רבי נחמן מברסלב: "בלימוד הזוהר היה בוכה הרבה, עד שיזכה להבין".

כשאני חושב על הרצון המתוקן אני מתאר את כולו - כשלי. אין אחרים, הם בתוכי, וכל זה - זה אני! לכן כשאני קורא את בספר הזוהר, אני מתאר לעצמי שהכל מתרחש בתוכי. הרים, פסגות, נהר היוצא מגן עדן, מעלה - מטה, גשמי - רוחני, פרעה, משה, אברהם, גברים, נשים, מתחתנים ומולידים ילדים - כל זה מתרחש בתוכי, בתוך הרצונות שלי. יותר אין שום דבר.

תופעות שונות בתוך הרצון שלי מספרות לי על המתרחש. ספר הזוהר אומר לי מה שמתרחש בתוכי, בכל הכלי הענק של הרצון, שבו כלול הכל. מחוץ לו לא קיים דבר - כל המציאות - בתוכי. אז היכן הבורא?! - הוא גם שם בפנים. אם אני אצליח בתוך הרצון הזה להגיע להרגשת האיחוד, השפעה ואהבה בין כל חלקיו, פירוש הדבר שגיליתי את הבורא.

הבורא נקרא "בוא וראה" - "תבוא ותראה". היכן? בתוך הרצון, היכן שנמצא האור. האור נתפס ונקלט רק בתוך הרצון.

ככל שאתם תשתדלו יותר באופן הזה לשנות את ההסתכלות שלכם, כך ביתר קלות זה פתאום יסתדר. צריך פשוט להוריד זוג משקפיים אחד, שבהם אנחנו רואים את העולם שלנו, וצריך להסתכל בפוקוס אחר. ואז אנחנו פתאום נגלה, שהמציאות מתבררת כשונה לחלוטין - לא המציאות שאנחנו רגילים לה. פשוט צריך להסיר ממנה את תמונת העולם הרגילה המסתירה אותה.

הזוהר נכתב בכוונה בשפה כזו, כאילו שמדובר על העולם שלנו: אברהם, יצחק, יעקב, עם ישראל היוצא ממצרים. הוא מסביר לנו כך בכוונה, בכדי שמהפוקוס המורגל מהעולם הזה אנו נעבור לפוקוס שני, פנימי, ואז נראה שהכל מתרחש בתוכנו. אדם הוא עולם קטן. זהו התנאי שלפיו ניתן להבין את הרוחניות!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

אחמדינג'אד או קוץ באצבע

קליפים נוספים:

משבר גלובלי - מכות מחוסר איחוד

תן לו מכות

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קס"א: ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. אלו שלשת ימים הם כנגד ג' ימים של שכם, שכתוב, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

יום השלישי - זה תמיד כאב, היום הקשה ביותר בתיקון, כי ביום הזה מתרחש חיבור הדדי של הקווים ימין ושמאל. זה לא קו הימין, כמו היום הראשון, כאשר עלינו להתחמש בכוח ההשפעה. ולא קו שמאל, היום השני, כאשר צריך לבדוק איזה חלק שלו ניתן לחבר לרצון להשפיע.

היום השלישי - זוהי התמזגות הדדית של תכונה אחת עם התכונה השנייה, ובעולם שלנו לא קיים דבר כזה. בעולם שלנו יש רק חיבור, כאשר אחד מתחבר עם השני, ואחד משקיע, למשל את המוח שלו, והשני - את הרגש. ואז הם מתחברים ומשלימים זה את זה. מאחר ובעולם שלנו קיימת רק תכונה אחת - לקבל. האיחוד מתרחש רק בתוך של התכונה היחידה הזו, בהיבטים ובצורות השונות שלה.

ההתמזגות ההדדית שעליה מדובר ברוחניות, מסמלת שנוצר משהו חדש לחלוטין, שלישי, אשר אפילו שמורכב בבסיסו משני הראשונים, מהווה תופעה חדשה לחלוטין, אשר לא הייתה קיימת כלל. המשהו החדש הזה נקרא נשמה, או אדם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

אין אנו יודעים את תכונות הבורא עצמו. אנחנו רואים אותו כפי שהוא נתפס על ידי הנשמות שלנו, כלומר כיצד הן מתגלות לנו, כאשר המלכות מתחברת איתו דרך היסוד, סך הכל דרך נקודה אחת. והודות לחיבור שלה עם היסוד היא מגלה בתוכה את תמונת הבורא, הנמצא לפניה.

