כשאתה מתחבר עם האחרים ברמת הרצונות הרוחניים, אזי הגשמיות מאבדת את חשיבותה בהדרגה. למרות שברור כי עליך לעזור לבני אדם ולחיות לפי חוקי החברה, אתה מתחיל לראות שלכל המתרחש ישנן סיבות ומטרה. כל התחושות שלך מתחילות להתמקד בקשר וביחסים עם הבורא. אתה מגלה באחרים את ההשתוקקות לבורא, ובאיזו מידה הם זקוקים לעזרתך לשם כך.

אתם לכאורה נמצאים בסירה אחת, עוזרים איש לרעהו על מנת לשמור עליה, להגיע למטרה המשותפת. כיוון שזהו רצונו של העליון!

מלכתחילה הוא זה שקובע את כל מעשי. אני כביכול עוזב את הרצונות שלי ומראש מתקשר עם הבורא ועם רצונו, עד כמה שאני מסוגל לתפוס ולהבין אותו. אני פועל עד הרמה שבה אני יכול למלא את רצונו, וכל היתר מנוגד לתהליך ההתפתחות הרוחנית, עד כמה שזה נראה לנו אכזרי ולא אנושי.

זה אכן לא אנושי אלא אלוהי! למרות שעדיין איננו יכולים להבין זאת, אין מה לעשות בנדון. לכן, אינני מזניח את כל עיסוקי וממהר לעזור לכל הסובלים. אני מבין שאין ביכולתי לעזור להם. רק דבר אחד יעזור, כיוון שהכל מגיע מלמעלה, מהאור העליון, שיש לו מחסור ברצון שעליו הוא יכול להתלבש, לכן אנו רואים אסונות שמתרחשים בעולמינו.

עלינו ליצור כלי בעולמינו המוכן לקליטת האור העליון. כך באותה מידה ואף יותר, במקום האסונות יקרו שינויים לטובה. החיים מלמדים אותנו שאין דרך אחרת להתגבר על האסונות הללו. החיים על פני כדור הארץ יהפכו ליותר מסוכנים מיום ליום. אם למרות הכל לא נפנה לדרך הנכונה תצפו שבקרוב יתחילו לזוז הלוחות הטקטוניים…

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
אור תבוא אלי !
המשחק של העליון עם התחתון
תופעה חדשה של המאה ה – 21

אם נחשוב על דמויות תנ"כיות ועל סיפורים היסטוריים, בשעה שאנו קוראים בספר הזוהר ופוגשים בשמות כמו: "יעקב", "עשו", "אברהם", "נח", נסתבך ונתבלבל לחלוטין. לא נבין כלל על מה ספר הזוהר מספר לנו.

אנחנו צריכים לצאת את החלל הריק - כאילו שאין כדור הארץ ואין שום דבר שהתרחש עליו מתישהו, אלא כל זה רק נדמה לנו.

זמן, תנועה ומרחב - זו רק אשלייה, שקיימת בדמיוננו בלבד.

אנחנו חושבים שמשהו התקיים כביכול לפני אלפי שנים, ושעכשיו אנחנו חופרים ואפילו מוצאים כל מיני עצמות כהוכחה לכך, אבל כל זה קיים רק בתפיסה ובהרגשה שלנו, ואילו אנו מכנים את זה "מציאות".

אני רוצה לעלות להבנה הנכונה - לרצון, שבו יש רשימות (גנים של מידע), ולחקור דווקא אותו, במקום להתעסק בחפירות ארכיאולוגיות.

אני רוצה לראות את כל העולם הזה כנמצא בתוך הרצון שלי - כי למעשה רק שם הוא קיים! אני צריך לעבור לתפיסת המציאות האמיתית, במקום להישאר בתפיסה המדומה.

אני רוצה לראות את האנשים שסביבי כצורות שונות, כתמונות ודמויות בתוך הרצון שלי - ולא כגופים פיזיים שסובבים אותי.

אני רוצה לראות כיצד כל המציאות מוצאת את מקומה בתוך הרצון שלי, כולל הבורא. אז הרצון שלי יקרא "מלכות של עולם האצילות".

אני חייב לחבר את הכול לאחד - כי הכול נמצא בתוך הרצון האחד הזה.

