חכמת הקבלה מדברת הרבה על כוונות, על מה עלינו לחשוב, למה להשתוקק, מה לרצות. המטרה שלנו היא תיקון השבירה בשורש שלנו. השורש נחלק להמון נשמות ועלינו לחברן יחד - זוהי הכוונה העיקרית שחייבת להימצא בכל פעולותינו.

כתוצאה מכך תשתנה גם תפיסת המציאות שלנו, יחסנו לחיים, לעולם הזה, לעולם הרוחני, לבורא, לעצמו, לסביבה.

העיקר הוא לרצות להתחבר זה עם זה, לתקן את הקשר בינינו להפוך אותו משנאה לאיחוד ואהבה, בכדי שבתוך החיבור הזה יתגלה הבורא. זו צריכה להיות הכוונה העיקרית שלנו בזמן לימוד ספר הזוהר, מאחר והזוהר נותן לנו כוח שבעזרתו אנחנו באמת יכולים לתקן את השבירה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד להשיג בקשה נכונה?
פתח לעולם חדש
זמן ההכנה

שאלה: ברור שכל ספר משפיע על האדם, גם אם זה ספר בישול. כשאנחנו קוראים את מאמרי החברה של הרב"ש או מאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "ערבות" וכולי, ברור לנו שמדובר בהם על איחוד ואחדות. כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנחנו מאמינים שהמקובלים גם כן כתבו על איחוד, אבל זה אינו ברור מהטקסט עצמו. כיצד טקסט כזה יכול להשפיע על האדם?

תשובתי: ספרים משפיעים על תפיסת העולם שלנו. נניח שאנחנו קוראים ספר עם מתכונים לבישול המבוססים על סביבה ירוקה ואורגנית. אנחנו מבינים על מה מדובר, זה משפיע על המוח שלנו. כך גם ספר הזוהר, אך הוא כתוב בצורה שפונה לשׂכל רוחני, לכן איננו מסוגלים להבין על מה הוא מדבר. בבעלותנו שׂכל גשמי בלבד, אנחנו חייבים להתעלות למדרגת השׂכל הרוחני בכדי שנוכל להבין על מה ספר הזוהר מדבר.

לפעמים אנחנו כבר מרגישים בתוכנו שינויים, פתאום אנחנו תופסים משהו שלא יכולנו לתפוס קודם. פתאום אנחנו רואים דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, מזווית שאיננה קיימת בעולם הזה, מזווית יותר פנימית. בינתיים זה מתרחש אצלנו בכוונה של "לא לשמה" (על מנת לקבל). בהמשך, כאשר נבין מה הכוונה של "לשמה" (על מנת להשפיע), נרכוש שׂכל ורגש רוחני.

בכדי להביא אותנו למצב כזה ספר הזוהר נכתב בשתי שכבות: שכבה אחת - כאשר אתה קורא סיפורים כאילו על העולם הזה, שכתובים בצורה מוזרה מאוד: על המשכן, בעלי חיים, מדבר סיני וכולי. שכבה שנייה - יותר פנימית, במושגים ומונחים קבליים: זעיר אנפין, מלכות, ג' קווים, עליות, ירידות, אבא ואימא וכולי.

אין לנו קשר עם אף אחת מהשכבות. בעיקרון אין אלו שתי שכבות, אלא שתי שׂפות המדברות על אותה התופעה. את השכבה היותר קרובה אליי, המספרת כאילו על העולם הזה, אני מסוגל לתאר לעצמי: אוהל, המשכן, בני אדם המבצעים כל מיני פעולות. את השכבה השנייה אני גם כן מסוגל לדמיין אך בצורה מינימלית - קו ימין וקו שמאל, מעלה, מטה, מעבר של האור, עליות וירידות של פרצופים.

אנחנו חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי לדמיין לעצמנו את שתי השכבות כאחד שלם, הרי הכול נמצא בתוכי, מדובר על הקשר שלי עם כוחות ההשפעה. כל אלו הם כוחות ההשפעה ושום דבר חוץ מהם.

