מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קיז

נושא: אם תכלית הבריאה, היא בשביל להנות לנבראים, אם כן, מה היה לו לבורא, לברוא את העולם הזה הגשמי, העכור והמלא יסורים, הרי ודאי שהיה יכול להנות לנבראיו כמה שרוצה ? (02:20)

"אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?
ואפשר לתרץ על פי מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית… ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה"

המשך קריאה

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות פ

קטע הכנה לשיעור

"כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

המשך קריאה

על מה חשבת?

קליפים נוספים:

איפה ללמוד?

פנימיות וחיצוניות

שאלה: בשביל מה נבראו חמשת העולמות, הפרצופים והספירות עם מספר אין-סופי של פרטי פרטים?

תשובה: האור של עולם אין סוף צריך להתלבש בכל המערכת. אותה המערכת נחלקת להמון מדרגות וחיבורים אפשריים, בכדי להשפיע על הרצון ליהנות, שבפני עצמו הוא פשוט חומר ולא יותר.

לחומר בפני עצמו אין שום צורה, כל הצורות שיכולות להיות בו, מוטבעות על ידי האור. האור קובע את כל התוכנית ההתפתחותית של החומר בכך שהוא מחלק אותו לחלקים ונותן לו כל מיני צורות: גברי ונשי, גבוה ונמוך, מיני צבעים ומיליוני תכונות.

החומר של הרצון הוא ביסודו הומוגני לחלוטין, אבל אז מגיע האור העליון ומבצע בו כל מיני שינויים. בדומה לגנים שקובעים את התפתחות הגוף, כך הודות לאור, מהחומר ההומוגני מתקבלים חלקים עם תכונות מנוגדות לחלוטין, המשלימות זו את זו.

החלוקה החשובה ביותר שהאור מבצע בחומר, זו החלוקה לחלק הגברי ולחלק הנשי (חיובי ושלילי). לאחר מכן החלקים הללו יכולים להתחבר ביניהם, ומתוך החומר מתהווים חיים.

כיצד זה מתאפשר? מפני שלאחר החלוקה הזו, בתוך החומר עצמו נוצרת הידמות לבורא ולנברא. בחיבור שני החלקים, הגברי והנשי, כבר ניתן להבין מה מסמל את הבורא, ומה מסמל את הנברא. נוצר מודל שבתוכו האדם מתחיל לחשוב על כך. בתוך עצמו, האדם מתחיל להיות מורכב מכל החלקים שקיימים בבורא, ומכל החלקים שקיימים בנברא ביחס לבורא המהווים ניגודיות לבורא.

עם שתי המערכות האלו שנמצאות בתוכו, האדם מתחיל את עבודתו - קו שלישי, המאפשר לו להידמות לבורא על בסיס חופש הבחירה שלו. את כל זה יוצר האור, המגיע דרך חמשת העולמות, על ידי העבודה שהוא עושה על החומר.

בחומר הדומם עצמו אין שום דבר, הוא אינו מסוגל אפילו לבצע תנועה אחת באופן עצמאי. צריך מלכתחילה לבנות בו יכולת להגיב ולהרגיש את כל אותן התכונות הכלואות בתוך האור. איננו מבינים את העבודה שהבורא מבצע על החומר ההיולי שלנו. אור, השפעת הבורא, צריכה לעבור דווקא דרך כל מערכת העולמות, כדי ליצור מאותו החומר חסר הצורה שאינו ראוי לכלום - הידמות מלאה לבורא.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 01.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
כיצד להחיות את האבן?
בריאת "האדם"
לעבור מקטר האבולוציה למטוס

את ספר הזוהר צריך לקרוא פעם אחר פעם עד שהאור יתחיל להשפיע עלינו. בתחילת הקריאה בספר הזוהר, אנחנו מרגישים התפעלות גדולה שנמשכת חודש חודשיים. למרות שאיננו מבינים דבר, בכל זאת אנחנו מאוד מתפעלים מכל הקורה לנו. אחר כך הרגשת ההתפעלות נעלמת ואנו מתחילים להרגיש שכל דבר נראה חסר טעם.

כלומר, בזמן לימוד הזוהר אנחנו מהר מאוד מפסיקים לתפוס את מה שכתוב בספר, כאילו לא אכפת לנו ואין טעם במה שאנחנו קוראים, אבל בכל זאת ממשיכים לקרוא מתוך הבנה שככה צריך. זאת הדרך, פותחים לנו רצון אגואיסטי נוסף שמרחיק את הקשר בינינו, והרי ספר הזוהר מאיר לנו אך ורק במידת ההתקשרות בינינו.

