מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק ג - כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות סח

נושא: ע"י הקנאה רוכשים מהסביבה כוחות ותכונות חדשים (07:10)

"אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו… נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו"

המשך קריאה

הבורא נהנה מזה שמשחק עם האדם, כמו שאבא נהנה לשחק עם בנו. הטבע הטביע בהורים רצון להשפיע ולתת לילדיהם בעולם שלנו, זה נובע משורשים רוחניים. בדוגמה הגשמית הזאת ניתן להבין דבר מה על הרוחניות.

בדיוק כך כפי שאני נהנה מהתעסקות עם הילדים שלי, כך גם ההורה הרוחני, המערכת העליונה נהנת, להתעסק עם הילדים הרוחניים שלה. אנחנו הילדים האלו, רק שאיננו רואים זאת.

כאשר אתה משחק עם הילד, אז אין זה משנה באיזה משחק אתה משחק - העיקר היחס שלך אליו והיחס שלו אליך בחזרה. אם הילד בכלל לא מגיב, המשחק כבר לא יביא לך את ההנאה. אתה נהנה, רק אם הוא נהנה, אם הוא מבין את מה שאתה עושה עבורו, ויכול להעריך את מה שהוא מקבל ממך. זה דורש שהתכונות והרצונות שלכם יהיו דומים ושווים.

אנחנו לא מבינים זאת בעולמינו, מאחר וככל שהילדים גדלים כך הם גם מתרחקים מאיתנו יותר ויותר. בעולם הרוחני זה להיפך! ככל שהילד הופך לבוגר יותר, כך הוא יותר מתקרב להורה שלו ונדבק אליו ביתר חוזקה. אין זה אומר שהוא הופך לתלותי יותר. התלות של הילד נעלמת באותה צורה, כמו גם בעולמינו - אבל הקשר ביניהם מתחזק.

זה דומה להורים וילדים שיש להם עיסוקים משותפים ומטרה משותפת - בזה הם מתאחדים יחד. את הבורא והנברא מחברת מטרה משותפת, כי הרי הם רוצים למלא זה את זה, להחזיר הנאה זה לזה, כדי שאחד יבין עד כמה השני מעריך את מה שהוא מקבל ממנו, ויגלה בתוך הנתינה הזאת - אהבה. אחרת אני אף פעם לא ארגיש ואבין אותו.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 09.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הבורא משחק עם לוויתן
משחק טניס נגד הקיר
משחק החיים

במסגרת תוכנית הטלוויזיה "שלבי הסולם" שוחחתי על "שקר" עם משה אדמוני, מרצה ב"קמפוס קבלה".

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תוכניות קודמות:
שיחה על הורים
שיחה בנושא "הילדות"
שיחה על נישואין

במסגרת תוכנית הטלוויזיה "שלבי סולם" שוחחתי בנושא "סיפור" עם ערן שיוביץ, מרצה ב"קמפוס קבלה".

להורדת התוכנית: וידאו | אודיו

תוכניות קודמות:
שיחה על חינוך
שיחה על הורים

שאלה: למה העליון רוצה להשפיע לתחתון אם הוא נמצא במצב של "חפץ חסד" - לא רוצה כלום למען עצמו?

תשובתי: לא העליון הוא שרוצה להשפיע לתחתון, אלא רשימות - גנים של מידע, של התחתון מעוררים אותו. אנחנו מולידים ילדים לא משום שאנחנו רוצים בעצמנו להיות הורים. הרשימות של אלו הרוצים להיוולד מעוררות בנו רצון להפוך להורים. האדם העתידי שיוולד ממך, מעורר בך רשימות שתוליד אותו.

