זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שרו של עשו, בעת החטא של עצה"ד, שמשם נגזר המיתה על הגוף. ושליטה זו היא זוהמת הנחש, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר.

הרצון ליהנות, הנקרא "גוף", האגו שלי, חייב למות בעיניי, להיקבר ולהירקב. במהלך חיי אני חייב להגיע למצב ש"טוב מותי מחיי". אני בטוח שאין לי וגם לא יהיה לי שום דבר מהמישור הגשמי של החיים האלה. יש לי הכול, אבל אין משמעות לחיי, אין מטרה ששווה לחיות עבורה.

המצב הזה בדיוק מתרחש עכשיו. לבני האדם יש הכול: מגורים, מזון, הנאות, בהשוואה לבני האדם שחיו לפני אלף שנה. בזמנו רק מלכים חיו ברמת חיים כזאת. היום יש לנו הכול, אבל אנחנו מוכרחים לבלוע תרופות נגד דיכאון ופעמיים בשבוע לבקר אצל פסיכולוג אישי. זה מצביע על כך שבני האדם מגלים את אי היכולת שלהם למלא את עצמם. מגיע שלב של רוויה לגוף במישור הגשמי-בהמי, אבל בתוכנו מתגלה האדם, והוא ריקני. זה מסמל שהגוף שלי נרקב באדמה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

כל עוד מתבצע תהליך התיקון, נדמה לנו שכל אחד שונה. אך זה רק נראה כך, בגלל חוסר היכולת שלנו לראות שכל אדם ניחן בתכונות אישיות שניתנו לו מלידה, כלומר מהבורא, ובתכונות נרכשות שהוא קיבל מהחברה שבה הוא גדל - זה גם ניכתב לו מלמעלה.

כלומר שום דבר לא תלוי בו, חוץ מהמאמץ שמוערך ביחס לכל הנתונים שניתנו לו. אם היינו מורידים את כל מה שלא תלוי באדם עצמו, והיינו בודקים רק את מה שתלוי בו, היינו רואים שכל בני האדם שווים לחלוטין. לכל אחד, ביחס למה שנתנו לו ומה שחסר לו, יש אפשרות זהה לבירור, בחירה חופשית ותיקון.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
אחד המשתווה למיליון
קבוצה לדוגמא
העיקר, לברר את הייעוד שלך

מה אנחנו מרגישים?

קליפים נוספים:

מה לעשות עם צעירים?

אור שנמצא בקריאה

קשה לי כשאתה מדבר על שינאה

לקבל מילוי

הקדמה לספר הזוהר: ואל תתפלא, שבן אדם אחד יכול לגרום לעלייה או לנפילה של כל העולם. זה חוק בלתי הפיך, שחלק או שלם שווים כמו שתי טיפות מים, וכל מה שנעשה בשלם, מתרחש גם בחלק ממנו. וההפיך, מה שנעשה ע"י החלקים, מתרחש בשלם.

צריך להבין דבר אחד, ברוחניות הכלל והפרט שווים לחלוטין. זאת אומרת שכל אחד מאיתנו, ביחד או לחוד, אותו הדבר.

בעולם הגשמי לא מובן לנו איך זה יכול להיות, שאחד או מיליון יכולים להיות שווים. איננו תופסים שברוחניות החשבון שונה, את השלמות יכול למלא או להרוס אפילו בן אדם אחד, כל אחד כולל בתוכו את כולם. אין זה סתם אחד, 1% חסר מתוך 100%, אלא אחד שעל ידו מתמלא כל השאר. משמע, כאשר חסר רק אדם אחד אז החוסר שלו מתבטא בכל חלקי גופו.

אף חלק בגוף הכללי אינו יכול לתפקד ולהרגיש את עצמו בריא, אם חסר בו אפילו אלמנט אחד. משום כך כל אחד שווה לכל האחרים לפי יכולתו.

