אין זה חשוב כיצד אני מרגיש בזמן שאני קורא בספר הזוהר. אני נותן לו להשפיע עליי, כאילו שאני מקבל עירוי - והוא כבר עובד בתוכי.

ומה שלא יקרה, העיקר להמשיך. כלומר אני מתעלה מעל להתרשמויות האגואיסטיות שלי, ואיני שם לב לעצמי: כיצד אני מרגיש את הרצון האגואיסטי שלי. אני נבהל, שמח, נמצא בנירוונה או במצב של אימה, בתסבוכת או ברוגז וכעס - אבל זה לא מדאיג אותי! אני נמצא מעל כל זה! ולא חשוב שאני מרגיש כך, העיקר שיחד עם זה אני ממשיך בעבודה שלי.

ישנה הרגשה בתוך האגואיזם שלי, בתוך הרצון ליהנות, היכן שהבורא משחק בי, ועליי כל הזמן להתעלות מעל ההרגשה הזו ולהמשיך בדרך, כאילו שום דבר לא קרה: "אין לי צורך במתנות שלך ובעונשים שלך - יש לי צורך בך עצמך! ואל תבלבל אותי עם כל הרגשות האחרים".

רק העקשנות הזו תניב תוצאות!

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הכל מונע על ידי האהבה…
ספר הספרים

הכנה לשיעור
קבלה למען השפעה כוללת שני הפכים, אני לא מתמלא, לא מכבה את להבת הרצון שלי, אך יחד עם זאת אני עולה לדרגת הבורא ומרגיש מילוי אינסופי.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק א' וחלק ב': שמעתי, מאמר פ"ט, בכדי להבין את דברי הזה"ק
מעל ההר של שנאה מתגלה כוח המאחד את הנשמות. אז, כאשר הן ערבות זו לזו, הן נכנסות לעולם הרוחני.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': זוהר לעם, פרשת בא, אות קע"ט
לא כדאי לחכות עד שכל האגואיזם שלנו יתגלה מעצמו. עלינו לעבוד בקבוצה, ואז נוכל באותו רגע לתקן את הרע המתגלה.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה מהבלוג באנגלית: אם אין עוד מלבדו והכול בעולם קבוע מראש, אז איך אנחנו יכולים להאשים ולבקר כל מה שהוא ברא? האם אנחנו גורמים כך לעצמנו נזק?
תשובה: האגואיזם נברא כדי שנשנה אותו, ואילו כל השאר - כדי שנשתמש בו בצורתו ההתחלתית.

שאלה מהבלוג באנגלית: אם נפסיק לגנות את כולם ונחיה באהבה ובהסכמה, האם זה אומר, שהייסורים בעולם ייפסקו?
תשובה: לא, צריך עוד להוסיף לכך את השתוות הצורה לכוח העליון. רק במקרה כזה נגיע לאהבה האמיתית, ולא המדומה - ואז ייפסקו כל הצרות!

שאלה מהבלוג באנגלית: בשיחותייך ובהרצאותייך אתה אף פעם לא מדבר על כך, שאנשים צריכים לסלוח אחד לשני. נדמה לי שזה חשוב מאוד לבריאות הרוחנית. איזו משמעות אתה מייחס למחילה?
תשובה: כאשר האדם נמצא מעל העולם הזה, אז גם אין צורך במחילות - הוא אינו שם לב לעלבונות.

ידיעות קודמות בנושא:
התשובה - בגילוי הבורא!
ממי לבקש סליחה ביום כיפור?

מתוך ספר הזוהר: "כי ישרים דרכי ה'", ודרכיו - אמת. לכן, "הצדיקים ילכו בדרכי ה'", הרי כל אחד שמתקן את עצמו והולך בדרכי התורה אינו סוטה ימינה או שמאלה. "והחוטאים ימעדו בדרך זו".

בפסוק הנ"ל לא מדובר על העולם הגשמי, אלא אך ורק על הנשמה שלי, כלומר, האם אני משתמש בכל האמצעים, ומשתדל בכל כוחי למשוך אליי את המאור המחזיר למוטב, כדי להתאחד עם הבורא.