אני רואה שם דמויות שונות, פעולות, תנועות בזמן ובמרחב - תהיינה הן גשמיות או רוחניות - מפני שהאור, הבורא, פועל בתוכי, ומוביל אותי כך, בהדרגה, צעד אחר צעד, אל האמת, אל ההבנה הנכונה של פעולותיו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.12.2009

ראה פוסטים קודמים בנושא :
מסע בעולם הרצונות
כשמדליקים את האור בקולנוע…
הזוהר מחזיר אותנו להכרה

שאלה: כל מה שנאמר בחוכמת הקבלה על תפיסת המציאות, על הסתר וגילוי של הבורא, נראה מאוד סובייקטיבי: כאילו הכול תלוי בי, "רק תשנה את היחס שלך - ותרגיש מציאות אחרת…"

היכן היציבות, האובייקטיביות, חוסר המעורבות והאובייקטיביות במחקר שלי? הכול נראה מאוד סובייקטיבי, משתנה יחד איתי.

תשובתי: הרגשת אי היציבות והיחסיות של הקיום שלנו ותפיסתן בשׂכל אינה נעימה, אבל זו האמת ודווקא היא מאלצת אותנו להגיע לבסיס אמיתי ונצחי.

מלכתחילה אתה נמצא בעולם שבו הכול סובייקטיבי. פעם חשבנו, שהעולם, הכוכב שלנו, קיים בפני עצמו, ללא שום קשר לעובדה האם קיימים עליו בני אדם. סברנו, שעוד לפני שנוצר כדור הארץ (נניח לפני 5 מיליארד שנה), היקום שלנו כבר התקיים והתפתח 10 במשך מיליארד שנה. מי סיפר לנו על כך? אדם כלשהו. מתי? היום. כיצד הוא יכול לדבר על מה שהתרחש בעבר? כך נדמה לו בחושיו, שמחלקים את הרגשותיו ותוחמים אותן ב"זמן".

אתה מעריך הרגשה מסוימת בחושים שלך כ"זמן", מכנה אותה "מיליארד שנה" או "שנייה" ובמסגרת ההרגשה הזו מגדיר פעולות שונות שמורגשות בך. כך, מהרגשות שונות, נוצרות בך תמונות רב גוניות שכוללת זמן, מרחב, מעברים ושינויים.

כל זה נמצא בתוך החושים שלך. מושג הזמן, המרחב, השינוי (תנועה) - הכול בך. הכול בתוכך. ומה נמצא מחוץ לך? אינך יודע מה נמצא מחוץ לך, אינך יודע האם קיים משהו בכלל, מפני שאתה מרגיש את הכול בתוכך.

האם הרגשת פעם משהו מחוץ לך, משהו שלא נכנס לחושים שלך? כיצד זה אפשרי? הרי כל המרחב, המורגש על ידי מחוצה לי, גם הוא נמצא בתוכי. אחרת כיצד אני מרגיש אותו?!

חכמת הקבלה מחלקת את ספירות התפיסה שלנו לפנימיות ולחיצוניות. בפנימיות אנו מרגישים את עצמינו, ובחיצוניות אנו מרגישים את העולם החיצון. אבל כל הספירות הן שלי ובתוכי. בתהליך התיקון, הן כולן מתחברות והופכות לפנימיות. לכן בסוף תהליך התיקון, כשהאדם כולל את כל הספירות בתוכו, הוא הופך לאחד ויחיד, כנגד הבורא האחד.

האם אתה יכול לראות מידע שעדיין לא הוכנס למחשב, על גבי מסך המחשב? וודאי שלא. אם אתה מקבל מהמחשב מידע כלשהו - קורא טקסט, רואה סרט, שומע מוזיקה - הרי שהמידע הזה כבר נמצא בתוכו.

אל לנו להגיד שהעולם שלנו התקיים כבר לפני 15 מיליארד שנה, אם איננו מתכוונים לכך ביחס לתחושות ולרגשות שלנו. כל מדע הוא אמיתי, רק צריך להוסיף לאמירה זו הערת שוליים קטנה - "ביחס לחושי האדם". הכול אמת, אבל רק ביחס אלי.

לכן בחכמת הקבלה הבורא נקרא "בוא וראה" - בוא ותראה מי אני. אתה גילית אותו בתוכך, השגת אותו, וראית (הראייה היא התפיסה האמיתית ביותר מבין כלל החושים שלנו). לכן ביחס אליך הבורא קיים. ואם לא השגת אותו, לא גילית ולא הרגשת אותו, אז הוא אינו קיים ביחס אליך.

אם אתה אומר שרק שמעת עליו, זו אפילו אינה צורה מופשטת, אלא פנטזיות שבהן מילאו אותך "מחנכים" למיניהם. הרי צורה מופשטת פירושה, שמתישהו הרגשת בתופעה כלשהי, וכעת אתה מתאר את התופעה הזו כשהיא איננה מלובשת בחומר.

