זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קע"ב: ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים. מחוץ לעיר, בבית הקברות. אל באר המים, הנקדמים לתחיית המתים בבית הקברות. הם אותם שנשאו ונתנו בתורה, שהרי, כשנכנס אדם לקבר, מה ששואלים לו מתחילה? אם קבע עיתים לתורה, שכתוב, והיה אמונת עיתיך. ומכל שכן כשיצא, אינו שאלה, להחיות אותם מתחילה.

שאלה: כיצד העיסוק בתורה עוזר לאדם ב"קבר"?

תשובתי: האדם עסק בתורה והודות לכך הוא השיג את המצב הזה, שכשהוא "מת" במדרגה הקודמת שלו "וירד לקבר", הוא מתחדש ומקבל גלגול חדש, נולד במדרגה החדשה.

הרצון ליהנות היה במצב של עובר (עיבור), כשהוא סיים לעבוד איתו הוא חייב להיוולד, לכן המצב הקודם נקרא עכשיו עבורו "קבר". אותו הרחם של אימו שבו היו כלוא כל חייו, והיה כל עולמו - בו הוא גדל וראה את כולו, נהפך עכשיו לקבר שלו.

הרצון האגואיסטי שאותו הוא מבטל ואינו יכול לעבוד איתו יותר, חייב לעבור למצב החדש. לכן שואלים אותו: "עסקת בתורה? האם ציפית שהאור ישפיע עליך?", עכשיו תגלה מצב חדש.

לשם כך יש לך את כל המאמצים שהשקעת במשך כל השנים בעבודה הרוחנית בתוך הרחם של אימא, ממנה אתה נולד עם רצון חדש.

מדוע אנחנו לא מדלגים מעל כל המדרגות האלו? משום שעלינו לצבור במדרגה הקודמת את הרצונות שבהם אנחנו נוכל להבין ולגלות את המדרגה החדשה. המדרגה החדשה אינה יורדת מוכנה מלמעלה. אותם הרצונות עצמם, שבהם הייתי קיים קודם לכן ואיתם עבדתי, הם אלה שהופכים עכשיו למדרגה החדשה, משתכללים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

אם פעלת נכון במדרגה הנוכחית שלך ועסקת בתורה, משכת את האור הנחוץ, אזי המדרגה הזו הופכת עבורך ל"קבר", ובמקומה מופיעה מדרגה חדשה. למעשה זו אותה המדרגה עצמה, אבל היא עמוקה יותר, עם בירורים גדולים יותר, מדרגה המגלה לך אור גדול יותר.

באותה המלכות דאין סוף עצמה אתה תגלה את כל העולמות, אחד אחרי השני, מהישנים ועד החדשים. בהתקדמותך יותר ויותר לעומק אתה תגלה את כל הבריאה. גם עכשיו אתה נמצא בה, אבל האם אתה באמת רואה אותה?

אם נתת את היגיעה הנדרשת, משמע שיישׂמת את המדרגה הקודמת שלך והיא נהפכה להיות המדרגה הבאה. אם לא נתת את היגיעה הנדרשת, לא תשיג את המדרגה הבאה, אז מהיכן היא תופיע? עלייך לפתח אותה בעצמך, לפתח את הראייה שלך, את תפיסתך.

גם עכשיו אתה נמצא בעולם אין סוף, אז מדוע אינך רואה אותו, מדוע אתה רואה את העולם הזה? - מאחר וחסר לך רצון! בכדי לפתח אותו עלייך למשוך את האור, אז תרגיש את עצמך בעולם אין סוף. כדי למשוך את האור אתה חייב קבוצה, לימוד - כל מה שנקרא "לעסוק בתורה".

כתוב שכאשר האדם נפטר ומגיע לבית הדין של מעלה, שואלים אתו: "עסקת בתורה? ציפית לישועה?", כלומר האם היה לך את האמצעי הנכון ואת המטרה הנכונה. היכן הם?! את השאלה הזאת ישאלו אותך תמיד במעבר ממדרגה למדרגה.

