זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף ר"א: וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האל-הים אשר נתנה. כאשר ברא הקב"ה את האדם, לקח עפרו ממקום המקדש, ובנה גופו מארבע רוחות העולם, שכל אחד נתן לו כוח. ואח"כ, הריק עליו רוח החיים, כמ"ש, ויפח באפיו נשמת חיים. אח"כ קם, וידע שהוא כלול מלמעלה ומלמטה. ואז נתדבק בה', וידע חכמה עליונה.

ארבע רוחות העולם: חכמה, בינה, תפארת ומלכות - ארבע קצוות האור. הם נחלקים לקווים ימין ושמאל - חכמה ובינה. תפארת - הקו האמצעי, שבסופה נמצא היסוד - מקום הזיווג עם המלכות.

כך הכול מתחלק: ימין, שמאל ואמצע, מעלה ומטה. זהו המבנה של הנשמה שלנו, בתוכה אנחנו מגלים את המציאות. גם עכשיו אנחנו מגלים את המציאות שלנו בתוך הנשמה שלנו. רק משום שהנשמה הזו קטנה, לא מתוקנת ופועלת בצורה אגואיסטית, אנחנו מכנים אותה הגוף שלנו, אך למעשה זהו אותו המבנה בדיוק, אותו הרצון. הרי הבורא לא ברא כמה רצונות, אלא רק אחד.

הבורא מתגלה לנו רק במידה קטנה מאד, בצורה מאוד מקולקלת ואפסית, ומה שאנחנו מרגישים בו, נקרא "העולם הזה". עלינו לגלות את הרצון הזה, להגדילו ולשנותו במקצת שישתווה לאור, ואז אנחנו נרגיש בו את החיים של העולם הבא.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 11.03.2010

שאלה: למה בזמן לימוד ספר הזוהר חשובה כל כך המהירות שבה אנחנו קוראים? במה זה שונה מטקסטים קבליים אחרים?

תשובתי: בזמן הקריאה בספר הזוהר אנחנו מנסים לבחור את המהירות הנכונה, מאחר ואנחנו רוצים לקבל התרשמויות מהקריאה. זה דומה לאופן בו אנחנו מדברים עם ילד קטן, והוא אינו מבין כל כך על מה מדובר. נניח שהייתי שומע סיפור בשפה שאינה מוכרת לי, אבל לפחות אני יכול להשתדל, לנחש ולשער, מה מסמלת כל מילה. התינוק לא רק שאינו מכיר את המילים האלה, הוא בכלל אינו מכיר את הפעולות האלו. אז מה הטעם לדבר איתו עליהן? אך אנחנו רואים שאם לא נעשה זאת, הוא לא יתפתח ויגדל. אם אדבר איתו בשפה שאינה מובנת לו, על דברים שאיננו מבין, על עולם שנסתר ממנו לחלוטין, זה יתחיל לפעול ולעורר בו הבנה ותגובה.

מסתבר, שהפעולות שלנו עם הילדים בחינוך הגשמי, דומות לחלוטין לפעולת האור עלינו בחינוך הרוחני! כלומר חינוך על ידי האור העליון הוא טבעי לחלוטין.

כאשר הילד מתחיל לחזור אחרינו, הוא אומר ועושה הכול בצורה לא נכונה, אבל אנחנו מבינים שכך זה אמור להיות, דווקא כך הוא גדל. באופן זהה לגמרי אנחנו מתפתחים ברוחניות. לכן צריך לתת לספר הזוהר ולאור הכלוא בתוכו להשפיע עלינו, "לפסל" אותנו בדומה לבורא. זוהי הדרך הטבעית להתחברות לעולם חדש.

לכן אנחנו קוראים את ספר הזוהר, למרות שאיננו מבינים או מרגישים הרבה, הוא פועל בתוכנו ככוח "סגולה". זהו אותו הכוח הנפלא שפועל גם בחיים הגשמיים שלנו, בחינוך ילדינו. זה נדמה לנו כנס, אבל הנס הזה הוא רגיל וטבעי לחלוטין.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
תקרא בספר הזוהר ותגדל את הרצון
הנוסחא הסודית של הנס
נס רגיל - 1

…

הכנה ללימוד זוהר

להורדה: וידאו | אודיו

חלק א': זוהר לעם, פרשת "בחוקותי", אות א'

להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות ", אות כ"ט

להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ע'

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

…

זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", אות רמ"ח

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

…

זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", אות ר"ל

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה: על מה עלינו לחשוב בזמן שאנחנו קוראים את המילים בספר הזוהר, ואיננו מבינים בהן שום דבר: איחוד הנשמות, השפעת האור עלינו?

תשובתי: עלינו לתאר לעצמנו שכולנו נמצאים יחד ברצון אחד, ולקוות שמה שאנחנו קוראים בספר הזוהר יתגלה בנו כמילוי פנימי. ויחד, הרצון והמילוי יביאו לגילוי הבורא. זאת התוצאה שאנחנו מצפים לקבל מהלימוד שלנו. עליי לתקן את הקשר שלי עם האחרים, והקשר הזה ייהפך עבורי לכלי לקבלת האור.

הרצון שלי יקבל את תכונת התיקון, הרצון הזה מסמל את הבורא. הבורא הוא הרצון להשפיע המתוקן שלי. אני צריך לתאר לעצמי מצב שבו אני רוצה להימצא. אפילו שאינני יודע מה זה האור וכיצד הוא מגיע, אני מדמיין לעצמי את המצב המתוקן שאותו אני רוצה להשיג.

