זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף ר"א: וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האל-הים אשר נתנה. כאשר ברא הקב"ה את האדם, לקח עפרו ממקום המקדש, ובנה גופו מארבע רוחות העולם, שכל אחד נתן לו כוח. ואח"כ, הריק עליו רוח החיים, כמ"ש, ויפח באפיו נשמת חיים. אח"כ קם, וידע שהוא כלול מלמעלה ומלמטה. ואז נתדבק בה', וידע חכמה עליונה.

ארבע רוחות העולם: חכמה, בינה, תפארת ומלכות - ארבע קצוות האור. הם נחלקים לקווים ימין ושמאל - חכמה ובינה. תפארת - הקו האמצעי, שבסופה נמצא היסוד - מקום הזיווג עם המלכות.

כך הכול מתחלק: ימין, שמאל ואמצע, מעלה ומטה. זהו המבנה של הנשמה שלנו, בתוכה אנחנו מגלים את המציאות. גם עכשיו אנחנו מגלים את המציאות שלנו בתוך הנשמה שלנו. רק משום שהנשמה הזו קטנה, לא מתוקנת ופועלת בצורה אגואיסטית, אנחנו מכנים אותה הגוף שלנו, אך למעשה זהו אותו המבנה בדיוק, אותו הרצון. הרי הבורא לא ברא כמה רצונות, אלא רק אחד.

הבורא מתגלה לנו רק במידה קטנה מאד, בצורה מאוד מקולקלת ואפסית, ומה שאנחנו מרגישים בו, נקרא "העולם הזה". עלינו לגלות את הרצון הזה, להגדילו ולשנותו במקצת שישתווה לאור, ואז אנחנו נרגיש בו את החיים של העולם הבא.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 11.03.2010

שאלה: למה בזמן לימוד ספר הזוהר חשובה כל כך המהירות שבה אנחנו קוראים? במה זה שונה מטקסטים קבליים אחרים?

תשובתי: בזמן הקריאה בספר הזוהר אנחנו מנסים לבחור את המהירות הנכונה, מאחר ואנחנו רוצים לקבל התרשמויות מהקריאה. זה דומה לאופן בו אנחנו מדברים עם ילד קטן, והוא אינו מבין כל כך על מה מדובר. נניח שהייתי שומע סיפור בשפה שאינה מוכרת לי, אבל לפחות אני יכול להשתדל, לנחש ולשער, מה מסמלת כל מילה. התינוק לא רק שאינו מכיר את המילים האלה, הוא בכלל אינו מכיר את הפעולות האלו. אז מה הטעם לדבר איתו עליהן? אך אנחנו רואים שאם לא נעשה זאת, הוא לא יתפתח ויגדל. אם אדבר איתו בשפה שאינה מובנת לו, על דברים שאיננו מבין, על עולם שנסתר ממנו לחלוטין, זה יתחיל לפעול ולעורר בו הבנה ותגובה.

מסתבר, שהפעולות שלנו עם הילדים בחינוך הגשמי, דומות לחלוטין לפעולת האור עלינו בחינוך הרוחני! כלומר חינוך על ידי האור העליון הוא טבעי לחלוטין.

כאשר הילד מתחיל לחזור אחרינו, הוא אומר ועושה הכול בצורה לא נכונה, אבל אנחנו מבינים שכך זה אמור להיות, דווקא כך הוא גדל. באופן זהה לגמרי אנחנו מתפתחים ברוחניות. לכן צריך לתת לספר הזוהר ולאור הכלוא בתוכו להשפיע עלינו, "לפסל" אותנו בדומה לבורא. זוהי הדרך הטבעית להתחברות לעולם חדש.

לכן אנחנו קוראים את ספר הזוהר, למרות שאיננו מבינים או מרגישים הרבה, הוא פועל בתוכנו ככוח "סגולה". זהו אותו הכוח הנפלא שפועל גם בחיים הגשמיים שלנו, בחינוך ילדינו. זה נדמה לנו כנס, אבל הנס הזה הוא רגיל וטבעי לחלוטין.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
תקרא בספר הזוהר ותגדל את הרצון
הנוסחא הסודית של הנס
נס רגיל - 1

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל, מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין. וע"כ עשו היה עייף. וכתוב, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה.