ברוחניות כל אחד יכול לגרום לכל העולם לנוע. השינוי בינינו הוא רק בסדר של התיקונים. כלומר, קיימת היררכיה מאוד נוקשה ברוחניות, לפיה קודם כל הרצונות שהם יותר זכים עוברים תיקונים, ורק אחר כך הרצונות היותר גסים. כמו כן קיים גם סדר בין קו ימין, קו שמאל והקו האמצעי. חשוב לזכור שכל רמה בסדר התיקונים שווה וחשובה.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
קבוצה לדוגמא
העיקר, לברר את הייעוד שלך

שאלה: לאלו שינויים פנימיים צריך לצפות בזמן לימוד ספר הזוהר, ואיך לפתוח את עצמך יותר להשפעת האור?

תשובה: הבדיקה הנכונה ביותר של השפעת ספר הזוהר עליי היא בשאילת השאלה הבאה: האם אני רוצה להתחבר עם כולם, ובחיבור איתם להיות במלכות דעולם האצילות? זהו התנאי שאיתו אני משיג את המאור המחזיר למוטב.

התנאי לקבלת התורה בהר סיני - להיות כאיש אחד בלב אחד. התנאי להיות ברוחניות - להיות בשבת אחים גם יחד. "יושב" משמע שאתה מוריד את עצמך, מוכן להיות יחד עם כולם. העומדים נבדלים בגובה, היושבים - שווים.

לכן, אם האדם מרגיש שתוך כדי לימוד ספר הזוהר, במהלך מספר שבועות או חודשים מתרחשים בו שינויים כלשהם ביחס לקשר עם אחרים, הוא מוכן קצת יותר להקשיב, מתעוררת בו נטייה כלשהי לזה, מתגלה לו חשיבות החיבור עם האחרים, הוא מתחיל להרגיש שהכול באמת עובד בצורה כזאת, ומוכן לקבל את זה - זה סימן להתקדמות, סימן שהאור עובד עליו.

אפשר להגדיר זאת כך, ההתקדמות היא רק על פי ההסכמה לחיבור עם כל הנשמות האחרות, זאת ההבחנה. כל השאר לא בהכרח קשור לחכמת הקבלה ולהתקדמות למטרה. את המטרה משיגים רק בחיבור.

בעולם אין סוף אנחנו קשורים יחד בצורה אין סופית, ללא גבולות. כל השלבים בדרך לאין סוף מוגדרים בכך שאנחנו מתחברים בינינו יותר ויותר. זאת אומרת, שקיימים 125 מידות של חיבור. לכן רק על פי המוכנות שלנו להתחבר עם האחרים, אנחנו יכולים לבדוק את ההתקדמות שלנו. כל שאר הבדיקות לגמרי אינן נכונות.

גם כשאני נע באופן אגואיסטי, אני רוצה להשיג את הרוחניות, להתחבר עם אחרים על מנת להשיג אותו, זה כבר בכוונה "לא לשמה". אני כבר מבין שאני חייב לסרב לאגו שלי, על מנת שאוכל לזכות במשהו הרבה יותר גדול. עדיין האגואיזם מניע אותי, אבל כבר בכיוון המטרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 8.03.2010

שאלה: בשיעורים היומיים על ספר הזוהר אינני מבין דבר, אך אני חש בקשר עם החומר. בשיעורי הערב אינני מוצא את עצמי, אני מרגיש את עצמי מנותק לגמרי מהחומר, מחשבות על עניינים שבשגרה היומיומית משתלטות עליי, פשוט אינני מסוגל להתרכז בשיעור. מה עליי לעשות על מנת להתרכז בחומר הנלמד? האם יש פעולה אוטומטית כלשהי שעליי לעשות במצב הזה?

