלב יחד - הוא ירגיש קדושה במדרגה הראשונה, דרגת הדומם. זה נקרא "דומם דקדושה". לכן הוא נקרא "דומם", שלא נדרש ממך כישורים מיוחדים - פשוט תגיע ותשחה בזרם, ותוכל לזכות ביציאה ממצרים. מי שמצטרף לאחרים, גם הוא יברח מפרעה יחד עם כולם.

בזמן של כנסים נוצר מצב מיוחד, כי הרי בינתיים איננו מרגישים את הרוחניות, אך כאשר אנחנו מתאספים יחד בצורה פיזית, אנחנו משפיעים בצורה חזקה מאד זה על זה. לא במקרה הבורא ברא את העולם הזה, היכן שאנחנו כבר מחוברים בצורה גשמית ויכולים להשפיע זה על זה. כל עוד אנחנו נמצאים רחוקים, מאחורי מסך הטלוויזיה, אנחנו עדיין לא מרגישים זה את זה בצורה חזקה, כי אין לנו עדיין את החוש השישי. לכן כנס פיזי כזה משפיע עלינו ומעורר בנו השתוקקויות פנימיות לאיחוד הרצונות.

לכן קיים העולם הזה - כי דווקא מכאן אנחנו יכולים להתחיל את העבודה הרוחנית מאפס. בעולם הזה איננו תלויים ברוחניות ויכולים לברר ולרכוש את כל התכונה הרוחנית, בכך שנחליט באופן חופשי - אם אנחנו רוצים בזה או לא.

יש ברשותנו חופש, אנחנו נמצאים מחוץ לרוחניות ויכולים להתחבר זה עם זה בעולם הגשמי, ומכאן להתחיל בעלייה רוחנית - אם רק נרצה! ואם איננו רוצים, אז אנחנו יכולים להישאר ולחיות רק בגופים גשמיים…

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור "הקדמה לספר הזוהר", 17.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
רוצה להיות עובר רוחני?
יש לנו את כל התנאים
הזדמנות לתקן את העולם

הדבר העיקרי ביותר בכנס הצפוי הוא העבודה הפנימית שלנו, כדי שבכוונה הנכונה שלנו ניתן לכל משתתפי הכנס ולכל עם ישראל להרגיש שאם עכשיו תכונת "ישר-אל", "ישר אל הבורא", הקיימת בכל אדם בעולם, המפוזרת בין הקליפות, תתאחד - זה יביא לתיקון העולם.

אם הזדמנות כזאת מתגלה, זה סימן שאין צורך בכמות אנשים בקנה מידה גדול בכדי להשיג גילוי רוחני. חסר לנו רק הקשר בינינו, ולא כמות בני האדם. הכמות כבר מספיקה, חסר רק החיבור והאיחוד. אם נתאחד, "הנר" ידלק. כי הרי על ידי האיחוד בינינו אנחנו נבנה מסך כללי, ואז האור מייד מדליק אותו.

יש לך שמן - הרצון ליהנות, מסך - הוא הפתילה והאור העליון, הנמצא מעל לפתילה. באותו המקרה, כשיש לך מסך המחבר את הרצון ליהנות שלך עם האור, כלומר הרצון שלך להידמות לאור (כי מסך - הוא כוח התגברות, כשאני רוצה להתחבר עם כולם למרות האגואיזם, המפריד אותי מהם) - זה מתרחש ונוצר הקשר. כל העבודה שלנו וכל ריכוז הכוחות הוא רק באותה נקודת האיחוד של המסך או ה"פתילה". למטה - שמן, למעלה - אור, ובאמצע - הנקודה הזו, שבה עלינו להתאחד יחד. ואז האש תידלק.

אם נותנים לנו להגשים אפשרות כזאת, כמו הכנס הקרוב, אז החיסרון הוא רק בקשר הפנימי. המסה הקריטית כבר קיימת. עכשיו יחד עם כל החברים שלנו בכל העולם אנחנו צריכים לחשוב על זה שצריך להדליק את נקודת המגע הזו, את ה"נר" הזה.

יש לנו את כל הסיכויים. הכל תלוי רק בנו. השמן ישנו, האור נוכח, יש אוסף של הנשמות.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
יש לנו את כל התנאים

העובר הרוחני מבטל את עצמו באופן מוחלט כלפי העליון ותלוי בו בהכל. העצמאות שלו מסתכמת בכך שהוא מבטל את עצמו. זוהי דרגת "דומם דקדושה" (השפעה ואהבה לזולת מעל האגואיזם שלך).

זוהי העבודה שעלינו לבצע בכנס. אם כל אחד יבטל את עצמו ביחס לאחרים, אז נוכל לגלות את המדרגה הזאת של העובר הרוחני.

אף אדם לא יכול לעמוד בפני ההשפעה של מספר רב כל כך של אנשים. אם אתה נכנס לסביבה, שברשותה יש כזה כוח, אז קל לך מאוד להתבטל - צריך רק את הרצון הקטן ואת הנכונות שלך. ואז אנחנו נוכל להשיג מצב שבו נרגיש את המציאות הרוחנית, את הכוח העליון הממלא את כל העולם.

ואין זה דמיון, ואין זה מיסטיקה או מדיטציה - זוהי הרגשה ריאלית, אנחנו נשיג מדרגה מסויימת של איחוד וביטול האגואיזם ביחס לאחרים. כל אחד יתעלה עד לדרגת "דומם דקדושה" וירגיש מה מסמל המצב הזה, מילוי של אור הנפש של עולם העשיה.

האדם מסוגל להשקיע מאמץ ולהשיג את המצב הזה, ואחר כך ישנה אפשרות שייפול שוב, ויכול להיות שכבר יוכל להחזיק את עצמו ברוחניות. זה תלוי כיצד הוא ימשיך לאחר הכנס.

אם האדם מקבל כזאת התפעלות ויכול להחזיק את עצמו במצב כזה של ביטול האגואיזם ביחס לאחרים, ויחד אם זה לא חשוב מה מתרחש עם האחרים - הוא ישיג את המדרגה הזאת, וברוחניות שום דבר לא הולך לאיבוד. הוא יכול לשמור על המדרגה הזאת ולהתחיל להתרומם ממנה.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 17.02.2010