כי הרי הוא רצה לקבל אור חכמה ברצון האגואיסטי (כלים של קבלה), אך הוא איננו מסוגל לעשות זאת.

זה דומה לחיינו - אנחנו רוצים ליהנות מהחיים, רודפים אחרי כל מיני הנאות ותענוגות, אך ברגע שאנחנו משיגים את התענוג, הוא מייד נעלם. וכך זה נמשך לאורך כל חיינו.

לכן עשו היה עייף ואמר: "אינני מסוגל יותר להמשיך בצורה כזו, נמאס לי, אני מיואש מכל זה. אני מוכן להתחבר עם יעקב".

היום כל האנושות עומדת על סף ההכרה הזאת. לכן מתגלה חכמת הקבלה, שיטתו של יעקב, מדע שמסביר כיצד לבנות את הקו האמצעי. לא היה צורך בחכמת הקבלה כל עוד לא הגיע הייאוש לדרגה כזאת. כעת אנו זקוקים לשיטה הזאת, התורה הזאת מתגלה רק מתוך הקו האמצעי - תיקון האגואיזם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשתעלם שליטת הנחש…
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שרו של עשו, בעת החטא של עצה"ד, שמשם נגזר המיתה על הגוף. ושליטה זו היא זוהמת הנחש, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר.

הרצון ליהנות, הנקרא "גוף", האגו שלי, חייב למות בעיניי, להיקבר ולהירקב. במהלך חיי אני חייב להגיע למצב ש"טוב מותי מחיי". אני בטוח שאין לי וגם לא יהיה לי שום דבר מהמישור הגשמי של החיים האלה. יש לי הכול, אבל אין משמעות לחיי, אין מטרה ששווה לחיות עבורה.

המצב הזה בדיוק מתרחש עכשיו. לבני האדם יש הכול: מגורים, מזון, הנאות, בהשוואה לבני האדם שחיו לפני אלף שנה. בזמנו רק מלכים חיו ברמת חיים כזאת. היום יש לנו הכול, אבל אנחנו מוכרחים לבלוע תרופות נגד דיכאון ופעמיים בשבוע לבקר אצל פסיכולוג אישי. זה מצביע על כך שבני האדם מגלים את אי היכולת שלהם למלא את עצמם. מגיע שלב של רוויה לגוף במישור הגשמי-בהמי, אבל בתוכנו מתגלה האדם, והוא ריקני. זה מסמל שהגוף שלי נרקב באדמה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: וע"כ הצדיקים מטהרים את גופם, הבא מכוח השמאל, עד שראוי לקבל את המוחין מקו האמצעי. (זה כבר אור חסדים, אשר בו מלובשת הארת חכמה.) ועם קבלת המוחין, נמצא הגוף שמבזה את הבכורה שלו, כמו עשו. ורושם מביזוי הזה, נשאר בגוף גם לאחר מיתה, עד שגורם לו ריקבון, שפירושו, ביטול גמור של כל כוח הקבלה שלו, עד שלא נשאר זכר ממנו.

עשׂו הוא ההחלטה הפנימית שלי, כשאני מבין שבאופן בו עבדתי עם הרצון לקבל שלי, אינני יכול לעבוד יותר. זוהי החלטתי הסופית והיא איננה ניתנת לשינוי. "מכירת הבכורה" מסמלת שאינני משתמש ברצון שלי בצורתו הראשונה, כפי שנברא, בעל מנת לקבל. אינני "מוכר" את הרצונות האגואיסטיים (הכלים) עצמם, אלא את שיטת השימוש בהם. היחס הקודם שלי לחיים נעלם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקברן של האגואיזם

שאלה: אילו כוחות מסייעים לכך שהרצון ליהנות, הנקרא גוף, יימאס בעיניי?

תשובתי: אינני מתייאש מהרצון ליהנות, אלא מחוסר היכולת להתמלא. אינני מאמין יותר שניתן להיות מאושר בחיים האלה. אבדות, הפסדים, רצונות שאינני יכול למלא, כל אלו מביאים אותי לדיכאון, אך כאשר השלב הזה יחלוף, האנושות תגלה נחיצות לחפש פתרון - להתעלות לדרגה עליונה יותר. האגואיזם המתפתח בעצמו דוחף אותנו להחלטה הזו. לכן הוא נקרא "עזר כנגדו".