ברגע שמתעורר בי רצון ללכת בדרך הישר, אני מתחיל להרגיש פעם לילה ופעם יום. כלומר מתעוררים בי "חוטאים" רשעים, שמספרת עליהם התורה כמו: עשו, בלעם, בלק, אחשוורוש, הנחש הקדמון ופרעה, ומצד שני מתעוררים בי ה"צדיקים" כמו: אברהם, יצחק, יעקב ודוד. כלומר אני שוקע במצב של חושך, פחדים, מלחמות, אסונות או שמתעורר ומשיג הצלחות ומתקדם קדימה.

בדרך הרוחנית אני מבצע הרבה "חטאים", מכיוון שאני צריך לגלות את כל הרצונות האגואיסטיים הלא מתוקנים שלי, ולהרגיש עד כמה שהם מנוגדים למטרה הרוחנית. ורק אז מתגלה לי האור שמתקן אותם והופך אותם לצורת השפעה.

הרי לא קיים ברשותינו חומר שנלמד ממנו מה עשה עבורינו הבורא, וכיצד הוא פועל בתוכינו. רק על ידי הרצון ליהנות ומתוך החללים הריקים שבתוכנו מתפתח בנו הרע, ואז בעזרת האור אנו הופכים את הרע לטוב.

כלומר, תחילה אתה מוכרח לחטוא, להיות נגד כולם ונגד הבורא. ואז, להגיע להבנה שבסך הכל אתה משתמש ברצון שלך ליהנות מהרע שלך והאגואיזם הממלא אותך הוא זה ששולט בך. מצבים אלו נקראים "מצבים עליוניים" והם באים לאדם, כשהוא מוכן לראות את הרע שבו והוא אינו סוגד לו אלא מבין ומרגיש אותו.

לכן ה"חוטא" נקרא מי שעובר דרך כל המצבים הללו, וה"צדיק" נקרא מי שמתקן אותם. על זה נאמר בתורה, הלוואי ונהיה כאותם "חוטאים" ורשעים.

בזמן שהאדם מבין ומרגיש את הרע שבו, מאיר עליו אור מיוחד המאפשר לו לראות ולזהות את החושך שנמצא בתוכו. המצב הזה זהה למצב שלפני חג הפסח כשהאדם בודק את החמץ לאור הנר בזמן שיורד לתוך המרתף החשוך שבו ומתחיל לבדוק היכן נמצא החמץ והיכן האוכל הכשר לפסח. כלומר, בפסח רק הכלים של ההשפעה כשרים, וכל השאר אסורים. ולכן, דרוש לנו לפחות אור קטן של נר, כדי לרדת לתוך המחילות החשוכות של עצמנו ולבדוק את מצבנו. כך אנו מכינים את עצמנו ליציאת המצרים שלנו. כלומר על ידי גילוי הרע שבתוכנו ועל ידי המירוק שאנו עושים בנפשנו, אנו עושים צעד כלפי מעלה וכך יוצאים מהגלות לעולם העליון.

מתוך שיעור ערב מספר הזוהר, 26.12.2009

ראה מאמרים קודמים בנושא:
החושך המלא באור!
כל החיים - בין שני אורות
"שלחני כי עלה השחר"

שאלה: מדוע עבודה רוחנית צריכה תמיד להיות בשמחה?

תשובה: שמחה היא סימן לכך שאתה פועל למען ההשפעה לא מתוך הכרח, לא מאין ברירה, לא מתוך פחד ממכות. אנחנו יודעים כיצד האמא שמחה, כשהיא מצליחה להאכיל את הילד שלה בצורה טובה, היא נהנית מכך. איך יכול להיות שהשפעה היוצאת מתוך אהבה לא תעורר שמחה? שמחה זה סימן, תוצאה, של מעשים טובים, של השפעה.

כאשר האדם נמצא בשליטת האגו שלו, הוא נמצא שרוי במתח, הוא כועס על הבורא. לכן כוח הרחמים והאמונה מתבטא ברוגע, בביטול עצמי בפני הכוח העליון, במוכנות שהכוח הזה ישפיע עליי ויתקן אותי מאגואיסט לאלטרואיסט.

