שאלה: אנחנו חיים את חיינו עם תקוות שווא, ללא הנאה מהחיים. מה יקרה כאשר אנחנו נרכוש את תכונת ההשפעה, האם אז נוכל ליהנות?

תשובתי: כאשר אנחנו מחליפים את התכונה האגואיסטית שלנו בתכונה אלטרואיסטית, הזמן נעלם. תפיסת הזמן עצמה נעלמת, משום שברוחניות אין עבר, הווה ועתיד. אתה נמצא בתכונת ההשפעה, מכאן שאינך שואל על הסיבה ועל התוצאה - אתה נהנה מתכונת ההשפעה עצמה שבה אתה נמצא, ואינך זקוק יותר לשום דבר! אם יש לך אפשרות להשפיע, זה כבר השׂכר בשבילך, ואין לך צורך בשום דבר אחר.

אתה מבצע איזו פעולה, האם התוצאה ממנה לא מעניינת אותך? האפשרות להשפיע, זו בשבילי התוצאה. לכן מושג הזמן נעלם, והכול נמצא במנוחה מוחלטת. האגואיזם מבטיח לנו את העתיד, אך ברוחניות העתיד אינו קיים, הכול קיים בהווה! העתיד מורגש רק אם אני מגלה בהווה את חוסר ההשפעה שבי, ואני רוצה ומשתוקק לתכונת ההשפעה. כאילו שאני רוצה להגיע מעולם אין סוף קטן לעולם אין סוף גדול. גם זה אפשרי רק באמצעות כישוף הרצונות האגואיסטיים, אשר עוזרים לי. הם מגלים לי את החסרונות של המצב שלי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן - תולדה של אגואיזם

מה מלמד אותנו הזוהר? ידוע לנו מחכמת הקבלה שהבורא ברא רצון אחד, ובתוכו מתרחשת כל ההתפתחות העתידית. הרצון האחד הזה כולל בתוכו כמות עצומה של רצונות פרטיים, המקושרים ביניהם במערכת אחת, הנקראת "אדם הראשון" - הנשמה הכללית.

אחר כך, לפי תוכניתו, הבורא החל לקלקל את הקשרים הקיימים בין החלקים הנמצאים באותו הרצון עצמו. הם החלו לאבד את הקשר זה עם זה, כמו בגוף חולה, שהאיברים שבו מפסיקים לתפקד בצורה הדדית ביניהם, ונוצר חוסר איזון. אנחנו מכירים את סימני ההיכר של מחלה: לחץ הדם עולה או החום עולה, ההרכב הכימי בדם משתנה, הגוף אינו מאזן את עצמו. זוהי מחלה.

למה הבורא נוהג כך עם הנשמות? כדי שאנחנו נרגיש את הקלקול, ואחר כך נתקן אותו.

לתוך המצב ההתחלתי שלנו חודרת אותה המחלה, הקלקול בקשר בינינו, ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו פחות ופחות מחוברים זה עם זה. בתהליך של התפרקות הקשר בינינו ישנן 125 מדרגות, ירידה מאין סוף, היכן שהיינו מחוברים באופן אין סופי, עד למצב שבו הקשר הזה נעלם לחלוטין.

ואפילו יותר מכך: בזמן הירידה ב-125 המדרגות, במדרגה הנקראת "פרסא", נוצר קלקול עוד יותר גדול, ובמקום קשר חיובי, נוצר קשר שלילי. ועכשיו כל אחד רוצה לנצל את האחרים למען טובות הנאה לעצמו. הגוף לא סתם מת, אלא בולע את עצמו במלואו.

הנפילה נמשכת עד שמגיעים למצב שבו אנחנו מאבדים לחלוטין את הקשר בינינו, גם את הקשר החיובי - בעל מנת להשפיע, וגם את הקשר השלילי - בעל מנת לקבל, ונמצאים בחוסר התאמה מוחלט לעולם הרוחני. זוהי התוצאה של ההתרחקות שלנו זה מזה.

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים את העולם הזה, את המציאות המדומה. למה היא נקראת מדומה? מכיוון שהיא נבראה בכוונה על ידי הבורא, שרצה ליצור עבורנו אשליה של ההיעדרות שלו.

אז מה עלינו לעשות? עלינו להבין שאנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו. במידת התיקון של הקשר בינינו מתרחשת עליית הנשמה מתוך הרגשת העולם שלנו עד להרגשת עולם אין סוף. שיחזור וחידוש הקשר בינינו יוצר עלייה.