זה דומה לעדשה אופטית, שדרכה עובר האור אלינו. הקרניים מתמקדות בנקודה אחת, שממנה אנחנו מגלים אותו - במלכות. הפוקוס הזה - הוא היסוד - נקודת המגע היחידה. הגילוי שלו - במלכות.

לאחר היסוד הקרניים מתפזרות ויוצרות בנו, במלכות, את התמונה של מה שקיים לפני הנקודה הזאת. אין אנו יודעים את המערכת העליונה, אין לנו קשר איתה. אבל בהתחברותנו אליה באותה הנקודה התחתונה ביותר שלה, אנו מגלים בתוכנו את כל התמונה שמתגלה בנו, מה שקיים מעלינו. עלינו רק למצוא את המגע עם נקודת המגע היחידה הזאת עם העליון - עם היסוד, ובשביל זה עלינו להתחבר יחד ובזה להידמות ליסוד - מצד המלכות, להיות כאיש אחד בלב אחד - עם מטרה אחת, כוונה ורצון בלב ובמוח.

דרך הנגיעה ליסוד, דרך טיפה אחת של האיחוד המושג על ידינו, מתגלה בתוכנו כל העולם העליון, אשר נמצא מחוץ לנו!

כמו שכתוב: "פתחו לי בחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". דרכו אפשר לגלות את כל המערכת העליונה, אבל המגע מתרחש בנקודת הפוקוס הקטנה ביותר, וחוץ ממנה לבדה לא קיים יותר שום דבר ביסוד. כל השאר מתגלה בתוך המלכות עצמה, שמשום כך נקראת תמונה (השתקפות) של הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
נקודת המגע עם האור
ראי בעל אור חוזר
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

צריך להשקיע מאמצים רבים, בכדי לגלות שאתה "רשע". כי רק בתנאי שאנחנו רוצים בכל הכוח לעלות למעלה, להשיג השפעה ואהבה ללא תנאים וללא הנאה עצמית -מתגלה לנו שאנחנו הפוכים מזה לחלוטין.

בשלב הראשון (שלב ההכנה) בתוך התהליך של גילוי הטבע האמיתי שלנו, אנחנו מגלים שגגות וזדונות. מאותו הרגע שהאדם מתחבר לקבוצה ומתחיל לעבוד בצורה נכונה, ברצונו לאהוב את האחרים, להתחבר אליהם בערבות הדדית, הוא מייד מגלה שאינו רוצה שום דבר רוחני, הוא מתחיל לזלזל ולשנוא את כולם. האחד מתגלה כנגד השני - זה נקרא גילוי האמת. עד שהוא לא יגלה את כל השגגות והזדונות האלו, הוא לא יעבור את המחסום. המחסום הוא שלב שמסמל לי שגיליתי את כל יצר הרע שבי, ועכשיו צריך לבוא אליי אור התיקון, כדי שנוכל להתחבר ובזה להיות דומים לבורא. ואז כל המערכת הזאת תתאחד: האור העליון - האחד, יוכל להתלבש ברצון הכללי שלנו, שגם כבר יהיה אחד.

אור - זו מידת החיבור שלנו. והוא זה שנותן לנו התרשמות והנאה שנקראת אור.
בורא - זו הרגשה בתוך הרצון שהגיע לאיחוד ואהבה, ולכן הוא מכונה בורא - "בוא וראה".

השגת תכונת השפעה בתוך הרצון נקראת אור ובורא.

לכן, הדבר היחיד שעלינו לעשות כדי להיכנס לעולם הרוחני - זה להתאחד.

אבל תחילה עלינו לגלות את כל השנאה. ואז אני רוצה לאהוב את הזולת יחד עם כל החסרונות שלו, עם כל השנאה שלו כלפי - ואני רוצה לאהוב אותו! דווקא אז אני מגלה שלא יוצא לי דבר, אני בתוך השנאה כלפי אחרים, ובשונאי אותם, אני שונא את עצמי! זהו היסוד הפנימי שלנו, ונדרש כאן אור חזק מאוד כדי לגלותו. השנאה הזאת נקראת הר סיני (הר של שנאה), שלידה מתרחש מעמד מתן תורה.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
יחד ננצח
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

שאלה: כאשר אנחנו עובדים על איחוד, איזה אגו אנחנו מגלים: כללי או פרטי, או כל אחד בנפרד?

