זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל, מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין. וע"כ עשו היה עייף. וכתוב, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה.

כי הרי הוא רצה לקבל אור חכמה ברצון האגואיסטי (כלים של קבלה), אך הוא איננו מסוגל לעשות זאת.

זה דומה לחיינו - אנחנו רוצים ליהנות מהחיים, רודפים אחרי כל מיני הנאות ותענוגות, אך ברגע שאנחנו משיגים את התענוג, הוא מייד נעלם. וכך זה נמשך לאורך כל חיינו.

לכן עשו היה עייף ואמר: "אינני מסוגל יותר להמשיך בצורה כזו, נמאס לי, אני מיואש מכל זה. אני מוכן להתחבר עם יעקב".

היום כל האנושות עומדת על סף ההכרה הזאת. לכן מתגלה חכמת הקבלה, שיטתו של יעקב, מדע שמסביר כיצד לבנות את הקו האמצעי. לא היה צורך בחכמת הקבלה כל עוד לא הגיע הייאוש לדרגה כזאת. כעת אנו זקוקים לשיטה הזאת, התורה הזאת מתגלה רק מתוך הקו האמצעי - תיקון האגואיזם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשתעלם שליטת הנחש…
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

שאלה: אילו כוחות מסייעים לכך שהרצון ליהנות, הנקרא גוף, יימאס בעיניי?

תשובתי: אינני מתייאש מהרצון ליהנות, אלא מחוסר היכולת להתמלא. אינני מאמין יותר שניתן להיות מאושר בחיים האלה. אבדות, הפסדים, רצונות שאינני יכול למלא, כל אלו מביאים אותי לדיכאון, אך כאשר השלב הזה יחלוף, האנושות תגלה נחיצות לחפש פתרון - להתעלות לדרגה עליונה יותר. האגואיזם המתפתח בעצמו דוחף אותנו להחלטה הזו. לכן הוא נקרא "עזר כנגדו".

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

כל החיים שלנו הם שקר וכישוף אחד גדול. הרצון האגואיסטי כל הזמן מכשף אותנו ומאלץ אותנו לעבוד למענו, ואנחנו אוהבים אותו ורוצים שהוא ימשיך לשקר לנו. הרצון האגואיסטי הזה משקר לנו לכל אורך הדרך, הוא מבטיח שיהיה בסוף הדרך תענוג ואור. לאורך הדרך אנחנו כל הזמן חושבים על מה נקבל, ולמרות שאין בידינו דבר מלבד הבטחות, אנחנו בכל זאת נהנים!!!

אנחנו מקבלים ניצוצות של תענוג המפיחים בנו תקווה. אך מאחורי הניצוצות אין שום אור, מכיוון שהאור אינו יורד מתחת לפרסא. הפרסא היא הגבול המפריד בינינו לבין עולם האצילות! כלומר, האור מאיר לנו משם, הוא מאיר לנו כל כך מעט ולכן יש בנו רק תקווה לקבל את האור. ככה הם החיים…

למרות שאנחנו כל הזמן מתאכזבים ואיננו רואים שום אור אלא רק ניצוצות, מתוך חוסר ברירה אנחנו ממשיכים לחפש את הניצוצות כדי לקבל מהם תענוג: כסף, שליטה, כבוד, ידע, אוכל ומין. זהו התפקיד של הרצון האגואיסטי שלנו, למשוך אותנו בהבטחות של תענוג, כדי שנחכה לו ובדרך לתענוג נהיה במחשבה שאנחנו (כאילו) נהנים. בדרך הזו אנחנו כל הזמן נמצאים בתקווה שהעתיד שלנו יהיה טוב!!!

באותו הרגע, כשבניצוץ צריך להופיע האור, שום אור אינו מגיע, הכול נעלם מייד. הרי אף פעם איננו מגיעים לתענוג עצמו, אנחנו רק מתאכזבים כשהכול נעלם.