במידה שאנחנו יכולים לתאר את המצבים שלנו בקשר שבין כל הנשמות, כל חלקי הבריאה יחד, אנחנו נהנה יותר מספר הזוהר. כי הרי הוא נכתב בעולם אין סוף. מחברי ספר הזוהר כתבו יצירה זו מגובה של 125 מדרגות, היכן שהם היו מחוברים יחד.

כשאנחנו לומדים את ספר הזוהר, עלינו להרגיש בתוכנו את הרצון להתחבר יחד. אין צורך בשום חכמות. מספיק לזכור שאנחנו משיגים הכל בחיבור בינינו.

זאת האמת, ספר הזוהר מדבר רק על חיבור הנשמות. הוא מסביר לי מה הקשר שלי עם המערכת הכללית הנקראת "אדם", עם כל יתר הנשמות, כיצד אני משתמש בהן בכדי לחברן למערכת המתוקנת, והופך אותן לבריאה שמתפקדת נכון. רק על זה מדבר ספר הזוהר, ואני נמצא כאן כמבצע את פעולת התיקון עבור כולם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
דבק מהמאור המחזיר למוטב
נדאג שהאדם הזה יחיה!
פאזל של 7 מיליארד חלקים

בינתיים, בדרגה הנוכחית שלנו, איננו נדרשים להתעמק בפרטים - אנחנו פשוט עובדים יחד ודואגים לכלי הכללי הרוחני שלנו, וכל אחד משקיע בו את חלקו. כאשר נעלה למדרגות גבוהות יותר, נצטרך כבר לברר בדיוק, אילו חלקים אנחנו מחברים בינינו. כמו שבגוף הרקמות מתחברות בצורה מסויימת, כל החומרים והתאים מתחילים להתחבר זה עם זה, ולהבין במה כל אחד צריך לצייד את האחרים.

אבל בינתיים מדובר על איחוד פשוט של הרצונות למטרה אחת. תתרכזו בדבר אחד: אנחנו כולנו רוצים לגלות את הבורא - פשוט כדי שיהיה לנו טוב!

אנחנו רוצים להשיג השפעה הדדית, שהוא ישפיע לנו, ואנחנו זה לזה ולו, בכדי "שמאגר המים" הרוחני המשותף לנו יתחיל לחיות בחיים משל עצמו ולהחזיק אותם בעצמו. בתוכו נתקיים כבר כולנו יחד, כגוף אחד, ללא שום חלוקה ל-אתה ואני.

האור צריך להלחים אותנו כך שהכל יתמזג, ושם יעלם ה"אני" שלנו. כל אחד מאיתנו מוסיף את המים שלו, ושם כבר לא מורגש, איפה המים השייכים לי, אלא הכל משותף.

ואחר כך מתחילה החדירה ההדדית מעל האגואיזם שלנו, כאשר חלק אחד מתאחד עם האחר ומתחבר בעורקי החיים, כמו בגוף חי אחד.

החיים בגוף הם כמו חיים במלכות דאין סוף, עם האור הממלא אותה ועם השפעה הדדית זה לזה ביחס לבורא, שמהווה את החיים המשותפים שלה. תארו לעצמכם שכולנו - זה אדם אחד, שאנחנו מהווים את האיברים שלו. וכולנו דואגים לכך שהאדם הזה יחיה! כי על ידי החיים שלו הוא גורם הנאה לבורא!

ואחר כך אתה מתחיל לגלות, שאתה לא סתם איזה חלק, אתה מתחיל להרגיש, שאתה כלול בכולם ללא יוצא מהכלל! אתה מאבד את הזהות האישית שלך, ומצד שני, מופיעים אצלך יותר אפשרויות לחשוב על אחרים מחוץ לאגואיזם שלך שכל הזמן מתגלה מחדש.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אני לא בורג במכונה, אלא תא בגוף חי
פאזל של 7 מיליארד חלקים

תארו לעצמכם, כיצד מרגיש עצמו כל תא ואיבר בגוף שלנו. באיזו נאמנות הוא עסוק בעבודתו האישית, וכל חייו תלויים ב-100% בשאר האיברים, שמהם הוא מקבל את כל הנחוץ לו לחיים. ובו בזמן כל עבודתו היא לספק להם חיים. אחרת הוא לא יקבל כוח חיות מהם, וכולם יחד לא יוכלו להשתתף בחיים הכלליים של הגוף - שזה מה שמחבר אותם לכוח הכללי של הבורא, שממנו מגיע אליהם אור וחיים.