מתוך שיעור על פתיחה לחכמת הקבלה, 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
הרימו ידיים בתפילה
ברוחניות אפילו תינוק חייב להיות חכם
מה זאת תפילה

זוהר, פרשת שמיני, סעיף צ"ח: "וידבר ה' (תכונת ההשפעה העיקרית שבתוכי) אל משה (תכונה נוספת) ואל אהרן (עוד תכונה, כלומר קיים חלק נוסף בין החלקים השונים שבתוכי שמתחברים) לאמור אליהם: זאת החיה אשר תאכלו, כתוב כאן אהרן, משום שהוא עומד תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור (תכונה שבתוכי שמבדילה בין הרצונות הנקיים והלא נקיים, נקראת אהרן) כי אהרן חסד, והארת חכמה חיה. וכל ההבדל בין חיה הטמאה והטהורה (בתוכי) הוא רק בחסד לבד (ברצון המשפיע יש תכונת חסד) כי הטמאים נאחזים בקו שמאל, הנפרד מימין (צד ימין זה השפעה, צד שמאל זה קבלה) חכמה בלי חסדים, שממנו נמשכים אז כל החשכות וכל הדינים.

אם יש לי אור חכמה ללא אור חסדים, אז אני נמצא בחושך. וכיצד זה אפשרי שיהיה חשוך באור חכמה? אור חכמה עצמו זה לא חושך, אבל אם אני מקבל אותו בצורה אגואיסטית, למען עצמי, אז זה מרגיש לי כחושך, כלומר איני רואה את הרוחניות.

עכשיו אנחנו שקועים בחושך מוחלט, אין אנו רואים את הרוחניות, מאחר וחסר לנו אור חסדים, אור של אהבה והשפעה. אנחנו טובעים באוקיינוס של אור חכמה, בעולם אין סוף, ממש עכשיו, אבל איננו מרגישים זאת בגלל כל האור האין סופי הזה, אפילו לא טיפה קטנה אחת. למה?! הכל בגלל שאין לנו אור חסדים. ברגע שיהיה לנו אור חסדים, רצון של הבריאה להשפיע, שצריך לבוא מצד הבריאה עצמה, באותו הרגע יתלבש בו אור החכמה.

אנחנו רק צריכים אור של השפעה ולא שום דבר אחר, הרי מסביב יש אור חכמה בשפע. אבל ללא אור חסדים הוא מורגש כחושך, או כמו במקרה שלנו, מצב של חוסר הכרה.

והטהורים נאחזים בקו שמאל הכלול בימין, שהחכמה מלובשת בחסד, שממנו נמשך כל הברכות וכל הקדושות… אשר ההבדל בין חיה טהורה לטמאה הוא רק בחסד, בחינת אהרן.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.01.2010

במסגרת תוכנית הטלוויזיה "שלבי הסולם" שוחחתי על נושא החינוך עם ערן שיוביץ, מרצה ב"קמפוס קבלה".

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תוכניות קודמות:
שיחה על הורים"
שיחה בנושא "הילדות"
שיחה על נישואין

במסגרת תוכנית הטלוויזיה "שלבי הסולם" שוחחתי על "הורים" עם משה אדמוני, עורך תוכן בערוץ "קבלה לעם".

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תוכניות קודמות:
שיחה בנושא "הילדות"
שיחה על נישואין
שיחה על "מנהיגות"

ברוחניות הפעולה מוערכת על פי עוצמתה ומידת עזרתה.

לדוגמא: אם דואגת לתינוק, משתדלת לעזור לו בכל כוחותיה, בכך שמפנה את כל עוצמתה לרצונותיו.

כך גם בקבוצה: אני מתאחד עם החברים בכל כוחותיי, כדי לממש את רצונם.

כשאנהג כך, ארגיש שגם החברים מרכינים את ראשם בפניי.

יש להם מטרה חשובה, עליונה ולמענה הם מוכנים לדרוך על עצמם ולעזור לי בכל מה שהם רק יכולים.

המטרה מחייבת אותם, כמו שהאהבה מחייבת את ההורים.

מכאן ניתן להבין, כיצד אנו מתחילים להשיג את הבורא. בהתחלה איני מגלה אותו כגדול, אלא כקטן. הוא מנמיך את עצמו בכוונה, כדי לעזור לי, כדי לסייע לי בהתקדמותי הרוחנית.