מתוך שיעור על המאמר "הסתר וגילוי פנים של ה' יתברך", 17.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
צייר גדול, המצייר עולם
תיאטרון ושמו "חיים"
ציור של כוחות על הרשתית הרוחנית שלי

מן העיתונות: חוקר האקלים רוי ספנסר (Roy Spencer) שעבד בעבר ב"קליימט-גייט", מרכז טיסות החלל של נאס"א: "זו לא רק שערורייה שמערבת מדענים מושחתים, אלא כשלון של כל הדת "הירוקה", שהתבססה, בדומה לשאר הדתות בעולם, על אמונה טהורה, במקום על נתונים מדעיים מדויקים.

"הירוקים" האמינו שהם מצילים את כדור הארץ, אך כיום הם מזועזעים לגלות שמבשרי הדת החדשה שלהם היו לא יותר מרמאים קטנים הדואגים לחשבון הבנק הפרטי שלהם בלבד.

ההשקעות בטכנולוגיות "הירוקות" נפסקו, המאבק, מסתבר, היה חסר תועלת ואיש לא היה זקוק לו. מסתבר, שלא צריך להציל את כדור הארץ, הוא בסדר, הוא שרד גם דברים קשים יותר.

התייחסותי: כך נתאכזב בהדרגה מכל המאמצים שלנו לשפר את חיינו, שבינתיים רק יהפכו לקשים יותר ויותר,עד שנקשיב לבסוף לדעתה של חכמת הקבלה.

פוסטים קודמים בנושא:
תופעה חדשה של המאה ה - 21

מן העיתונות: מדענים קנדיים ערכו מחקר סוציולוגי שהראה, שיותר משליש מאוכלוסיית העולם היא חסרת כל ערך. הם אינם חושבים על גילויים טכנולוגיים, אינם עוקבים אחר מצבו האקולוגי של כדור הארץ, ולא עוסקים בשום דבר שיכול לעזור לאנושות בצורה כלשהי.

תגובתי: הנה, מוכן לו הבסיס המדעי להשמדת מחצית מאוכלוסיית כדור הארץ…

נשמות חדשות על כדור הארץ

ראה מאמרים נוספים בנושא :
הטרגדיה האופטימית של המשבר
תורת היחסות היומיומית
המקצוע הפופולארי ביותר בעתיד

שאלה: נדמה לי שרוב בני האדם אינם חושבים על גוף ונפש, על מי ומה הם…

תשובתי: זה לא נכון. כולם חושבים: "אני אמות, אבל הנשמה שלי תמשיך לחיות". בתת המודע קיימת בכולנו מחשבה על נצחיותנו, וזה מביא כל אחד מאיתנו לדאגה: "מה יהיה עם נשמתי?".

האדם אינו חושב על עצמו כעל גוף בהמי בלבד. אפילו האדם החומרי והפרימיטיבי ביותר, ללא קשר לדברים שבהם הוא משכנע את עצמו, ואולי אף בניגוד לרצונו, חושב בתת המודע שלו שהוא נצחי. זה מושרש ביסודו, בחומר שלו - ברצון עצמו, שאותו ברא האור - הבורא ואין לאדם כל שליטה על כך.

הרצון שלנו ליהנות מורכב מחמש שכבות, ובתוכו מושרש הקשר עם הרוחניות, עם הבורא, ולכן השבירה הביאה לכך שלכל אחד מאיתנו יש קשר עם הרוחניות. כל אדם, גם אם הוא אינו מודע לכך, חושב שהוא נצחי בהרגשתו הפנימית וביחסו לחיים, ולחלוטין לא חושב שחייו מסתיימים עם מות גופו. לו היה חושב כך, לא היו לו הכוחות לחיות.

ניתן לומר שאולי נדמה לו שהוא מעביר את מקל השליחים לילדיו וממשיך לחיות בתוכם, או שמא מקדיש את חייו למולדת או לחברה - אבל אין זה כך. אם האדם היה יודע בוודאות שכשחייו מסתיימים, הכול מסתיים; שבחלוף זמן מסוים כדור הארץ שלנו יפסיק להתקיים; אם היה ברור לנו שלא רק הגוף שלנו אלא גם אנחנו לא נצחיים - לא היו לנו הכוחות להמשיך לחיות.