תשובתי: אנחנו כולנו עובדים על האיחוד והחיבור בכדי להשיג את הרצון הכללי, שבו יתגלה הבורא, תכונת ההשפעה.

כאן אין כבר שום חלוקה לאגו אישי או כללי. אני תלוי בך ואתה תלוי בי, כולם תלויים בכולם. אדם אחד קודח חור בספינה הכללית וכולם טובעים. ולכן גם הפרטי וגם הכללי הופכים לבלתי ניתנים לחלוקה - לאחד. אם אנחנו רוצים להשיג איזו מטרה והולכים לקרב, אז איזה הבדל יש בין הפרטי והכללי - זה כמו לוחמי קומנדו: או שננצח ביחד, או שנהרג ביחד. כל מה שיש לחברה יש גם לפרט, ולהיפך. לכן המושג "אישי" נעלם, והוא לא חשוב, אם אני הצלחתי או אם מישהו אחר הצליח, או כולנו - ההצלחה או הכישלון הם של כולם. אני או הקבוצה, זה אותו הדבר.

זה נקרא ערבות שאין באפשרותנו להשיגה, וזה מה שרוצה עבורנו אור התיקון (האור המקיף). מלמעלה נותנים לנו תנאי, להיות כאיש אחד בלב אחד. אבל איננו מסוגלים לבצע זאת. אנחנו מגלים אנטי-ערבות, החיסרון שלו הוא באותם לוחות הברית שנשברו.

כי הרי אנחנו מבינים שאיננו מסוגלים לכך, אנחנו מתנגדים לתורה הזו. אינני רוצה את הרוחניות הזו, שהיא מנוגדת לדימויים שלי! עכשיו מתגלה לי האגו האמיתי שלי: שאינני רוצה ואינני מסוגל להתחבר - זה נקרא "עגל הזהב". ומי בונה לי אותו? - אהרן, תכונת החסד, הכוח העליון שבי בונה לי את עגל הזהב! הגילוי הזה מגיע רק כתוצאה ממאמצים גדולים ביותר.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
עבודת הבורא

שאלה: כיצד על האדם להכין עצמו להשתתפות בכנס?

תשובתי: כל ההכנה היא בכך שצריך להגיע ולהתחבר פנימה, בכך שאתה מבטל את עצמך - ולא חשוב מי אתה: תלמיד מתחיל או תלמיד הלומד כבר הרבה זמן.

ביחס לאיחוד הכללי - כולנו שווים! הרי בגוף הכללי אין תא או איבר, שחשוב יותר מהאחרים. אם אחד קודח חור בספינה - אז כל הספינה טובעת. ואין הדבר תלוי בשום תנאי. לכן, הדבר היחיד שאליו אתה צריך להכין את עצמך זה לביטול עצמי ביחס לכנס הענק הזה ולאיחוד.

צריך רק להבין, שאם אנחנו נתאחד - אז נגלה את הרוחניות!

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
תיתן מתנה לנשמתך!

כתוב ששפת הזוהר מסוגלת לכל. מה הכוונה "מסוגלת לכל"?

אנחנו קיימים במערכת, שבה אנחנו בונים כלי לגילוי הבורא. זוהי המטרה של חכמת הקבלה והמטרה של כל הקיום שלנו. המערכת הזאת מורכבת מנשמות נפרדות, שנפרדו זו מזו כתוצאה מהשבירה למעלה. ועכשיו, במרחב שבינינו, מחוץ לנקודות שבלב שלנו, אנחנו בונים כלי לקליטה רוחנית.

לכך צריכה להיות מכוונת הכוונה שלנו: האם עוצמת החיבור שלנו מספיקה בכדי שהכלי הזה כבר יהיה דומה לאור, נעשה כלי השפעה?