זאת אומרת, בהתחלה נותנים לנו קשר של הנקודות שבלב, אנחנו מתחילים לקרוא את ספר הזוהר ואז כל הנקודות שלנו, אפילו אלו שהיו נסתרות פעם, מתעוררות ומשתוקקות לגלות משהו חדש ומוסתר. אפילו השם "ספר הזוהר" נותן הרגשה של משהו נסתר. בזמן הקריאה מאיר עלינו האור המקיף ועוזר במקצת לרומם את הנקודות שבלב מעל האגואיזם. בגלל זה אנחנו מרגישים קשר בינינו ושאיפה למטרה הרוחנית המשותפת. תודות להשפעת האור אחרי חודש חודשיים, הרצון האגואיסטי שלנו גדל.

מצד אחד האור מביא לנו התפעלות, ומצד שני האגו שלנו גדל יותר ויותר, התוצאה מכך היא שכל אחד בתוכו מרגיש כובד וכוח המושך אותו מטה. וההצלה היחידה היא לחזק את הקשר בין כולנו, שום דבר אחר לא יעזור.

אנחנו חייבים לחדש את הקשר הזה בכל האמצעים העומדים לרשותנו, מכיוון שאפילו אם במקצת הקשר הזה יתחזק נוכל להתרומם מעל האגואיזם. בזמן שמתגלה לנו הריחוק מהאחרים ואנו מתנגדים למצב הזה, אז באותו הרגע של ההתנגדות, תחזור אלינו ההתפעלות מספר הזוהר. כלומר, באותו הרגע שמרגישים כבדות, אנחנו מייד חייבים להתחיל לחזק איכשהו את הקשר עם האחרים, אפילו בתוך עצמנו עלינו להתחיל לחשוב כמה שאנחנו רוצים להתחבר ולהיות קרובים לליבם ולנשמותיהם של החברים.

ככה זה עובד, כשמשקיעים את כל המאמצים הדרושים ומשתדלים להתחבר בינינו, עד שנצעק שאנו זקוקים לאור המקיף. הרי רק הוא יכול לספק לנו את אותה ההתפעלות כדי שנרגיש שוב את גודל החשיבות של ספר הזוהר. ואז פתאום אותו הטקסט שאנו קוראים בספר הזוהר יהפוך בשבילנו לדבר חי ומציאותי. וכך פעם אחר פעם במהלך הקריאה, נחזיר את עצמנו לחיים.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

זוהר: פרשת בא, סעיף נ"ז: וזרע אותו זרע בצדיק אחד, שהוא יסוד דז"א.

עליי לתאר לעצמי שתכונה זו קיימת בי, "יסוד של זעיר אנפין" הנקראת "צדיק", ושם נמצא הזרע שלי, הנקודה שממנה אני צומח.

שהוא הגנן של הגן. והזרע שזרע בגן, שהוא המלכות, הוא הגניזה וההעלמה של אור הזה. כלומר שההעלמה אינה בחינת העדר, אלא להיפך, שהוא בחינת זרע לברכה. שההעלמה עצמה תשוב להיות אור, כמו צמח היוצא מן הזרע.

בעל הסולם מביא דוגמה זו במאמר החרות: עלינו להשתדל להכניס את עצמנו לתוך קבוצה קבלית. בדומה לזרע שנמצא בתוך האדמה, אני מבטל את עצמי כלפיה. רק אז אנחנו נהפוך לזרע שירקב לגמרי באדמה, בכדי שיצמח ממנו עץ.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תבחר בעלייה, לא תצטער!
היכן מתחיל החופש
הבחירה האמיתית – להזדרז להיות אדם

שאלה: על מנת להרוס את החומה המפרידה ביני לבין הרוחניות, האם צריך לשבור אותה משני הצדדים - מהצד שלי, האגואיסטי ומהצד של הבורא, האלטרואיסטי, או שאפשר לשבור אותה רק מצד אחד?

תשובה: האור משפיע מהצד הרוחני ומבצע את אותן הפעולות כמו שאני עושה מהצד השני. אבל אם לא אפעל מהצד שלי, האור לא יגיע מלמעלה, ולא יפעל מהצד הרוחני. אני כמו חתיכת מתכת, שבהתקרבותה לחומה גורמת למגנט שנמצא בצד השני לעבוד. וכך ביחד אנחנו פועלים משני הצדדים.