גם התינוק רואה בהתחלה את אמו בתור "משרתת" - הרי היא מוסרת את עצמה לשירות רצונותיו.

כך גם אני מגלה את הבורא. ולאחר מכן אני מתחיל להבין בהדרגה, שהבורא מציג במכוון את שפלותו ומקטין את גדולתו, כדי ללמד אותי להשפיע.

מתוך שיעור על מאמר מתוך ספר "שמעתי", 25.12.2009

פוסטים קודמות בנושא:
מבלי להתחשב בדקויות
כשהאגואיזם חסר אונים
משום זה לא ילך אדם יחידי…

שאלה: בהנחה שההנאה האמיתית מסתתרת בהשפעה, האם זה אומר שעכשיו בכלל אינני יודע ליהנות?

תשובה: כעת, אני יודע ליהנות על ידי מילוי עצמי. יש בי רצונות, חללים. בכך שאני ממלא אותם, אני מקבל הנאה, מרגיע זמנית את ה "תאבון" הנצחי שלי.

אבל קיים מילוי מסוג אחר - להיות מחובר לאחרים ולהרגיש שאני ממלא אותם. במידת הקשר ההדדי בינינו אנחנו הופכים לאחד שלם - ניתן לדמות זאת, ליחסים של ההורים לילדיהם.

למעשה, כולנו - נשמה אחת, ונשמה - זה רצון. כשאני מתחבר לרצונות של האחרים (לא לרצונות הגשמיים, אלא לרוחניים), וממלא אותם, כאילו היו שלי עצמי, אני נהנה מכך.

זוהי הנאה רוחנית. גם היא מורגשת בתוך הרצון, אבל ההבדל טמון בכך שלפני כן זה היה הרצון הטבעי שלי, ואילו כעת, מדובר ברצון שזר לי לפי טבעו.

אותו רצון של אדם זר היה נראה לי כל כך רחוק, עד כי נהגתי לערוך השוואה מנוגדת בינינו: ככול שרע לו יותר, כך יותר טוב לי.

אבל כעת, לאחר שתיקנתי את עצמי, כשרצונות האחרים הפכו להיות כשלי, רכשתי אפשרות למלא אלפי רצונות וליהנות מכך הרבה יותר מאותו מילוי עצמי.

אבל הקונפליקט בין הרצונות והמאמצים שאני משקיע אינם נעלמים. בכך שהחלפתי את השנאה באהבה, הגדלתי את הפער, וזה אומר, שהגברתי את ההנאה.

החושך נמדד על ידי האור. אפילו בחיינו הפשוטים, שלום אמיתי, שהושג לאחר יריבות ארוכת שנים, מוערך הרבה יותר משלום רגיל.

שאלה: מה טוב יותר מנקודת מבטה של ההנאה הרוחנית: להרחיב את הידע הרוחני ולמצוא תשובות לשאלותיי, או לגרום לעלייתם של אחרים?

תשובה: גם זה וגם זה. הנאה רוחנית, זה כל מה שאני מרגיש בקשר ההדדי עם הכוח העליון. זה גילוי הכוח העליון. זו תחושה שבה אני חש כשאני קרוב אליו, ולו במקצת, אפילו שאיני מבחין בו בבירור.

העולם נחלק לשני חלקים: לבורא ולנברא. ההנאה הרוחנית מסמלת את גילוי הבורא שלי. הוא כאילו מתגלה מתוך ערפל - אני מבין קצת, מרגיש אותו קצת, לומד מהדוגמאות שלו, עורך עימו היכרות.

והלימוד תורם רבות לכך. כשאני לומד את המערכת שהוא יצר, אני מקבל "הארה" כלשהי מכך. אולי לא גיליתי אותו עדיין, אבל הקשר עימו כבר מאיר לי מרחוק.

הוא מאפשר לי להתמסר יותר לרגש, להרגיש שאני מתקרב אליו, שאני נמצא בשליטתו. ואז, כאילו בזוית העין, אני מתחיל לזהות את קווי המתאר של התופעות הרוחניות.

