אם פעלת נכון במדרגה הנוכחית שלך ועסקת בתורה, משכת את האור הנחוץ, אזי המדרגה הזו הופכת עבורך ל"קבר", ובמקומה מופיעה מדרגה חדשה. למעשה זו אותה המדרגה עצמה, אבל היא עמוקה יותר, עם בירורים גדולים יותר, מדרגה המגלה לך אור גדול יותר.

באותה המלכות דאין סוף עצמה אתה תגלה את כל העולמות, אחד אחרי השני, מהישנים ועד החדשים. בהתקדמותך יותר ויותר לעומק אתה תגלה את כל הבריאה. גם עכשיו אתה נמצא בה, אבל האם אתה באמת רואה אותה?

אם נתת את היגיעה הנדרשת, משמע שיישׂמת את המדרגה הקודמת שלך והיא נהפכה להיות המדרגה הבאה. אם לא נתת את היגיעה הנדרשת, לא תשיג את המדרגה הבאה, אז מהיכן היא תופיע? עלייך לפתח אותה בעצמך, לפתח את הראייה שלך, את תפיסתך.

גם עכשיו אתה נמצא בעולם אין סוף, אז מדוע אינך רואה אותו, מדוע אתה רואה את העולם הזה? - מאחר וחסר לך רצון! בכדי לפתח אותו עלייך למשוך את האור, אז תרגיש את עצמך בעולם אין סוף. כדי למשוך את האור אתה חייב קבוצה, לימוד - כל מה שנקרא "לעסוק בתורה".

כתוב שכאשר האדם נפטר ומגיע לבית הדין של מעלה, שואלים אתו: "עסקת בתורה? ציפית לישועה?", כלומר האם היה לך את האמצעי הנכון ואת המטרה הנכונה. היכן הם?! את השאלה הזאת ישאלו אותך תמיד במעבר ממדרגה למדרגה.

אם התעוררה בך השאלה הנכונה, הדרישה הנכונה, אתה תגלה את המדרגה הבאה. אם לא, אתה לא "תמות" ובינתיים לא יהיה לך "קבר". עדיין לא השגת את המצב שהיית מרגיש בו את הקבר שלך, כלומר שאינך רואה לפניך את המצב הבא, שבו היית יכול להיוולד.
כאשר אתה מסיים את המדרגה הקודמת ואינך יכול להימצא בה יותר, היא נקראת הקבר שלך. זה בכלל לא מפחיד!

הלוואי והבורא ייתן לנו לעבור את כל הגלגולים כמה שיותר מהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

שאלה: האם האדם שמסיים את המדרגה הקודמת, מדרגה שמתה והופכת עבורו ל"קבר", יודע שיוולד ממנה שוב?

תשובתי: אין זה מדאיג אותו, הוא אינו יכול להישאר יותר ברצון הישן שלו, זה הופך עבורו למגעיל! הכול מת, בלתי אפשרי יותר לחיות במדרגה הזאת, היא נהפכת למדרגת קבלה, ואילו הוא רוצה לחיות בהשפעה גדולה. לא מדאיג אותו מה מצפה לו בהמשך, הוא פשוט אינו יכול להישאר כאן יותר, זה עבורו מוות. הרגשת המוות בדרגה הקודמת שלו מביאה אותו ללידה במדרגה הבאה. הקבר נהפך לרחם של אימו, והכול מתחיל להתפתח מחדש.

הרחם נהפך שוב לקבר (רחם = קבר), המדרגה התחתונה הופכת לעליונה, כך אנחנו מתקדמים. איננו מקבלים שום דבר מוכן מלמעלה, אנחנו עובדים עם אותו הרצון בכך שאנחנו חוקרים אותו עמוק יותר הודות למאור המחזיר למוטב, ומגלים שאיננו מסוגלים יותר להישאר בו וחייבים להיוולד בדרגה החדשה, ויהי מה!