הבורא אינו יכול לפעול ביחס אלינו, אם איננו רוצים ואיננו דורשים שהוא יעשה את זה. אחרת, היכן יהיה חופש הבחירה שלנו?

אם רק הבורא עובד, אז יוצא שאני פשוט אלמנט דומם. לכן אני צריך להגדיר את הבורא ולדרוש ממנו לבצע את הפעולה הזאת. לכן הפעולה לא מתרחשת מצד אחד, אלא משני הצדדים. מהצד שלי אני רק מעורר את הפעולה, אבל היא מתממשת בצד השני.

הכוח שעובד, פועל ומממש את התיקון - יוצא מהבורא. האור מגיע אליי ומתחיל להעלות אותי, להעביר אותי דרך החומה הזאת, אבל רק על פי בקשתי ובמידת ההתאמה של הבקשה למחשבה הכללית!

אינני יכול לפעול לפי תוכנית משלי, אם כל המערכת סביבי אינה מתקדמת לתיקון. אני יכול להתקדם רק יחד עם כל המערכת. אין זה חשוב האם הם בעצמם רוצים את התיקון או לא! יחסית אליי, הם מקבלים את הצורה שאני צריך. ההתקדמות שלי תלויה רק בי, כל השאר יחסית אליי, נמצאים במצב מתוקן וסופי. אבל הם מתוקנים יחסית אליי ועובדים יחד איתי רק במידה בה אני רוצה להתאחד איתם ולהתקדם ביחד.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.02.2010

חכמת הקבלה מספרת לנו, שהאדם הוא חלק אינטגרלי מהטבע, ובאופן מלא נשלט ומופעל על ידו.

חופש הבחירה היחיד של האדם הוא בעלייה הרוחנית, ברכישת תכונת ההשפעה והאהבה, ההשתוות לבורא, המתממשת לפי שיטת הקבלה על ידי כך שאנחנו קוראים ומבקשים מהכוח העליון, שנקרא האור המקיף, להשפיע עלינו. כלומר, לא על ידי כוחות עצמי, אלא על ידי כוח הבורא, על ידי האור שלו.

אנחנו יכולים לראות דוגמאות מההיסטוריה, כיצד הטבע שולט באדם ובחברה באמצעות שינוי התנאים שסובבים אותנו. למשל בעידן הקרח הקטן בין השנים 1650-1720 של העידן שלנו, כאשר כל אירופה הייתה כלואה במעטה של קרח כתוצאה מירידה בפעילות השמש, בכל אירופה התרחשו מהפכות ומרידות. אותה התופעה ניצפתה בחלקים רבים בעולם.

רק שאיפתו של האדם לשנות את עצמו מסוגלת לגרום לכוחות כאלו בטבע, כוחות שגורמים ברמה הגשמית לתנאים הכרחיים לשינוי שלנו ושל החברה.

לכן רק על ידי ההתפתחות הפנימית שלנו והפצה חיצונית של שיטת התיקון, יובילו את החברה להכרה שלה באי-היכולת העצמית שלה לשפר את עצמה, אלא רק באמצעות כוח הטבע - הבורא, האור המקיף.

שאלה: האם כדאי להפיץ את חכמת הקבלה לאלה אשר עדיין חסרה אצלם הנקודה שבלב?

תשובה: אנחנו נכנסנו לעידן חדש, יצאנו לשלב של התיקון הכללי. היום החשבון אינו אישי. הדבר החשוב הוא באיזו רמה אנו מזמינים את הפעולות המשותפות והופכים את עצמנו למכשיר שדרכו עובר אור לשאר הנשמות.

זוהי הסיבה לכך שבעל הסולם ומקובלים אחרים כותבים על החשיבות והנחיצות של ההפצה הנרחבת. הרי בסופו של דבר אנחנו צריכים לתקן את כל הכלי הכללי ולכן החשבון נעשה לא על אדם אחד, אלא על הכלי הכללי.

לפני זמנו של האר"י לא היה לנו חופש בחירה, אך כעת, בשלב האחרון, פועלים כבר חוקים אחרים. בעבר כל אחד התפתח בנפרד, באופן פרטי, ואילו עכשיו התגלה שכולנו נשמה אחת והנשמה הזאת חייבת לרפא את עצמה.