כמובן, שלעת עתה ההרגשות שלי אגואיסטיות: טוב לי מכך, אני מרגיש בביטחון ובשלווה, בתקווה לעתיד.

אבל בכל מקרה, הנאה רוחנית - זו הנאה מהכוח העליון, והנאה גשמית - זו הנאה מעצמי או מהדומים לי.

מתוך ההכנה לשיעור, 18.12.2009

פוסטים קודמים בנושא:
הנאה נצחית לפי הפטנט של הבורא
הנאה תחת זכוכית מגדלת
המרשם לתענוג נצחי

במסגרת התוכנית "שלבי הסולם", ערכתי שיחה בנושא "הילדות".

בן שיחי היה הבמאי והתסריטאי, שי בן עטר.

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

לתכניות קודמות:
שיחה על "חנוכה"
שיחה על "מנהיגות"
שיחה "דילמות"

שאלה: האם אפשר להתייחס לחבר בצורות שונות: לעיתים כתלמיד, לעיתים כמורה, ולעיתים, כשווה?

תשובתי: ניתן למצוא את שלושת סוגי היחס הללו בכל מצב.

1. אם ברצוני להתחבר לחבר, עלי לתפוס אותו כאדם חשוב, משום שרק אז יהיה לי רצון להתחבר עמו.
   לכן עלי להסתכל עליו כאילו שהוא האדם הגדול והחשוב ביותר בעולם, שדרכו אני יכול להתחבר לבורא. אם כך, יוצא שהוא חשוב לי כמו הבורא.
   אם הקבוצה נותנת לי כוחות ואפשרויות להשיג את המטרה העליונה, אני רואה את חבריה כאנשים גדולים, שבהם תלוי הגורל שלי. אני מוכן לשלם להם כדי שהם יקבלו אותי, מוכן להקטין את עצמי כדי להתקשר עימהם.
2. לעומת זאת, כשאני חושב על חיזוק הקבוצה, אני מסתכל עליהם ממעל - כיצד אוכל לעזור להם, כיצד אוכל לגרום להם להתפעלות - ואז אני רואה אותם כקטנים ממני. הרי אני רוצה להשפיע עליהם, להוסיף להם כוח.
3. אבל אם אנחנו מדברים על חיבור בקבוצה - אז כולם שווים. לאחר שהערכתי אותם כגדולים ממני, לאחר שהייתי גבוה מהם, אנו משתווים ומתאחדים זה עם זה. לכן אנחנו נקראים חברים.

אותם סוגי היחסים מתקיימים גם ביני לבין הבורא: הוא גדול ממני, קטן ממני ושווה לי.

1. הוא גדול, מפני שהוא נותן לי כוחות, קובע את כל המחשבות והרצונות שלי.
2. הוא קטן ממני, מפני שהוא תלוי בי - אני יכול להשפיע לו, אני יכול להסב לו נחת רוח. בכך הוא תלוי בי. יוצא, שהוא קטן ממני. התלות הזו דומה לתלות של ההורים בילדם.
3. הוא שווה אלי, משום שניתן להגיע לדביקות רק בין שווים - רק שווים יכולים להתחבר זה עם זה, כדי לקבל הדדית זה מזה ולהשפיע הדדית זה לזה.

לכן, המצבים עצמם לא משתנים, גם ביחס לקבוצה, וגם ביחס לבורא. הדבר היחיד שמשתנה היא נקודת המבט שלי עליהם - אני יכול להיות גדול, וקטן, ושווה ביחס לחבר, וכך גם ביחס לבורא.

עלי לבדוק בכל עת כיצד אני יכול להשלים את כל אחת מצורות היחס הללו, כדי להתקדם עוד יותר, לעבר דבקות גדולה עוד יותר עם החברים ועם הבורא.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 29.11.2009

באנו לעולם הזה הודות להורים שלנו. רוב התכונות שלנו נקבעו עוד לפני לידתנו, קיבלנו אותן מהגלגולים הקודמים שעברנו בעולם הזה.