היכן המשכן, היכן אוהל המועד, היכן זעיר אנפין, היכן המלכות? הכול נמצא בתוכי. אני צריך להתייחס לשתי השכבות האלו כאל התכונות הפנימיות והרוחניות שלי. אני רוצה להוציאן מתוכי החוצה, להרגיש אותן. זה מה שנקרא "לפתוח ספר", לגלות אותו.

בספר עם מתכונים או המלצות להרזיה, אני שוטף את המוח שלי בידיעות של המחבר, אני רוכש את השׂכל שלו, והוא משפיע עליי, דעתו מתחילה לעניין אותי. בספר הזוהר אין "שטיפת מוח", אין כפייה, אין שום דבר. ה"סגולה" עובדת בו רק לפי הרצון שלי. לכן הרצון שלי חייב להיות כל כך חזק, כדי שספר הזוהר באמת ישפיע עליי, והרוחניות תתגלה לי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקשרים הסודיים של ספר ה"זוהר"
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית

נראה לנו שנעים לקרוא את ספר זוהר בנחת, בלי להשקיע מאמצים. אבל עלינו להבין שישנה נחיצות רבה שנדרוש על כל מילה ומילה כוונה. אין הדבר פשוט, אני לא צריך להסכים עם המצב שבו המילים עוברות לי ליד האוזן, עליי לראות בכל מילה הזדמנות לפרוץ פנימה לתוך הטקסט, כאילו המילה היא פתח לעולם חדש. כשאני קורא, כל מילה צריכה לשמש בעיניי כגומחה שעליי למלא אותה בכוונה, באיחוד, בקשר. אני מתבונן ומחפש מה יכולה להוסיף כל מילה לקשר הזה.

רק בדרך זו צריך לקרוא את ספר הזוהר. אז יגיע האור שיחבר את שתי התכונות המנוגדות: אברהם ויצחק וכל מה שכלוא ביניהם, לתכונה אחת של הקו האמצעי שנקראת יעקב וישראל. התכונה הנפלאה של ספר הזוהר מורכבת דווקא בקו האמצעי, שהודות לו כל הטוב והרע מתחברים יחד. דווקא בחיבור הנכון ביניהם אנחנו מגלים את הבורא - המקור לכול.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן ההכנה

שאלה: האם בלימוד של ספר הזוהר אוכל לדעת כיצד לרכוש קשר עם הטבע הגלובלי?

תשובה: לא, לא תדע דבר. אבל תמשוך על עצמך כוח מסוים שישפיע עלייך, ישנה אותך ויחבר בתוכך כל מיני תכונות בדומה לטבע. אתה תבין הכול בהתאם לכך שתהפוך לחלק אינטגרלי של הטבע, תדמה לו ותתאחד איתו.

ההבנה תגיע לאחר מכן כתוצאה מכל השינויים והחיבורים שתשיג. אם פשוט תקרא את ספר הזוהר, לא תבין דבר. אתה צריך לקרוא את הזוהר עם כוונה שהוא יהפוך אותך לחלק אינטגרלי של הטבע, שתתאחד עם כל המציאות. לפי מידת האיחוד שלך עם ספר הזוהר, תתחיל להרגיש את עצמך כחלק מהאחד השלם, ומההרגשה הזאת כבר תתחיל להבין.

זה נקרא השגה - השלב האחרון, שאתה משיג כתוצאה מהאיחוד. האיחוד הזה עם הטבע נקרא "דבקות בבורא".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
תנו לי להיות יחד עם כולם!
מערכת המקשרת בין האדם לטבע
מה מלמד אותנו ספר הזוהר?

חכמת הקבלה נהפכת לנדרשת ונחוצה, משום שהאדם אינו יוכל לשׂרוד בעולם הזה, במצב שמתגלה הגלובליות המלאה. הרי אין לנו את התכונות והרצונות שיתאימו לעולם שמתגלה לנו עכשיו.

אז מה עושה ספר הזוהר? האור של ספר הזוהר יוצר בנו הרגשה והבנה של האיחוד הגלובלי. אתה מקבל דרכו אפשרות להבין את העולם הזה, לראות אותו בצורתו הנכונה דרך המטריצה הזאת שיצר האור בתוכך.