אם התעוררה בך השאלה הנכונה, הדרישה הנכונה, אתה תגלה את המדרגה הבאה. אם לא, אתה לא "תמות" ובינתיים לא יהיה לך "קבר". עדיין לא השגת את המצב שהיית מרגיש בו את הקבר שלך, כלומר שאינך רואה לפניך את המצב הבא, שבו היית יכול להיוולד.
כאשר אתה מסיים את המדרגה הקודמת ואינך יכול להימצא בה יותר, היא נקראת הקבר שלך. זה בכלל לא מפחיד!

הלוואי והבורא ייתן לנו לעבור את כל הגלגולים כמה שיותר מהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

שאלה: אם בזמן הלימוד בספר הזוהר אנחנו רוצים למשוך את האור המקיף, מדוע אנחנו קוראים אותו עם פירוש הסולם ולא את ספר הזוהר המקורי?

תשובה: קודם כל, ספר הזוהר עצמו כתוב בארמית, השפה שדיברו בבבל העתיקה, שפה שאינה מובנת לקורא המודרני. חוץ מזה, השפה הארמית מלאה משלים גשמיים ואם לא נקרא אותה עם הפירוש הקבלי הסולם, לא נהיה מסוגלים להתנתק מהדימויים החומריים.

לכן, השילוב שבעל הסולם עשה בין פירושו לספר הזוהר, מכניס אותנו להבנת ספר הזוהר ואנחנו מתחילים לראות את כל הטקסט דרך "ג' הקווים". הרי בלי ג' הקווים לא ניתן לגשת לתורה בצורה הנכונה.

כל התורה נכתבה בג' הקווים: צריך לקחת את שני הקווים שניתנו לנו מלמעלה, ימין ושמאל, הרצון והאור, ולשלב אותם יחד בצורה הנכונה. בשילוב הנכון ביניהם אנחנו בונים את הנשמה שלנו. לכן זה בלתי אפשרי ללמוד את ספר הזוהר בלי פירוש הסולם.

כשהדור שלנו הגיע למשבר הגלובלי שמתגלה בין הנשמות, ללימוד חכמת הקבלה ולשלב התיקון, מתגלה גם האמצעי המתאים לכך שנקרא "פירוש הסולם" והוא מתווסף לספר הזוהר. כעת אנחנו יכולים להשתמש באמצעי הזה במלואו.

אנחנו ב"קבלה לעם" עשינו את הטקסט קל ופשוט עוד יותר, הורדנו פרטים טכניים מסוימים כדי שיהיה נגיש יותר לקורא המודרני, לכן קראנו לו "זוהר לעם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.3.2010

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף ר"כ: והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

הודות ללימוד חכמת הקבלה, האור העליון מחזיק אותנו למעלה כמו מגנט, והנחש, המוות, הרצון האגואיסטי שלנו, הנוטל מאיתנו את החיים, נשאר למטה ואינו יכול לשלוט בנו! אנחנו מתעלים מעל לחיים הבהמיים שלנו, איננו מרגישים אפילו כיצד הם מסתיימים. עלינו רק לרצות שהאור שמגיע אלינו בזמן הקריאה בספר הזוהר, יבצע בנו שינויים.

למרות כל החוכמות הכלואות בחכמת הקבלה, חוכמות המסוגלות להסביר את כל המתרחש בעולם שלנו ואת כל הדרך שעברנו, אם אנחנו רוצים לעלות למדרגה גבוהה יותר, נחוץ לנו כוח שמסוגל למשוך אותנו לשם. איננו יכולים להתעלות בעזרת השׂכל והרגשות שלנו - עלינו להתפתח למדרגה העליונה.

