מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קיז

נושא: אם תכלית הבריאה, היא בשביל להנות לנבראים, אם כן, מה היה לו לבורא, לברוא את העולם הזה הגשמי, העכור והמלא יסורים, הרי ודאי שהיה יכול להנות לנבראיו כמה שרוצה ? (02:20)

"אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?
ואפשר לתרץ על פי מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית… ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה"

המשך קריאה

כמו לדבר לילד

קליפים נוספים:

גורל העם

הפצה

מעשה או כוונה?

נראה לנו שנעים לקרוא את ספר זוהר בנחת, בלי להשקיע מאמצים. אבל עלינו להבין שישנה נחיצות רבה שנדרוש על כל מילה ומילה כוונה. אין הדבר פשוט, אני לא צריך להסכים עם המצב שבו המילים עוברות לי ליד האוזן, עליי לראות בכל מילה הזדמנות לפרוץ פנימה לתוך הטקסט, כאילו המילה היא פתח לעולם חדש. כשאני קורא, כל מילה צריכה לשמש בעיניי כגומחה שעליי למלא אותה בכוונה, באיחוד, בקשר. אני מתבונן ומחפש מה יכולה להוסיף כל מילה לקשר הזה.

רק בדרך זו צריך לקרוא את ספר הזוהר. אז יגיע האור שיחבר את שתי התכונות המנוגדות: אברהם ויצחק וכל מה שכלוא ביניהם, לתכונה אחת של הקו האמצעי שנקראת יעקב וישראל. התכונה הנפלאה של ספר הזוהר מורכבת דווקא בקו האמצעי, שהודות לו כל הטוב והרע מתחברים יחד. דווקא בחיבור הנכון ביניהם אנחנו מגלים את הבורא - המקור לכול.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן ההכנה

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות פ

קטע הכנה לשיעור

"כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

המשך קריאה

זוהר: פרשת במדבר, סעיף ל"ו: "ונתבאר טעם הליכת הדגלים, שהיו מזרח תחילה, שהוא דעת הנעלם, שירות האור, שורש לאור החסד הניגלה מאו"א. וע"כ הולך אחריו הדרום, שהוא ענף שלו. ואחריו המערב, שהוא המלכות, שפניה צריכים להיות לדרום. ואחריו הצפון, שאחוריה של המלכות צריכים להיות לצפון. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ותחת, בכל מקום פירושו אחוריים.

מסופר כאן על הצורה בה מתפתח כל המבנה של האדם, כיצד הוא מתקדם קדימה ובאיזה סדר משתנות כל תכונותיו.

כל אחד מאיתנו הוא הוי"ה שלמה שנחלקת לג' קווים, לשנים עשר שבטים, לד' כיווני העולם וכולי.

נשאלת השאלה: באיזו צורה כל התכונות הללו משתנות בנו בתקופה שאנחנו "הולכים במדבר" - כלומר מתקדמים דרך כל הכוחות, הרצונות של הטומאה, התכונות שאינן מתוקנות המכונות מדבר? כיצד עלינו לבאר את התכונות שלנו במדבר הזה, כשאנחנו נתקלים בקשיים, מכשולים ובעיות בדרכנו לארץ ישראל (בדרכנו לבורא, ישר - אל הבורא)?

"הדגלים" הם התכונות העיקריות שלנו, איתם אנחנו משתדלים להתקדם קדימה כשהם משתנים בזה אחר זה. כמו שבעובר ישנו איזה סדר מסוים שבו מתפתחים הידיים, הרגליים, המוח, הלב, הכבד, ואחר כך פתאום העיניים. זה נכון גם ביחס לרוחניות. ספר הזוהר מסביר לנו באיזה סדר אנחנו מתפתחים לאחר שנולדנו, וכיצד אנחנו יכולים לצאת מהרצון האגואיסטי שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
התרופה החזקה והמשפיעה ביותר
תתאזר בסבלנות ולבטח תבריא
זמן ההכנה

מה לרצות בקריאה?

קליפים נוספים:

במעשה או בכוונה?

ישראל משרתים לאחרים

שיוויון

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת במדבר, אות לו

קטע הכנה לשיעור

"מובא במדרש תנחומא: "… שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת… כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה"

המשך קריאה

מה לדרוש בפסח?

קליפים נוספים:

הצלחה תלויה בהפצה!

איך לצאת מהצרות?

ישראל שבאומות העולם

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הקבלה היומי

נושא: ההבדל בין "גלות" ל "גאולה" (06:30)

"צורתו של ההעדר אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". וא"כ יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו. דהיינו צורתה של ה-גולה היא בחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו ב-גולה והמקווה לנו ב-גאולה, שהיא הדביקות ב"אלופו של עולם". שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא "אלופו של עולם""

המשך קריאה

שאלה: אם ספר הזוהר מדבר על מצבים אמיתיים, אז כיצד אני יכול להבין את רעידת אדמה שהתרחשה בצ'ילה בצורה הנכונה ביותר?