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

כל החיים שלנו הם שקר וכישוף אחד גדול. הרצון האגואיסטי כל הזמן מכשף אותנו ומאלץ אותנו לעבוד למענו, ואנחנו אוהבים אותו ורוצים שהוא ימשיך לשקר לנו. הרצון האגואיסטי הזה משקר לנו לכל אורך הדרך, הוא מבטיח שיהיה בסוף הדרך תענוג ואור. לאורך הדרך אנחנו כל הזמן חושבים על מה נקבל, ולמרות שאין בידינו דבר מלבד הבטחות, אנחנו בכל זאת נהנים!!!

אנחנו מקבלים ניצוצות של תענוג המפיחים בנו תקווה. אך מאחורי הניצוצות אין שום אור, מכיוון שהאור אינו יורד מתחת לפרסא. הפרסא היא הגבול המפריד בינינו לבין עולם האצילות! כלומר, האור מאיר לנו משם, הוא מאיר לנו כל כך מעט ולכן יש בנו רק תקווה לקבל את האור. ככה הם החיים…

למרות שאנחנו כל הזמן מתאכזבים ואיננו רואים שום אור אלא רק ניצוצות, מתוך חוסר ברירה אנחנו ממשיכים לחפש את הניצוצות כדי לקבל מהם תענוג: כסף, שליטה, כבוד, ידע, אוכל ומין. זהו התפקיד של הרצון האגואיסטי שלנו, למשוך אותנו בהבטחות של תענוג, כדי שנחכה לו ובדרך לתענוג נהיה במחשבה שאנחנו (כאילו) נהנים. בדרך הזו אנחנו כל הזמן נמצאים בתקווה שהעתיד שלנו יהיה טוב!!!

באותו הרגע, כשבניצוץ צריך להופיע האור, שום אור אינו מגיע, הכול נעלם מייד. הרי אף פעם איננו מגיעים לתענוג עצמו, אנחנו רק מתאכזבים כשהכול נעלם.

בעולם הגשמי אדם חי רק מההבטחות לעתיד טוב יותר, הוא חושב שהאושר יגיע בעתיד. הוא מאמין שבהמשך הדרך מחכים לו תענוגים אגואיסטיים, הוא משתדל לא לחשוב שבהמשך יהיה רק חושך ומוות.

האנושות התפתחה כיום לרמה כזאת שהאנשים מתחילים להבין שאין שום כיסוי לכל ההבטחות האגואיסטיות. אז מה לעשות? הרי איננו יכולים לחיות רק מהבטחות? איננו מאמינים בעתיד הטוב, שלכולם יהיה טוב! בשלב הזה מתחילה להיות נפילה לדיכאונות ואכזבות. כדי להמשיך לחיות איכשהו, האדם מתחיל לשקר לעצמו יותר, הוא מכניס את עצמו לשיכרון חושים כדי להכריח את עצמו להאמין. לשם כך עובדות כל מערכות המידע, הם בעצם כישוף משותף שנתמך על ידי החברה. המצב הזה ימשיך להיות עד שהשקר הזה יגיע לקו הסיום, כלומר שיהיה בלתי אפשרי להמשיך כך הלאה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
ההבטחות היחידות שמתקיימות
כישוף רוחני
חזרתה של בבל העתיקה

שאלה: בחיים הגשמיים שלנו קיימים מצבים ללא מוצא, מצבים שלא ניתן להשיג בהם תענוג, כיצד חכמת הקבלה יכולה לעזור לנו?

תשובתי: כשאני יושב ולומד את ספר הזוהר זה נקרא "לא לשמה", פעולה אגואיסטית, אבל אני משקר לעצמי, הרי אני מתכוון על ידי הפעולות האלה למלא את האגואיזם שלי, אך בסיכומו של דבר אני משיג את תכונת ההשפעה.

מדוע הפעולה הזאת בסיכומו של דבר מביאה להצלחה, בניגוד לכל דבר אחר? זה קורה כך מאחר ועל ידי הפעולות האלה אני רוצה לעשות כל מה שרק אפשר בכדי להשיג את תכונת ההשפעה ובמודע משקר לעצמי. אני מנצל את האור המביא לי את התיקון ומקרב אותי אליו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כישוף רוחני
תנו לי להיות יחד עם כולם!

שאלה: אנחנו חיים את חיינו עם תקוות שווא, ללא הנאה מהחיים. מה יקרה כאשר אנחנו נרכוש את תכונת ההשפעה, האם אז נוכל ליהנות?