החשבונות האישיים הסתיימו ופינו את מקומם לעניינים כלליים של דבר אחד שלם. ההצלחה בהפצה הנרחבת היא השכר האישי. ההתקדמות הכללית חשובה יותר מאשר הדאגה העצמית.

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 19.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
עידן הגאולה
הגל הטוב של הצונאמי
הפצת הבורא על הבריאה

שאלה: כיצד להישאר בעבודה פנימית, בבקשה נכונה בזמן הכנס, כאשר אנחנו נהיה עסוקים עד מעל הראש בדאגות שונות, התעסקות עם הילדים ועוד עניינים אחרים?

תשובתי: חשוב מאוד להבין שכל ההפרעות - הילדים, העבודה, הזוגיות, החובות בבנק, הבעיות הבריאותיות, האנשים קרובים והרחוקים, המכוונים נגדך, הספקות האישיים שלי - כל אלו הן הפרעות המועילות לי.

זה בדיוק אותו השמן שאינו יכול להידלק בעצמו, אלה רק בתנאי שאני כל הזמן אהיה במתח בלתי פוסק להתגבר על ההפרעות. הרוחניות מתגלה רק בהתגברות. אם אתה נוטש את המאמצים האלה, האש מייד דועכת. אתה חייב להיות מעל האגו, ובתוך ההרגשה שלך עליך להיות בשני הקווים ביחד (ימין ושמאל), בכדי למצוא את הקו האמצעי. זאת אותה הפתילה שנדלקת. מצד אחד, הבורא הוא שמדליק את האור. אבל לא, אתה חייב לנסות ולהתעלות בכדי להדליק, כפי שנאמר: "בהעלותך את הנרות".

קו השמאל מגיע בכדי לתת לנו אפשרות להשקיע כוח התגברות שיספיק לגלות את האור. הוא לא מתגלה כדי להשפיל אותך ולזרוק אותך למטה. אתה תמיד צריך להיות בטוח שהוא מגיע ונמצא בתוכך במידה שווה עם קו הימין, כדי שאתה תוכל להטות את עצמך לצד הטוב, אל האור.

לאדם לא נותנים סתם כך להרגיש כישלון, אלה רק אם נעשה איתו חשבון מיוחד, במדרגות מיוחדות. אבל זה לא אמור להתרחש איתנו. זה אפשרי רק בשלבי ההכנה, הכוללים גם את הגלגולים הקודמים, שאותם כבר עברנו. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה של גילוי. אם אנחנו משתדלים כמו שצריך ומצליחים בכל מה שנגלה לפנינו, לא יכולה להתרחש כאן שום תקלה.

כל התקלות שיבואו הן רק משום שאיננו מיישמים את הבחירה החופשית שלנו. אבל דווקא עלינו כתוב: "לעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב", ותמיד יש לך אפשרות להטות את עצמך ואת העולם כולו לכף זכות. לא נותנים לך הפרעות שאינך יכול להתעלות מעליהן.

לא חשוב באילו עבודות תהיה עסוק בזמן הכנס, והאם בכלל תשמע את ההרצאות. העיקר הוא כיצד אתה תרגיש את כל הרצונות האחרים שהגיעו להתאחד, ומהאיחוד שלהם "להדליק" את עצמך. כל העבודה היא פנימית. לא משנה כמה בני אדם יתאחדו שם ולכמה ימים. כמה שלא יהיה, אתה צריך לומר: אם אנחנו נתאחד באופן מספיק, אז נדליק את הנר.

לכן כל מי שרק יכול, שיבוא להשתתף.

זה לא ריאלי לעשות זאת לבד, אבל ביחד - זה קל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הזדמנות לתקן את העולם
יש לנו את כל התנאים
התקפה!

שיר האיחוד: | להורדה

האהבה: | להורדה

היום כולנו: | להורדה

ירושלים שבלב: | להורדה

האהבה היא האור של חיינו: | להורדה

הבחירה היא בידיך: | להורדה

זה היום: | להורדה

הללו את האהבה: | להורדה

יום שני, 22 פברואר 2010

08:30 התכנסות והרשמה

10:00 שיעור זוהר - הכוונה מגלה לנו את העולם העליון

11:45 הפנינג דוכנים והפעלות

12:30 סעודת צהריים

13:30 הפנינג דוכנים והפעלות

14:00 טקס פתיחה

14:15 ישיבת חברים

15:00 הפנינג דוכנים והפעלות

16:00 שיעור זוהר - החיבור הוא הכלי לגילוי הבורא

17:30 הפנינג דוכנים והפעלות

18:30 סעודת ערב

19:15 הפנינג דוכנים והפעלות

19:45 ערב תרבות - ארקדי דוכין ומוטי מור

20:45 הפנינג דוכנים והפעלות

21:15 שיעור זוהר - חופש הבחירה (החירות) - רק באיחוד עם האחרים

22:15 סיום

יום שלישי, 23 פברואר 2010

09:00 התכנסות ותחילת הפנינג דוכנים

10:00 שיעור זוהר - ההתקדמות בג' קווים

11:30 פרזנטציה - מפעל ההפצה של "קבלה לעם"