נבראנו עם התחושה שאנחנו נצחיים בתת המודע שלנו, בפנימיותינו, מפני שכולנו יצאנו מהבורא, ויש בנו חלקיק נצחי ממנו. ולמרות ש"לבהמות בנות תמותה נדמנו", לא ניתן לבנות דרגה הגבוהה מדרגת החי - דרגת "אדם", מבלי לתת לה להרגיש שהיא נצחית. אחרת, האדם לא יגדל "מעל" דרגת הבהמה המהלכת על ארבע.

כדי לגדל "אדם" בדרגת "מדבר" מתוך הגוף הבהמי, עליו לחוש בנצחיות פנימית (הבורא חייב לספק לו הרגשה כזו!). זאת, מפני שדווקא בכך מותר האדם מן הבמה.

כל עולמו הפנימי של האדם נובע מתוך הקשר הפנימי הלא מודע (בהתחלה) שלו עם הבורא, והרגשת מצבו הנצחי. הרי דרגת אדם היא היא ההידמות לבורא (אדם, מהמילה דומה). כל ההחלטות, השאיפות, התוכניות (אפילו ההחלטה להתאבד) שלנו, נובעות מתוך ההרגשה הפנימית שאני - נצחי.

מתוך שיעור על המאמר "גוף ונפש", 24.11.2009

(מתוך סדרת הקליפים "הליכה על דרך האמת")

החיים על פני כדור הארץ מתנהלים לפי חוקי הטבע. עלינו להכיר את הכוח המנהל חוקיות זו, והמפתח להכרתו נמצא בחכמת הקבלה.

פרסום: נאס"א החלה במסע של הפרכת שמועות בנוגע לסוף העולם בשנת 2012… על פי מסורת שמקורה בשבט המיה, ב- 21.12.2012 (היום האחרון בלוח השנה של השבט), כוכב הלכת ניבורו יתנגש בכדור הארץ, והדבר ישים קץ לכל דאגותינו וחששותינו. רבים מאשימים את נאס"א בכך שהאמת הנוראה ידועה לה, אלא שסוכנות החלל מסתירה אותה מהקהל הרחב.

תגובתי: כמה טוב היה אם ניתן היה להפוך אנשים למאושרים, כמו שעושים ברוסיה … סוף העולם יגיע, אבל רק לאחר תיקון האגואיזם הכללי והאיחוד הגלובאלי - דבר שיקרה לא יאוחר משנת 2239 ! אך אם יתמזל מזלנו (נתקן את עצמנו), הדבר יתרחש מוקדם יותר !

רשומות קודמות בנושא:
2012
האקדמיה למדעים של ארצות הברית - מכת חושך

שאלה: למה מקשרים מצוות עם תיקון הגוף?

תשובתי: מובן מאליו, שאנחנו לא מתקנים את הרגליים והידיים שלנו. מדובר על "גוף של האובייקט" - הנשמה, כלומר על רצון, או על חלקי נשמה - רצונות נפרדים.

רצונות הנשמה נבדלים מרצונות שלנו בכך, שהם מעוצבים לכיוון הבורא - לנצל עצמי להשפעה, למילוי הבורא. לגוף הגשמי אין שום שייכות לכך.

אנחנו יכולים להחליף ולקטוע את איברי הגוף, ולבצע עירויי דם, אבל בבית החולים לא עושים בדיקה של תורמי האיברים על היותם "צדיקים", ולכן קיימת אפשרות שאנחנו מקבלים חלקי גוף או דם של איזה רשע… סביב הבלבול של הגוף הרוחני עם הגוף הבשרי שלנו נולדו כל המיסטיקות , אגדות נוראיות וסיפורי אימה דתיים !

ולכן, תחת השם מצוות, מתכוונים לתיקון הרצונות, ולא לגוף הבהמי. גופים, שבהם אנחנו קיימים חיוניים רק כדי שנתקיים גופנית. וכאשר מופיע בין שאר הרצונות של העולם שלנו, עובר של הנשמה - נוצר הרצון לגלות את הבורא, לפתח אותו עד דרגת הבורא.

לכן למנהגים ולדתות אין שום יחס לתיקון הנשמה. כל בני האדם בעולים יכולים להישאר בדתם ובמנהגיהם - ויחד עם זה מתקנים את הרצונות שלהם, כדי לאהוב את הזולת, כמו את עצמם. הבשר לא ישתנה עקב כך..

בפעולות מכאניות אין שום דבר רוחני. טוב מאוד אם הם נרגעים, אם יוצרים צורת חיים נוחה.