תשובתי: כאשר אנחנו מחליפים את התכונה האגואיסטית שלנו בתכונה אלטרואיסטית, הזמן נעלם. תפיסת הזמן עצמה נעלמת, משום שברוחניות אין עבר, הווה ועתיד. אתה נמצא בתכונת ההשפעה, מכאן שאינך שואל על הסיבה ועל התוצאה - אתה נהנה מתכונת ההשפעה עצמה שבה אתה נמצא, ואינך זקוק יותר לשום דבר! אם יש לך אפשרות להשפיע, זה כבר השׂכר בשבילך, ואין לך צורך בשום דבר אחר.

אתה מבצע איזו פעולה, האם התוצאה ממנה לא מעניינת אותך? האפשרות להשפיע, זו בשבילי התוצאה. לכן מושג הזמן נעלם, והכול נמצא במנוחה מוחלטת. האגואיזם מבטיח לנו את העתיד, אך ברוחניות העתיד אינו קיים, הכול קיים בהווה! העתיד מורגש רק אם אני מגלה בהווה את חוסר ההשפעה שבי, ואני רוצה ומשתוקק לתכונת ההשפעה. כאילו שאני רוצה להגיע מעולם אין סוף קטן לעולם אין סוף גדול. גם זה אפשרי רק באמצעות כישוף הרצונות האגואיסטיים, אשר עוזרים לי. הם מגלים לי את החסרונות של המצב שלי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן - תולדה של אגואיזם

חכמת הקבלה מדברת הרבה על כוונות, על מה עלינו לחשוב, למה להשתוקק, מה לרצות. המטרה שלנו היא תיקון השבירה בשורש שלנו. השורש נחלק להמון נשמות ועלינו לחברן יחד - זוהי הכוונה העיקרית שחייבת להימצא בכל פעולותינו.

כתוצאה מכך תשתנה גם תפיסת המציאות שלנו, יחסנו לחיים, לעולם הזה, לעולם הרוחני, לבורא, לעצמו, לסביבה.

העיקר הוא לרצות להתחבר זה עם זה, לתקן את הקשר בינינו להפוך אותו משנאה לאיחוד ואהבה, בכדי שבתוך החיבור הזה יתגלה הבורא. זו צריכה להיות הכוונה העיקרית שלנו בזמן לימוד ספר הזוהר, מאחר והזוהר נותן לנו כוח שבעזרתו אנחנו באמת יכולים לתקן את השבירה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד להשיג בקשה נכונה?
פתח לעולם חדש
זמן ההכנה

שאלה: ברור שכל ספר משפיע על האדם, גם אם זה ספר בישול. כשאנחנו קוראים את מאמרי החברה של הרב"ש או מאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "ערבות" וכולי, ברור לנו שמדובר בהם על איחוד ואחדות. כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנחנו מאמינים שהמקובלים גם כן כתבו על איחוד, אבל זה אינו ברור מהטקסט עצמו. כיצד טקסט כזה יכול להשפיע על האדם?

תשובתי: ספרים משפיעים על תפיסת העולם שלנו. נניח שאנחנו קוראים ספר עם מתכונים לבישול המבוססים על סביבה ירוקה ואורגנית. אנחנו מבינים על מה מדובר, זה משפיע על המוח שלנו. כך גם ספר הזוהר, אך הוא כתוב בצורה שפונה לשׂכל רוחני, לכן איננו מסוגלים להבין על מה הוא מדבר. בבעלותנו שׂכל גשמי בלבד, אנחנו חייבים להתעלות למדרגת השׂכל הרוחני בכדי שנוכל להבין על מה ספר הזוהר מדבר.

לפעמים אנחנו כבר מרגישים בתוכנו שינויים, פתאום אנחנו תופסים משהו שלא יכולנו לתפוס קודם. פתאום אנחנו רואים דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, מזווית שאיננה קיימת בעולם הזה, מזווית יותר פנימית. בינתיים זה מתרחש אצלנו בכוונה של "לא לשמה" (על מנת לקבל). בהמשך, כאשר נבין מה הכוונה של "לשמה" (על מנת להשפיע), נרכוש שׂכל ורגש רוחני.