בעולם הגשמי אדם חי רק מההבטחות לעתיד טוב יותר, הוא חושב שהאושר יגיע בעתיד. הוא מאמין שבהמשך הדרך מחכים לו תענוגים אגואיסטיים, הוא משתדל לא לחשוב שבהמשך יהיה רק חושך ומוות.

האנושות התפתחה כיום לרמה כזאת שהאנשים מתחילים להבין שאין שום כיסוי לכל ההבטחות האגואיסטיות. אז מה לעשות? הרי איננו יכולים לחיות רק מהבטחות? איננו מאמינים בעתיד הטוב, שלכולם יהיה טוב! בשלב הזה מתחילה להיות נפילה לדיכאונות ואכזבות. כדי להמשיך לחיות איכשהו, האדם מתחיל לשקר לעצמו יותר, הוא מכניס את עצמו לשיכרון חושים כדי להכריח את עצמו להאמין. לשם כך עובדות כל מערכות המידע, הם בעצם כישוף משותף שנתמך על ידי החברה. המצב הזה ימשיך להיות עד שהשקר הזה יגיע לקו הסיום, כלומר שיהיה בלתי אפשרי להמשיך כך הלאה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
ההבטחות היחידות שמתקיימות
כישוף רוחני
חזרתה של בבל העתיקה

שאלה: מהו ההבדל בין המצב של "שבע שנות רעב" והמצב של "שבע שנות שׂובע", כיצד הם באים לידי ביטוי לכל אדם בעולם?

תשובתי: "שבע שנות שובע" (שבע השנים הטובות) הוא הזמן שבו האנושות שאפה להשיג פריחה ושגשוג. אנחנו רצינו להשיג בעזרת מהפכות טכנולוגיות, מדעיות, חברתיות, פוליטיות וסוציולוגיות, את החיים הטובים.

עד לפני מספר שנים האמריקאים עוד צעקו שהם המוצלחים ביותר, ושהחברה שלהם היא חברה צרכנית מצוינת. ככל שהאנשים צורכים יותר, כך טוב יותר. פתאום מתגלה שעל ידי כך הם הורסים את עצמם ואת כדור הארץ, ושלא ניתן להמשיך בדרך הזו. לכל דבר יש גבול.

כאשר הייתי ילד אמרו לי, שכאשר אני אגדל אני אעבוד 4 שעות ביום במקום 8, ובשאר הזמן אני אתפתח מבחינה תרבותית, יהיו לי חודשיים חופש בשנה, ושהילדים שלי יקבלו חינוך נפלא ויהיו מפותחים מבחינה תרבותית. במקום זה האנשים עובדים כיום 12 שעות ביום, ובקושי יוצאים לחופשה. החינוך והתרבות נמצאים במשבר נוראי, המשפחה נהרסת, רוב האנושות נמצאת במצב של ייאוש, דיכאון וזקוקה לתרופות נגד דיכאון וסמים. הגענו למצב שבהן "שבע שנות שׂובע" הסתיימו והחלו "שבע שנות רעב" (שבע השנים הרעות).

המצב הזה מביא אותי להחלטה שאינני מעוניין להמשיך בחיים האלו. אז מה עליי לעשות? מול אותה ההחלטה ניצבו בני האדם בבבל העתיקה, כאשר התפרץ שם האגואיזם. אברהם דיבר אליהם ואמר: מטרת הבריאה היא להביא אותנו להידמות לבורא. אל תברחו מהמשימה שלכם. אתם תחזרו שוב, על ידי ייסורים וכפייה, למצב הזה בעוד ארבעת אלפים וחמש מאות שנה.

וכך זה קרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

שאלה: האם לא הגיע הזמן לפתוח בית ספר המבוסס על עקרונות חכמת הקבלה?