אני רוצה שכוח הטבע שקבע את העולם הגלובלי ושמתגלה לי עכשיו, ישפיע בצורה דומה גם עליי ויעשה אותי דומה ומתאים אליו, כדי שהמערכת הפנימית שלי תהיה דומה למערכת הטבע הסובבת אותי.

תמיד היה נדמה לי שאני מעל לטבע ושאני מנהל אותו. אבל עכשיו אני מבין שאין הדבר כך, ואני רוצה להתאחד עם הטבע הגלובלי, האינטגרלי, הענק, השלם והמושלם. אני רוצה להשתמש בכוח האינטגרלי שלו, באחדות שלו. אני רואה שרק אני הוא היסוד המקולקל בו, החלק הבלתי אינטגרלי היחיד שבו. רק האגו שלי מפריד אותי מהטבע.

הלוואי שכוח הטבע יבטל את האגואיזם שלי ויאפשר לי להיות יחד עם כולם! רק בזה אני רואה שאני יכול להינצל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מערכת המקשרת בין האדם לטבע
פאזל של 7 מיליארד חלקים

הבורא אינו שולח לי ייסורים. בתוכי מתעורר רצון שאינו דומה לאור העליון, ואת חוסר ההידמות הזאת אני מרגיש כייסורים ב: בריאות, כסף, כבוד, שליטה, ביטחון, אישה, ילדים, כל העולם.

אני מרגיש לחץ, אי נעימויות ובעיות למיניהן. מדוע? כל האשמה היא על הרצון לקבל שלי המנוגד לאור. זה מה שמוליד בתוכי את ההרגשה הזאת. הייסורים האלו לא מגיעים מהאור! האור נמצא במנוחה מוחלטת, הוא טוב ומטיב לטובים ולרעים. הייסורים מגיעים משום שאינני דומה לאור בתכונותיי!

מתעורר בי רצון, 10 ק"ג של רצון, אני צריך ב-10 הק"ג האלה להידמות לאור, כלומר לבנות מעל הרצון הזה "כוונה על מנת להשפיע", אז אני אמצא בעולם אין סוף הקטן שלי!

אחר כך הרצון שלי יגדל ל-12 ק"ג, אני אצטרך לתקן את הכוונה שלי על מנת להשפיע בעוד 2 ק"ג, אז אני ארגיש את עצמי בעולם אין סוף עוד יותר גדול. וכך הלאה וכך הלאה.

אם הרצון האגואיסטי שלי גדל מיום ליום, ואני רק רוצה להשתמש בו ולנצל אחרים רק לטובתי האישית, במקום להתחבר איתם בהשפעה הדדית לבורא, אז אני מרגיש ברצון הזה ייסורים.

הייסורים האלו, הנובעים מהאגואיזם והניגודיות של הרצון הזה לאור, הם אלו שמקיפים וכובשים אותי. אנחנו בעצמנו יוצרים את הייסורים האלה, לא הבורא! הוא שלם, הוא אינו יכול להשתנות!

עכשיו אני נמצא בים של אור, אבל אינני משתדל להפוך להיות כמוהו ברצונות ובמחשבות שמתגלים לי עכשיו - אז יהיה לי רע, ומחר יהיה עוד יותר רע.

תנסו לכוון את עצמכם לכך שבכל רגע עליכם להשתדל להידמות לאור. האור הוא ההשפעה והאהבה לזולת, איחוד כולל וכללי. כל הרצונות הפרטיים, הנשמות הנפרדות, יתחברו, והרצון האחד הגדול הזה, של כולנו, יהפך להיות דומה לאור.

כיצד עליי לבצע זאת? תתחיל לחשוב על זה ותראה שהייסורים שלך יפסקו. פתאום יתגלה שהרצון שלך המשתוקק אל האור, דומה לו למעשה! לשם כך יש לך את השיטה ואת כל האמצעים!

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 05.03.2010

בימים האחרונים אני מרגיש, כיצד הרבה אנשים מתחילים להבין שהארגון שלנו נוצר כדי שיחד נגלה מציאות חדשה - הקשר שלנו עם הכוח העליון שבטבע. אנחנו הופכים לקבוצה שמעודדת וגורמת לאנשים לאיחוד וגילוי הבורא בתוכם, זה הופך להיות ברור ומובן יותר לאנשים.