בדומה לאבן הנבדלת מהצמח ולעולם אינה יכולה להבינו, כפי שכלב או חתול אינם מסוגלים להבין מה זה אומר להיות אדם - כך גם אנחנו איננו מסוגלים להבין על ידי השׂכל שלנו, מה זה אומר לחיות ברוחניות. לכן נחוץ לנו הכוח העליון שיעשה בנו את השינוי הזה. את הכוח הזה אנחנו מקבלים מספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.03.2010

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - הכנה לשיעור מתוך חוברת זוהר לעם(כנס 2010)

נושא: מהם השמות הקדושים ? (12:40)

"השמות הקדושים המה ביאורים, איך האורות המרומזים בהם באים בהשגה. באופן, שהשם של המדרגה מבאר דרכי ההשגה שבאותה מדרגה"

המשך קריאה

זוהר: פרשת חיי שרה, סעף ר"ג: בשעה שאדם עתיד לתת חשבון על מעשיו, מטרם שיצא מן העולם, יום זה הוא יום של חשבון, אשר הגוף והנשמה נותנת חשבון. אחר זה הנשמה, יוצאת מן הגוף ונפרדת ממנו, והגוף, שנברא מעפר, שב לעפר. והכל חוזר אל המקום שלוקחו משם. ועד הזמן שהקב"ה עתיד להחיות המתים, יהיה הכל גנוז לפניו.

כך גם אנחנו, איננו יודעים אף פעם מהי המדרגה העליונה, הצעד הבא, במהלך ההתקדמות הרוחנית שלנו. כך גם בחיים שלנו. איש אינו יודע מה יקרה בעוד דקה. אנחנו יכולים לנסות לנחש, אבל זה לא יעזור. אף אחד אינו יודע את העתיד. המדרגה הבאה תמיד נסתרת ומתגלה באחת משתי הדרכים הבאות: בדרך ייסורים ("בעיתו" - בזמנו), או בדרך תורה ("אחישנא" - בזירוז הזמן).

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 11.03.2010

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - קטע הכנה מתוך חוברת זוהר לעם(כנס 2010)

נושא: התנאי המחוייב באהבת הזולת הוא להגיע לאהבת ה' (09:45)

"כל העבודה הזאת היקרה והנשאה שהיא "ההשפעה לזולתו" … צריכה שתהיה לשם השי"ת ולא לשם האנושות"

המשך קריאה

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל, מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין. וע"כ עשו היה עייף. וכתוב, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה.

כי הרי הוא רצה לקבל אור חכמה ברצון האגואיסטי (כלים של קבלה), אך הוא איננו מסוגל לעשות זאת.

זה דומה לחיינו - אנחנו רוצים ליהנות מהחיים, רודפים אחרי כל מיני הנאות ותענוגות, אך ברגע שאנחנו משיגים את התענוג, הוא מייד נעלם. וכך זה נמשך לאורך כל חיינו.

לכן עשו היה עייף ואמר: "אינני מסוגל יותר להמשיך בצורה כזו, נמאס לי, אני מיואש מכל זה. אני מוכן להתחבר עם יעקב".

היום כל האנושות עומדת על סף ההכרה הזאת. לכן מתגלה חכמת הקבלה, שיטתו של יעקב, מדע שמסביר כיצד לבנות את הקו האמצעי. לא היה צורך בחכמת הקבלה כל עוד לא הגיע הייאוש לדרגה כזאת. כעת אנו זקוקים לשיטה הזאת, התורה הזאת מתגלה רק מתוך הקו האמצעי - תיקון האגואיזם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשתעלם שליטת הנחש…
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קיז

נושא: אם תכלית הבריאה, היא בשביל להנות לנבראים, אם כן, מה היה לו לבורא, לברוא את העולם הזה הגשמי, העכור והמלא יסורים, הרי ודאי שהיה יכול להנות לנבראיו כמה שרוצה ? (02:20)

"אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?
ואפשר לתרץ על פי מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית… ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה"

המשך קריאה

שאלה: לאלו שינויים פנימיים צריך לצפות בזמן לימוד ספר הזוהר, ואיך לפתוח את עצמך יותר להשפעת האור?

תשובה: הבדיקה הנכונה ביותר של השפעת ספר הזוהר עליי היא בשאילת השאלה הבאה: האם אני רוצה להתחבר עם כולם, ובחיבור איתם להיות במלכות דעולם האצילות? זהו התנאי שאיתו אני משיג את המאור המחזיר למוטב.

התנאי לקבלת התורה בהר סיני - להיות כאיש אחד בלב אחד. התנאי להיות ברוחניות - להיות בשבת אחים גם יחד. "יושב" משמע שאתה מוריד את עצמך, מוכן להיות יחד עם כולם. העומדים נבדלים בגובה, היושבים - שווים.