אנחנו בורחים אל החושך! איננו רואים לפנינו את המדרגה החדשה המוארת באור! זה כמו יציאת מצרים, בחושך, בחיפזון, העיקר לברוח. מאחר והמצב הנוכחי הופך עבורי לבלתי נסבל לחלוטין, עדיף לי למות מאשר לחיות את החיים האלה, "כי טוב מותי מחיי". ואז אני נולד…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף ר"כ: והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

הודות ללימוד חכמת הקבלה, האור העליון מחזיק אותנו למעלה כמו מגנט, והנחש, המוות, הרצון האגואיסטי שלנו, הנוטל מאיתנו את החיים, נשאר למטה ואינו יכול לשלוט בנו! אנחנו מתעלים מעל לחיים הבהמיים שלנו, איננו מרגישים אפילו כיצד הם מסתיימים. עלינו רק לרצות שהאור שמגיע אלינו בזמן הקריאה בספר הזוהר, יבצע בנו שינויים.

למרות כל החוכמות הכלואות בחכמת הקבלה, חוכמות המסוגלות להסביר את כל המתרחש בעולם שלנו ואת כל הדרך שעברנו, אם אנחנו רוצים לעלות למדרגה גבוהה יותר, נחוץ לנו כוח שמסוגל למשוך אותנו לשם. איננו יכולים להתעלות בעזרת השׂכל והרגשות שלנו - עלינו להתפתח למדרגה העליונה.

בדומה לאבן הנבדלת מהצמח ולעולם אינה יכולה להבינו, כפי שכלב או חתול אינם מסוגלים להבין מה זה אומר להיות אדם - כך גם אנחנו איננו מסוגלים להבין על ידי השׂכל שלנו, מה זה אומר לחיות ברוחניות. לכן נחוץ לנו הכוח העליון שיעשה בנו את השינוי הזה. את הכוח הזה אנחנו מקבלים מספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.03.2010

שאלה: מהי התועלת בשבירה?

תשובה: לדוגמא: יש לי טלוויזיה בבית. למרות שהמכשיר הזה מסובך מאוד, כל אדם יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולהשתמש בה, ולדור הצעיר זה עוד יותר קל. נניח שהטלוויזיה נשברה לחלקים קטנים ואין לי ברירה, אני חייב לתקן אותה. איזה חכם אני הופך להיות לאחר שאני מתקן אותה! אני חייב להכיר את כל המבנה שלה, את כל החלקים הפלסטיים והמתכתיים, את כל הכבלים, את כל המרכיבים, את כל הקשרים ביניהם, את חוקי האינטראקציה. הרי מדובר בשבירה מוחלטת. אני חייב לדעת את הכול, כדי לתקן אותה. בהתאם לכך אני מבין כיצד היא בנויה, ומי תכנן אותה, הוא השקיע את כל כולו ביצירתו, אז אני מבין ומשיג את היוצר עצמו.

כלומר, הנשמה הכללית של אדם הראשון לפני השבירה ואותה הנשמה לאחר השבירה והתיקון - זה משהו אחר לגמרי. הרי במקום ידיעה טבעית על "איך ללחוץ על כפתורים", ובמקום פעולות בדרגת החי שאליהן הטבע דוחף אותי, אני מרכיב בעצמי את כל הבריאה, מגיע לגמר התיקון, וכל הבריאה הופכת לשלי - בכך אני רוכש את השכל של הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.3.2010

זוהר: פרשת חיי שרה, סעף ר"ג: בשעה שאדם עתיד לתת חשבון על מעשיו, מטרם שיצא מן העולם, יום זה הוא יום של חשבון, אשר הגוף והנשמה נותנת חשבון. אחר זה הנשמה, יוצאת מן הגוף ונפרדת ממנו, והגוף, שנברא מעפר, שב לעפר. והכל חוזר אל המקום שלוקחו משם. ועד הזמן שהקב"ה עתיד להחיות המתים, יהיה הכל גנוז לפניו.

כך גם אנחנו, איננו יודעים אף פעם מהי המדרגה העליונה, הצעד הבא, במהלך ההתקדמות הרוחנית שלנו. כך גם בחיים שלנו. איש אינו יודע מה יקרה בעוד דקה. אנחנו יכולים לנסות לנחש, אבל זה לא יעזור. אף אחד אינו יודע את העתיד. המדרגה הבאה תמיד נסתרת ומתגלה באחת משתי הדרכים הבאות: בדרך ייסורים ("בעיתו" - בזמנו), או בדרך תורה ("אחישנא" - בזירוז הזמן).