אני מרגיש את עצמי כנמצא במערכת. כל הבריאה, כל העולם - זו מערכת אחת כללית, ואני רואה את כל הקשרים הפנימיים שלה. אני מרגיש איך כולם מחוברים זה עם זה, תלויים זה בזה וחייבים לבצע את הפונקציות שלהם. לכן נהיה לי ברור שאין שום חלוקה ל-אני ואחרים.

אם זו הייתה מערכת סגורה המסופקת בצורה עצמית, אז בכך זה היה מסתיים. אבל בתוכה כל הזמן מתגלים חסרונות חדשים, תיקונים, שבירות - פעם במקום אחד משהו מופעל, פעם במקום אחר - האגואיזם גדל. לכן אני כל הזמן נמצא ביראה ופחד.

ומצד שני, אני יכול להקדים את היראה שלי, אם מתקדם בעצמי ואוגר כוחות, תכונות חדשות. אז אינני מפחד ממה שמתגלה לי, ושמח על האפשרות וההזדמנות לעשות תיקון ולהזרים עוד יותר חיים במערכת הכללית, ובזה להרגיש שאני גורם עוד יותר הנאה לבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
פאזל של 7 מיליארד חלקים

הבורא נהנה מזה שמשחק עם האדם, כמו שאבא נהנה לשחק עם בנו. הטבע הטביע בהורים רצון להשפיע ולתת לילדיהם בעולם שלנו, זה נובע משורשים רוחניים. בדוגמה הגשמית הזאת ניתן להבין דבר מה על הרוחניות.

בדיוק כך כפי שאני נהנה מהתעסקות עם הילדים שלי, כך גם ההורה הרוחני, המערכת העליונה נהנת, להתעסק עם הילדים הרוחניים שלה. אנחנו הילדים האלו, רק שאיננו רואים זאת.

כאשר אתה משחק עם הילד, אז אין זה משנה באיזה משחק אתה משחק - העיקר היחס שלך אליו והיחס שלו אליך בחזרה. אם הילד בכלל לא מגיב, המשחק כבר לא יביא לך את ההנאה. אתה נהנה, רק אם הוא נהנה, אם הוא מבין את מה שאתה עושה עבורו, ויכול להעריך את מה שהוא מקבל ממך. זה דורש שהתכונות והרצונות שלכם יהיו דומים ושווים.

אנחנו לא מבינים זאת בעולמינו, מאחר וככל שהילדים גדלים כך הם גם מתרחקים מאיתנו יותר ויותר. בעולם הרוחני זה להיפך! ככל שהילד הופך לבוגר יותר, כך הוא יותר מתקרב להורה שלו ונדבק אליו ביתר חוזקה. אין זה אומר שהוא הופך לתלותי יותר. התלות של הילד נעלמת באותה צורה, כמו גם בעולמינו - אבל הקשר ביניהם מתחזק.

זה דומה להורים וילדים שיש להם עיסוקים משותפים ומטרה משותפת - בזה הם מתאחדים יחד. את הבורא והנברא מחברת מטרה משותפת, כי הרי הם רוצים למלא זה את זה, להחזיר הנאה זה לזה, כדי שאחד יבין עד כמה השני מעריך את מה שהוא מקבל ממנו, ויגלה בתוך הנתינה הזאת - אהבה. אחרת אני אף פעם לא ארגיש ואבין אותו.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 09.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הבורא משחק עם לוויתן
משחק טניס נגד הקיר
משחק החיים

זוהר: פרשת כי תשא, סעיף נ"ו: בני החטא שעשו העם שבחוץ, הערב רב, ונשתתפו בו העם הקדוש, חטאו באמא, המלכות, שכתוב, קום עשה לנו אל-הים.

הערב-רב נקראים אלו המנצלים את תכונת ההשפעה בעל מנת לקבל. מצד אחד, הם מבצעים את ציווי הבורא - משפיעים, ולכן נקראים יראי ה'. ומצד שני, כל ההשפעה שלהם - למען הנאה עצמית, ולכן מכנים אותם גם כן עובדי פרעה.