המטרה שלנו היא לצרף את כל האנושות לכוח העליון, בכדי להתעלות לדרגתו. זה כבר מתחיל לחדור באופן מודע לשׂכל ולרגש של האדם. הקשר ההתחלתי כבר התגלה בינינו לבין הכוח העליון. למרות שאנחנו הולכים לפי השיטה שקיבלנו מהמורה הגדול שלי הרב"ש (הרב ברוך שלום הלוי אשלג), ולכן הקבוצה עצמה נקראת "בני ברוך", עדיף לכנות את הארגון שלנו "דבקות" (כך מכונה האיחוד והמיזוג עם הבורא, מצבנו הסופי).

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.03.2010

שאלה: האם קבוצה שאיבדה את המורה, יכולה להתקדם?

תשובה: כל מה שאתם צריכים טמון בעשרות אלפי שיעורים המוצגים בארכיון שלנו. ככל שעוצמת האיחוד ביניכם תהיה חזקה יותר, כך תגלו בהם יותר מדרגות.

הכול תלוי בכלי, ולא במי שממלא אותו.

בשיעורים מלפני עשר שנים אתם עוד תמשיכו לגלות דברים חדשים גם בעוד עשר שנים. כל העניין הוא ב"משתמש", ברגישות ובפתיחות שלו. באותם החומרים אתם תגלו שכבות חדשות, נוספות. שינויים פנימיים יאפשרו לכם לעשות גילויים יותר ויותר עמוקים. הודות לאיחוד אתם תגלו בשיעורים הישנים את כל המצבים שעתידים לבוא.

עזיבת המורה זה לא סוף. החיים ממשיכים.

מלמעלה מגיעה אלינו שיטת ניהול חדשה, והקבוצה ממשיכה הלאה. ככה זה צריך להתרחש בתהליך הגדילה. לפי אותו העיקרון אנחנו משנים את היחס לילד לפי מידת ההתפתחות שלו. עם הזמן הוא בעצמו מרגיש צורך להיפרד.

נותנים לאדם את המורה לזמן מה, ואחר כך לוקחים אותו. המורה מקבל משימה אחרת, וכך גם התלמיד. צריך להתייחס לזה כאל זרם אינסופי של קשרים הדדיים בין הכלים.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 02.03.2010

שאלה: איזו כוונה צריכה להיות לאישה בזמן הלימוד בספר הזוהר? האם עליה לנסות למצוא בתוכה את מה שכתוב בטקסט? לרצות שהספר ישפיע עליה? לחשוב על החיבור שלה עם האחרים? לבקש על איחוד הגברים? או שפשוט לעסוק בהפצה ובעזרה לגברים, והלימוד לנשים הוא לא כל כך חשוב?

תשובה: הדבר החשוב ביותר לאישה הוא ההפצה. אבל לשם כך היא צריכה לדעת מה להפיץ, לחוש את חשיבותה של ההפצה, ושיהיו לה את הכוחות לעשות זאת.

אין כל ספק שההפצה היא האמצעי היחיד להתקדמות האישה. תפקיד האישה בעולם שלנו הוא להביא ילדים, להעמיד את הדור הבא.

תפקידו של הגבר הוא לספק לאישה את כל מה שצריך כדי שתוכל לעשות זאת: לבנות לה בית, לתת לה את כל מה שדרוש לה. כך אנחנו בנויים וכך אנחנו מתקיימים - הטבע שלנו. האישה היא הנקודה המרכזית שמסביבה מסתובב הכול. הרי היא יולדת, הפעולה הזאת היא הכי חשובה בעולם - הקיום שלנו על כדור הארץ.

ברוחניות הלידה היא הפצה. לכן בשביל האישה זהו הדבר החשוב ביותר. אבל כדי לעסוק בהפצה היא צריכה להשתתף בתהליך הלימוד, ללמוד את ספר הזוהר. בשביל האישה הלימוד הוא אמצעי להפצה. בזמן שהלימוד עבור הגבר, ההפצה, ובעיקר האיחוד, הם אמצעים לרכישת הכוונה הנכונה. וכך החלקים, הגברי והנשי של הנברא, משלימים אחד את השני.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הכל הודות לנשים…

כל מצב חדש נולד רק בתנאי, שהמצב הקודם מיצה את עצמו במלואו. כמו גרעין שנישתל באדמה, הוא חייב להירקב במלואו כדי שממצבו הקודם, המורגש כחסר ערך וחסר תועלת, תיוולד מדרגה חדשה.