ברגע שהוא יידמה לאור בצורה הקטנה ביותר, האור יתגלה לפי החוק של השתוות התכונות. לכן, כל המפגשים והכנסים שלנו, כל העבודה שלנו מיועדת בכדי ליצור את הכלי הכללי הזה - כלי של השפעה. מובן מאליו, שכל אחד חייב לחשוב רק על הקשר בינינו, רק על השותפות, על הערבות, על האיחוד: "כאיש אחד בלב אחד" - זהו תנאי ליצירת הכלי וגילוי הבורא בתוכו, כי אחרת הוא לא יתגלה.

ויחד עם זה, יכול להיות שאני מבצע עבודה גדולה ואחרים עדיין מעכבים את יצירת הכלי המשותף הזה בכך שאינם מבצעים אי אילו מאמצים קטנים הנחוצים לגילוי - ולכן הכל נעצר. קיימת אפשרות, שאני ביצעתי עבודה גדולה והכלי כבר השיג את עוצמתו, אבל איני מרגיש את המצב הזה; אינני מרגיש את תוצאות המאמצים. כי הרי כאן, בכלי הכללי של הנשמה, הכל תלוי בכולם. זה נקרא ערבות, היכן שכל אחד אחראי עבור כולם, במובן הרע ובמובן הטוב. במובן הטוב - כולם יכולים לתמוך, לעורר זה את זה ולעזור בעבודה וזו נקראת: ערבות חיובית. וערבות שלילית - כאשר כולם מחוברים זה עם זה, רוצים בזה או לא, כי המערכת כבר מעוצבת עוד ממצב ה-א' באין סוף. ואז, כל אחד משפיע על האחרים, גם במובן השלילי - על ידי העצלות שלו, רשלנותו ואז האחרים גם מרגישים חוסר רצון להתקדם ורואים את המטרה בצורה לא ברורה.

אבל, בכל מקרה, כמו שאומרים המקובלים, שפת הזוהר מסוגלת לכל. כל ההתקדמות שלנו נרשמת, נשארת ונמצאת במערכת, אפילו אם זה לא מתגלה. אין העדר ברוחניות, ואף אחד מהמאמצים שלנו לא נעלם, הכל נשאר ונשמר במערכת.

ברגע שהכלי הכללי שלנו יהיה מוכן, ובמידה המינימאלית ביותר ידמה לאור, להשפעה - הכל יתגלה. לכן, לקריאה בספר הזוהר צריך לגשת עם כוונה נכונה, עם הרגשה שהכל נבנה בקשר בינינו, וכל אחד חייב לדאוג לחברו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
לא תגלה את הזוהר לבד
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
עבודת הבורא

הכל עניין של הרגשה. החושים החומריים החיצוניים שלנו לא מאפשרים לגלות את ההתרשמות הרוחנית שאנו מרגישים בתוך הכלים הפנימיים של נשמתנו. ולמרות שקיימת שפת הענפים, שבה כל מילה מצביעה על השורש העליון שלה ועבור כל שורש אפשר למצוא ביטוי כלשהו בעולם הזה, אבל המילים לא מסוגלות להביע את ההרגשה, מכיוון שצריך להיות פשוט בתוך ההרגשה.

המילה מבטאת כלי עם מילוי - מסך ואור חוזר, מצב של יהו"ה, המורכבת מ- 4 אותיות (י'-ה'-ו'-ה') שלד הכלי. "טעמים", "נקודות", "תגין", "אותיות" - באמצעותן אנו בונים מילים, משפטים ובדרך זו יכולים לתאר מצבים, קשר, יחסים ואת כל תהליך המעבר בין המצבים.

אבל אנחנו לא יכולים להעביר זה לזה את המצבים עצמם, כי לכל אחד יש את כלי הקליטה שלו. ולכן אנו מעבירים אחד לשני רק מידע חיצוני על ההכנה הרוחנית של הכלי, על רמת איחוד הכוחות, אבל לא על ההרגשות. וכל אחד בעצמו מדמיין, מתאר ומרגיש בליבו תוך כדי ביצוע הפעולות שהמילים מציגות לנו.

מתוך שיעור על ספר זוהר, 01.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
שפת הענפים
בראשית הייתה המילה…

שאלה: אתה אמרת שלימוד הזוהר אפשרי רק תוך כדי התחברות לכלי של הנשמה הכללית. כיצד ניתן להתחבר איתו?