תשובה: הפעולה האוטומטית במלחמה בהפרעות היא להודות לבורא ששולח לך את ההפרעות. הרי "אין עוד מלבדו", הוא יוצר את כל ההפרעות האלה, הוא שולט בשכל ובלב שלך. הוא יודע יותר טוב ממך אילו מחשבות כדאי לשלוח לך עכשיו, הוא רואה את היתרון במחשבות על היומיום, הבעיות והבלבול. כיצד יש במחשבות האלו יתרון? אם בתוך כל הבלבול הזה ובתוך כל הבעיות, למספר רגעים, אתה משתדל בכל כוחותיך להתחבר לאיזה קטע קטן מהטקסט - הרווחת את הכול. ואם אתה יושב בשיעור עם ראש נקי וממש מרחף בעולמות רוחניים - אין בהכרח שזה נכון.

אתה זקוק לכל המצבים האלו, שבהם אתה צריך להשתדל ולהתגבר על כל ה"נחשים" הקטנים (הרצונות האגואיסטיים) שמפריעים לך בדרך. כל הגילויים הגדולים יגיעו בסופו של דבר ובפתאומיות, דווקא מהקשיים ומהיציאות, כאמור: "מציון (יציאת האור) תצא תורה".

לכן אסור לחשוב שאם הראש לא עובד או אין מצב רוח, אז אין משמעות בישיבה בשיעור ובשמיעת הזוהר. אם לאדם באמת קשה והוא מרגיש את עצמו מנותק, עייף ומבולבל, אך בכל זאת הוא במעט מנסה להתחבר עם החומר, ככל שהוא מסוגל, אפילו לרגע - הוא מרוויח הרבה יותר מאשר הוא נמצא במצב של השראה גדולה. את ההשראה הזאת גם נתנו לו מלמעלה, כאילו ניפחו לו בלון. דווקא העבודה הקשה, ההשתדלות לעלות מעל כל ההפרעות, מביאה תועלת.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
עבודה כל כך פשוטה
יותר הפרעות – עבודה יותר איכותית

מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'": כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

חוץ מזה איננו צריכים דבר!!! אנו צריכים לדמיין לעצמנו, להשתדל ולהרגיש שכל מה שקורה, קורה הודות לאור העליון, אין עוד מלבדו - הוא המנהיג והמשגיח ורק הוא עושה את הכול.

לכן אנחנו צריכים רק לרצות ולצפות לפעולותיו ולתוצאותיהן. כל עבודתנו היא לגרום לכך שפעולותיו יבואו עלינו, להרגיש שאנחנו במדרגה תחתונה והוא במדרגה עליונה, ולהפוך להיות דומים למדרגה העליונה הזאת, לאור העליון. ככל שנשתוקק אליו, שנרצה להידמות לו, הוא ישפיע עלינו באותה המידה ויהפוך אותנו לכאלה.

יוצא מכך שעבודתנו פשוטה מאוד. לא משנה איזה קטע מספר הזוהר אנחנו קוראים ועל מה מדובר שם, לא חשוב כמה אנחנו מבינים או איננו מבינים את מה שקראנו, אם קיימת מערכת של קשר בינינו לבין האור העליון, מערכת שנקראת "ספר הזוהר", אנחנו צריכים להשתמש בה ובזמן הקריאה להשתוקק להידמות לאור.

עם הרצון הזה נעורר אותו והוא ישפיע עלינו, ולאט לאט נתחיל להרגיש את תוצאות פעולותיו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הנס שבספר הזוהר
פותחים את עצמנו להשפעת האור
זוהר - אור של גמר תיקון

כל החיים שלנו הם שקר וכישוף אחד גדול. הרצון האגואיסטי כל הזמן מכשף אותנו ומאלץ אותנו לעבוד למענו, ואנחנו אוהבים אותו ורוצים שהוא ימשיך לשקר לנו. הרצון האגואיסטי הזה משקר לנו לכל אורך הדרך, הוא מבטיח שיהיה בסוף הדרך תענוג ואור. לאורך הדרך אנחנו כל הזמן חושבים על מה נקבל, ולמרות שאין בידינו דבר מלבד הבטחות, אנחנו בכל זאת נהנים!!!