תשובתי: מובן שחיוני ליצור מערכת חינוך המבוססת על עקרונות חכמת הקבלה. אפילו את המקצועות הרגילים, ניתן ללמד באורה של חכמת הקבלה. ניתן ללמד פיזיקה, כימיה, מתמטיקה וכל שאר המקצועות, לא רק כמקצועות שהושגו מחקר העולם שלנו, אלא כתוצאה של ירידת הכוחות העליונים לעולמנו, ירידה שיצרה את העולם הזה ואת חוקיו. נוכל לחקור כיצד הכול נובע מאותם השורשים העליונים.

אם אני מלמד ביולוגיה, אז אני אסביר מאין הכול נובע, מהרצון ליהנות, וכיצד החומר משתכלל ומתפתח בדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר.

אם אני מלמד פיזיקה, אז אני מלמד על הרצונות שמתגלים בחוקים של חלקיקים אלמנטריים וגופים מוצקים.

באסטרונומיה ובגיאוגרפיה אני אלמד מדוע כל המערכות: מערכת השמש, כדור הארץ, נוצרו דווקא בצורה זו.

בהיסטוריה אלמד מדוע כל האנושות עברה את כל המאורות ההיסטוריים האלו. אני אלמד על התפתחות הרצון המקורי באדם - מהתפתחותו האגואיסטית ועד לתיקונו העתידי.

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 05.03.2010

בימים האחרונים אני מרגיש, כיצד הרבה אנשים מתחילים להבין שהארגון שלנו נוצר כדי שיחד נגלה מציאות חדשה - הקשר שלנו עם הכוח העליון שבטבע. אנחנו הופכים לקבוצה שמעודדת וגורמת לאנשים לאיחוד וגילוי הבורא בתוכם, זה הופך להיות ברור ומובן יותר לאנשים.

המטרה שלנו היא לצרף את כל האנושות לכוח העליון, בכדי להתעלות לדרגתו. זה כבר מתחיל לחדור באופן מודע לשׂכל ולרגש של האדם. הקשר ההתחלתי כבר התגלה בינינו לבין הכוח העליון. למרות שאנחנו הולכים לפי השיטה שקיבלנו מהמורה הגדול שלי הרב"ש (הרב ברוך שלום הלוי אשלג), ולכן הקבוצה עצמה נקראת "בני ברוך", עדיף לכנות את הארגון שלנו "דבקות" (כך מכונה האיחוד והמיזוג עם הבורא, מצבנו הסופי).

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.03.2010

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קע"ח: הקב"ה עשה לו אדם, שיתחזק בתורה, וללכת בדרך האמת ולצד ימין, ולא ילך לצד שמאל. ומשום שהאנשים צריכים ללכת לצד ימין, יש להם להרבות אהבה זה עם זה, כי אהבה היא בחינת ימין, ולא יהיה שנאה זה עם זה, שהוא בחי' שמאל, כדי שלא להחליש הימין, שהוא המקום שישראל מתדבקים בו (ישר-אל).

נדמה שמדובר כאן על חיים של חברה מתוקנת, אבל צריך יחד עם זאת להשתדל לפרש את זה בפנימיות.

אין הבדל בין אם ספר הזוהר מדבר על אוסף של בני אדם או על אוסף של תכונות פנימיות בנשמתנו, זה אותו הדבר, הכול מורכב מאותן עשר ספירות. אנחנו מרכיבים עשר ספירות בכלי של הנשמה העתידית שלנו, של אדם הראשון, ובכל אחד מאיתנו ישנו אותו התרשים הפנימי המורכב מעשר ספירות.

לכן ספר הזוהר כותב לפעמים על האבחנות הפנימיות ומתאר את התכונות שלנו, לפעמים בצורה שבה צריכה להיראות החברה, ולפעמים על אדם אחד או על חיות ובהמות. תמיד צריך להשתדל לראות מייד את הכתוב במספר רמות: ברמה הפנימית של הנשמה שלי, בתוכי, ברמה של החברה, בקשר עם החברים, בקנה מידה של כל האנושות. בעתיד כל הרמות האלו יתחברו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בכל גרגיר חול מסתתר אין סוף
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת
לך לקראת השלמות

שאלה: איזו התקדמות רוחנית קיבלנו מכנס "זוהר לעם" 2010?