גם הפניה לבורא לא יכולה להיות בלי שמחה - הוא לא שומע את הבכי שלנו. כשמדובר בתפילה שאותה הבורא שומע, הנקראת "שער הדמעות" - זה אומר שהאדם רוצה להידמות לבורא. הוא "בוכה" כלומר מאוד רוצה להידמות לנותן, אלו הם לא דמעות של צער, הוא שמח שהגיע לרצון הזה. פניה לבורא לא יכולה להיות מלווה בצער. אם אתה בוכה, משמע שאתה מאשים את הבורא שהביא עליך צרות - משמע, אתה לא שמח מדרכך אלא הולך בה בלית בררה. אז אתה לא יכול להיות צדיק.

לכן אם האדם לא חש שמחה בכל מצב, מהטוב ביותר עד לרע ביותר, משמע שהוא שוהה בינתיים באגואיזם שלו ואין לו עם מה לפנות לבורא. רק אם הוא מתעלה מעל עצמו, כדי להישאר תמיד בשמחה, ולא יהיה לו חשוב מה יקרה, הוא רק מבקש את כוח ההשפעה - אז הוא יקבל אותו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.12.2009

ידיעות קודמות בנושא:
שער הדמעות
רוחניות - זה שמחה!
התקדמות רק מתוך שמחה

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00.
נושא השיעור: פותחים את זוהר, שיעור 11

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר שיעור

ספר הזוהר, אותיות ק"כ-קכ"ד:

המסע הרוחני שלנו מתחיל בנקודת המלכות ונמשך עד נקודת הבינה, מקום בו אנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה. מלכות עולה לבינה, נטמעת בה, סופגת את תכונותיה ולאחר מכן מתחילה לגלות את תכונותיה בתוך תכונות הבינה. העלייה ממלכות לבינה אפשרית רק אם הנשמות מתחברות ביניהן, מפני שהחיבור הזה מעיד על ביטול האגואיזם שלנו. כשאנחנו מתחברים כאחד, אנחנו נמצאים תחת שליטתה של בינה באופן מוחלט, אנחנו נדבקים אליה כמו עובר לרחם אמו. זו ההתחלה של התפתחותנו הרוחנית. ההתפתחות הרוחנית גורמת להגדלת האגואיזם, מעליו אנחנו עולים, כדי להיכלל בתכונת ההשפעה. ביטול (צמצום) מוחלט של האגואיזם בתוך בינה תואם לתקופת ההתפתחות של העובר בתוך הרחם.

אחרי שאנחנו סופגים את כל תכונות הבינה מתרחשת הלידה הרוחנית. אנחנו בהדרגה משתחררים מהאגואיזם, שמתלבש בתכונות הבינה וכך משתווה להשפעה. הקשר הזה בין קבלה להשפעה מוביל לעלייתה של הנשמה לכתר. מלכות המלובשת בבינה הופכת להיות דומה לכתר, דרגת הבורא.

עבודתו של המקובל היא לגלות את ההפרעות המונעות את התפשטותו של האור העליון בעולם שלנו. את הדרך של התפשטות האור מלמעלה למטה ניתן להשוות עם פעולתו של הברק, שצורתו מותנית בחיפוש אחר המסלול האופטימאלי לחדור דרך המולקולות המיוננות של אוויר. כשהוא עובר דרכן באופן מיוחד, הוא בסופו של דבר מגיע לארץ. משימתנו היא ליצור דרך לחדירת האור העליון. להשיג זאת ניתן רק עם הפצתה של חכמת הקבלה.

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 10.1.10
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 03.01.10
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 27.12.09

שאלה: בעוד כמה ימים נתאסף כולנו בכנס קבלי בינלאומי וירטואלי, שבו נשתדל להרגיש את הרצונות של כל אותם אלפי בני אדם שמשתוקקים לרוחניות. כיצד ניתן להרגיש כאב שנובע מחוסר ברוחניות אצל אדם אחר, אם איננו מסוגלים אפילו לחלוק כאב גשמי של האחר?
תשובתי: אנו נשתדל להשיג זאת יחד, כי הרי לכל אחד מאיתנו יש כאב קל מלרצות רוחניות, כאב שכל הזמן נרגע משום שהרצון שלנו ליהנות כל הזמן גדל. עלינו להשתדל להגדיל בתוכנו לא את הרצון לרוחניות, אלא את רצון לאיחוד! בתוך האגואיזם שלנו הרוחניות מצטיירת כהשגה אישית ואילו איחוד כפעולה גשמית.