11:45 הפנינג דוכנים והפעלות

12:30 סעודת צהריים (עם שירי מקורות)

13:30 הפנינג דוכנים והפעלות

14:00 ישיבת חברים

14:45 פרזנטציה - ערוץ "קבלה לעם"

15:15 הפנינג דוכנים והפעלות

16:00 שיעור זוהר - תפקיד עם ישראל בעולם - להיות "אור לגויים"

17:30 הפנינג דוכנים והפעלות

18:30 סעודת ערב והופעה של מוטי מור

19:15 הפנינג דוכנים והפעלות

19:45 ערב תרבות - הסיפור של כולנו

20:45 הפנינג דוכנים והפעלות

21:15 שיעור זוהר - "הדור האחרון"

22:15 סיום

יום רביעי, 24 פברואר 2010

09:00 התכנסות ותחילת הפנינג דוכנים

10:00 שיעור זוהר - תפיסת המציאות

11:45 הפנינג דוכנים והפעלות

12:30 סעודת צהריים

13:30 הפנינג דוכנים והפעלות

14:00 פרזנטציה - קבוצות בישראל, כנסי "כולנו יחד", "קמפוס קבלה"

14:30 ישיבת חברים

15:15 הפנינג דוכנים והפעלות

16:00 שיעור זוהר - חינוך הדור הצעיר (ולא רק הצעירים בגילם)

17:30 הפנינג דוכנים והפעלות

18:30 סעודת ערב והופעה של מוטי מור

19:15 הפנינג דוכנים והפעלות

19:45 שיעור זוהר - היום שאחרי הכנס

20:45 הופעה של להקת "הדור האחרון"

21:45 סיום

מערכת הטבע מאורגנת כך, שהכול מכוון רק כדי לעזור לדרגת המדבר להתפתח. הרי זוהי הרמה היחידה של הרצון ליהנות שיש לה חופש הבחירה. רק היא יכולה להעלות מ"ן (בקשה לעליון) ולמשוך אחריה את כל שאר הדרגות - דומם, צומח וחי. ואז כולם משיגים את גמר התיקון.

חופש הבחירה לא קיים אצל כל שאר הדרגות, אך הן משתתפות באותה ההתקדמות, בעליה לאותה הרמה, שאליה האדם חייב למשוך אותם.

נניח, בהתאם לזמננו, בשנת 2010 היינו צריכים להעלות עימנו את כל העולם שלנו, כולל הטבע הדומם, הצומח והחי שלו, את עצמנו בכול הדרגות האלה ואת העולם הרוחני בדרגות דומם, צומח וחי - כלומר "היכלות", "לבושים" ו"מלאכים", המקיפים את הנשמות - לעשר מדרגות ביחס לאור העליון - לפי רוח, לפי קשר, לפי כוח, לפי מילוי.

אך לא עשינו זאת. לכן הטבע הדומם, הצומח והחי באופן טבעי לוחץ עלינו ומאלץ אותנו לתיקון. כל אותן מדרגות המילוי, שהם לא קיבלו מאיתנו, קיימות בתוכם בצורה השלילית ולוחצות עלינו, על דרגת המדבר, הרי רק לנו יש חופש הבחירה ואנחנו צריכים לזרז את התיקון. לכן בעולם שלנו יתעצמו אסונות הטבע ועוד צרות אחרות.

וזה לא סתם כך, אלא בגלל שאנחנו בדרגת המדבר לא מבצעים פעולות נכונות ולא מושכים אחרינו את שאר הדרגות - דומם, צומח וחי, ברוחניות וכך גם בגשמיות. ולכן האדם תלוי בכולם, וכולם תלויים בו.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 15.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אני לא בורג במכונה, אלא תא בגוף חי
פאזל של 7 מיליארד חלקים

עלינו פועלים שני כוחות. בתוכנו גדל האגו שלנו ומרחיק אותנו זה מזה במידת השנאה שלנו. אבל מהצד השני, ישנו כוח חיצון שנועל אותנו במעגל, ואין לנו שום בחירה.