הערב-רב אלו הם בני אדם שמוכנים לקיים מצוות, לקיים את כל דרישות הבורא, רק שיהיה להם טוב - גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אל-הים ודאי, שיעשה להם אל-הים אחרים תחת מלכות, הנקראת אלקים. תחת כבוד ישראל זה, המלכות, שהיתה שורה עליהם, כמו אם על הבנים.

ישראל נקראים אלו שכוונתם היא ישר-אל, כלומר כל העבודה היא כלפי הבורא, ולא למען עצמם.

הערב-רב הם אלו שרוצים ומוכנים לעבוד, ויש להם כוחות לבצע הכל במסירות נפש, אבל… לקבל עבור זה כסף, כבוד ושליטה. ודווקא הם הסיבה לכל הגלויות.

הבעיה של הערב-רב היא בכך, שהם מבצעים את אותן הפעולות, מדברים על אותם הדברים, רוצים לנצל את אותו הכוח העליון, אותו הרצון ליהנות, אבל כוונתם היא - הנאה עצמית: "אני מוכן לבצע את כל דרישות הבורא, רק שיהיה לי טוב".

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
אין קדושה בעולמינו
התנאי היחיד הוא התנאי הכי מורכב

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת מצורע, אות כ'

נושא: רק המאור המחזיר למוטב, הנמצא בתורה, יכול לשנות את טבעו של האדם מהרצון לקבל, לרצון להשפיע (04:20)

"היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה"

המשך קריאה

צריך להשקיע מאמצים רבים, בכדי לגלות שאתה "רשע". כי רק בתנאי שאנחנו רוצים בכל הכוח לעלות למעלה, להשיג השפעה ואהבה ללא תנאים וללא הנאה עצמית -מתגלה לנו שאנחנו הפוכים מזה לחלוטין.

בשלב הראשון (שלב ההכנה) בתוך התהליך של גילוי הטבע האמיתי שלנו, אנחנו מגלים שגגות וזדונות. מאותו הרגע שהאדם מתחבר לקבוצה ומתחיל לעבוד בצורה נכונה, ברצונו לאהוב את האחרים, להתחבר אליהם בערבות הדדית, הוא מייד מגלה שאינו רוצה שום דבר רוחני, הוא מתחיל לזלזל ולשנוא את כולם. האחד מתגלה כנגד השני - זה נקרא גילוי האמת. עד שהוא לא יגלה את כל השגגות והזדונות האלו, הוא לא יעבור את המחסום. המחסום הוא שלב שמסמל לי שגיליתי את כל יצר הרע שבי, ועכשיו צריך לבוא אליי אור התיקון, כדי שנוכל להתחבר ובזה להיות דומים לבורא. ואז כל המערכת הזאת תתאחד: האור העליון - האחד, יוכל להתלבש ברצון הכללי שלנו, שגם כבר יהיה אחד.

אור - זו מידת החיבור שלנו. והוא זה שנותן לנו התרשמות והנאה שנקראת אור.
בורא - זו הרגשה בתוך הרצון שהגיע לאיחוד ואהבה, ולכן הוא מכונה בורא - "בוא וראה".

השגת תכונת השפעה בתוך הרצון נקראת אור ובורא.

לכן, הדבר היחיד שעלינו לעשות כדי להיכנס לעולם הרוחני - זה להתאחד.

אבל תחילה עלינו לגלות את כל השנאה. ואז אני רוצה לאהוב את הזולת יחד עם כל החסרונות שלו, עם כל השנאה שלו כלפי - ואני רוצה לאהוב אותו! דווקא אז אני מגלה שלא יוצא לי דבר, אני בתוך השנאה כלפי אחרים, ובשונאי אותם, אני שונא את עצמי! זהו היסוד הפנימי שלנו, ונדרש כאן אור חזק מאוד כדי לגלותו. השנאה הזאת נקראת הר סיני (הר של שנאה), שלידה מתרחש מעמד מתן תורה.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
יחד ננצח
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

לפני שאנחנו מתחילים לקרוא בספר הזוהר, עלינו לכוון את עצמנו אל המטרה. כל הגלגולים הקודמים שעברנו בהתפתחותנו היו במישור הגשמי, היינו נעולים בתוך עצמנו בשאיפה להגדיל את הרצון שלנו להנאה, בניסיון למלא אותו עד כמה שאפשר. במצב הזה אני מרגיש את הקשר שלי עם האחרים רק כדי להשתמש בהם לתועלת העצמית שלי. כתוצאה מתהליך ההתפתחות אנו מגיעים למצב בו מיצינו לכאורה את כל האפשרויות למילוי העצמי, והתאכזבנו מנסיונותינו להגיע לשלמות, הנאה, חיים שלמים, מושלמים וניצחיים שלמענם מתפתח הרצון שלנו, אז אנחנו מרגישים שאין לנו יותר מה לעשות עם השאיפה המתמדת למילוי העצמי.