תשובתי: בעצמנו איננו צריכים לעשות דבר, בשביל זה קיימת עבודת הבורא. עליי רק לחכות שהוא יעשה זאת. לחכות משמע: לרצות, לקוות, להשפיע, בכדי שזה יקרה, להשתדל בכל כוחותיי. צריך רך לסמוך על ההצלה מצד הבורא, ולא יותר.

אנחנו עומדים סביב הר סיני וזועקים, כמו שנאמר: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה הזאת, ויזעקו". איחוד של הרצון הכללי מושך אור מקיף בהתאם להשתוות הצורה, כי הרי האור המקיף מגיע ממקור אחד. וכאשר נרצה להיות כאיש אחד בלב אחד, כדי שיפתח הכלי הכללי של הנשמה - אז הוא יפתח.

בפברואר נתאסף לכנס ובדיוק כך עלינו להכין את עצמנו, כדי שנוכל לאחד את רצונותינו ולגלות רצון אחד כללי. צריך להבין שהוא מתגלה בכל המקומות, ועל ידי כל העם - גברים ונשים, כפי שמסופר על קבלת התורה במעמד הר סיני, וכמו כן על יציאת מצרים, שנאמר שבזכות נשים צדקניות יצאנו ממצרים.

אנחנו מקווים שבפעולה המשותפת הזאת, נגלה רצון שיהיה גדול מספיק, כדי שהאור המקיף ישפיע עלינו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
תיתן מתנה לנשמתך!
טרמפולינה בעוצמה של 600,000 כוחות

שאלה: כיצד ניתן להרגיש את האור המקיף ואת פעולתו בינינו?

תשובתי: לשם כך, צריך כמה שיותר להשתוקק ולשאוף להתאחד לרצון אחד כללי, כלי עבור האור. הרי האור מגיע ממקור אחד, ועלינו להפוך להיות דומים לו.

בכל מדרגה, כשהבורא והבריאה מתאחדים לאחד שלם, מופעל מגע ומופיעה ההרגשה. לכן, עלינו רק לרצות להרגיש עצמנו יחד, כאיש אחד, ובאיחוד הזה נגלה את האור.

האור אינו משתנה ואין לו תנועה - אנחנו הם אלה ש"גורמים לו לנוע". אנחנו הולכים לקראתו ובזה מזמינים, מעוררים על עצמנו את פעולתו. אנחנו מעוררים את עצמנו כדי להרגיש אותו, ואילו בו עצמו אין שום שנוי! בסופו של דבר, אנחנו מגלים את מה שהיה קיים תמיד. ובזה מסתכמת כל העבודה שלנו.

הזמן אינו קיים עבור אלו שמשתוקקים לבורא! הם כל הזמן מגלים לפניהם תמונות יותר ויותר אמיתיות ומוחשיות, שאין ספק בקיומן. תחילה מתעורר באדם רשימו (רישום מידע), ועל ידי עבודתו הוא הופך את הרשימו לתמונה ריאלית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.01.2010

שאלה: אני מכיר אותך ואת הקבוצה שלכם רק לפי מסך הטלוויזיה. אני מאוד מפחד להגיע לכנס "זוהר לעם" שיערך בקרוב ולהרגיש עצמי בודד באולם מלא בבני אדם. מה עליי לעשות עם הפחד הזה?

תשובתי: השאלה הזאת חוזרת על עצמה לעיתים קרובות. אנשים מפחדים להגיע ולהרגיש את עצמם בודדים בין 6,000 בני אדם. אל תפחדו, לא תרגישו את עצמכם בודדים!

אסור שאדם יפספס את הכנס, אם באמת יש לו השתוקקות וכוונה רצינית למטרה; ששום דבר לא יעצור בעדו, לא הפחדים ולא חשבונות אחרים! הוא פשוט צריך לסגור את עיניו כנגד הכול ולהגיע כדי להתרשם מכמות כה גדולה של בני אדם, הרוצים את אותו הדבר, ויחד יאזינו, ילמדו וישירו…

הזדמנות דומה אחרת, פשוט אינה קיימת! איננו מסוגלים להתחבר בצורה כזו דרך מסך הטלוויזיה. ולאחר איחוד כזה, אתה שוב יכול לחזור אל מאחורי המסך לכמה חודשים של לימוד - הקשר הזה כבר יפעל עליך.