לכן, אם האדם מרגיש שתוך כדי לימוד ספר הזוהר, במהלך מספר שבועות או חודשים מתרחשים בו שינויים כלשהם ביחס לקשר עם אחרים, הוא מוכן קצת יותר להקשיב, מתעוררת בו נטייה כלשהי לזה, מתגלה לו חשיבות החיבור עם האחרים, הוא מתחיל להרגיש שהכול באמת עובד בצורה כזאת, ומוכן לקבל את זה - זה סימן להתקדמות, סימן שהאור עובד עליו.

אפשר להגדיר זאת כך, ההתקדמות היא רק על פי ההסכמה לחיבור עם כל הנשמות האחרות, זאת ההבחנה. כל השאר לא בהכרח קשור לחכמת הקבלה ולהתקדמות למטרה. את המטרה משיגים רק בחיבור.

בעולם אין סוף אנחנו קשורים יחד בצורה אין סופית, ללא גבולות. כל השלבים בדרך לאין סוף מוגדרים בכך שאנחנו מתחברים בינינו יותר ויותר. זאת אומרת, שקיימים 125 מידות של חיבור. לכן רק על פי המוכנות שלנו להתחבר עם האחרים, אנחנו יכולים לבדוק את ההתקדמות שלנו. כל שאר הבדיקות לגמרי אינן נכונות.

גם כשאני נע באופן אגואיסטי, אני רוצה להשיג את הרוחניות, להתחבר עם אחרים על מנת להשיג אותו, זה כבר בכוונה "לא לשמה". אני כבר מבין שאני חייב לסרב לאגו שלי, על מנת שאוכל לזכות במשהו הרבה יותר גדול. עדיין האגואיזם מניע אותי, אבל כבר בכיוון המטרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 8.03.2010

שאלה: בשיעורים היומיים על ספר הזוהר אינני מבין דבר, אך אני חש בקשר עם החומר. בשיעורי הערב אינני מוצא את עצמי, אני מרגיש את עצמי מנותק לגמרי מהחומר, מחשבות על עניינים שבשגרה היומיומית משתלטות עליי, פשוט אינני מסוגל להתרכז בשיעור. מה עליי לעשות על מנת להתרכז בחומר הנלמד? האם יש פעולה אוטומטית כלשהי שעליי לעשות במצב הזה?

תשובה: הפעולה האוטומטית במלחמה בהפרעות היא להודות לבורא ששולח לך את ההפרעות. הרי "אין עוד מלבדו", הוא יוצר את כל ההפרעות האלה, הוא שולט בשכל ובלב שלך. הוא יודע יותר טוב ממך אילו מחשבות כדאי לשלוח לך עכשיו, הוא רואה את היתרון במחשבות על היומיום, הבעיות והבלבול. כיצד יש במחשבות האלו יתרון? אם בתוך כל הבלבול הזה ובתוך כל הבעיות, למספר רגעים, אתה משתדל בכל כוחותיך להתחבר לאיזה קטע קטן מהטקסט - הרווחת את הכול. ואם אתה יושב בשיעור עם ראש נקי וממש מרחף בעולמות רוחניים - אין בהכרח שזה נכון.

אתה זקוק לכל המצבים האלו, שבהם אתה צריך להשתדל ולהתגבר על כל ה"נחשים" הקטנים (הרצונות האגואיסטיים) שמפריעים לך בדרך. כל הגילויים הגדולים יגיעו בסופו של דבר ובפתאומיות, דווקא מהקשיים ומהיציאות, כאמור: "מציון (יציאת האור) תצא תורה".