תשובתי: עברנו שינויים גדולים מאוד. אני הרגשתי שעַם ישראל לא סתם קיבל את ספר הזוהר, אלא חזר אליו! זו לא הייתה קבלה של משהו חדש, אלא שמחה של אנשים שנבעה ממציאת הדבר שאיבדו בעבר.

יכול להיות שהם בעצמם אינם מסוגלים להסביר את מה שקרה להם, אבל אני ראיתי שכך הרגישו נשמותיהם. הם הרגישו שמצאו את מה שאיבדנו לפני אלפיים שנה, ועכשיו הם אינם לומדים את ספר הזוהר, אלא נזכרים בו. הם אינם לומדים משהו חדש, אלא שמחים בחזרתו של הדבר שאבד להם פעם.

לכן אני מרגיש שכל עם ישראל קיבל עלייה רוחנית גדולה בעקבות הכנס, ולא רק אותם האלפים שהיו עימנו.

הייתה התקדמות גדולה בהפצת חכמת הקבלה בעם ישראל, שאליהם אחר כך תצטרף כל האנושות. אנחנו נגיע לכך שכל בבל, כל האנושות, תחזור למקור הרוחני שלה. יש בי תקווה שכל הנשמות יתאחדו לנשמה אחת של אדם הראשון עוד בימינו, ואנחנו נשיג את המצב של גמר התיקון השלם, עולם אין סוף, הנשמה המתוקנת הכללית.

אני האמנתי, קיוויתי וציפיתי, וההצלחה הייתה הרבה מעבר למצופה. אני חושב שמלמעלה פותחים עבורנו אפשרויות עצומות לתיקון הטבע שלנו. מצפה לנו עבודה קשה, מיוחדת, חשובה ונעלה. עלינו להיות אסירי תודה שהבורא החליט שדרכנו תתבצע מחשבתו הגדולה.

עכשיו על כולנו, כל המשתתפים בכנס, להמשיך ולהפיץ את חכמת הקבלה בעם ישראל. בעזרת ההפצה, בעזרת כוח האור שטמון בספר הזוהר (כפי שכותב בעל הסולם בעיתון "האומה", ובהקדמה לספר הזוהר, סעיף ע') כולנו נתאחד לעם אחד. זה אפשרי רק על ידי איחוד הלבבות, זה אפשרי רק על ידי הכוח של המאור המחזיר למוטב, שמעלה אותנו מעל האגואיזם שלנו.

אני רוצה להודות לכל האנשים שהגיעו אלינו מכל קצוות העולם כדי להשתתף בכנס הזה. יחד אנחנו נוכל לעשות את התיקון הגדול הזה, ובהתאם למהירות שזה מתפשט כעת, זה אמור להתרחש ממש בקרוב.

עדיין לא הגיעה העת לגלות את העומק האמיתי והגדלות של כל מה שמתרחש, אבל ניתן לומר שאנחנו ביצענו תיקונים פנימיים גבוהים ובעלי עוצמה, ובקרוב זה ישתקף בנו ובעולם כולו.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.02.2010

חברים יקרים!

אנחנו החלוצים בגילוי ספר הזוהר לכל האנושות. אנחנו מפתחים על עצמנו את השיטה לגילוי העולם העליון.

אני מבין שזה לא פשוט עבורכם, ומתוך רצון לייעל ולקצר את מצבנו, אני מבקש לכתוב לי בקצרה את התחושות שלכם, המחשבות, ההערות, ההתרשמויות והמסקנות מהלמידה והתגובות על השפעתו של ספר הזוהר עליכם.

אני מקווה כי על ידי כך נוכל לייעל את מאמצינו ולזרז את גילויו של עולם הזוהר לנו ולכל האנושות.