אבל אל תלך שולל, בכך שאתה חושב שבעזרתם אתה מתקן את הנשמה ורוכש לעצמך "עולם הבא".

כי הרי העולם הבא - זה גילוי הבורא. אם לא הכנו לכך את הנשמה, אז אין במה לגלותו, לא לפני ולא אחרי המוות של הגוף הבהמי.

הגיע הזמן להוריד את הרעלה מהעיניים, כדי שבני האדם יבינו שבכל החיים שלנו על פני כדור הארץ יש רק נקודה רוחנית אחת, "נקודה שבלב", נקודת הכניסה לעולם הרוחני.

מתוך שיעור "פתיחה לספר "פי חכם" ", 13.11.2009

בלתי אפשרי להיכנס למציאות חדשה עם הגישה האגואיסטית הישנה. כל תנועות "הירוקים" למיניהן קוראות לנו לאהוב את הטבע ולטפל בו, מפני שכדור הארץ הוא ביתנו. אבל, אנחנו לא מסוגלים להתייחס אליו כך. אדם לא מסוגל להרגיש שכל העולם שייך לו, שכל האנושות זה הוא עצמו. הוא חייב לגלות את הבורא, לקבל ממנו כוח, כדי לבנות מעל האגואיזם שלו מערכת יחסים חדשה כלפי העולם הסובב אותו.

כלומר השנאה היא זו שמבדילה בינינו היום, והיא נשארת, אבל מעל לשנאה הזאת אנחנו מגלים מערכת יחסים חדשה - מערכת האהבה. ואת זה יכול לבצע רק הבורא, שאותו אנחנו מושכים אלינו, כדי שהוא, יכונן את הקשר הזה בינינו. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו !

רשומות קודמות בנושא:
להקיץ מהחלום לעולם חדש
כיצד לחבר את עצמי לעצמי
רק נדמה לנו שאנחנו זרים!

אנחנו כל הזמן חוזרים ואומרים, שללימוד חוכמת הקבלה באופן מוצלח, נחוצה ההפצה. אבל אני מרגיש שזו לא ממש המילה המתאימה, כאילו שמדובר על איזה סוכן מכירות או סוכן ביטוח אשר מציע לכולם את הפוליסות שלו. זה יכול להיראות, שאנחנו מפיצים את חוכמת הקבלה, כאילו רוצים לתת משהו לאנשים. בזמננו המילה הפצה קשורה למסחר.

וכאשר אנחנו מדברים על הפצת חוכמת הקבלה, מי שלא יודע ומכיר על מה מדובר, זה נראה לו כמסחר או כביזנס, כאילו שאנחנו מוכרים משהו ויש לנו מזה רווח. כלומר זו מילה די "חלקלקה".

אבל למעשה כל החיים שלנו הם הפצה, כי זה אומר התקרבות לבורא, התפתחות, גילוי, השגה.

כל הבריאה מתחילה מהפצה - מנקודה אחת יחידה, שנבראה יש מאין, שממנה יוצא פתאום משהו קיים, "יש מאין", ואחר כך כל זה מתפשט: ארבע בחינות של אור ישר, עולמות רוחניים ועד העולם שלנו. המדרגה הרוחנית האחרונה פורצת לעולמנו עם המטען הרוחני הקטן היחיד.

כל חומר הבריאה שלנו, כל היקום, נולד מניצוץ אחד זה דרך המפץ הגדול ומתפשט. וכך הוא מתפתח עד למערכת השמש שלנו, כדור הארץ וכל מה שקיים עליו. כל זה שייך להפצה - להתפשטות של הבורא על הבריאה, כדי שתחת הלחץ של האור, של תכונת ההשפעה שלו, להביא את הבריאה להשתוות אליו.

כל לידה, כל התפתחות - זו הפצה. כלומר הפצה בתכונתה הפנימית והאמיתית מסמלת שותפות עם הבורא - עזרה בשבילו להעביר את הרעיון שלו, להתגלות בעולם, לפעול יחד איתו.

מתוך שיעור מס' 4 של קונגרס טורקיה

אם נתחיל מכך, שמה שנשבר בבריאה היחידה - זה הקשר בין חלקיה, בין הנשמות, בינינו, אז בקשר המשוחזר בינינו, נרגיש את תכונת ההשפעה - האור, הבורא. נבראנו מפורדים, על מנת לתת לנו את ההזדמנות לחקור מה זו אחדות, ובסופו של דבר להשיג נצחיות ושלמות בתוך האור הלבן העליון, בבורא.