אנחנו מקבלים ניצוצות של תענוג המפיחים בנו תקווה. אך מאחורי הניצוצות אין שום אור, מכיוון שהאור אינו יורד מתחת לפרסא. הפרסא היא הגבול המפריד בינינו לבין עולם האצילות! כלומר, האור מאיר לנו משם, הוא מאיר לנו כל כך מעט ולכן יש בנו רק תקווה לקבל את האור. ככה הם החיים…

למרות שאנחנו כל הזמן מתאכזבים ואיננו רואים שום אור אלא רק ניצוצות, מתוך חוסר ברירה אנחנו ממשיכים לחפש את הניצוצות כדי לקבל מהם תענוג: כסף, שליטה, כבוד, ידע, אוכל ומין. זהו התפקיד של הרצון האגואיסטי שלנו, למשוך אותנו בהבטחות של תענוג, כדי שנחכה לו ובדרך לתענוג נהיה במחשבה שאנחנו (כאילו) נהנים. בדרך הזו אנחנו כל הזמן נמצאים בתקווה שהעתיד שלנו יהיה טוב!!!

באותו הרגע, כשבניצוץ צריך להופיע האור, שום אור אינו מגיע, הכול נעלם מייד. הרי אף פעם איננו מגיעים לתענוג עצמו, אנחנו רק מתאכזבים כשהכול נעלם.

בעולם הגשמי אדם חי רק מההבטחות לעתיד טוב יותר, הוא חושב שהאושר יגיע בעתיד. הוא מאמין שבהמשך הדרך מחכים לו תענוגים אגואיסטיים, הוא משתדל לא לחשוב שבהמשך יהיה רק חושך ומוות.

האנושות התפתחה כיום לרמה כזאת שהאנשים מתחילים להבין שאין שום כיסוי לכל ההבטחות האגואיסטיות. אז מה לעשות? הרי איננו יכולים לחיות רק מהבטחות? איננו מאמינים בעתיד הטוב, שלכולם יהיה טוב! בשלב הזה מתחילה להיות נפילה לדיכאונות ואכזבות. כדי להמשיך לחיות איכשהו, האדם מתחיל לשקר לעצמו יותר, הוא מכניס את עצמו לשיכרון חושים כדי להכריח את עצמו להאמין. לשם כך עובדות כל מערכות המידע, הם בעצם כישוף משותף שנתמך על ידי החברה. המצב הזה ימשיך להיות עד שהשקר הזה יגיע לקו הסיום, כלומר שיהיה בלתי אפשרי להמשיך כך הלאה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
ההבטחות היחידות שמתקיימות
כישוף רוחני
חזרתה של בבל העתיקה

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00, נושא השיעור ספר הזוהר, שיעור מס' 15.

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר שיעור

ספר הזוהר, אותיות כ"ה - כ"ז:

עברית היא שפת העולמות הרוחניים, היא הופיעה כתוצאה מגילוי העולם העליון על ידי אדם. אותיות האלף בית העברי מהוות שילוב של כוחות ווקטורים רוחניים, הן מעבירות מידע על התפשטות אור החכמה ואור החסדים בצירופיהם השונים. לכן כל רכיב של אות וצורתה הגרפית מדברים על שילוב מסוים של שני הכוחות היחידים שקיימים בטבע: הקבלה וההשפעה.

ניתן לתאר את האותיות שנוצרו בעולם האצילות בצורה של שבלונות. אם הנשמה משתוקקת לקבל את האור העליון, אז האור שעובר דרך הפתחים של האותיות/השבלונות מגיע אל הרצון וחורט בו את צורת האות הזאת ומעביר לרצון את תכונותיה הרוחניות.

להשיג אות, משמע לבנות את הרצון שלך כך שהוא יעבוד כאות. רצון הוא חומר שימושי במיוחד, ממנו ניתן לפסל אותיות ודרכן ניתן לבטא פעולות ותכונות רוחניות. כל אות מבצעת פעולה כלשהי בעולם, אך לרצון הלא מגובש אין יכולת כזאת.