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הקבלה היומי

נושא: ברגע שהבורא מעורר את האדם, ושם ידו על הגורל הטוב, יש לאדם בחירה חופשית. ודבר הבחירה החופשית של האדם תלוי בבחירת הסביבה הנכונה, שתפעל עליו, ושיוכל להתפעל ממנה, כי בזה הוא מקבל כוחות ורצון להתקרב למטרה (14:26)

"כי אמת הדבר ונכון מאד, שה' יתברך בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב… ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק… להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך, ולא יפול חס ושלום תחת משאו באמצע הדרך"

המשך קריאה

שאלה: לפי אילו סימנים אתה קובע האם האדם מתאים ללמוד את חכמת הקבלה או שעדיין זה מוקדם בשבילו והלימוד יכול להזיק לו?

תשובתי: הרצון של האדם בעצמו מראה לו את דרכו, כמו שאמרו חז"ל: "אין האדם לומד אלא במקום שליבו חפץ". לכן חכמת הקבלה לא מושכת אף אחד, היא אפילו דוחה את האדם כדי שילך ויבדוק את הרצון האמיתי שבליבו.

אבל אפילו כאשר האדם כבר מרגיש שדווקא בחכמת הקבלה הוא ימצא את התשובה לשאלותיו, זה עדיין לא אומר שהוא ילמד אותה.

רוב האנשים נכנסים לתהליך הלימוד ובעצמם מבינים שאינם יודעים מדוע הם עושים זאת. כמו בעולם שלנו, רוב האנשים חיים "בגלל שחיים".

האדם מרגיש בעצמו בתהליך הלימוד, שהוא רוכש ידע חיצוני, אבל מבלי לשאוף לשינוי הפנימי שלו וההשתוות לבורא. ואנשים אלו הם 99% מהבאים אל חכמת הקבלה. רק בודדים דואגים על המטרה, על הדיוק שבה, על הכניסה שלהם לתוכה. הרוב נתקעים בשלבי החיים הרגילים, ויש הנרגעים בתוך המנהגים שהם מקיימים כמו כולם.

צריך להבין שכך היא הפירמידה של הרצונות בבני האדם. להתחברות עם הבורא מספיק שיהיו בודדים אשר יסללו את הדרך לאחרים…

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פירמידה של רצונות
הפירמידה
כל האנושות עוברת את המחסום

שאלה: אם ההיסטוריה של האנושות היא רק סרט הקיים בתפיסה שלי, אז למה הוא כזה ארוך?

תשובה: הוא לא ארוך הרי הזמן לא קיים! זמן הוא רשימות, שמתממשות בתוכך בצורה כזאת שנדמה לך שזה זמן. יכול להיות שכשתצרף אלייך את כל שאר חלקי הנשמה שלך, תקצר את הזמן עד כדי כך שכל הפעולות תהפוכנה למהירות מאוד, האחת מייד אחרי השנייה.

אתה יכול לחוש את הזמן כמו כוכב, שקיים מיליארדי שנים או כמו ג'וק קטן, שחי כמה שעות ואז מת, הכול תלוי בתחושת הזמן. אנו חשים את הזמן, כי האגואיזם שלנו מפעיל את עצמו בין הפעולות, בין הרשימות ומושך את הזמן. לולא האגואיזם שלנו, הרשימות היו מתממשים מייד, ללא שום הפסקה וכולם היו נדחסים לנקודה אחת.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 10.01.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לאן מוביל אותנו ספר הזוהר?
ההיסטוריה של האנושות חיה בי

אולג יהלום - דעה:

המציאות שלנו מורכבת ממציאות "פיזית", המצויירת לנו על ידי 5 התכונות האגואיסטיות הבסיסיות, וממציאות "וירטואלית", הנבנית על ידי האגואיזם שלנו.