שאלה: כיצד עלינו לחזור לאותו המצב בו היינו בעולם אין סוף?
תשובתי: רק על ידי האיחוד בינינו - איחוד בין הנשמות ולא של הגופים הגשמיים והמטרות הגשמיות.

טיעון: את האיחוד הזה איננו מסוגלים להשיג!
תשובתי: עלינו רק לבקש להעלות מ"ן, כדי שהאור ייתן לנו כוח לאיחוד. מצד אחד, עלינו לגלות בתוכנו את האגואיזם, את אותה הדחייה ההדדית וחוסר האכפתיות, אולם מצד שני עלינו להבין שהאור יכול לתקן את כל זה, עלינו לזעוק אליו שיתקן אותנו!

שאלה: מה עושים אם אין לי רצון להיתקן?
תשובתי: המצב הזה נקרא "תפילה, קודם תפילה", רצון המקדים רצון. נתחיל מהדברים הפשוטים, נרקוד ביחד, נשיר ביחד, נעשה הכל ביחד! בסיכומו של דבר, נגביר את התיאבון על ידי פעולות פשוטות, גשמיות ופרימיטיביות. פעולות אלו יעוררו את הלב הגשמי שלנו יותר ויותר עד שנגיע לרוחניות ולמדרגות הכי גבוהות שלה.

ישנו סיפור על מקובל ששילם את כספו האחרון לנגני רחוב, כליזמרים, כדי לשמוע את ניגונם ולקבל מהם השראה רוחנית. אשתו צעקה עליו: "אין לנו מה לאכול בבית ואתה נותן את הכסף האחרון לשיכורים האלה?! הרי הם יבזבזו את כולו על שתייה!" אבל הוא ענה: "אין זה חשוב, איני יכול בלעדי המוזיקה שלהם. אפילו שהם שיכורים ואינם יודעים דבר, עליי לעורר את עצמי עכשיו. אינני מסוגל לצאת בעצמי מהמצב הזה".

אנחנו ביחד נעשה את אותו הדבר…

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקונגרס הווירטואלי הקבלי הראשון
שיחה על קונגרסים

לא צריך לשאוף לתקן את העולם, צריך רק ללמוד את הפעולות שמבצע בנו האור העליון. כפי שנאמר למשה על ידי הבורא: "בוא אל פרעה".

משה הקטן והמבוהל, זו תכונה בתוך האדם, תכונה חלשה מאוד. ומולו עומדת תכונה אחרת, מפלצת ענקית, שבידיו הוא שולט בהכל, בכל החמצן שבעולם. את כל זה אני מקבל מפרעה, זו המציאות שלי! וכנגדה עומדת התכונה הקטנה, שרוצה לברוח ולצאת מתחת ידיה של התכונה המפלצתית הזאת ולהתחיל לחיות בעולם אחר!

אנחנו כמעט ולא מרגישים בתוכנו אפשרות להתעלות ולצאת מהאגואיזם שלנו. אין אנו יודעים לאן בכלל לצאת, לאן לברוח מעבדות מצרים. אבל הבורא אומר לנו: "בוא אל פרעה" - יחד! ומשה, בדומה לילד קטן, אוחז את המבוגר בידו והם הולכים יחד.

מצד האדם נדרשת רק הסכמה ודרישה לבורא שיעזור. האדם אינו צריך להילחם עם הרוע לבדו.

אבל בני האדם אינם מבינים זאת וחושבים שהם מסוגלים בעצמם לעשות משהו. אותו אדם שחושב כך הוא השוטה, שמדמה את עצמו לגיבור. בזה מועדות כל הדתות וכל השיטות ה"רוחניות", כי קו השמאל, הרצונות האגואיסטיים, ניתנו לנו במיוחד בשביל זה, כדי להידבק לקו הימין, זוהי כל המטרה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 11.01.2010

שאלה: אם ההיסטוריה של האנושות היא רק סרט הקיים בתפיסה שלי, אז למה הוא כזה ארוך?