וזה חייב להיות דווקא 3 ימים, כי ביום הראשון האדם רק נכנס. לא פשוט להיכנס ולהתחבר, הרי זו עבודה רוחנית. וטוב שהאדם מפחד - בזה מסתכמת עבודתו, להתגבר על הפחד שלו. רק לקראת אמצע היום השני אנחנו מתחילים להרגיש את הקשר, החום, האיחוד, ובתוכנו מתחילה להתגלות איזו תחושה רוחנית. היא מאוד קטנה, אבל כבר מתחילה להכין את האדם לגילוי רוחני.

והיום השלישי, זו כבר תחושת היפרדות… אבל האיחוד והחיבור כבר התרחשו, אפילו לרגע אחד! ברוחניות, רגע - זה הכול, יותר לא צריך! אם המגע התרחש, הוא כבר נשאר לתמיד - ברוחניות שום דבר אינו נעלם.

ואחר כך כששוב תשב לפני מסך הטלוויזיה, התחושה שחווית, אותו המגע שיצרת, יתפתח בך.

לכן כל אחד מחויב להגיע לכנס "זוהר לעם" כדי להרגיש את עצמו יחד עם כולם! בזה אתם נותנים מתנה ענקית לנשמה שלכם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 29.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
טרמפולינה בעוצמה של 600,000 כוחות
אפשרות לשנות את הגורל

הרצון ליהנות לעצמו אינו מהווה מכשול לאיחוד בין הבורא לנברא. מי שמפריעה זו רק צורתו האגואיסטית, המנוגדת לבורא, של הרצון ליהנות. הרצון עצמו הוא דווקא החומר לקליטת האור.

אם אני רוצה לקלוט גל רדיו, אין לי צורך להיות הגל בעצמו, אני צריך רק להשיג בחומר שלי את אותה התכונה, שקיימת בגל. החומר עצמו אינו הפרעה, הוא דווקא אותו המוליך שעליו אני מגלה את הגל. אני רק צריך להפוך את החומר הזה להיות דומה לתכונת גל הרדיו, ואז אקלוט בתוכו את השפעתו של הגל, את אותה צורת הגל, שאותה אוכל לתפוס ולהבין.

אלמלא הרצון שלנו ליהנות, לא היינו מצליחים לגלות ולהרגיש את הבורא! כיצד הייתי יכול להשיגו?! הרי הוא - הבורא, משהו הקיים מחוצה לי, וכדי להשיגו עליי לקבל אותו לתוכי, להרגיש בפנים - וזה אפשרי רק בחומר שלי, בצורת קבלה של הצורה שלו!

לעולם לא אוכל להרגיש את הבורא מחוץ לחומר שלי, כי אני הוא הנברא, ואני מרגיש רק בתוכי פנימה. החומר שלי אינו מפריע לי, להיפך, דווקא בו אני קולט את האור. במובן זה אני דומה למקלט רדיו, המורכב ממתכת, פלסטיק וסיליקון (חצי מוליכים), שקולט את גל הרדיו, כי הוא מסוגל ליצור מחדש את צורתו בתוכו.

לכן צריך לחשוב לא על החומר עצמו - אלא רק על הכוונה שלי! כוונה זו היא הצורה עצמה.

מתוך שיעור "הקדמה לספר הזוהר", 26.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
רצונות ותכונות
כיצד לא אממש את הרצון?
עיגול הוא סמל השלמות הרוחנית

כל אחד צריך לתאר לעצמו שהוא - זה כל העולם, כל המציאות. וכל השאר - זה החלקים הפרטיים שלו. אם נתחיל לחשוב כך אז נשתדל לחזור לאותה המערכת שנסתרת מאיתנו כעת. למעשה אנחנו נמצאים בה, אבל איננו מרגישים את הקשר הזה. דווקא הקשר שלנו נסתר מאיתנו - ואותו עלינו לגלות בין הנשמות שלנו, הנקודות שבלב.

המידות של הקשר הזה נקראות עולמות רוחניים. המדרגה שלי בעולמות הרוחניים נקבעת באיזו מידה אני מרגיש את עצמי מחובר עם כל האחרים: 1/125, 2/125 וכו'. כאשר אני אוכל להתחבר עם כל האחרים במלוא הכוח שלי, זה יסמן שעליתי למדרגה האחרונה שלי, המדרגה ה-125.