למה קראתי להם כך: החלק הפיזי של המציאות והחלק הוירטואלי? מפני ש-5 הרצונות הבסיסיים הם פחות או יותר קבועים בעוצמתם ובאופי שלהם. תמונת המציאות המתוארת על ידם נקראת "העולם הגשמי", הוא קבוע והרוב רואה אותו באופן יחסית דומה.

החלק השני של תפיסת המציאות שלנו מורכב ממבנה דינמי של רצונותינו הקטנים יותר, כמו מכלול משונה של וקטורים המציירים לנו את המציאות. התמונה של המציאות הוירטואלית הזאת תלויה באופן מוחלט ברצונות האגואיסטיים המיידים, המופיעים באדם ברגע נתון.

אלפי שנים המציאות של האדם הייתה מורכבת ב-90% מהעולם הפיזי, אך לקראת סוף מאה ה-20 היחס הזה השתנה, נגיד ל-20/80, כלומר המציאות הגשמית כמעט נעלמה, נשארה רק המציאות הוירטואלית. כמות הרצונות החדשים גדלה באופן מהיר, הרצונות גם משתנים במהירות גוברת.

יוצא שאין שום משמעות אם נשנה את העולם הפיזי. הרי אם המציאות נוצרת על ידי הרצונות האגואיסטיים שלי, ו-5 הרצונות הבסיסיים הם היציבים ביותר, אז ברור שאין שום אפשרות לשנות משהו במציאות הגשמית, מפני שאי אפשר לשנות את רצונותיי האגואיסטיים הבסיסיים, הרי הם הבסיס של קיומנו ואנחנו לא מסוגלים לשנות אותם. יוצא שבמהלך אלפי שנות היסטוריה האנושות הייתה נידונה מראש לאי ההצלחה בניסיונותיה לשנות משהו בעולם מסביבה. כל המלחמות, המהפכות, קידמת הטכנולוגיות לא הובילו לחיים מאושרים ונוחים, משהו שלמענו אנשים חיו ומתו מאות דורות.

לכן מובן למה חכמת הקבלה התגלתה רק עכשיו. הרי היא שיטת התיקון של החלק הדינמי של הרצונות האגואיסטיים, כלומר של משהו שנקרא "תפיסת המציאות". כל אלפי השנים החלק שיכול לעבור תיקון היה רק חלק קטן של התמונה הכללית של המציאות. ואילו בסוף המאה ה-20 תפיסת המציאות של האדם מורכבת כמעט באופן מוחלט מהרצונות שלמען תיקונם הקבלה ניתנה לאנושות. הגיע הזמן ליישם את חכמת הקבלה במימדים של כל האנושות.

ההסבר הזה עונה לחוסר ההבנה הקבועה של האנשים, להם הקבלה אומרת שעל ידי התיקון "הפנימי" אנחנו יכולים לשנות את העולם "החיצוני". ההבדל בין הפנימי לחיצוני הוא רק בכך שהפנימי שבנו נוצר מהרצונות שאי אפשר לתקנם, לכן אם נרצה לקבל תענוג מהם אנחנו לא צריכים "מסך". מרגע היוולדנו יש לנו אפשרות לקבל תענוגים מהשימוש ברצונות האלה. ואילו ה"חיצוני", אלה הרצונות הלא מתוקנים שלנו, היקום עצמו אוסר למלא אותם על ידי חוקיו הפיזיים.

לפני מאות שנים, כאשר "העולם הפיזי" תפס את החלק הגדול של מציאות האדם, הוא היה יכול לבנות את חייו בצורה שירגיש טוב. עכשיו זה בלתי אפשרי, מפני שאי אפשר למלא את הרצונות הקטנים האלו ללא תיקון. כלומר, החל משנת 1995 ועד סוף 6,000 השנים, האנושות לא תוכל להרגיש טוב אם לא תתחיל ליישם את שיטת התיקון של הרצונות האגואיסטיים הקטנים.

לאחר התיקון הרצונות האלה יוכלו לקבל אור, האנושות תוכל לרכוש את הרוגע הנפשי המיוחל ואת ההרמוניה, העולם שלנו סוף-סוף ישתנה לטובה ויהיה טוב ומלא אור.