לא בחרתי להימצא בקשר גלובלי עם כל העולם, אינני רוצה זאת - אבל כך סידר זאת הבורא. כלומר מצד אחד, מתעורר בתוכי הכוח השלילי ביחס לכולם, ומצד שני כל השאר מקיפים אותי בטבעת כל כך צפופה, שאין לי היכן להסתתר.

כך אני מוצא את עצמי תחת לחץ בין שני הכוחות האלה. זה נעשה בכוונה, כדי שלא תהיה לי ברירה. את מי שלא תשאל, כל אחד היה קורע בשמחה את כל הקשרים בין העמים, בין הציוויליזציות. אבל אנחנו עוד נגלה, שאנחנו תלויים באיזה שהן מדינות קטנות מאוד, שכביכול אינן קובעות שום דבר.

העולם אינו מצליח לגבור על איזה שהם פיראטים בסומאליה. וישנם עוד המון אירגונים טרוריסטיים דומים. למה איננו מסוגלים להשמידם? כי הכוח העליון אינו נותן לנו לעשות זאת. אנחנו כולנו תלויים זה בזה ואין איפה להתחבא.

על כדור הארץ קיימות 191 מדינות, ואנו עוד נראה אילו בעיות יתעוררו כאשר תתגלה התלות שלנו בכל אחת מהן. אנחנו לא מצליחים לגבור על שום מדינה טרוריסטית, כי אין בינינו איחוד!

אם כל העולם היה מתחבר מול איראן, היו סוגרים עבורה את כל הבנקים, היו מפסיקים לקנות ממנה נפט - וזה הכל. מה הם היו יכולים לעשות? כבר מחר לא היה להם שום דבר. היו סוגרים את כל הגבולות סביבה - אין יוצא ואין בא.

כמו הגוף שלנו כאשר חודר לתוכו איזה גוף זר, איזה קוץ, הוא מיד מבודד אותו לתוך קפסולה ומתחיל להיפטר ממנו, עד שלא פורצת מוגלה והגוף הזר הזה עם כל המוגלה יוצא החוצה.

האם כך אנחנו נוהגים ביחס לטרוריסטים? לא, כי אין הסכמה עולמית. אבל עלינו ללמוד מהטבע, מה עלינו לעשות איתם. אין צורך להשמידם. צריך רק להגיע להסכמה משותפת, שעם החלק הזה של האורגניזם הכללי אנחנו לא באים בשום מגע. ואז הם יתוקנו במהירות רבה. אין השפעה יותר חזקה מזו.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 07.02.2010

זוהר, פרשת מקץ, אות ל'ג: "המייחלים לחסדו הם העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבוקר הם מייחלים לחסדו".

ספר הזוהר מספר על כך במאמר "לילה דה כלה". כל ימי הגלות הם כמו לילה חשוך בו אנחנו מכינים את הרצונות שלנו (הכלים) לזיווג שיקרה בבוקר, בין החתן והכלה. כל מי שהכין עבורם את המפגש נקראים "בני היכלה". כשהם מסיימים את עבודתם ובונים את החופה, כלומר מסך ואור חוזר, אז נעשה זיווג בין הבורא שהוא זעיר אנפין, לבין השכינה שהיא האוסף של כל הנשמות שיצרו את הכלי שלהם לקבלת האור. אז הכלה מתאחדת עם החתן בשלמות הדדית, ומגיעים לשלמות ושלום.

זוהר, פרשת מקץ, אות ל'ג: "בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום".

לא ניתן לעסוק בתורה ביום, ביום נעשה הזיווג, הכל מגולה ואין מקום ליגיעה, כי כל העבודה מתרכזת בחופש הבחירה. כבר עכשיו אנו נמצאים במצב המושלם, עלינו רק לרצות ולהעדיף להיות בו, כלומר לבחור בין יום לבין לילה. אם אני מחליט שההשפעה עבורי היא יום, אזי הוא יפתח כיום. בעזרת האור החוזר שלי, במקום הלילה אני מעורר את היום, האור. לכן העבודה כולה נעשית בלילות, כי בהם מתרכזים חופש הבחירה והיגיעה, וביום אין להם מקום.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.02.2010

פוסטים קודמים בנושא:
החושך המלא באור!