לכן כתוב שהבורא ברא את העולם באותיות. כאשר אנחנו מפסלים אותיות מרצוננו האגואיסטי הקדמוני, אנחנו משנים את העולם בהתאם לתכונות ההשפעה.

אות היא מודל רגשי. אם בשיעורי הזוהר אנחנו עוקבים אחר הטקסט המקורי, אפילו בלי לדעת את השפה, אנחנו בתת-מודע סופגים את המידע הרוחני המתאים. בהתחלה האגואיזם שלנו אינו מקבל את האותיות, דוחה אותן, אך בהדרגה הן מתחילות לצלצל בנו, לדבר איתנו, עד שנרגיש אותן בתוכנו ולא כדבר חיצוני.

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר, 7.2.2010
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר, 31.1.2010
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 24.1.2010

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק ג - כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות סח

נושא: ע"י הקנאה רוכשים מהסביבה כוחות ותכונות חדשים (07:10)

"אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו… נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו"

המשך קריאה

שאלה: לא כל כך ברור כיצד פועל המאור המחזיר למוטב. האם הוא כוח מיוחד, סגולה, הכלוא בספר הזוהר?

תשובה: בלתי אפשרי להבין זאת, ועל כן זה נקרא "תכונה נפלאה", סגולה, נס , משהו שאינו מציאותי.

אומרים לי: "אם תקפוץ עשר פעמים במקום, אז תידלק המנורה שעל הקיר!". אינני יודע מה הקשר בין זה לזה. קיימת אפשרות ששמו מתחת לרצפה מפסק ומונה שגורם למנורה להידלק לאחר עשר קפיצות, אך אינני יודע זאת. מובן מאליו שקיים קשר בין זה לזה, אבל הקשר הזה ניסתר ממני. לכן זה נקרא "סגולה".

"סגולה" היא חוק הקיים בטבע, אך אינני מכיר אותו. אלו שכבר חקרו את עצמם ואותו, אומרים לי: "אם תשתמש בו באופן כזה וכזה, אתה תפעיל אותו. אינך רואה זאת, אבל כך אתה מפעיל אותו".

בעל הסולם אמר שאם היה מגיע לעולמנו חייזר, הוא היה מסתכל על תינוק ועגל בני יומם, והיה אומר שמהעגל יגדל ויצא מישהו גדול כמו נפוליאון, ואילו מהתינוק יצא מישהו קטן וחסר אונים כמו צפרדע. אך אנחנו יודעים שאם נותנים לשניהם כל מה שנחוץ להם, מאחד תצא בהמה, ומהשני אדם. זהו נס, סגולה!

אנחנו פשוט התרגלנו שכך זה קורה, אך למעשה זהו נס. התינוק הקטן פתאום מתחיל להבין, להגיב ולבצע כל מיני פעולות. תראו מה מתרחש איתו, מיום ליום מופיעים אצלו הרגלים חדשים הנובעים מתוך עצמו. מהיכן כל זה? אנחנו לא עשינו דבר, כיצד זה קורה כך? אנחנו התרגלנו לכך שיש תהליך התפתחות. אבל למעשה זה התגלות כוח החיים, כוח רוחני שפועל בנברא ובצורה כזו מגלה את עצמו.

אותו הדבר מתרחש גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי הרי הרוחניות איננה דבר רחוק, אלא היא פשוט דבר נסתר, איננו רגילים אליה. בבוא היום בני האדם ישתמשו בה באותה המידה כמו בכל שאר חוקי הטבע!