תשובה: שני הכוחות המנוגדים שספר הזוהר מספר עליהם, יורדים לעולם שלנו ואנחנו רואים את הגילוי שלהם בבני האדם ובכל העמים.

בינתיים איננו רואים את הסדר האמיתי של ההתפתחות, כיוון שעדיין לא הגענו למימוש שיטת חכמת הקבלה, לקו האמצעי. רק כשנגיע לכך נראה שכל המתרחש בא עלינו לטובה. הכול מגיע בשילוב נכון של הכוחות המנוגדים, הם מביאים אותנו לפריחה, לשלמות, לבריאות, לביטחון, לאיזון כללי וכתוצאה מכך - לדבקות בבורא.

כל עוד לא התחלנו את התיקון, כל עוד חכמת הקבלה לא התפשטה בעולם ובני האדם אינם מרגישים את הייעוד המשותף להם, למצוא את הקו האמצעי - אנחנו לא יכולים להצדיק ולראות את ההכרחיות בייסורים שעברו על עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, או הייסורים שקרו בצ'ילה, טהיטי וכו'.

לא ידוע לנו מה עוד מכין לנו הטבע בעתיד, עלינו להזדרז ולהשתמש באור העליון כדי להתקדם אל הבורא ולא להמשיך ולחכות עד שכוחות הטבע יכריחו אותנו לעשות זאת על ידי ייסורים וצרות. לכן אנחנו מוכרחים להפיץ את חכמת הקבלה עד כמה שאפשר, עלינו להכיר בכך שהיא האמצעי היחיד להתקדמות בקו האמצעי. הקו האמצעי הוא ההצלה שלנו.

שני הכוחות, השמאל והימין, הם הרסניים מאוד. הימין פועל כל כך בסתר עד שלא מרגישים זאת בצורה ישרה. אבל הוא יכול להביא אותנו לתוצאות בלתי רצויות לא פחות מקו השמאל. לכן אנחנו צריכים לעזור אחד לשני ולהפיץ את חכמת הקבלה בצורה כמה שיותר רחבה. הגורל בידיים שלנו, רק אז נינצל מכל הצרות. אחרת צפויות לנו מכות אחרי מכות. אם לא נתערב במה שמתרחש, יבואו עלינו אירועים נוראיים שעוד הנביאים כתבו עליהם שיבואו בעידן שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.03.2010

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת תולדות, אות ק"ו

הכנה לשיעור

"כשהאדם מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל"

המשך קריאה

זוהר: פרשת תולדות, סעיף י"ד: כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל (ישנן) ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים. מי המה המברכים אותו? עבדי ה'. ומי המה שברכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים, שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות הלילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.

בחכמת הקבלה "חצות" אינו תואם לזמן הנקבע לפי השעון האסטרונומי, בהתאם לסיבובי כדור הארץ, אלא למצב שבו האדם בונה את החושים (הכלים) הרוחניים שלו.

אם המדרגה הקודמת שלו כבר מוצתה במלואה הוא שוהה בחשכה, כמו זרע הנרקב באדמה. זהו תנאי מחייב לרכישת המדרגה החדשה, כדי שמצבו הקודם יהיה כרקוב בעיניו. אז האדם מתחיל לראות בחשכה את המדרגה החדשה, שאותה האור העליון מעצב לו. בינתיים, בתכונותיו הנוכחיות, היא נראית לו כחושך. כי הרי כל מדרגה שבאה היא השפעה גדולה ביחס לרצון שאינו מתוקן אשר נגלה בפניו. מצד אחד מאיר לו אור גדול, ומצד שני מתגלה בו רצון נוסף שאינו מתוקן.

המדרגה החדשה כבר קיימת בו, רק שהוא מרגיש אותה כחושך - חוסר אור בתוך הרצון. הרצון הנוסף שלו עדיין אינו מתוקן ולכן האור מורגש כחושך, ואז האדם מחפש כיצד לשנות את היחס שלו למציאות שבה הוא נמצא. כי המציאות בפני עצמה היא תמיד החלק של המלכות המתוקנת, שפעם אחר פעם מתגלה לו יותר ויותר. האדם כל פעם משנה את תפיסתו, את הרגשתו, את הכרתו, ואז דורש את המאור המחזיר למוטב, לא בכדי שהמציאות תשתנה, אלא בכדי שתשתנה תפיסת המציאות שלו.