לכן אסור לחשוב שאם הראש לא עובד או אין מצב רוח, אז אין משמעות בישיבה בשיעור ובשמיעת הזוהר. אם לאדם באמת קשה והוא מרגיש את עצמו מנותק, עייף ומבולבל, אך בכל זאת הוא במעט מנסה להתחבר עם החומר, ככל שהוא מסוגל, אפילו לרגע - הוא מרוויח הרבה יותר מאשר הוא נמצא במצב של השראה גדולה. את ההשראה הזאת גם נתנו לו מלמעלה, כאילו ניפחו לו בלון. דווקא העבודה הקשה, ההשתדלות לעלות מעל כל ההפרעות, מביאה תועלת.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
עבודה כל כך פשוטה
יותר הפרעות – עבודה יותר איכותית

מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'": כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

חוץ מזה איננו צריכים דבר!!! אנו צריכים לדמיין לעצמנו, להשתדל ולהרגיש שכל מה שקורה, קורה הודות לאור העליון, אין עוד מלבדו - הוא המנהיג והמשגיח ורק הוא עושה את הכול.

לכן אנחנו צריכים רק לרצות ולצפות לפעולותיו ולתוצאותיהן. כל עבודתנו היא לגרום לכך שפעולותיו יבואו עלינו, להרגיש שאנחנו במדרגה תחתונה והוא במדרגה עליונה, ולהפוך להיות דומים למדרגה העליונה הזאת, לאור העליון. ככל שנשתוקק אליו, שנרצה להידמות לו, הוא ישפיע עלינו באותה המידה ויהפוך אותנו לכאלה.

יוצא מכך שעבודתנו פשוטה מאוד. לא משנה איזה קטע מספר הזוהר אנחנו קוראים ועל מה מדובר שם, לא חשוב כמה אנחנו מבינים או איננו מבינים את מה שקראנו, אם קיימת מערכת של קשר בינינו לבין האור העליון, מערכת שנקראת "ספר הזוהר", אנחנו צריכים להשתמש בה ובזמן הקריאה להשתוקק להידמות לאור.

עם הרצון הזה נעורר אותו והוא ישפיע עלינו, ולאט לאט נתחיל להרגיש את תוצאות פעולותיו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הנס שבספר הזוהר
פותחים את עצמנו להשפעת האור
זוהר - אור של גמר תיקון

שאלה: ברור שכל ספר משפיע על האדם, גם אם זה ספר בישול. כשאנחנו קוראים את מאמרי החברה של הרב"ש או מאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "ערבות" וכולי, ברור לנו שמדובר בהם על איחוד ואחדות. כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנחנו מאמינים שהמקובלים גם כן כתבו על איחוד, אבל זה אינו ברור מהטקסט עצמו. כיצד טקסט כזה יכול להשפיע על האדם?

תשובתי: ספרים משפיעים על תפיסת העולם שלנו. נניח שאנחנו קוראים ספר עם מתכונים לבישול המבוססים על סביבה ירוקה ואורגנית. אנחנו מבינים על מה מדובר, זה משפיע על המוח שלנו. כך גם ספר הזוהר, אך הוא כתוב בצורה שפונה לשׂכל רוחני, לכן איננו מסוגלים להבין על מה הוא מדבר. בבעלותנו שׂכל גשמי בלבד, אנחנו חייבים להתעלות למדרגת השׂכל הרוחני בכדי שנוכל להבין על מה ספר הזוהר מדבר.

לפעמים אנחנו כבר מרגישים בתוכנו שינויים, פתאום אנחנו תופסים משהו שלא יכולנו לתפוס קודם. פתאום אנחנו רואים דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, מזווית שאיננה קיימת בעולם הזה, מזווית יותר פנימית. בינתיים זה מתרחש אצלנו בכוונה של "לא לשמה" (על מנת לקבל). בהמשך, כאשר נבין מה הכוונה של "לשמה" (על מנת להשפיע), נרכוש שׂכל ורגש רוחני.

בכדי להביא אותנו למצב כזה ספר הזוהר נכתב בשתי שכבות: שכבה אחת - כאשר אתה קורא סיפורים כאילו על העולם הזה, שכתובים בצורה מוזרה מאוד: על המשכן, בעלי חיים, מדבר סיני וכולי. שכבה שנייה - יותר פנימית, במושגים ומונחים קבליים: זעיר אנפין, מלכות, ג' קווים, עליות, ירידות, אבא ואימא וכולי.