בעודנו מתפתחים, אנחנו מקבלים את כל המתרחש כמובן מאליו.

בהתחלה האדם מרגיש רק את עצמו ואת העולם שבו הוא נמצא, לאחר מכן באות המילים, ההכרה וההבנה.

הכול זורם לאט ו"בטבעיות", ואנחנו לא מבינים עד כמה התהליך הזה מיוחד, "לא-טבעי".

ולכן הכניסה לעולם העליון מצטיירת לנו כמשהו לא טבעי. וזאת, למרות שאנחנו מגלים אותו בדיוק באותה צורה שבה גילינו את העולם הזה!

בהתחלה אנחנו מקבלים רצון להיוולד בעולם העליון, "טיפת זרע רוחנית" (הנקודה שבלב היא העובר של הנשמה).

לאחר מכן מובילים אותנו למקום שבו נוכל לפתח את הנקודה הזאת - המקום הזה בעולם שלנו נקרא רחם, או "קבוצה" בעולם הרוחני.

לא מדובר באנשים שאני מגלה כשותפים לדרך, אלא על ההשתוקקויות לבורא, כמוני. כשאני בונה נכון את היחס שלי אליהם, אני מספק לעצמי סביבה לצמיחה רוחנית.

עם לידת האדם בעולם שלנו, הוא מתפתח בעל כורחו, איש אינו מבקש את הסכמתו - ממלאים אותו בידע ובהתרשמויות, בדפוסי התנהגות ובהגדרות של "מהו הטוב ומהו הרע", ללא חופש בחירה כלשהו מצידו.

אך בהתפתחותנו הרוחנית הכוח המפתח אותנו - שנקרא גם אבא ואמא דאצילות - דורש מאיתנו להחליט להתפתח רוחנית באופן חופשי ועצמאי. עלינו לקבוע באיזו צורה אנו רוצים להתפתח, כלפי איזה מצב עתידי, לשם איזו מטרה.

דורשים מאיתנו חופש בחירה, הכרה, הבנה במה שאנחנו עושים ולאן אנו הולכים. שלבי ההתפתחות הרוחנית דומים להתפתחות הגשמית, אך מה שמפעיל אותם זה הרצון שלנו. כאן ההבדל.

לכן בעולם שלנו אנחנו עבדים (בהמות), ואילו ברוחניות אנחנו חופשיים (בני אדם, אדם=אדמה לבורא, לעליון).

אני בעצמי בונה סביבי את "רחם האם", את הקבוצה, ונקלט בתוכה כמו טיפת זרע. אני מקבל ממנה את כל מה שאני צריך לשם התפתחות: אוכל, כוחות, הבנה, דוגמאות.

וכשרצונות הקבוצה הופכים לשלי, כלומר, כשאני כבר מוכן לגדול הלאה, אני נולד (מעביות שורש לעביות א').

כשאני הופך לעובר רוחני, אני משתמש בכוח הבורא כדי לבנות את עצמי.

אני עושה מאמצים בדרך ולאט-לאט מבין איך הבורא מגדל אותי, אני הופך להיות בוגר, חכם כמוהו, לפי העיקרון "ממעשיך הכרנוך" (בתוכי, כשאני הופך להיות כמוך). כך האדם הופך להיות דומה לבורא.

מתוך הכנה לשיעור, 27.11.2009

ידוע לכל, שספר הזוהר הוא מיוחד. זהו הספר היחיד, שמסוגל להכניס את האדם לעולם הרוחני. ייעודו המיוחד הפך אותו למפורסם ביותר וזיכה אותו ביחס מיוחד מהאנושות כולה.

האדם נולד בעולם הזה, מבלי לדעת עליו דבר. הטבע הכין עבורו כניסה מוזרה מאוד לעולם הזה - לא מסבירים לו דבר מראש. הוא אינו מקבל לא הרגשה ולא זיכרון, לא מאביו ואימו ולא מהדורות הקודמים.