תשובה: הוא לא ארוך הרי הזמן לא קיים! זמן הוא רשימות, שמתשמשים בתוכך בצורה כזאת שנדמה לך שזה זמן. יכול להיות שכשתצרף אלייך את כל שאר חלקי הנשמה שלך, תקצר את הזמן עד כדי כך שכל הפעולות תהפוכנה למהירות מאוד, האחת מייד אחרי השנייה.

אתה יכול לחוש את הזמן כמו כוכב, שקיים מיליארדי שנים או כמו ג'וק קטן, שחי כמה שעות ואז מת, הכול תלוי בתחושת הזמן. אנו חשים את הזמן, כי האגואיזם שלנו מפעיל את עצמו בין הפעולות, בין הרשימות ומושך את הזמן. לולא האגואיזם שלנו, הרשימות היו מתממשים מייד, ללא שום הפסקה וכולם היו נדחסים לנקודה אחת.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 10.01.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לאן מוביל אותנו ספר הזוהר?
ההיסטוריה של האנושות חיה בי

אולג יהלום - דעה:

המציאות שלנו מורכבת ממציאות "פיזית", המצויירת לנו על ידי 5 התכונות האגואיסטיות הבסיסיות, וממציאות "וירטואלית", הנבנית על ידי האגואיזם שלנו.

למה קראתי להם כך: החלק הפיזי של המציאות והחלק הוירטואלי? מפני ש-5 הרצונות הבסיסיים הם פחות או יותר קבועים בעוצמתם ובאופי שלהם. תמונת המציאות המתוארת על ידם נקראת "העולם הגשמי", הוא קבוע והרוב רואה אותו באופן יחסית דומה.

החלק השני של תפיסת המציאות שלנו מורכב ממבנה דינמי של רצונותינו הקטנים יותר, כמו מכלול משונה של וקטורים המציירים לנו את המציאות. התמונה של המציאות הוירטואלית הזאת תלויה באופן מוחלט ברצונות האגואיסטיים המיידים, המופיעים באדם ברגע נתון.

אלפי שנים המציאות של האדם הייתה מורכבת ב-90% מהעולם הפיזי, אך לקראת סוף מאה ה-20 היחס הזה השתנה, נגיד ל-20/80, כלומר המציאות הגשמית כמעט נעלמה, נשארה רק המציאות הוירטואלית. כמות הרצונות החדשים גדלה באופן מהיר, הרצונות גם משתנים במהירות גוברת.

יוצא שאין שום משמעות אם נשנה את העולם הפיזי. הרי אם המציאות נוצרת על ידי הרצונות האגואיסטיים שלי, ו-5 הרצונות הבסיסיים הם היציבים ביותר, אז ברור שאין שום אפשרות לשנות משהו במציאות הגשמית, מפני שאי אפשר לשנות את רצונותיי האגואיסטיים הבסיסיים, הרי הם הבסיס של קיומנו ואנחנו לא מסוגלים לשנות אותם. יוצא שבמהלך אלפי שנות היסטוריה האנושות הייתה נידונה מראש לאי ההצלחה בניסיונותיה לשנות משהו בעולם מסביבה. כל המלחמות, המהפכות, קידמת הטכנולוגיות לא הובילו לחיים מאושרים ונוחים, משהו שלמענו אנשים חיו ומתו מאות דורות.

לכן מובן למה חכמת הקבלה התגלתה רק עכשיו. הרי היא שיטת התיקון של החלק הדינמי של הרצונות האגואיסטיים, כלומר של משהו שנקרא "תפיסת המציאות". כל אלפי השנים החלק שיכול לעבור תיקון היה רק חלק קטן של התמונה הכללית של המציאות. ואילו בסוף המאה ה-20 תפיסת המציאות של האדם מורכבת כמעט באופן מוחלט מהרצונות שלמען תיקונם הקבלה ניתנה לאנושות. הגיע הזמן ליישם את חכמת הקבלה במימדים של כל האנושות.