לכן כתוב על חג הפורים, שזעיר אנפין ישֵן, ובעקבות זאת מלכות שוקעת בחשכה, ורק מתוך המצב הזה של החושך אנחנו מגיעים לאור הכי גדול, למצב שנקרא פורים, שמקביל לגמר התיקון.

אם זעיר אנפין לא מעביר אור למלכות, אז אנחנו מרגישים את עצמנו בגלות, ואיננו יכולים להתחבר למלכות ולהתאחד. אבל הייסורים והחושך מאלצים אותנו לדרוש מזעיר אנפין כוח עבור האיחוד שלנו, בכדי להתחבר למלכות, לנשמה הכללית. כך אנחנו מולידים את המדרגה הבאה שלנו.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, מתוך "דרגות הסולם", 28.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פורים - הסתר וגילוי
שיחה על פורים
מלחמת המכבים בתוכי

מה זה המאור המחזיר למוטב? לאן הוא מחזיר אותנו וכיצד?

תארו לעצמכם את הנשמה הכללית כעיגול שכולו מורכב מחלקים שבורים שאין ביניהם קשר. אנחנו צריכים לשחזר את הקשר הזה, בכדי להרגיש חיים אמיתיים בתוך הנשמה הכללית הזאת.

אפשר לדמיין, כאילו הבורא יצר את פסל האדם, ואחר כך שבר אותו לחלקים! במקום פסל שלם נוצרה ערימת שברים. השברים האלה הן נשמות חיות, שרוצות להתחבר בחזרה לתוך הפסל השלם, אבל בשום אופן אינן יכולות להידבק. בניסיון להתחבר, הן מגלות שקיימים ביניהן כוחות הדוחים אותן מכך. הן מנסות להתקרב ולשחזר את פסל האדם הזה שדומה לבורא, אבל שום דבר לא מצליח להן - מכיוון שאין דבק שיחבר ביניהן.

לאחר הניסיונות הרבים להתקרב ולהידבק, החלקים השבורים האלה משתכנעים, שהם אינם מסוגלים לחבר את עצמם יחד. הם יודעים שרק איחוד יציל אותם, שרק הכוח העליון, אותו הכוח שיצר את הפסל הזה, ואותו הכוח ששבר אותו בכוונה - הוא ורק הוא יכול להדביק את חלקי הפסל בחזרה לאחד שלם. הוא יעשה זאת רק לפי בקשתם של החלקים השבורים האלה! הפניה הזאת נקראת לבקש את המאור המחזיר למוטב.

אם אנחנו רוצים להתאחד ומבקשים שיעזרו לנו בזה, אזי קוראים לבורא להיות כוח המאחד אותנו כדבק. כך אנחנו חוזרים לצורה הראשונית של הפסל הזה - הנשמה הכללית של אדם הראשון.

מתוך שיעור על מאמר "שישים ריבוא נשמות" מתוך הספר "פרי חכם", 19.02.2010

שאלה: אתה אמרת שהכל תלוי באדם. מה תלוי בי, ורק בי בכנס שמתחיל מחר?

תשובתי: ידוע לנו מחכמת הקבלה שכל המציאות נמצאת בתוך האדם, וחוץ מהאדם לא קיים שום דבר. כל מה שאני מתאר לעצמי שקיים מחוץ לי - קבוצה, בורא, כל המציאות - הכל נמצא בתוכי ורק נדמה לי שהוא חיצוני, רחוק ואפילו מנוגד לי.

המטרה שלנו היא לחזור למצב הנכון, האמיתי, לגלות את המציאות האמיתית ואת מי שממלא ומחזיק אותה. בתוך אותה המציאות עלינו להשיג איחוד, רק כך נגלה את היוצר של המציאות הזו, המנהל אותה.