מאוד חשובה לי הערבות ההדדית שלנו, כאשר כולנו משתוקקים להשיג את אותה התמונה, המצב האחד, המטרה האחת. בינתיים אין זה מובן לכולם ולכן זה כל הזמן נעלם מראיתנו. אבל אנחנו נעים בתוך מערבולות מסובכות ועוברים דרך כל המכשולים וכובשים אותם. המכשולים הללו ניתנים לנו כדי לעזור לנו, כך אנחנו בעצם עולים.

לכן כל פעם שאני מגלה בתוכי מצב רוח רע, חוסר כוח, חוסר רצון, ערפול של מחשבות ורגשות, צריך להבין שזו הכבדת הלב הניתנת לנו מלמעלה, בהתאם למצבנו ומדרגתנו. עלינו להשתדל לתאר את עצמנו במצב העליון החדש, וכל הזמן לחפש: איפה הקשר שלי עם אחרים, איפה הכוח שלי, התרוממות הרוח שלי?

זה תלוי אך ורק בכמה שאני מתחבר למקור הזה ודולה ממנו את ההתעוררות שלי, את חשיבות המטרה, את הרגשת כתפו של החבר, את העזרה, את כל מה שנכלל במושג "ערבות".

למצב הזה עלינו להגיע - לא בכמות, אלא באיכות. כי הרי העוצמה נמדדת בהכפלת הכמות באיכות. אם אנחנו מפסידים בכוח, אנחנו מרוויחים בכך שאנחנו מתפרסים על מרחק גדול יותר. כמו בחוקי הפיזיקה הפשוטים, איפה שכוח החשמל מוכפל במתח ונותן הספק, או הפוך, שפועל הכוח, מוכפל המרחק.

עלינו רק להבין שכל ההכבדות וכל "הרשעים" המתגלים בתוכנו ומתנגדים לאיחוד, להתרוממות הרוח והעלייה - ניתנים לטובתנו, כרצון שבהתגברות מעליו אנחנו נוכל להתעלות. אסור לפספס את ההזדמנות, אלא לשמוח שהיא הופיעה ולתת מאמצים. זו עבודה קשה לעלות על ההר, מעל כל הספקות וההרהורים שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
איזה כוח יש בנו
זמן של נתינה וזמן של קבלה
תשרו עליי רוחניות!

שאלה: עכשיו נערך קונגרס אשר בו השתתפו עשרות אלפי בני אדם בכל העולם והשתוקקו להתאחד - מה היה חסר להם בכדי לעבור למדרגה הרוחנית הבאה?

תשובתי: גילינו שיחד איתנו לומדים הרבה מאוד בני אדם בכל העולם, שלא ידענו על קיומם. אבל לא צריך לספור רק כמות - עלינו להשיג קשר איכותי וחזק. לכל אחד בינתיים יש תיאור משלו על האיחוד, אבל כבר קיים בסיס טוב וחזק ליצירתו.

עכשיו הכל יהיה תלוי עד כמה כל אחד יצליח להבין ולהרגיש ש:

1. הבורא ברא רק רצון אחד כללי.
2. זה נעשה בכוונה. אנחנו חלקים של הרצון הכללי אבל איננו מרגישים את עצמנו מחוברים כאחד שלם שלא ניתן לשוברו, במלכות דאין סוף. להיפך אנחנו קיימים כמלכות שבורה, ונמצאים בעולם שלנו היכן שאפילו איננו מרגישים את הנשמה שלנו, אלא חיים במציאות מדומה.

הרי כל המציאות היא רוחנית, ואנחנו נמצאים במצב של חוסר הכרה. לכן כולנו יחד צריכים להבין עכשיו, שכל מה שאנחנו רואים עכשיו זה ערפל, פנטזיה המשותפת לכולנו, ועלינו לעשות מאמץ בכדי לחזור למציאות האמיתית. המציאות האמיתית מבוססת רק על הרצון שלנו להרגיש את האיחוד שלנו, ההתחברות ההדדית של כולם יחד.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
זמן של נתינה וזמן של קבלה
תשרו עליי רוחניות!