בכדי להביא אותנו למצב כזה ספר הזוהר נכתב בשתי שכבות: שכבה אחת - כאשר אתה קורא סיפורים כאילו על העולם הזה, שכתובים בצורה מוזרה מאוד: על המשכן, בעלי חיים, מדבר סיני וכולי. שכבה שנייה - יותר פנימית, במושגים ומונחים קבליים: זעיר אנפין, מלכות, ג' קווים, עליות, ירידות, אבא ואימא וכולי.

אין לנו קשר עם אף אחת מהשכבות. בעיקרון אין אלו שתי שכבות, אלא שתי שׂפות המדברות על אותה התופעה. את השכבה היותר קרובה אליי, המספרת כאילו על העולם הזה, אני מסוגל לתאר לעצמי: אוהל, המשכן, בני אדם המבצעים כל מיני פעולות. את השכבה השנייה אני גם כן מסוגל לדמיין אך בצורה מינימלית - קו ימין וקו שמאל, מעלה, מטה, מעבר של האור, עליות וירידות של פרצופים.

אנחנו חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי לדמיין לעצמנו את שתי השכבות כאחד שלם, הרי הכול נמצא בתוכי, מדובר על הקשר שלי עם כוחות ההשפעה. כל אלו הם כוחות ההשפעה ושום דבר חוץ מהם.

היכן המשכן, היכן אוהל המועד, היכן זעיר אנפין, היכן המלכות? הכול נמצא בתוכי. אני צריך להתייחס לשתי השכבות האלו כאל התכונות הפנימיות והרוחניות שלי. אני רוצה להוציאן מתוכי החוצה, להרגיש אותן. זה מה שנקרא "לפתוח ספר", לגלות אותו.

בספר עם מתכונים או המלצות להרזיה, אני שוטף את המוח שלי בידיעות של המחבר, אני רוכש את השׂכל שלו, והוא משפיע עליי, דעתו מתחילה לעניין אותי. בספר הזוהר אין "שטיפת מוח", אין כפייה, אין שום דבר. ה"סגולה" עובדת בו רק לפי הרצון שלי. לכן הרצון שלי חייב להיות כל כך חזק, כדי שספר הזוהר באמת ישפיע עליי, והרוחניות תתגלה לי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקשרים הסודיים של ספר ה"זוהר"
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית

המקובלים בחרו לכתוב לנו את ספריהם בשפת הענפים, משום שאנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו ובתוכו אנחנו חיים בדמיון של העולם הגשמי.

אם אנחנו רוצים לעלות מהחומר אל הכוחות שפועלים במציאות, אל התמונה האמיתית של המציאות, אנחנו מקבלים הזדמנות מלמעלה להשקיע מאמצים ולהשתדל למצוא את התכונות הרוחניות מאחורי כל מילה בספר הזוהר. על ידי ההשתדלות הזאת אנחנו לומדים לראות את הרוחניות. ההשתדלות שלנו להשתנות מובילה לכך שיגיע כוח, האור העליון, שישפיע עלינו וישנה אותנו. אנחנו נרגיש שהתכונות הפנימיות שלנו עוברות תיקון ומתעלות מעל החומריות. אנחנו נתחיל לחיות בתוך עולם פנימי משלנו, עולם של כוחות ואיכויות של נשמתנו.

כל חמשת העולמות, מעולם אין סוף ועד לעולם שלנו, דומים במבנה שלהם ונבדלים רק בסוג החומר שבכל עולם, לא בפרטים ובקשר שביניהם, אלא בצורת הקשר. למעשה קיימת רק מערכת אחת: עולם אין סוף. כל שאר העולמות הם אותו עולם אין סוף, אבל עם קשרים מקולקלים בין כל הפרטים שבהם. כל עולם מורכב מאותם חלקים המחוברים ביניהם באותם החוטים, אך הקשרים האלה נחלשים בהדרגה בכל עולם, האור נחלש מהעולם העליון ועד התחתון.

לכן כאשר מספרים לנו משהו במילים של העולם הזה, צריך להשתוקק להעביר את כל המילים האלו לעולם יותר עליון. גם אם אני לא אקבל שום ידע ממשי על אותו עולם, אבל פשוט ארצה לראות משהו יותר גבוה ועליון מאחורי המילים הללו, זה כבר מספיק בכדי למשוך מאותו העולם העליון אור פנימי, שבשבילי הוא יהיה כאור מקיף. האור הזה יתחיל לאט לאט לתקן אותי, הוא יעזור לי להתעלות לאותו העולם שממנו הוא מגיע.