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 11.03.2010

שאלה: על מה עלינו לחשוב בזמן שאנחנו קוראים את המילים בספר הזוהר, ואיננו מבינים בהן שום דבר: איחוד הנשמות, השפעת האור עלינו?

תשובתי: עלינו לתאר לעצמנו שכולנו נמצאים יחד ברצון אחד, ולקוות שמה שאנחנו קוראים בספר הזוהר יתגלה בנו כמילוי פנימי. ויחד, הרצון והמילוי יביאו לגילוי הבורא. זאת התוצאה שאנחנו מצפים לקבל מהלימוד שלנו. עליי לתקן את הקשר שלי עם האחרים, והקשר הזה ייהפך עבורי לכלי לקבלת האור.

הרצון שלי יקבל את תכונת התיקון, הרצון הזה מסמל את הבורא. הבורא הוא הרצון להשפיע המתוקן שלי. אני צריך לתאר לעצמי מצב שבו אני רוצה להימצא. אפילו שאינני יודע מה זה האור וכיצד הוא מגיע, אני מדמיין לעצמי את המצב המתוקן שאותו אני רוצה להשיג.

כך גם קורה בחיינו כשאנחנו חולמים על משהו, ואיננו חושבים על דבר מלבד המעשים שעלינו לעשות כדי להגשים את החלום. אנחנו רואים את התוצאה הסופית, התגשמות החלום. במצב הזה אני מבין מה עוד חסר לי לשם כך, והיכן, באילו ספרים, אני יכול לרכוש דוגמא נכונה על מצבי העתידי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הסימן העיקרי להתקדמות
מה מלמד אותנו ספר הזוהר?
דבק מהמאור המחזיר למוטב

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שרו של עשו, בעת החטא של עצה"ד, שמשם נגזר המיתה על הגוף. ושליטה זו היא זוהמת הנחש, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר.

הרצון ליהנות, הנקרא "גוף", האגו שלי, חייב למות בעיניי, להיקבר ולהירקב. במהלך חיי אני חייב להגיע למצב ש"טוב מותי מחיי". אני בטוח שאין לי וגם לא יהיה לי שום דבר מהמישור הגשמי של החיים האלה. יש לי הכול, אבל אין משמעות לחיי, אין מטרה ששווה לחיות עבורה.

המצב הזה בדיוק מתרחש עכשיו. לבני האדם יש הכול: מגורים, מזון, הנאות, בהשוואה לבני האדם שחיו לפני אלף שנה. בזמנו רק מלכים חיו ברמת חיים כזאת. היום יש לנו הכול, אבל אנחנו מוכרחים לבלוע תרופות נגד דיכאון ופעמיים בשבוע לבקר אצל פסיכולוג אישי. זה מצביע על כך שבני האדם מגלים את אי היכולת שלהם למלא את עצמם. מגיע שלב של רוויה לגוף במישור הגשמי-בהמי, אבל בתוכנו מתגלה האדם, והוא ריקני. זה מסמל שהגוף שלי נרקב באדמה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: וע"כ הצדיקים מטהרים את גופם, הבא מכוח השמאל, עד שראוי לקבל את המוחין מקו האמצעי. (זה כבר אור חסדים, אשר בו מלובשת הארת חכמה.) ועם קבלת המוחין, נמצא הגוף שמבזה את הבכורה שלו, כמו עשו. ורושם מביזוי הזה, נשאר בגוף גם לאחר מיתה, עד שגורם לו ריקבון, שפירושו, ביטול גמור של כל כוח הקבלה שלו, עד שלא נשאר זכר ממנו.