אין לנו קשר עם אף אחת מהשכבות. בעיקרון אין אלו שתי שכבות, אלא שתי שׂפות המדברות על אותה התופעה. את השכבה היותר קרובה אליי, המספרת כאילו על העולם הזה, אני מסוגל לתאר לעצמי: אוהל, המשכן, בני אדם המבצעים כל מיני פעולות. את השכבה השנייה אני גם כן מסוגל לדמיין אך בצורה מינימלית - קו ימין וקו שמאל, מעלה, מטה, מעבר של האור, עליות וירידות של פרצופים.

אנחנו חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי לדמיין לעצמנו את שתי השכבות כאחד שלם, הרי הכול נמצא בתוכי, מדובר על הקשר שלי עם כוחות ההשפעה. כל אלו הם כוחות ההשפעה ושום דבר חוץ מהם.

היכן המשכן, היכן אוהל המועד, היכן זעיר אנפין, היכן המלכות? הכול נמצא בתוכי. אני צריך להתייחס לשתי השכבות האלו כאל התכונות הפנימיות והרוחניות שלי. אני רוצה להוציאן מתוכי החוצה, להרגיש אותן. זה מה שנקרא "לפתוח ספר", לגלות אותו.

בספר עם מתכונים או המלצות להרזיה, אני שוטף את המוח שלי בידיעות של המחבר, אני רוכש את השׂכל שלו, והוא משפיע עליי, דעתו מתחילה לעניין אותי. בספר הזוהר אין "שטיפת מוח", אין כפייה, אין שום דבר. ה"סגולה" עובדת בו רק לפי הרצון שלי. לכן הרצון שלי חייב להיות כל כך חזק, כדי שספר הזוהר באמת ישפיע עליי, והרוחניות תתגלה לי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקשרים הסודיים של ספר ה"זוהר"
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית

שאלה: כיצד אני יכול להיות בטוח שהבקשה שלי נכונה ומכוונת לתיקון?

תשובתי: אם האדם לומד יחד איתנו, הכוונות שלו עוברות תיקון בקביעות, זו אחר זו. התיקון מתבצע בין החברים בצורה "ויראלית" (מהמילה וירוס - חיידק) משום שאנחנו מחוברים למערכת נשמות אחת, אנחנו מעבירים זה לזה את האפשרות להיתקן.

יכול להיות שהאדם לבדו אינו מסוגל עדיין לעשות דבר, אבל הוא כמו ילד קטן שיושב יחד עם המבוגרים ומקבל מהם את כל מה שנחוץ לו. זה פועל רק כאשר יש לו רצון להתחבר עם האחרים והוא משתדל לעשות זאת, עד כמה שהאגו שלו מאפשר לו.

אינך צריך לעשות חשבון עם עצמך לבד: האם הצלחתי לעשות משהו היום או לא. ביחידות האדם לעולם לא יתקן את עצמו ולא יוכל להעריך נכונה את הכוונה שלו. עלינו ללמוד בשיתוף, כדי שלפני הלימוד נוכל להרגיש את החיבור שלנו, ולהשתוקק ללמוד כאיש אחד בלב אחד, בכדי למשוך על עצמנו את האור המקיף.

כל שיעור הוא כמו קבלת התורה בהר סיני. כי הרי עליי לקבל את התורה - האור, כמו שנאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". בכל רגע בשיעור אני עומד מתחת להר סיני, והתנאי שניתן לי על מנת שאני אקבל את התורה, המאור המחזיר למוטב, הוא להיות כאיש אחד בלב אחד.

מכאן ברור שהחשבון אינו נערך עם כל אחד בנפרד, אלא עם כולם בכללות, בהתאם ליכולת שלנו להתחבר בתנאים שניתנו לנו מלמעלה, ובהתאם למאמצים שבאים מאיתנו מלמטה. בזה נמדדת ונקבעת ההצלחה! לכן צריך בצורה בלתי פוסקת להמשיך. כך המאמצים שלנו יצטברו לחשבון אחד גדול, וסוף כל סוף יתרחש הגילוי!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודות בנושא:
הכינו לי תבנית של אור
ענן גדול של ספקות
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות פ

קטע הכנה לשיעור

"כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

המשך קריאה