כך גם קורה בחיינו כשאנחנו חולמים על משהו, ואיננו חושבים על דבר מלבד המעשים שעלינו לעשות כדי להגשים את החלום. אנחנו רואים את התוצאה הסופית, התגשמות החלום. במצב הזה אני מבין מה עוד חסר לי לשם כך, והיכן, באילו ספרים, אני יכול לרכוש דוגמא נכונה על מצבי העתידי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הסימן העיקרי להתקדמות
מה מלמד אותנו ספר הזוהר?
דבק מהמאור המחזיר למוטב

לימוד הזוהר מתבצע במספר שלבים:

1. עלינו לתת לאור לעבוד עלינו, לכן צריך כמה פעמים לחזור על החומר הנקרא.
2. פעם אחר פעם האור פועל, ואנחנו מתחילים להרגיש את החומר שקראנו, להבין אותו יותר טוב.
3. אנחנו נקבל תגובות פנימיות ראשוניות, התחלת ההשגה שממנה כבר אפשר להתחיל בהסבר. הקריאה הראשונה שלנו היא רק כדי ליצור בתוכנו יכולת תפיסה, כלי. כשהאור מגיע בפעם הראשונה הוא אינו נכנס פנימה, הוא רק בונה רצון כלפי האור עצמו.

בפעם הראשונה העברה איננה נחשבת כחטא, כי עדיין לא ניתן להבינה ולתופסה, רק חזרה על אותה העברה נקראת חטא, משום שהחזרה יוצרת רושם.

לכן בינתיים צריך פשוט לקרוא הרבה פעמים, אחר כך כבר יהיה על מה לדבר - פתאום יופיעו בתוכנו התרשמויות, ודרך הערפל יתגלה העולם העליון.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
עבודה כל כך פשוטה
הנס שבספר הזוהר
פותחים את עצמנו להשפעת האור

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל, מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין. וע"כ עשו היה עייף. וכתוב, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה.

כי הרי הוא רצה לקבל אור חכמה ברצון האגואיסטי (כלים של קבלה), אך הוא איננו מסוגל לעשות זאת.

זה דומה לחיינו - אנחנו רוצים ליהנות מהחיים, רודפים אחרי כל מיני הנאות ותענוגות, אך ברגע שאנחנו משיגים את התענוג, הוא מייד נעלם. וכך זה נמשך לאורך כל חיינו.

לכן עשו היה עייף ואמר: "אינני מסוגל יותר להמשיך בצורה כזו, נמאס לי, אני מיואש מכל זה. אני מוכן להתחבר עם יעקב".

היום כל האנושות עומדת על סף ההכרה הזאת. לכן מתגלה חכמת הקבלה, שיטתו של יעקב, מדע שמסביר כיצד לבנות את הקו האמצעי. לא היה צורך בחכמת הקבלה כל עוד לא הגיע הייאוש לדרגה כזאת. כעת אנו זקוקים לשיטה הזאת, התורה הזאת מתגלה רק מתוך הקו האמצעי - תיקון האגואיזם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשתעלם שליטת הנחש…
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שרו של עשו, בעת החטא של עצה"ד, שמשם נגזר המיתה על הגוף. ושליטה זו היא זוהמת הנחש, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר.

הרצון ליהנות, הנקרא "גוף", האגו שלי, חייב למות בעיניי, להיקבר ולהירקב. במהלך חיי אני חייב להגיע למצב ש"טוב מותי מחיי". אני בטוח שאין לי וגם לא יהיה לי שום דבר מהמישור הגשמי של החיים האלה. יש לי הכול, אבל אין משמעות לחיי, אין מטרה ששווה לחיות עבורה.

המצב הזה בדיוק מתרחש עכשיו. לבני האדם יש הכול: מגורים, מזון, הנאות, בהשוואה לבני האדם שחיו לפני אלף שנה. בזמנו רק מלכים חיו ברמת חיים כזאת. היום יש לנו הכול, אבל אנחנו מוכרחים לבלוע תרופות נגד דיכאון ופעמיים בשבוע לבקר אצל פסיכולוג אישי. זה מצביע על כך שבני האדם מגלים את אי היכולת שלהם למלא את עצמם. מגיע שלב של רוויה לגוף במישור הגשמי-בהמי, אבל בתוכנו מתגלה האדם, והוא ריקני. זה מסמל שהגוף שלי נרקב באדמה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: וע"כ הצדיקים מטהרים את גופם, הבא מכוח השמאל, עד שראוי לקבל את המוחין מקו האמצעי. (זה כבר אור חסדים, אשר בו מלובשת הארת חכמה.) ועם קבלת המוחין, נמצא הגוף שמבזה את הבכורה שלו, כמו עשו. ורושם מביזוי הזה, נשאר בגוף גם לאחר מיתה, עד שגורם לו ריקבון, שפירושו, ביטול גמור של כל כוח הקבלה שלו, עד שלא נשאר זכר ממנו.

עשׂו הוא ההחלטה הפנימית שלי, כשאני מבין שבאופן בו עבדתי עם הרצון לקבל שלי, אינני יכול לעבוד יותר. זוהי החלטתי הסופית והיא איננה ניתנת לשינוי. "מכירת הבכורה" מסמלת שאינני משתמש ברצון שלי בצורתו הראשונה, כפי שנברא, בעל מנת לקבל. אינני "מוכר" את הרצונות האגואיסטיים (הכלים) עצמם, אלא את שיטת השימוש בהם. היחס הקודם שלי לחיים נעלם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקברן של האגואיזם