ההסבר הזה עונה לחוסר ההבנה הקבועה של האנשים, להם הקבלה אומרת שעל ידי התיקון "הפנימי" אנחנו יכולים לשנות את העולם "החיצוני". ההבדל בין הפנימי לחיצוני הוא רק בכך שהפנימי שבנו נוצר מהרצונות שאי אפשר לתקנם, לכן אם נרצה לקבל תענוג מהם אנחנו לא צריכים "מסך". מרגע היוולדנו יש לנו אפשרות לקבל תענוגים מהשימוש ברצונות האלה. ואילו ה"חיצוני", אלה הרצונות הלא מתוקנים שלנו, היקום עצמו אוסר למלא אותם על ידי חוקיו הפיזיים.

לפני מאות שנים, כאשר "העולם הפיזי" תפס את החלק הגדול של מציאות האדם, הוא היה יכול לבנות את חייו בצורה שירגיש טוב. עכשיו זה בלתי אפשרי, מפני שאי אפשר למלא את הרצונות הקטנים האלו ללא תיקון. כלומר, החל משנת 1995 ועד סוף 6,000 השנים, האנושות לא תוכל להרגיש טוב אם לא תתחיל ליישם את שיטת התיקון של הרצונות האגואיסטיים הקטנים.

לאחר התיקון הרצונות האלה יוכלו לקבל אור, האנושות תוכל לרכוש את הרוגע הנפשי המיוחל ואת ההרמוניה, העולם שלנו סוף-סוף ישתנה לטובה ויהיה טוב ומלא אור.

שאלה: ההבדל בין הפנימי לחיצוני הוא רק בכך שהפנימי שבנו נוצר מהרצונות שאי אפשר לתקנם, לכן כדי לקבל תענוג מהם אנחנו לא צריכים "מסך". מרגע היוולדנו יש לנו אפשרות לקבל תענוג מהשימוש ברצונות האלו והמילוי שאנחנו מקבלים על ידם מצייר לנו את גבולות הגוף שלנו, "האני" שלנו. ואילו ה"חיצוני", אלה הרצונות הלא מתוקנים שלנו, היקום עצמו אוסר למלא אותם על ידי חוקיו הפיזיים.

תשובה: נכון, אך מכיוון שהמדרגה העליונה מתקנת בהדרגה את התחתונה, מהתיקון "החיצוני" אנחנו בעל כורחנו נעבור תיקון גם בפעולותינו הפנימיות, זה לא יגרום נזק לאחרים אלא בהדרגה יהיה גם לטובתם. הרי מדרגתנו הנוכחית מנוהלת באופן מוחלט מלמעלה, "אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל".

לאף אדם בעולם הזה אין חופש בחירה בשום דבר, לאף אדם: טוב, רע, דתי, חילוני, חכם, טיפש, פושע או צדיק, זה לא חשוב.

אם האדם אינו עובד על ההתפתחות הרוחנית שלו, אין לו שום בחירה חופשית והוא חי חיים בהמיים רגילים.

בחירה חופשית קיימת רק בין שתי נקודות, בין שתי אפשרויות: בחירה בין רוחניות או גשמיות. אם אין לך את שתי האפשרויות הללו, אתה נשאר אחד על אחד עם האגואיזם שלך ועם הערכים שהחברה משכנעת אותך לדבוק בהם.

אשליית החופש היא רק בחוסר הידע, כאשר הדבר דומה לילד קטן, הנמצא בחדרו עם צעצועיו ורץ בחדר מפינה לפינה תחת השגחתה הבלתי נראית של אימו.

הרי איזו בחירה חופשית יכולה להיות כאשר מכתיבים לך מה עליך לעשות ומה עליך לרצות?

כאשר מופיעות אצלך שתי האפשרויות להתפתח: למטרה גשמית או לרוחניות, ניתנת לך למעשה הבחירה החופשית והאפשרות לנהל את עצמך באמצעות שתי מושכות. עם מושכה אחת אינך יכול לעשות דבר, רק לזרז את עצמך לבצע את מה שהחברה מצווה עליך. חברה שאינה מבינה בעצמה לאן היא נעה ולמעשה מנוהלת מלמעלה. כיצד בכלל אתה יכול לבחור, אם אינך יודע מה יקרה איתך ברגע הבא…

מתוך שיעור על ספר "שמעתי", 08.01.2010

תפיסת המציאות שלנו נחלקת לשני חלקים.