עשׂו הוא ההחלטה הפנימית שלי, כשאני מבין שבאופן בו עבדתי עם הרצון לקבל שלי, אינני יכול לעבוד יותר. זוהי החלטתי הסופית והיא איננה ניתנת לשינוי. "מכירת הבכורה" מסמלת שאינני משתמש ברצון שלי בצורתו הראשונה, כפי שנברא, בעל מנת לקבל. אינני "מוכר" את הרצונות האגואיסטיים (הכלים) עצמם, אלא את שיטת השימוש בהם. היחס הקודם שלי לחיים נעלם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקברן של האגואיזם

כל עוד מתבצע תהליך התיקון, נדמה לנו שכל אחד שונה. אך זה רק נראה כך, בגלל חוסר היכולת שלנו לראות שכל אדם ניחן בתכונות אישיות שניתנו לו מלידה, כלומר מהבורא, ובתכונות נרכשות שהוא קיבל מהחברה שבה הוא גדל - זה גם ניכתב לו מלמעלה.

כלומר שום דבר אינו תלוי בו, חוץ מהמאמץ שמוערך ביחס לכל הנתונים שניתנו לו. אם היינו מורידים את כל מה שלא תלוי באדם עצמו, והיינו בודקים רק את מה שתלוי בו, היינו רואים שכל בני האדם שווים לחלוטין. לכל אחד, ביחס למה שנתנו לו ומה שחסר לו, יש אפשרות זהה לבירור, בחירה חופשית ותיקון.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
אחד המשתווה למיליון
קבוצה לדוגמא
העיקר, לברר את הייעוד שלך

שאלה: ב-16 במרץ ייערך ערב הכנה לכנס המוקדש לחג הפסח, "כולנו יחד - יוצאים ממצרים". האם יש בכלל צורך בהכנה אם הכנס הזה ימשך בסך הכול ארבע שעות?

תשובתי: אני מגיע בסך הכול לארבע שעות ואם אינני מוכן מראש, אז השעות יחלפו ללא שום תועלת.

ככל שהמפגש קצר יותר, כך צריך להתכונן אליו ביסודיות יתרה. לכן אני מאוד ממליץ להיכנס לדף של הכנס באתר שלנו "קבלה לעם" ולראות מה יהיה בכנס, ולהתחיל לחשוב על זה מראש. הכול תלוי בהכנה. בזמן האירוע עצמו כבר לא ניתן לשנות דבר, העיקר הוא כיצד הכנו את עצמנו אליו מראש.

כך גם ביחס לעבודה הרוחנית שלנו. עד שנעבור את המחסום לעולם הרוחני, כל העבודה שלנו מסתכמת בהכנה לקראת המעבר הזה. עד שלא נסיים את ההכנה, המעבר הזה לא יתרחש.

אנחנו זקוקים לכל העבודה הקשה והמייגעת שממנה אנחנו סובלים ב"גלות מצרים", בכדי להכין את הבריחה שתתבצע רק לאחר שהסתיימה ההכנה לגמרי!

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 11.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הכל תלוי בי!
הדרך אל החופש

מה אנחנו מרגישים?

קליפים נוספים:

מה לעשות עם צעירים?

אור שנמצא בקריאה

קשה לי כשאתה מדבר על שינאה

לקבל מילוי

הקדמה לספר הזוהר: ואל תתמה, שבן אדם אחד יכול לגרום לעלייה או לנפילה של כל העולם. זה חוק בלתי הפיך, שחלק או שלם שווים כמו שתי טיפות מים, וכל מה שנעשה בשלם, מתרחש גם בחלק ממנו. וההפיך, מה שנעשה ע"י החלקים, מתרחש בשלם.

צריך להבין דבר אחד, ברוחניות הכלל והפרט שווים לחלוטין. זאת אומרת שכל אחד מאיתנו, ביחד או לחוד, אותו הדבר.

בעולם הגשמי לא מובן לנו איך זה יכול להיות, שאחד או מיליון יכולים להיות שווים. איננו תופסים שברוחניות החשבון שונה, את השלמות יכול למלא או להרוס אפילו בן אדם אחד, כל אחד כולל בתוכו את כולם. אין זה סתם אחד, 1% חסר מתוך 100%, אלא אחד שעל ידו מתמלא כל השאר. משמע, כאשר חסר רק אדם אחד אז החוסר שלו מתבטא בכל חלקי גופו.

אף חלק בגוף הכללי אינו יכול לתפקד ולהרגיש את עצמו בריא, אם חסר בו אפילו אלמנט אחד. משום כך כל אחד שווה לכל האחרים לפי יכולתו.