הוא נולד כחתיכת בשר, ומתחיל לקבל התרשמויות מהעולם הזה - חום, קור, אור, חושך, צלילים, רעש, דממה.

תחילה, הוא לא חש בדבר. אך בהדרגה הוא מתחיל להגיב לצלילים, לאור, ולאחר מכן גם ליחס מצד אימו, למיני הפעולות שנעשות עימו - ובתגובה הוא צוחק או בוכה. הוא מתחיל להכיר את העולם, שואף לדעת את הסובב אותו, עורך היכרות עם גופו. כך הוא גדל.

הדבר המפתיע הוא שבעל חיים שיצא לפני ימים ספורים לאוויר העולם יודע הכול ויכול לשרוד בעולם הזה באופן עצמאי, ואילו ילוד אישה אינו מסוגל לכלום ללא הדאגה של מבוגרים. בנוסף לכך, אם נשאיר תינוק ביער, הוא יגדל להיות כמו כל שאר החיות שסביבו.

הילד בעולם הזה מתפתח מתוך ההתרשמויות, הדוגמאות, והמודלים ההתנהגותיים שקיימים בעולם הזה, שאותם מראים ומסבירים לו המבוגרים.

יש מוסיקה לילדים, צעצועים, מגרשי משחקים עם ארגזי חול ומגלשות, משחקי חשיבה למיניהם, והכול בכדי שהילדים ילמדו לשבור, להרכיב ולפרק, להבדיל בין צבעים, צלילים וכו'. וכל זה כדי לפתח את האדם ולהכין אותו לחיים בעולם שלנו.

ההורים והסביבה מוכנים לתת לילד את הכול כדי שהוא יגדל ויתאים לחיים בדורו ובעולם שאליו הוא יוצא. הרצון לתת לילד שלנו הכול, את כל מה שיש בנו, מוטבע בנו אינסטינקטיבית. אחרת, הוא לא יהיה מוכן לחיים.

חינוך מסוג זה הוא טבעי, הוא נובע מהטבע שלנו, ואיננו יכולים לבטלו. איננו יכולים למלא את האדם בידע באמצעות חיבורו למחשב שימלא אותו בידע אנציקלופדי.

איננו יכולים להכניס לתוכו חינוך וידע, לפתח בו תחושות, תגובות ורגישות מיד לאחר לידתו, אלא רק בשלבים, בהדרגה, במידת ההתרשמויות שהוא רוכש ובמידה שבה הוא מייצב את עצמו כאישיות.

תהליך זה משתרע על פני 20 השנים הראשונות של חיי האדם, ואפילו יותר. וגם כשאנחנו הופכים למבוגרים, אנחנו ממשיכים ללמוד ולהתפתח, וכשאנחנו מזדקנים, אנחנו מצטערים על דברים שלא ידענו מראש.

תהליך מקביל של התפתחות מתרחש איתנו בזמן לידה וכניסה לעולם הרוחני. ההבדל היחיד הוא שאני כבר קיים בעולם הזה, וזה מפריע לי מאוד!

גם בעולם הרוחני אני נצרך לאבא ולאימא רוחניים, לסביבה, לצעצועים, ללימוד, לחינוך ולהסברים. אם לא אקבל דוגמאות, לא אהיה מוכן לצאת לעולם הרוחני - הוא לא יתגלה בפני, ואני לא אבחין בו.

בעל הסולם כותב על כך במאמרו "מבשרי אחזה אלוקי": כמו שלא יוכל לקיים גופו בעולם מבלי שיהיו בידו ידיעות בשיעור מסויים מסדרי הטבע הגשמיים, כמו כן ממש נשמתו של אדם אין לה זכות קיום בעולם הבא, זולת בהרכש לה שיעור ידיעות מסדרי טבע מערכות עולמות הרוחניים".

דמיינו לעצמכם, שהיו משאירים את הוולד לשכב במיטתו, מבלי לספק את צרכיו, מלבד לנחוץ לקיומו. הוא היה נשאר חתיכת בשר.