כלים פנימיים: "שורש, נשמה וגוף", אותם אני מרגיש כחלק ממני, עצמי, ואני דואג להם.

כלים חיצוניים: "לבושים והיכלות", אותם אני מרגיש כזרים, לא שלי, והם מנוגדים לי.

באותה מידה שאני אוהב את הכלים הפנימיים שלי, אני שונא את החיצוניים. אני תמיד מבדיל ביניהם ובוחן אותם אחד כנגד השני.

העניין הוא, שבין הכלים הפנימיים והחיצוניים עובר גבול השבירה, ומנקודה זו אני בוחן הכל רק מנקודת מבט אגואיסטית: כיצד אני יכול לנצל הכל לתועלתי? ככל שיותר רע לאחרים, כך יותר טוב לי. כוח השבירה יוצר את הקרע הזה, אני מתמלא במילוי שקיים אצלי, ובחוסר המילוי אצל האחרים. אני תמיד מעריך את מצבי על פי ההבדל ביני לבין כל העולם, ככל שיותר רע לעולם, כך יותר טוב לי, בתנאי שזה לא מהווה סכנה לביטחוני האישי. אני פוחד רק אם נודע לי על אסונות שיכולים להשפיע עליי, אבל אם הם אינם נוגעים לי, אני שמח לשמוע עליהם.

כמו שאמרנו, האדם תמיד מעריך את עצמו ביחס לאנשים אחרים, כלומר לכלים החיצוניים "לבושים והיכלות" שנדמים לו כזרים: "זר", זה לא מישהו שאני אדיש כלפיו, אלא הוא אדם שכאשר הוא מצליח, זה מכאיב לי, מרעיל את חיי. אם אני מרוויח 10,000 ש"ח בחודש, וכולם מסביבי מרוויחים 5,000 ש"ח, אני מרגיש עצמי נפלא! אבל אם מישהו הרוויח 20,000 ש"ח, איזו אכזבה! איני יכול להירגע, חשוב לי מאוד שלאחרים יהיה פחות. אני מתמלא כאשר לאחרים יש פחות. אני אוהב לשמוע על כל מיני אסונות שמתרחשים בעולם, מאחר וזה משפר את מצבי האישי, ואני שונא לשמוע על כך שמישהו הרוויח או זכה במשהו.

כלומר, אני לא אדיש לכלים החיצוניים האלה, הם שייכים לי, אבל היחס שלי אליהם הוא שלילי! זו התוצאה משבירת הכלים. כאשר היה מעל כל הכלים מסך, הם היו מוחברים, אבל המסך נשבר ונוצר עולם הפוך שככל שהאגואיזם יותר גדול, כך ההפרדה ביני לבין העולם, הסביבה, גדולה יותר.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 06.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תנו לי מנוף כדי שאשנה את עצמי
האמצעי הטוב ביותר כנגד כל המחלות

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00.
נושא השיעור: פותחים את הזוהר, שיעור 9

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר השיעור:

ספר הזוהר, אותיות פ'-פ"ג:

ספר הזוהר מדבר על מבנה הנשמה שלנו. כל מילה בספר הזה מדברת על תכונה פנימית, מצב כלשהו של הנשמה, יחס בין תכונותיה, פעולות מבחוץ ומבפנים. לכן כל אחד מאיתנו חייב לנסות לבצע בתוך עצמו "חתך אנטומי" כביכול, לפתוח את הנשמה, להתחיל "להציץ" לתוכה וללמוד היכן נמצא מה שהוא קורא עליו.

לספר הזוהר יש תכונה מיוחדת, הוא מושך אלינו את האור העליון, מזון רוחני מיוחד. הרצון הרוחני הנקודתי הקטן שלנו, הנקרא "הנקודה שבלב", מתחיל להתפתח תחת השפעתו של הספר למימדים של ספירה עצומה, שבה אנחנו מתחילים להרגיש את החיים העליונים.