ברוחניות כל אחד יכול לגרום לכל העולם לנוע. השינוי בינינו הוא רק בסדר של התיקונים. כלומר, קיימת היררכיה מאוד נוקשה ברוחניות, לפיה קודם כל הרצונות שהם יותר זכים עוברים תיקונים, ורק אחר כך הרצונות היותר גסים. כמו כן קיים גם סדר בין קו ימין, קו שמאל והקו האמצעי. חשוב לזכור שכל רמה בסדר התיקונים שווה וחשובה.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
קבוצה לדוגמא
העיקר, לברר את הייעוד שלך

שאלה: למה בתהליך התיקון ישנם אנשים שמשתוקקים בצורה אקטיבית לרוחניות, וכל רצונם הוא ללמוד ולבצע את שיטת התיקון, וישנם אנשים שמצטרפים לתהליך הזה רק באופן פסיבי ועוזרים רק במעט?

תשובתי: קיימת חלוקה שאינה חד משמעית, מאחר וישנם אנשים המשתוקקים לרוחניות ברמות שונות. אנחנו יודעים שגם בעולם שלנו ישנם פועלים פשוטים, וישנם אנשים הרוצים מעט יותר, בסופו של דבר כל אחד תופס איזושהי עמדה משלו, משיג ממנה סיפוק ואינו רוצה לקבל אחריות גדולה יותר. למעשה כל זה נקבע על ידי הרצון. לכן כל האנושות בנויה לפי פירמידה, גם החלק שמשתוקק לרוחניות, מתעורר בתורו - לפי הרצון.

כל אחד מוצא את מקומו, בהתאם לרצון שלו, לעבודתו, למאמצים וההשתוקקות הפנימית שלו - הכול נקבע על ידי שורש נשמתו, שאותו הוא צריך ליישם. אין נשמה גבוהה יותר מנשמתו של משה - המנהיג הרוחני שהוציא את כל עם ישראל מגלות לגאולה, ובכך עשה תיקון גדול בנשמות. אך התיקון הזה היה רק בחלק מהנשמות, עכשיו אנחנו מצפים למשיח שיבצע את התיקון הכללי של העולם. המשיח אינו בן אדם, אלא אור שימשוך (יוציא) את כולנו מהגלות.

ישנה אפשרות שיהיה אדם שיהיה מנהיג רוחני, כי הרי בני האדם מסוגלים לתפוס את שיטת התיקון דווקא כך, לראות דוגמא ממנהיג. וישנה אפשרות שזה לא יהיה אדם אחד אלא קבוצה, קבוצה שמיישׂמת את ההנהגה הרוחנית של העולם, היא מהווה דוגמא לאנשים: כיצד ניתן לעבוד יחד על ידי ויתור על האגואיזם שלהם. הקבוצה הזאת תוכל להסביר לכולם את מטרת הבריאה, את דרישות הבורא, להראות אהבה והשפעה, איחוד רוחני, סנהדרין, הנהגה רוחנית.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
העיקר, לברר את הייעוד שלך

שאלה: לאלו שינויים פנימיים צריך לצפות בזמן לימוד ספר הזוהר, ואיך לפתוח את עצמך יותר להשפעת האור?

תשובה: הבדיקה הנכונה ביותר של השפעת ספר הזוהר עליי היא בשאילת השאלה הבאה: האם אני רוצה להתחבר עם כולם, ובחיבור איתם להיות במלכות דעולם האצילות? זהו התנאי שאיתו אני משיג את המאור המחזיר למוטב.

התנאי לקבלת התורה בהר סיני - להיות כאיש אחד בלב אחד. התנאי להיות ברוחניות - להיות בשבת אחים גם יחד. "יושב" משמע שאתה מוריד את עצמך, מוכן להיות יחד עם כולם. העומדים נבדלים בגובה, היושבים - שווים.