כך זה פועל.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
שפת הענפים
השפה המציאותית ביותר

שאלה: לא כל כך ברור כיצד פועל המאור המחזיר למוטב. האם הוא כוח מיוחד, סגולה, הכלוא בספר הזוהר?

תשובה: בלתי אפשרי להבין זאת, ועל כן זה נקרא "תכונה נפלאה", סגולה, נס , משהו שאינו מציאותי.

אומרים לי: "אם תקפוץ עשר פעמים במקום, אז תידלק המנורה שעל הקיר!". אינני יודע מה הקשר בין זה לזה. קיימת אפשרות ששמו מתחת לרצפה מפסק ומונה שגורם למנורה להידלק לאחר עשר קפיצות, אך אינני יודע זאת. מובן מאליו שקיים קשר בין זה לזה, אבל הקשר הזה ניסתר ממני. לכן זה נקרא "סגולה".

"סגולה" היא חוק הקיים בטבע, אך אינני מכיר אותו. אלו שכבר חקרו את עצמם ואותו, אומרים לי: "אם תשתמש בו באופן כזה וכזה, אתה תפעיל אותו. אינך רואה זאת, אבל כך אתה מפעיל אותו".

בעל הסולם אמר שאם היה מגיע לעולמנו חייזר, הוא היה מסתכל על תינוק ועגל בני יומם, והיה אומר שמהעגל יגדל ויצא מישהו גדול כמו נפוליאון, ואילו מהתינוק יצא מישהו קטן וחסר אונים כמו צפרדע. אך אנחנו יודעים שאם נותנים לשניהם כל מה שנחוץ להם, מאחד תצא בהמה, ומהשני אדם. זהו נס, סגולה!

אנחנו פשוט התרגלנו שכך זה קורה, אך למעשה זהו נס. התינוק הקטן פתאום מתחיל להבין, להגיב ולבצע כל מיני פעולות. תראו מה מתרחש איתו, מיום ליום מופיעים אצלו הרגלים חדשים הנובעים מתוך עצמו. מהיכן כל זה? אנחנו לא עשינו דבר, כיצד זה קורה כך? אנחנו התרגלנו לכך שיש תהליך התפתחות. אבל למעשה זה התגלות כוח החיים, כוח רוחני שפועל בנברא ובצורה כזו מגלה את עצמו.

אותו הדבר מתרחש גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי הרי הרוחניות איננה דבר רחוק, אלא היא פשוט דבר נסתר, איננו רגילים אליה. בבוא היום בני האדם ישתמשו בה באותה המידה כמו בכל שאר חוקי הטבע!

המקובלים אומרים לנו: "בטבע ישנו כוח, אתה יכול להזמין עליך את השפעתו, כיצד? תיקח ספר, ככל שתקרא בו יותר, כך אתה תיהפך לחזק יותר, חכם, מבין ורגיש. בזכות זה תתגלה לך הרוחניות. מדוע? לספר הזה יש יכולת לשנות אותך. אבל ישנם הרבה ספרים אחרים שמשנים אותי? נכון. אבל ספרים אחרים רק מסדירים בך את הנטיות שלך, את התכונות, את היסודות שלך. הם רק מארגנים את המערכת הפנימית שלך ומפתחים אותה. בעוד שספר הזוהר מבצע בך שינוי מיוחד, מאחר ועל ידו אתה מזמין על עצמך את ההשפעה העליונה! התוצאה מהשפעתו של הספר נקראת נס, אתה מתחיל לתפוס, להרגיש ולגלות בתוכך מערכת אחרת, שבעזרתה אתה מגלה עולם חדש, עולם רוחני".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פותחים את עצמנו להשפעת האור
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית
זוהר - אור של גמר תיקון

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף י"ב: הרשעים נמחים מספרו של דומה. כי הוא מקבל רק בחשבון מקו אמצעי, שהרשעים אינם כלולים ממנו. וע"כ, מי ידרוש אותם בעת תחיית המתים? כי שבעת תחיית המתים, יקבל המלאך מט"ט חשבון בבית הקברות, מן דומה. אבל אותם הרשעים שאינם בחשבון של דומה, מי ידרוש אותם לתחיית המתים?