שאלה: ההבדל בין הפנימי לחיצוני הוא רק בכך שהפנימי שבנו נוצר מהרצונות שאי אפשר לתקנם, לכן כדי לקבל תענוג מהם אנחנו לא צריכים "מסך". מרגע היוולדנו יש לנו אפשרות לקבל תענוג מהשימוש ברצונות האלו והמילוי שאנחנו מקבלים על ידם מצייר לנו את גבולות הגוף שלנו, "האני" שלנו. ואילו ה"חיצוני", אלה הרצונות הלא מתוקנים שלנו, היקום עצמו אוסר למלא אותם על ידי חוקיו הפיזיים.

תשובה: נכון, אך מכיוון שהמדרגה העליונה מתקנת בהדרגה את התחתונה, מהתיקון "החיצוני" אנחנו בעל כורחנו נעבור תיקון גם בפעולותינו הפנימיות, זה לא יגרום נזק לאחרים אלא בהדרגה יהיה גם לטובתם. הרי מדרגתנו הנוכחית מנוהלת באופן מוחלט מלמעלה, "אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל".

שאלה: האם כל ההיסטוריה של האנושות מתוארת בתוכי?

תשובה: אני תופס את המציאות רק כאן ועכשיו! אני מתאר לעצמי, בתוכי, איזשהו סיפור "בזמן", על מה ש"היה", ו"יהיה", אבל זה רק הדמיון שלי. האם זה קרה באמת בעבר? רק בתודעה שלי. כך קלטתי את זה. אך בחוץ אין כלום, הכול רק בתוך הרצון שלי ליהנות.

בתוך הרצון שלי עוברים חלקי מידע (רשימות) כאילו מקרינים סרט, ויש לי תחושה כאילו אני חי בתוך ההצגה. ברצון שלי, בסרט שלי, המציאות מחולקת ל"אני" וכל שאר הטבע: דומם, צומח, חי, אנשים.

החלוקה הזאת לשני חלקים נפרדים, אפילו מנוגדים, קיימת בתוכי בשביל לתקן את האגו שלי, כדי שאחבר את כל חלקי הרצון שלי יחד. רצון אחד שלי שונא רצון אחר, בגלל שרצון אחד נראה בעיני מחוץ לי, ורצון אחר כבתוכי. לכן אני דוחה את הזר ופועל רק לטובתי.

כתוצאה מהלימוד אני חייב להבין שמה שאני תופס כחיצוני רק נדמה לי. זה בנוי כך כדי שאתגבר על ההפרדה הזאת ואתקן את הרצון להשפיע, שאפסיק לראות הבדל בין רצונות חיצוניים ופנימיים.

אני צריך לגלות אהבה באותו המקום שאני מרגיש שנאה. אז אתחיל לחוש את העולם הרוחני.

אלו אותם הרצונות רק מחוברים אליי. אני לא צריך לחפש עולמות רחוקים, הכול נמצא כאן בקשר ביני לבין מה שנראה לי עכשיו רחוק ושנוא. אחר כך אני אגלה שבעצם שנאתי את עצמי והזקתי לעצמי.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 10.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
לאן מוביל אותנו ספר הזוהר?

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קנג "המחשבה היא תולדה מהרצון"

נושא: ברגע שהבורא מעורר את האדם, ושם ידו על הגורל הטוב, יש לאדם בחירה חופשית. ודבר הבחירה החופשית של האדם תלוי בבחירת הסביבה הנכונה, שתפעל עליו, ושיוכל להתפעל ממנה, כי בזה הוא מקבל כוחות ורצון להתקרב למטרה (14:26)

"כי אמת הדבר ונכון מאד, שה' יתברך בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב… ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק… להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך, ולא יפול חס ושלום תחת משאו באמצע הדרך"

המשך קריאה