המקובלים אומרים לנו: "בטבע ישנו כוח, אתה יכול להזמין עליך את השפעתו, כיצד? תיקח ספר, ככל שתקרא בו יותר, כך אתה תיהפך לחזק יותר, חכם, מבין ורגיש. בזכות זה תתגלה לך הרוחניות. מדוע? לספר הזה יש יכולת לשנות אותך. אבל ישנם הרבה ספרים אחרים שמשנים אותי? נכון. אבל ספרים אחרים רק מסדירים בך את הנטיות שלך, את התכונות, את היסודות שלך. הם רק מארגנים את המערכת הפנימית שלך ומפתחים אותה. בעוד שספר הזוהר מבצע בך שינוי מיוחד, מאחר ועל ידו אתה מזמין על עצמך את ההשפעה העליונה! התוצאה מהשפעתו של הספר נקראת נס, אתה מתחיל לתפוס, להרגיש ולגלות בתוכך מערכת אחרת, שבעזרתה אתה מגלה עולם חדש, עולם רוחני".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פותחים את עצמנו להשפעת האור
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית
זוהר - אור של גמר תיקון

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף י"ב: הרשעים נמחים מספרו של דומה. כי הוא מקבל רק בחשבון מקו אמצעי, שהרשעים אינם כלולים ממנו. וע"כ, מי ידרוש אותם בעת תחיית המתים? כי שבעת תחיית המתים, יקבל המלאך מט"ט חשבון בבית הקברות, מן דומה. אבל אותם הרשעים שאינם בחשבון של דומה, מי ידרוש אותם לתחיית המתים?

שאלה: הטקסט הזה יכול לבלבל את האדם, כיצד האדם יתפוס את המילים: מתים, בית קברות? זה נשמע לו פשוט מפחיד.

תשובתי: צריך להבין, שספר הזוהר מדבר ב"שפת הענפים", כמו רוב ספרי הקבלה. שפת הענפים היא שיטה להעברת מידע, והעיקר הן ההתרשמויות שלנו מהטקסט, בכדי שנמשוך את אור התיקון מהעולם הרוחני, כלומר מהמצב המתוקן שלנו.

אין מדובר על הגופים הגשמיים ועל העולם הגשמי שלנו, לא נדרש מאיתנו לתקן את הידיים והרגליים שלנו. ספר הזוהר מדבר על תיקון הנשמה. למרות שהוא משתמש במילים של העולם הזה, הן כולן מורות על מושגים והבנות רוחניות, כלומר על כוחות ותכונות פנימיות שלנו.

אני רוצה לחקור את התכונות שלי, בכדי להבין מה לא בסדר בתוכי, מה נדרש ממני לשנות, מה עליי לרצות לתקן. רק למטרה הזאת מיועד ספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
שפת הענפים

שאלה: אם בזמן הקריאה בספר הזוהר אני שומר על כוונה נכונה, האם אני צריך להרגיש בתוצאות כלשהן?

תשובה: איננו יודעים האם הכוונה שלנו נכונה או לא. יכול מאוד להיות שאני נמצא במצב רוח מעולה או ברגע של השראה מיוחדת, או שמא ישנתי טוב ופתאום אני תופס הכול בבירור, עד שנדמה לי שיש לי כוונה נעלה מאוד, מכוונת ישר למטרה הרוחנית. קורה גם שאני נלחם שלא להירדם בכל כוחותיי, כל הזמן אני נרדם ושוב מתעורר או שפתאום אני נזכר באירועי האתמול. מי יודע?! לכל אדם נותנים כל פעם תנאים ומאמצים שונים, העיקר פשוט להמשיך ומה שייצא, ייצא.

העיקר הוא להשתדל בכל מצב לדמיין לעצמך את התמונה הרוחנית שעליה מספר ספר הזוהר. זה אולי מאוד קשה לביצוע, אבל אם מהמצב הכי קשה אתה בכל זאת הצלחת לתפוס את קצה החבל, משמע שהצלחת הרבה יותר מאשר היית בהתחלה, במצב הרוח הטוב של ההשראה. מובן שלא צריך לזלזל במצבים של ההשראה, גם הם ניתנים לנו מלמעלה.