שאלה: הטקסט הזה יכול לבלבל את האדם, כיצד האדם יתפוס את המילים: מתים, בית קברות? זה נשמע לו פשוט מפחיד.

תשובתי: צריך להבין, שספר הזוהר מדבר ב"שפת הענפים", כמו רוב ספרי הקבלה. שפת הענפים היא שיטה להעברת מידע, והעיקר הן ההתרשמויות שלנו מהטקסט, בכדי שנמשוך את אור התיקון מהעולם הרוחני, כלומר מהמצב המתוקן שלנו.

אין מדובר על הגופים הגשמיים ועל העולם הגשמי שלנו, לא נדרש מאיתנו לתקן את הידיים והרגליים שלנו. ספר הזוהר מדבר על תיקון הנשמה. למרות שהוא משתמש במילים של העולם הזה, הן כולן מורות על מושגים והבנות רוחניות, כלומר על כוחות ותכונות פנימיות שלנו.

אני רוצה לחקור את התכונות שלי, בכדי להבין מה לא בסדר בתוכי, מה נדרש ממני לשנות, מה עליי לרצות לתקן. רק למטרה הזאת מיועד ספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
שפת הענפים

לעיתים קרובות האדם שואל: כיצד זה יתכן, אני לומד כל כך הרבה זמן ומשקיע כל כך הרבה מאמצים, ועדיין אינני זוכה לגילוי הבורא? העניין הוא שהמצב הזה אינו יכול לחלוף, כל עוד הוא חשוב עבורנו.

מכאן נשאלת השאלה: כיצד עליי להתייחס לרוחניות? האם עליי לתפוס אותה כתוספת לחיים הגשמיים שלי, האם עליי להיות מוכן להסכים עם החיים האלה או שעליי להרגיש את עצמי בגלות?

הרגשת הגלות היא הרגשה לא נעימה, האדם מתרחק ממנה בצורה אינסטינקטיבית. איש אינו רוצה לחשוב שחייו מתבזבזים לחינם, והזמן נעלם ללא שום תוצאה. אנחנו משתדלים לשכוח מזה, או שאנחנו מתחילים לאכול את עצמנו, מבלי לעשות עם זה דבר.

הרגשת הגלות אינה מגיעה כתוצאה מכך שרע לי בחיים האלה, אלא מכך שהרוחניות כל כך חשובה לי שאני משתוקק אליה, למרות החיים הגשמיים שאינם רעים כל כך. כי הרי כל אחד יכול לקלל את חייו, אך זה לא הוציא עדיין אף אחד לעולם הרוחני.

העיקר הוא להכיר בחשיבות הרוחניות, עד כמה חשוב לי להשיג את הרגשת הבורא, להידבק אליו, להרגיש השפעה ואהבה לזולת, להשיג את הקשר בינינו, שבתוכו אנחנו נוכל לגלות את הכוח העליון.

ניתן לברוח מהגלות רק אם מרגישים את חשיבות הגאולה. המילה גאולה שונה מהמילה גלות, רק באות א' המסמלת את הבורא.

אם אנחנו מתחילים להעריך את הקשר עם הבורא, כוח ההשפעה והאהבה לזולת, אם אנחנו רוצים רק את זה, סימן שהשגנו הכנה נכונה לפני היציאה מהגלות, והיא באמת תתרחש.

בכדי לצאת מהגלות יש להבין לאן אנחנו רוצים לצאת, לתאר לעצמנו בצורה הנכונה את המצב הרוחני ולהיות מוכנים אליו. אם האדם מתאר לעצמו את הרוחניות בצורה הנכונה: השפעה, אהבה, קשר עם אחרים, קשר עם כל חלקי הבריאה, שבתוכו מתגלה הבורא - אז הוא זוכה לצאת מגלות לגאולה. זה מתרחש מהר מאוד, צריך רק לכוון בצורה נכונה את עצמך, לא סתם לברוח מהחיים הרעים, אלא כל יום לעבוד כדי להשיג תיאור נכון ובהיר יותר, מהי הרוחניות, ולרצות אותה.

יציאה מהגלות תלויה אך ורק בחשיבות תכונת ההשפעה.

מתוך הכנה לשיעור, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
המוצא היחיד - קפיצה אל הבלתי אפשרי
הגיעה העת לצאת לחופשי
מה זה מסך ?