וכאן, יחד עם האכזבה מהחיים, מתפתחת "הנקודה שבלב", הרצון למצוא תשובה לשאלה, כיצד בכל זאת ניתן להגיע להרגשת החיים השלמים והניצחיים?

הרצון הזה מושך אותי החוצה ולא אל תוך עצמי. כל הזמן שאפתי להרגיש את חיי המלאים והשלמים בתוך עצמי. "מחוץ לי" הכוונה לשינוי היחס שלי לאחרים. למעשה זה מגיע לתודעה בשלב מאוחר יותר. קודם לכן שאפתי לנצל את הזולת על מנת למלא את עצמי מבפנים, ועכשיו עליי להבין שאין אפשרות אחרת, אלא לשנות את היחס שלי לזולת מקבלה להשפעה. רק דרך השפעה לזולת ארכוש רצון חדש, רצונות של אחרים הנמצאים מחוץ לי. אז אגלה שהרצונות שלי הם הרצונות של הנשמה. כאשר ארכוש את הקשר עמם, כל הרצונות יהפכו לשלי, לכלי הקליטה שלי.

האם זה אפשרי? מובן שבכוחות עצמנו זה בלתי אפשרי, אבל זהו החוש שדרכו יש להרגיש את העולם הרוחני. המציאות הרוחנית נמצאת מחוץ לגוף שלי, זהו היחס שלי למה שמחוץ לי. מובן שזה נראה לי כלא קיים, לא אמיתי, משהו שאינו בר השגה עבורי. אני דוחה את הרצונות שנמצאים "מחוץ לי", ואינני יכול לדמיין לעצמי שדווקא הם שייכים לי. לכן איני יכול לדמיין מה זה העולם הרוחני. איני יכול להניח שכאשר אני משיג את הרצונות הללו, אני מגלה בתוכם מילוי שנקרא "הבורא".כרגע הם נראים לי אינם קיימים או ריקניים. העיוורון הזה אינו מאפשר לי לראות שהעולם הרוחני הוא אינו אלא אותם הרצונות הזרים הנמצאים מחוץ לי. ודווקא את היחס שלי כלפיהם כמקבל, אני מרגיש כעת כגיהנום. במידה והיחס שלי כלפיהם ישתנה להשפעה, ארגיש את עצמי בגן עדן, כיוון שארגיש את כל מה שממלא אותם, את מה שברצוני למלא אותם! כלומר, אני בעצמי בונה "מחוץ לי" גיהנום או גן עדן.

בעל הסולם מסביר במאמרו "הסתר וגילוי פנים של השי"ת",שהיחס שלי לאחרים מגדיר את מה שאמצא בהם, ריקנות או מילוי, העולם הזה או העולם הרוחני עד העולם אין סוף. לכן עליי להשתכנע שהעולם הרוחני נמצא ביחס שלי לסביבה, מחוץ לגבול האינטרס האישי. האדם יכול לבצע את השינוי הפנימי הזה רק עם עזרה מבחוץ, עזרה מהקבוצה שנותנת לו הרגשה, הבנה, בטחון, שתשכנע אותו בכל הנ"ל, כיוון שהסביבה משכנעת אותנו בהכל. זו העבודה העיקרית שלנו. לכן אנו מארגנים ישיבות חברים, פגישות, כנסים ואירועים שונים, על מנת שכל אחד יכנס תחת השפעתה של הסביבה הנכונה, שתשכנע אותנו בכך שהרוחניות מושגת דווקא בשינוי יחס האדם לזולת.