לא צריך לתת חשיבות יתרה לתנאים שאליהם אנחנו נקלעים, בין אם הם פנימיים או חיצוניים. אתה צריך לחשוב על התנאים שניתנו לך היום, בהם אתה צריך להשתדל לעשות את המקסימום האפשרי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
פתח לעולם חדש
תתאזר בסבלנות ולבטח תבריא
זמן ההכנה

שאלה: כיצד אני יכול להיות בטוח שהבקשה שלי נכונה ומכוונת לתיקון?

תשובתי: אם האדם לומד יחד איתנו, הכוונות שלו עוברות תיקון בקביעות, זו אחר זו. התיקון מתבצע בין החברים בצורה "ויראלית" (מהמילה וירוס - חיידק) משום שאנחנו מחוברים למערכת נשמות אחת, אנחנו מעבירים זה לזה את האפשרות להיתקן.

יכול להיות שהאדם לבדו אינו מסוגל עדיין לעשות דבר, אבל הוא כמו ילד קטן שיושב יחד עם המבוגרים ומקבל מהם את כל מה שנחוץ לו. זה פועל רק כאשר יש לו רצון להתחבר עם האחרים והוא משתדל לעשות זאת, עד כמה שהאגו שלו מאפשר לו.

אינך צריך לעשות חשבון עם עצמך לבד: האם הצלחתי לעשות משהו היום או לא. ביחידות האדם לעולם לא יתקן את עצמו ולא יוכל להעריך נכונה את הכוונה שלו. עלינו ללמוד בשיתוף, כדי שלפני הלימוד נוכל להרגיש את החיבור שלנו, ולהשתוקק ללמוד כאיש אחד בלב אחד, בכדי למשוך על עצמנו את האור המקיף.

כל שיעור הוא כמו קבלת התורה בהר סיני. כי הרי עליי לקבל את התורה - האור, כמו שנאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". בכל רגע בשיעור אני עומד מתחת להר סיני, והתנאי שניתן לי על מנת שאני אקבל את התורה, המאור המחזיר למוטב, הוא להיות כאיש אחד בלב אחד.

מכאן ברור שהחשבון אינו נערך עם כל אחד בנפרד, אלא עם כולם בכללות, בהתאם ליכולת שלנו להתחבר בתנאים שניתנו לנו מלמעלה, ובהתאם למאמצים שבאים מאיתנו מלמטה. בזה נמדדת ונקבעת ההצלחה! לכן צריך בצורה בלתי פוסקת להמשיך. כך המאמצים שלנו יצטברו לחשבון אחד גדול, וסוף כל סוף יתרחש הגילוי!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודות בנושא:
הכינו לי תבנית של אור
ענן גדול של ספקות
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת

שאלה: האם בלימוד של ספר הזוהר אוכל לדעת כיצד לרכוש קשר עם הטבע הגלובלי?

תשובה: לא, לא תדע דבר. אבל תמשוך על עצמך כוח מסוים שישפיע עלייך, ישנה אותך ויחבר בתוכך כל מיני תכונות בדומה לטבע. אתה תבין הכול בהתאם לכך שתהפוך לחלק אינטגרלי של הטבע, תדמה לו ותתאחד איתו.

ההבנה תגיע לאחר מכן כתוצאה מכל השינויים והחיבורים שתשיג. אם פשוט תקרא את ספר הזוהר, לא תבין דבר. אתה צריך לקרוא את הזוהר עם כוונה שהוא יהפוך אותך לחלק אינטגרלי של הטבע, שתתאחד עם כל המציאות. לפי מידת האיחוד שלך עם ספר הזוהר, תתחיל להרגיש את עצמך כחלק מהאחד השלם, ומההרגשה הזאת כבר תתחיל להבין.

זה נקרא השגה - השלב האחרון, שאתה משיג כתוצאה מהאיחוד. האיחוד הזה עם הטבע נקרא "דבקות בבורא".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
תנו לי להיות יחד עם כולם!
מערכת המקשרת בין האדם לטבע
מה מלמד אותנו ספר הזוהר?