אדם כזה נקרא "עבד ה'", מאחר והוא מבין שבכל מצב הכול מגיע מ-"אין עוד מלבדו". כתוצאה מהתיקון שהוא עושה בתכונותיו (בכלים שלו), משתנה רק תפיסת המציאות שלו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אור וחושך
כל העבודה נעשית בלילות חשוכים
החושך המלא באור!

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קע"ח: הקב"ה עשה לו אדם, שיתחזק בתורה, וללכת בדרך האמת ולצד ימין, ולא ילך לצד שמאל. ומשום שהאנשים צריכים ללכת לצד ימין, יש להם להרבות אהבה זה עם זה, כי אהבה היא בחינת ימין, ולא יהיה שנאה זה עם זה, שהוא בחי' שמאל, כדי שלא להחליש הימין, שהוא המקום שישראל מתדבקים בו (ישר-אל).

נדמה שמדובר כאן על חיים של חברה מתוקנת, אבל צריך יחד עם זאת להשתדל לפרש את זה בפנימיות.

אין הבדל בין אם ספר הזוהר מדבר על אוסף של בני אדם או על אוסף של תכונות פנימיות בנשמתנו, זה אותו הדבר, הכול מורכב מאותן עשר ספירות. אנחנו מרכיבים עשר ספירות בכלי של הנשמה העתידית שלנו, של אדם הראשון, ובכל אחד מאיתנו ישנו אותו התרשים הפנימי המורכב מעשר ספירות.

לכן ספר הזוהר כותב לפעמים על האבחנות הפנימיות ומתאר את התכונות שלנו, לפעמים בצורה שבה צריכה להיראות החברה, ולפעמים על אדם אחד או על חיות ובהמות. תמיד צריך להשתדל לראות מייד את הכתוב במספר רמות: ברמה הפנימית של הנשמה שלי, בתוכי, ברמה של החברה, בקשר עם החברים, בקנה מידה של כל האנושות. בעתיד כל הרמות האלו יתחברו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בכל גרגיר חול מסתתר אין סוף
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת
לך לקראת השלמות

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת תולדות, אות עז

קטע הכנה לשיעור

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב"

המשך קריאה

תלמוד עשר הספירות: כרך ו', עמוד א' תתד, סעיף ר"ב: חשכה זו גלות מדי (בבל), שהחשיך עיניהם של ישראל, וענינו הוא, לפי שאז היה ז"א בסוד הדורמיטא. ונודע כי המן הרשע היה אסטרולוגוס גדול, כנודע בענין והפיל פור הוא הגורל. כי הוא ועשרת בניו כוללים כל עשרה קליפין החיצונים (כוחות הטומאה), וידע בחכמתו ענין מיעוט השגחתו ית' על ישראל (המשתוקקים לבורא). ולכן חשב ועלה בלבו, כי הזמן מוכן לאבד שונאיהם של ישראל.

המן הוא הרצון שלנו ליהנות, כנגדו עומד כל אור החכמה, והוא יודע שהאור הזה צריך להתגלות עכשיו. הוא רק אינו יודע שזה יכול להתרחש רק בקו האמצעי, ואחר כך הוא גם מתבטל ומתרחש מעבר למצב של צמצום א'. מלכות עושה זיווג עם זעיר אנפין בקו האמצעי, והם עולים לבינה ומשיגים את גמר התיקון.

לאבד את שונאיהם של ישראל (להשמיד את עם ישראל) - משמע, להשמיד את הכוונה על מנת להשפיע שמפריעה לקבל את אור החכמה בצורה אגואיסטית.

מרדכי הוא הכוונה על מנת להשפיע, אבל אם הוא פועל לבדו, ללא רצונו של המן, אז זהו המצב של להשפיע על מנת להשפיע, משמע שהוא חוסם את אור החכמה ולא נותן לו להתגלות.

אם האדם אינו עובד בקו אמצעי, אז אפילו הפעולות הטובות ביותר של השפעה שהוא עושה, סוגרות לו את הדרך להתפתחות. לכן הקשר בין מרדכי להמן חיוני ביותר. כאשר מתחיל הוויכוח ביניהם: בין כוונת ההשפעה והרצון האגואיסטי, אז מתברר להם כיצד הם יכולים או אינם יכולים להתחבר.

ישנה הכוונה על מנת להשפיע, שאיתה ניתן לנצל את הרצון של המן, אבל הרצונות האלה לא יתמלאו בעצמם, לכן מתרחשת התנגשות בין המן למרדכי.

מגילת אסתר מספרת לנו על המצב שבו האדם יכול ליצור חיבור נכון בין שני כוחות יריבים, כוונות מנוגדות. קרבות, בלבול וספק ממתינים לו בדרך לתיקון, עד שימצא את השיטה הנכונה.

מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות, 28.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
שיחה על פורים
מלחמת המכבים בתוכי