אם הכל נמצא בתוכי, והכל תלוי בי, אז מה זה הכנס הזה וכל ההתכנסויות האחרות, הקבוצות, הפעולות שלנו? זו הצגת הכוחות שלי.

הבורא נותן לי אפשרות לאחד אותם. כל מי שיגיע, משמעו, שהוא קיבל אפשרות מיוחדת להתאחד דווקא עם הכוחות האלה, עם התכונות האלה שבתוכו. אנחנו קרובים לתיקון, למצב שבו אני יכול לתקן את הקשר שלי עם כולם. בהם, לא תלוי דבר. רק אני מנהל את כל המערכת הזו, את כל התוכנית הזו. ורק בי תלוי מה יקרה.

אם אני לא נמצא במצב כזה, סימן שאני נמצא במדרגה נמוכה יותר. ואז מדאיג אותי, שהכל תלוי לא רק בי, אלא גם באחרים. אני מתחיל לדאוג, כדי שהם יחשבו וירצו את המטרה בדיוק כמוני, כדי שאנחנו נהיה באיזשהו קשר בינינו, בכדי שמתוך הקשר, או בהעדרו או אפילו מדחייה שנרגיש זה כלפי זה - אנחנו נבקש תיקון, כמו במעמד הר סיני. כמו שכתוב: "אם אתם מקבלים התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם".

עכשיו אנחנו נמצאים בדיוק במצב זהה. עלינו רק לרצות להתאחד, כי הרי אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לבצע שום פעולה - לא לטובה ולא לרעה. כל הפעולות נעשות מלמעלה, כמו שנאמר: "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". כל השינויים מגיעים מלמעלה. עלינו רק לדרוש תיקונים. העיקר היא הדאגה לאיחוד הכללי, ובו אנחנו נגלה את תכונת ההשפעה הכללית ונרגיש את הבורא. כי חכמת הקבלה היא גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 19.02.2010

שאלה: מדוע תמיד היה יחס של כבוד כלפי ספר הזוהר, ואיך זה שהוא תמיד איחד סביבו אנשים?

תשובתי: אנחנו נמצאים במציאות אין סופית, מקושרים זה עם זה. וספר הזוהר הוא אינו סתם ספר שכל אחד היה יכול לקחת מהמדף ולהתחיל לקרוא. ספר הזוהר הוא מכשיר, אמצעי המאפשר להשפיע על המערכת הרוחנית. כאילו אנחנו לוחצים על כפתורים, והמערכת מגיבה. אנחנו מפעילים אותה מבלי להבין מה שאנחנו עושים, ובכך מקבלים גישה לאיזה תחום מאוד רגיש, עם חיישנים פנימיים.

כי הרי אין זה ספר, אלא מערכת שלמה. כאשר אנחנו קוראים אותו ומתקשרים אליו באיזושהי צורה, אז אנחנו מפעילים את עצמנו ביחס למערכת ואת המערכת ביחס אלינו. זאת אומרת שאיננו מפעילים סתם איזו תוכנת מחשב, אלא נכנסים לתוכה פנימה, כמו לאיזה "מטריקס" רוחני.

אנחנו צריכים להבין זאת, ולתפוס איזו אחריות גדולה והזדמנות מיוחדת יש בידינו. נקווה שנצליח להפעיל את המערכת הזו, בכדי שהיא תשפיע עלינו ותגלה לנו את האיחוד.

האיחוד הזה כבר קיים גם עכשיו, אבל אנחנו רוצים שהזוהר יגלה אותו על ידי כך שיסיר את השכבה הראשונה של האגואיזם שלנו ויגלה את האיחוד בינינו במדרגה הרוחנית הראשונה והקטנה ביותר. זה כבר יהיה גילוי. אז בואו נעסוק ונלמד בספר הזה, ונצפה שזה יקרה!

מתוך השיעור המסכם לפני כנס "זוהר לעם" 2010, 18.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להידחף לרוחניות דרך צוואר הבקבוק
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
זהירות! תנינים אכזריים!

הרצאה שביעית: תפיסת המציאות

1. מושגים מרכזיים מתוך ה"מבוא לספר הזוהר" והספר "שמעתי".

2. קטעים נבחרים מתוך ספר הזוהר בנושא "תפיסת המציאות".