זו המטרה הסופית, שהטבע הכין לנו, הנקראת "שבת", כלומר סיום העבודה. המטרה של עבודתנו הרוחנית היא לשנות את הרצונות האגואיסטיים לאלטרואיסטיים, את השנאה לאהבת הזולת. בסיום העבודה הזאת אנחנו מגיעים לגמר התיקון ומגיעה "שבת", המצב הטוב והמושלם, חיבור עם הבורא.

בעולם הגשמי קיים מחזור של שישה ימים ושבת, כהשתקפות של מדרגות התיקון הרוחני. שישה ימים הם התכונות של הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אשר אנחנו סופגים לתוכנו כשאנחנו עולים במדרגות התיקון הרוחני. היום האחרון של השבוע, "שבת", מאופיין על ידי התכללות של כל ששת הספירות במלכות, כתוצאה מהשתוות תכונותיה לתכונות העליונות של השפעה. לכן "שבת" זהו מצב בו ה"האני" שלי, הרצון שלי, מתנקה סופית מאגואיזם. וזו נקראת "קדושה".

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 27.12.09
שיעור וירטואלי בספר הזוהר 20.12.09
שיעור וירטואלי בספר הזוהר 13.12.09

חלק א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"כ
בלימוד הזוהר עלינו להיות מוכנים לפתוח את הלב, כדי שהאור יגיע אליו ויתחיל לתת לו תכונות חדשות.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ט
שבירה: באיחוד הרצונות המשתוקקים למטרה רוחנית צומח אגואיזם, שקורא לכולם להיפרד ולהינות כל אחד לעצמו.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ה
מספיק אם אני יתייחס לרצונות החיצוניים כמו לפנימיים ואני ארכוש את תכונת ההשפעה, את העולם הרוחני, אין דרך אחרת להשיג אותו.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה: האם בשיעור על תלמוד עשר הספירות או פתיחה לחכמת הקבלה אני צריך לנסות לתאר בתוכי את כל החומר הנקרא, כמו בעת הקריאה בספר הזוהר?

תשובתי: אם אתה מנסה להשתוות לטקסט ורוצה להרגיש אותו בתוכך, זה טוב מאוד.

ספר הזוהר והמערכת הקיימת בו, מתלבשים בנו ומראים לנו את הצורות, התמונות והפריימים, שדרכם אנחנו נכנסים לעולם הרוחני.

תלמוד עשר הספירות (תע"ס) פועל באופן שונה. אם האדם יכול להתחיל לתאר בתוכו פעולות פנימיות בזמן הקריאה בתע"ס זה יכול להשפיע עליו לא פחות, מאשר ספר הזוהר.

אז אני מתחיל לתאר לעצמי את כל התהליכים הרוחניים האלו: הרצון ליהנות שרצה לקבל לעצמו על מנת להשפיע לאחרים ונשבר. ואחר כך כיצד הרצון עובד עכשיו עם חמשת החלקים שמהם הוא מורכב. כיצד הוא מתרוקן עתה מהאור כיוון שהכוחות של האגואיזם שלי דוחים אותו. וכשגלגלתא ועיניים מתוקנים אני בעצמי דוחה את האור ומעמיד מסך החוצץ ביני לבינו. ואז אני נשאר מול בעל הבית, פנים אל פנים, עומד בסירובי לקבל ממנו מטעמים. אך האגו שבי גובר ואיני יכול לעמוד מול האור, קשה לי לשלוט על הרצון שלי. אני צריך להציב נָגָד בין שני הקטבים: פלוס ומינוס, והנגד שלי מאוד קטן, והוא נשרף!

אם האדם יתאר בתוכו את המצבים הרוחניים האלו, הוא ירצה לקרוא שוב ושוב את הטקסטים. במקום להבין את החומר שהוא קורא כפרטים יבשים וטכניים המתרחשים בחלל כלשהו, הוא יתחיל להרגיש בהם כמשהו שמתרחש בתוכו, ועכשיו!

מתוך שיעור על פתיחה לחכמת הקבלה, 04.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
הרוחניות אינה נעלמת לעולם
שהזוהר יחיה בתוכי