לכן, אם האדם מרגיש שתוך כדי לימוד ספר הזוהר, במהלך מספר שבועות או חודשים מתרחשים בו שינויים כלשהם ביחס לקשר עם אחרים, הוא מוכן קצת יותר להקשיב, מתעוררת בו נטייה כלשהי לזה, מתגלה לו חשיבות החיבור עם האחרים, הוא מתחיל להרגיש שהכול באמת עובד בצורה כזאת, ומוכן לקבל את זה - זה סימן להתקדמות, סימן שהאור עובד עליו.

אפשר להגדיר זאת כך, ההתקדמות היא רק על פי ההסכמה לחיבור עם כל הנשמות האחרות, זאת ההבחנה. כל השאר לא בהכרח קשור לחכמת הקבלה ולהתקדמות למטרה. את המטרה משיגים רק בחיבור.

בעולם אין סוף אנחנו קשורים יחד בצורה אין סופית, ללא גבולות. כל השלבים בדרך לאין סוף מוגדרים בכך שאנחנו מתחברים בינינו יותר ויותר. זאת אומרת, שקיימים 125 מידות של חיבור. לכן רק על פי המוכנות שלנו להתחבר עם האחרים, אנחנו יכולים לבדוק את ההתקדמות שלנו. כל שאר הבדיקות לגמרי אינן נכונות.

גם כשאני נע באופן אגואיסטי, אני רוצה להשיג את הרוחניות, להתחבר עם אחרים על מנת להשיג אותו, זה כבר בכוונה "לא לשמה". אני כבר מבין שאני חייב לסרב לאגו שלי, על מנת שאוכל לזכות במשהו הרבה יותר גדול. עדיין האגואיזם מניע אותי, אבל כבר בכיוון המטרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 8.03.2010

שאלה: בשיעורים היומיים על ספר הזוהר אינני מבין דבר, אך אני חש בקשר עם החומר. בשיעורי הערב אינני מוצא את עצמי, אני מרגיש את עצמי מנותק לגמרי מהחומר, מחשבות על עניינים שבשגרה היומיומית משתלטות עליי, פשוט אינני מסוגל להתרכז בשיעור. מה עליי לעשות על מנת להתרכז בחומר הנלמד? האם יש פעולה אוטומטית כלשהי שעליי לעשות במצב הזה?

תשובה: הפעולה האוטומטית במלחמה בהפרעות היא להודות לבורא ששולח לך את ההפרעות. הרי "אין עוד מלבדו", הוא יוצר את כל ההפרעות האלה, הוא שולט בשכל ובלב שלך. הוא יודע יותר טוב ממך אילו מחשבות כדאי לשלוח לך עכשיו, הוא רואה את היתרון במחשבות על היומיום, הבעיות והבלבול. כיצד יש במחשבות האלו יתרון? אם בתוך כל הבלבול הזה ובתוך כל הבעיות, למספר רגעים, אתה משתדל בכל כוחותיך להתחבר לאיזה קטע קטן מהטקסט - הרווחת את הכול. ואם אתה יושב בשיעור עם ראש נקי וממש מרחף בעולמות רוחניים - אין בהכרח שזה נכון.

אתה זקוק לכל המצבים האלו, שבהם אתה צריך להשתדל ולהתגבר על כל ה"נחשים" הקטנים (הרצונות האגואיסטיים) שמפריעים לך בדרך. כל הגילויים הגדולים יגיעו בסופו של דבר ובפתאומיות, דווקא מהקשיים ומהיציאות, כאמור: "מציון (יציאת האור) תצא תורה".

לכן אסור לחשוב שאם הראש לא עובד או אין מצב רוח, אז אין משמעות בישיבה בשיעור ובשמיעת הזוהר. אם לאדם באמת קשה והוא מרגיש את עצמו מנותק, עייף ומבולבל, אך בכל זאת הוא במעט מנסה להתחבר עם החומר, ככל שהוא מסוגל, אפילו לרגע - הוא מרוויח הרבה יותר מאשר הוא נמצא במצב של השראה גדולה. את ההשראה הזאת גם נתנו לו מלמעלה, כאילו ניפחו לו בלון. דווקא העבודה הקשה, ההשתדלות לעלות מעל כל ההפרעות, מביאה תועלת.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
עבודה כל כך פשוטה
יותר הפרעות – עבודה יותר איכותית