כל המטרה בלימוד חכמת הקבלה היא לעזור לנו להבין, להשתכנע ולגלות את היחס הנכון להשפעה ולאהבה לזולת. כך אנו רוכשים את עצמינו האמיתיים, נשמתנו, וגם את הנשמה הכללית שהיא מלכות דאין סוף. ונגלה את השכינה והבורא, כפי שנאמר: "הוא אחד ושמו אחד". ובכוונה זו עלינו לקרוא את ספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.01.2010

פוסטים קודמים בנושא:
היכן נשמתי
מתי כבר לא אהיה אני

שאלה: כיצד אבא ואימא, שבאשמתם קרתה שבירת הכלים, איפשרו לזה לקרות? למה הם העבירו אור למטה? מתוך אהבת יתר גדולה?

תשובתי: לא, לא הייתה כאן אהבת יתר או חוסר הבנה או חולשה מתוך דאגה יתרה מצד האימא. כל האשמה הייתה בחוסר הידיעה על גורם אחד ויחידי, שלא היה ניתן לצפות אותו מראש. הם לא ידעו, שכאשר יתגלה הקשר עם הבורא, זה יביא לנברא הנאה כל כך עצומה שפשוט אין לו מסך עבורה!

ניזכר בדוגמא של האורח ובעל הבית. בעל הבית רוצה למלא את האורח מכל הלב, כי הוא אוהב אותו, ואילו האורח מסרב ומוכן לטעום רק למען בעל הבית, כדי שבזה יוכל להביע את אהבתו אליו, אבל בשום אופן לא כדי להשביע את רעבונו, למרות שהרעב משתלט עליו.

אני רוצה לאהוב את בעל הבית ולהשפיע לו הכל, אני רואה לפני את כל המטעמים שלו. אני בדקתי את כל המטעמים שעל השולחן הזה. אני משפיע לבעל הבית בכל מה שלקחתי ממנו. אבל בזה אני מגלה למי אני באמת משפיע… גדלותו מתגלה לי. ואז מתגלה לי ההנאה מהקשר איתו, שאין לי כוחות להחזיק מעמד מולו.

לא היה ניתן לצפות מראש מצב כזה, עד לקבלת האור, המטעמים. כי הרי בזה העליתי את עצמי בדרגה, למדרגת הבורא, וקיבלתי את המעמד של בעל הבית עצמו. הרגשה כזאת לא הייתה יכולה להתגלות בבריאה מלכתחילה, כי הבורא רצה שהיא תגיע לגילוי הזה בכוחות עצמה, כדי שאחר כך היא תשיג את המעמד הזה בעצמה. כי הרי כל שאר הפעולות של הנברא אינן עצמאיות, הן פשוט נפתחות ומתגלות בשרשרת הרשימות. אבל השגת מעמדו של הבורא וכל מה שמתגלה יחד עם זה - זה בדיוק מה שהנברא צריך לעשות בעצמו. וזה מה שמתגלה בזכות שבירת הכלים.

הבורא עשה זאת בדרך עקיפה, כדי שהנברא בעצמו יגלה וישבר. שבירה - זה גילוי, שאיני מסוגל לעשות זאת, זה למעלה ממני! איני מסוגל להשפיע כל כך הרבה, להקריב כזאת הנאה עצומה. ולכן אני נשבר. כלומר השבירה זה גילוי גדול מאוד של אותו התהום המפרידה בין הבורא לנברא. הנברא חייב להישבר ולגלות את הרע שבו.

מתוך שיעור "הקדמה לספר הזוהר", 31.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד נשבר הכלי?
להרגיש את הקצר החשמלי
האורח ובעל הבית עולים דרך כל העולמות

שאלה: מה הכוונה "לא לממש את הרצון"?

תשובתי: לא לממש את הרצון משמעו שאני פשוט עוצר את עצמי. נניח שהרופאים אסרו עליי לאכול מתוק, אז אני מגביל את עצמי למרות שאני מאוד רוצה לאכול מתוק. ברוחניות "לא לממש את הרצון", מסמל שאני מוצא בתוכי כוחות שעולים בערכם מעל הרצון הזה, הם יותר חשובים עבורי. כלומר, אפילו שהרופאים פתאום ירשו לי לאכול מתוק, אני לא אעשה את זה. זה לא אומר שאינני רוצה, אני פשוט לא אממש את הרצון הזה.

קשה להסביר זאת, מאחר ובעולם הגשמי אין לנו חישובים כאלה, כל החישובים הולכים במישור אחד, איזו הנאה חשובה יותר. וברוחניות החישוב נעשה בשני מימדים - אני והבורא, מי חשוב יותר? מעל כל רצון אני חייב לרכוש את חשיבות הבורא, שבגללה אינני מממש את הרצון.