3. שאלות הקהל.

הרצאה שמינית: חינוך הדור הצעיר (ולא רק הצעירים בגילם)

1. דברי המקובלים על חובתנו ללמד ולפרסם את חכמת הקבלה ולפתוח בתי ספר ללימוד החכמה.

2. הצורך בבניית בתי ספר שבהם ילמדו כיצד "להיות אדם".

הרצאה תשיעית: היום שאחרי הכנס

1. האיחוד בין כל בני העולם – "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "ונמר עם גדי ירבץ".

2. קטעים נבחרים מתוך ספר הזוהר על הדרך הרוחנית.

3. הסבר על מבנה שיעור הקבלה היומי ועל היחס הנכון לכל חלק שבו (הזוהר, פתיחה לחכמת הקבלה/תלמוד עשר הספירות, מאמרי בעל הסולם, שיעור הזוהר בערב).

שאלה: כיצד להישאר בעבודה פנימית, בבקשה נכונה בזמן הכנס, כאשר אנחנו נהיה עסוקים עד מעל הראש בדאגות שונות, התעסקות עם הילדים ועוד עניינים אחרים?

תשובתי: חשוב מאוד להבין שכל ההפרעות - הילדים, העבודה, הזוגיות, החובות בבנק, הבעיות הבריאותיות, האנשים קרובים והרחוקים, המכוונים נגדך, הספקות האישיים שלי - כל אלו הן הפרעות המועילות לי.

זה בדיוק אותו השמן שאינו יכול להידלק בעצמו, אלה רק בתנאי שאני כל הזמן אהיה במתח בלתי פוסק להתגבר על ההפרעות. הרוחניות מתגלה רק בהתגברות. אם אתה נוטש את המאמצים האלה, האש מייד דועכת. אתה חייב להיות מעל האגו, ובתוך ההרגשה שלך עליך להיות בשני הקווים ביחד (ימין ושמאל), בכדי למצוא את הקו האמצעי. זאת אותה הפתילה שנדלקת. מצד אחד, הבורא הוא שמדליק את האור. אבל לא, אתה חייב לנסות ולהתעלות בכדי להדליק, כפי שנאמר: "בהעלותך את הנרות".

קו השמאל מגיע בכדי לתת לנו אפשרות להשקיע כוח התגברות שיספיק לגלות את האור. הוא לא מתגלה כדי להשפיל אותך ולזרוק אותך למטה. אתה תמיד צריך להיות בטוח שהוא מגיע ונמצא בתוכך במידה שווה עם קו הימין, כדי שאתה תוכל להטות את עצמך לצד הטוב, אל האור.

לאדם לא נותנים סתם כך להרגיש כישלון, אלה רק אם נעשה איתו חשבון מיוחד, במדרגות מיוחדות. אבל זה לא אמור להתרחש איתנו. זה אפשרי רק בשלבי ההכנה, הכוללים גם את הגלגולים הקודמים, שאותם כבר עברנו. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה של גילוי. אם אנחנו משתדלים כמו שצריך ומצליחים בכל מה שנגלה לפנינו, לא יכולה להתרחש כאן שום תקלה.

כל התקלות שיבואו הן רק משום שאיננו מיישמים את הבחירה החופשית שלנו. אבל דווקא עלינו כתוב: "לעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב", ותמיד יש לך אפשרות להטות את עצמך ואת העולם כולו לכף זכות. לא נותנים לך הפרעות שאינך יכול להתעלות מעליהן.

לא חשוב באילו עבודות תהיה עסוק בזמן הכנס, והאם בכלל תשמע את ההרצאות. העיקר הוא כיצד אתה תרגיש את כל הרצונות האחרים שהגיעו להתאחד, ומהאיחוד שלהם "להדליק" את עצמך. כל העבודה היא פנימית. לא משנה כמה בני אדם יתאחדו שם ולכמה ימים. כמה שלא יהיה, אתה צריך לומר: אם אנחנו נתאחד באופן מספיק, אז נדליק את הנר.

לכן כל מי שרק יכול, שיבוא להשתתף.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הזדמנות לתקן את העולם
יש לנו את כל התנאים
התקפה!