לא נוכל להתפתח אם לא נקבל התרשמויות חדשות למיניהן בכל פעם. אפילו שאיננו מבינים אותן. כמו אותו תינוק, כדי לגדול עלינו להתמלא בהשפעות חיצוניות שונות.

הוא הדין גם ברוחניות. כדי להתפתח עלינו להתמלא בהשפעות שונות - חיצוניות, כלומר כאלה שמגיעות מהעולם העליון. אבל כיצד נוכל לעשות זאת? הן הרי לא קיימות בעולמינו?!

אנו מקבלים השפעה "חיצונית" כזו מספר הזוהר, ולכן הספר הזה מיוחד כל כך. אם האדם קורא בספר הזה או מאזין לקריאה בו - בלי קשר לכמה שהוא מבין - הספר הזה ממלא אותו בהתרשמויות שונות מהעולם העליון הלא נודע. שום ספר אחר לא משפיע כך על האדם.

במידת הלימוד בספר הזוהר, נתחיל לקבל ממנו התרשמויות, נאגור אותן, הן יכנסו לתוכנו, ויטפלו בעצמן בהתקדמותנו.

מובן מאליו שנלווה את הקריאה בהסברים קצרים, כדי לספק לאדם קשר כלשהו לכתוב בו.

אבל למען האמת, האדם יכול לקרוא אותו גם ללא הסברים, אלא רק עם רצון להבין אותו - בדומה לתינוק, שמביט בעולם בעיניים פקוחות לרווחה ורוצה להכיר אותו, לדעת הכול, מפני שהטבע אינו מאפשר לו להישאר רגוע לרגע.

אם נפתח את הרגשות שלנו, את הלב והמוח שלנו, כדי לספוג לתוכנו את כל מה שיוצא מהספר הזה, בדומה לתינוק שסופג את עולם הזה בעיניים נלהבות, נוכל להתקדם רוחנית.

ואין זה משנה אם יש לאדם מוח מבריק או קשיי למידה, אם הוא עצלן או זריז, רציונאלי או רגיש - כל אחד יקבל מהספר הזה את ההתפתחות האופטימאלית עבורו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 23.11.2009

רשומות קודמות בנושא:
פתחו לי את הדלת לרוחניות!
מה מתגלה בעת הקריאה בספר הזוהר?
ספר הזוהר - המפתח לכניסה לעולם העליון

שאלה: למה דווקא אנחנו נבחרנו ללמוד את חכמת הקבלה ולא מישהו אחר?

תשובתי: האדם אינו יכול לדעת את התשובה לכך. רק לאחר שהוא מגלה כל מערכת העולמות והנשמות, האדם מתחיל להבין את תפקידו במערכת הזו ורואה מדוע הרצון להידמות לבורא התעורר בו דווקא עכשיו. התעוררות זו - היא הנשמה.

אבל ההבנה והידיעה יבואו רק כשהאדם יגלה את התמונה המלאה. לכן המקובלים אומרים: העירו אותך? תתעורר! נתנו לך? תיישם! ומתוך היישום תקבל את כל התשובות.

ניתן לשאול שאלות דומות גם על עצמנו: מדוע נולדתי להורים שלי ולא להורים אחרים? מדוע אני נראה כפי שאני נראה ומדוע נולדתי דווקא בזמן הזה?

גם על השאלות הללו לא ניתן למצוא תשובות במסגרת החיים שלנו, אבל חכמת הקבלה מאפשרת לנו להשיג ולהבין את כל המערכת ואז למצוא גם את התשובה.

מתוך שיעור ילדים בקונגרס הקבלה הבין-לאומי בבאפלו, ארה"ב

לקריאת שאלות קודמות של ילדים :
שאלות של ילדים, ושהמבוגרים יקנאו חלק 10
שאלות של ילדים - ושהמבוגרים יקנאו, חלק 9
שאלות של ילדים, ושהמבוגרים יקנאו חלק 8