כיצד אני אבצע זאת? אני אדרוש את גילוי הבורא, אני אבקש ממנו כוחות כדי לא לממש את הרצון. ואז באור של הבורא הנגלה אליי אני אוכל להחזיק עצמי מעל לרצון. הרצון ישנו, ואילו אני מתעלה מעליו ואיני רוצה לממשו.

אבל אם אור הבורא יפסק, אני מיד אפול שוב לרצון שלי וארצה לנצלו ללא שום מעצורים. זה נקרא, שבא אליי המאור המחזיר למוטב, הוא כמו מגנט מחזיק אותי באוויר. אני נמצא ברוחניות תודות למאור המחזיר למוטב. הוא מאיר לי, מושך אותי, ואז הרצון שלי ליהנות נכנע ואני מסוגל להיות למעלה ממנו.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 18.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הרצון הגדול שקובע את החיים
בוא אל פרעה - יחד!

בסיפור על עבדות מצרים מתוארים כל הפרטים על הדרך הרוחנית שעברו המקובלים. אנחנו כביכול מוכנים לצאת ממצרים לגאולה, מקבלה להשפעה, אבל זה כל כך קשה. אנחנו עוברים "שבע שנות רעב" ו"מכות מצרים", כדי שכל אחד מאיתנו ירגיש לעומק את שליטתו של "פרעה", היצר הרע.

אני חווה מאבק פנימי קשה ביותר, כי הרי ישנו חלק בתוכי שמסכים לצאת ממצרים ולהיפטר מהאגו, ובכל זאת אינני מוכן לברוח. הבריחה ממצרים קורת בפתאומיות, בחשכה, בחיפזון, מתוך פחד, מהתעוררות מלמעלה, אני מרגיש כוח שדוחף אותי קדימה, להשפעה. אני מוכן לברוח, למרות שאת ההשפעה אני מרגיש באותו הזמן כחושך.

כשכבר התנתקנו מ"חיל פרעה", הרצונות האגואיסטיים, נשארים איתנו ה"ערב רב", אלו שרוצים להיות ניזונים משתי הצלחות, להישאר אגואיסטיים, אבל גם לקבל הנאה מההשתייכות לבורא. הרצונות האלו משאירים אותנו בגלות ואינם נותנים לנו לצאת, הם מושכים אותנו אחורה. הם נקראים "ערב רב" משום שהם פונים בו זמנית לשני הכיוונים, הקבלה וההשפעה, בתקווה לחיים טובים בעולם הזה, ובעולם הבא. כאשר סוף סוף אנחנו כבר בורחים, הרצונות האלו יכולים להצטרף אלינו, כי בכל זאת יש להם איזשהו יחס לבורא.

בכל אחד מאיתנו ישנם רצונות וכוונות כאלו. כאשר אנחנו מגיעים לים סוף, הרצונות האלו לא מוכנים לקפוץ לתוכו. וכאשר אנחנו מגיעים להר סיני, אנחנו ניצבים מול התנאי האחרון: תתחברו כאיש אחד בלב אחד. זה הדבר הכי קשה!

לאחר כל הבירורים והצעדים שהאדם עושה בדרכו הרוחנית, הוא מגלה שאינו מוכן להתחבר עם אחרים. אבל משום שזה התנאי, הוא נאלץ להסכים: אני מוכן, אבל איני מסוגל. הבורא אומר לו: אם אתה רוצה להיות בערבות הדדית, אני אערוב לך, ולא אתה בעצמך! אתה רוצה? כאשר כולנו מסכימים לכך, אנחנו מקבלים מלמעלה כוח בשביל הערבות. הבורא מתגלה בתוך האדם כדי לתת לו אפשרות לפעול בהשפעה. זהו תהליך מאוד מסובך וארוך, וספר הזוהר מלמד אותנו להיות רגישים לשינויים המתרחשים בנו, כדי שנוכל לתאר בתוכנו כל פרט. הכל מתרחש רק בתוכנו ולא בשום מקום אחר, לכן עלינו ללמוד ולברר בתוכנו את התכונות האלו. כשאנחנו נרגיל את עצמנו לראייה הפנימית הזאת, אנחנו יותר ויותר נתקרב לתפיסה הרוחנית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
ללא הגלות לא ניתן לצאת לגאולה
זוהר – המגבר הרוחני
מלכות דעולם האצילות – זה אני

איסור על הנאה עצמית לא אומר שאסור ליהנות למען השפעה.

משל "האורח ובעל הבית", האורח אומר לבעל הבית: "אני לא אוכל אצלך אפילו פירור".

"הכיצד?" - מתפלא בעל הבית - "אני כל כך השתדלתי, כל כך רציתי לרצות אותך. בבקשה, תעשה לי טובה, תאכל לפחות קצת, אם לא למענך, אז לפחות למעני".

וכאן האורח מבין, שההנאה מהסוג הזה לא תהיה הנאה עצמית כלל, אלא השפעה לבעל הבית. במקום בושה הוא מרגיש עכשיו כבוד ורגשי אשמה: "אז מסתבר שבעל הבית אוהב אותי, ובאמת נמצא בצער מזה שאיני מקבל את הכיבוד. אז למה שיסבול?".

למעשה האדם היה מאוד רוצה לטעום את המנות, אבל הוא לא יעשה זאת בשום פנים ואופן למען עצמו. עליו להזמין את הרצון הקודם עם כוונה חדשה - לרצות ליהנות אבל למען בעל הבית.

התיאבון שמתעורר בי עכשיו לא נובע מהרצון שלי. אני הסתכלתי בליבו של בעל הבית וראיתי כיצד הוא אוהב אותי, וכיצד אני יכול לגרום לו הנאה בכך שאני יהנה מלקבל ממנו. עכשיו הרצון שלי לאכול בכלל לא משחק תפקיד, הוא רק אמצעי להתקשרות בינינו.

בתחילה הייתי מבוייש, אבל עכשיו הבורא מאפשר לי לבצע השפעה. הבורא ברא אותי כזה, הוא נתן לי רצון ליהנות ומילוי, אני מנצל את הכל בכדי ליהנות.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 25.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
האורח ובעל הבית עולים דרך כל העולמות
האני החדש והישן
כיצד נשבר הכלי?

שאלה מבלוג באנגלית: כיצד לבקש מהבורא שיעלה אותנו מעל השנאה והדחיה השולטים בחיינו ויעזור לנו לשאוף לזולת?
תשובה: צריך להפיץ את חכמת הקבלה. כשאנחנו נמשוך את האור, נוכל לממש זאת.

שאלה מבלוג באנגלית: האם אנחנו צריכים לחוש הנאה וסיפוק מההפצה?
תשובה: כן, כי ככל שאני מפיץ יותר, כך אני מביא לעולם תיקון גדול יותר.

שאלה מבלוג באנגלית: אילו 2 מיליון המתעניינים בחכמת הקבלה היו רוצים להגיע לחיבור רוחני עם כוונה אחת והיו מחזיקים מעמד כך לפחות למשך שבוע, זה היה מושך זרם אור עוצמתי, שהיה מוציא אותנו מאשליית קיומנו?
במידה וזה אפשרי, אז למה שלא ננסה להעביר מסע פרסום איכותי ולנצל אמצעי תקשורת כמו פייסבוק, טלוויזיה, אינטרנט, רדיו וכדומה?
תשובה: הכול תלוי בנו!!! תתחילו לארגן מבצע עולמי כזה!

שאלה מבלוג באנגלית: מה המטרה של מרכזי הקבלה האחרים, שישנם בעולם? אם בני ברוך הוא המרכז הלימוד היחידי שבו מלמדים את חכמת הקבלה האמיתית, אז יוצא שכל האחרים מבלבלים את האנשים? כיצד לעזור להם לברר את האמת?
תשובה: יש להפיץ את מקורות קבליים אמיתיים ולהראות לכולם, שרק לימוד בחינם והבנה אמיתית של החומר מעניקים את אור התיקון.

שאלה מבלוג באנגלית: למה אתה חושב שהיום יותר ויותר אנשים מתעניינים בחכמת הקבלה?
תשובה: כי הנה גם אתה כתבת אליי!

ידיעות קודמות בנושא:
שאלות על הפצה - 5
שאלה על הפצה - 4
שאלות על הפצה - 3

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת וישב, אות קכ

נושא: התורה מתקנת את חומר הבריאה, הרצון לקבל, שיהפוך להיות משפיע. כמ"ש (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", כי המאור שבה מחזירו למוטב (09:10-13:30)

"היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא על ידי התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה"

המשך קריאה