כדי להגיע למצב כזה לא נדרש מאמץ גדול, אבל הוא צריך להיות מכוון נכון, מטרתי. את התנאים לאיחוד וחיבור של הבריאה השבורה לאחד שלם - לא קשה ליישם, אם יודעים כיצד להשקיע את כוחותינו החלשים. וכך יהיה לנו מנוף, שניתן יהיה באמצעותו ממש להפוך את כדור הארץ.

הבעיה שלנו היא שאנחנו מתפזרים במחשבותינו וברצונותינו, ולא מסוגלים לאסוף ולרכז אותם לכיוון אחד. להצלחה לא חשוב גודל המאמץ, אלא החיבור והאיחוד של כל המאמצים הקטנים יחד. אם הם יתחברו, אז המאמץ הכולל שלהם יהיה מכוון לתכונת ההשפעה, לבורא.

וזה מספיק כדי להיוולד בעולם העליון. לכן, אנחנו צריכים לשאוף ולהשתוקק רק לחיבור רצונותינו לאחד כולל - ואז בו תתגלה התכונה העליונה - הבורא.

מתוך השיעור מס' 1 של קונגרס טורקיה 22.10.2009

מכל ההיסטוריה של האנושות אנו רואים, שפנייתו של האדם לבורא לא גורמת לו לקבל תשובה ממשית. אם הבורא בכלל קיים, האם ניתן ליצור איתו מגע? או שהשאלה הזאת נשארת פתוחה, כמו התשובה לגבי העבמ"ים - שיתכן שקיימות ציביליזציות מחוץ לכדור הארץ, אבל הן אינן מעוניינות לבוא איתנו במגע!

כדי להשיג מגע עם הבורא, צריך להשיג קשר עם אותם בני אדם שכבר נמצאים איתו במגע, להידבק לאלה שכבר נמצאים בקשר עם המערכת העליונה. הרי תינוק, הנדבק למבוגר, מקבל הכול כמו המבוגר. כך גם אנחנו נתקדם ברוחניות.

אם נרצה, שהמחשבות והרצונות שלנו יהיו זהים לאלו של המקובלים הגדולים (בעל הסולם, רב"ש), אז אנחנו נכנס תחת השפעת האור, אשר ממלא אותם. וזה ירפא את כל בעיותינו, כל המחלות של הגוף והנפש. האור יודע מה צריך לתקן ומסדר הכול בצורה האופטימאלית.

הרי אין אנו יודעים, מה לטובתנו. אנחנו צריכים רק לבקש לקרב אותנו אל האור - והוא כבר יעשה הכול. לכן כל העבודה שלנו זה להצטרף, להתקרב כמה שיותר צמוד למה שכותבים המקובלים - פשוט להידבק בלב! וכך לעשות צעד אחר צעד - ולא לחשוב מה יקרה איתנו. אלא מעל לכל הבעיות, השגיאות והבלבולים, לשאוף עוד יותר להתקרב אל האור.

כל שיטות המזרח יצאו משיטת אברהם בצורתה "הלא בשלה", עם שימוש בקו ימין בלבד, (תכונת החסדים). אך אי אפשר לממש את כל הדיבורים היפים על אהבה יחד עם האגואיזם שלנו.

שאלה: בהתאם למסקנות האומות המאוחדות, לקראת שנת 2025, ל-2.8 מיליארד תושבי כדור הארץ לא יספיקו מים לצרכיהם הבסיסיים. מה דעתך בנידון?

תשובתי: זה נכון, וזה יחייב אותנו להיתקן, כמו גם כל שאר הלחצים מצד הטבע, והתיקון שלנו בדרגה יותר גבוהה, בדרגת האדם, יביא הרמוניה לכל הרמות היותר נמוכות - ואז תגיע תקופת השפע.

שאלה: אני לא מסכימה ש"שום פעולות שלנו, לא משפיעות בצורה ממשית על שינוי האקלים", דווקא הפעולות שלנו, הנגרמות מהתעוררות האגואיזם, משפיעות על שינוי האקלים. האם זה לא ברור?

תשובתי: לי לא. אנחנו רואים רק תוצאות ויוצרים תיאוריות ממה שרואים.

העולם שלנו - עולם של תוצאות, הכול יורד מלמעלה ולכן תיקון מלמעלה ייתן תוצאות בעולם שלנו, ולעולם אנחנו לא יכולים לבצע שום "תיקון" בעולם שלנו. חוץ מזה, אנחנו לומדים מחוכמת הקבלה, שהכול מתרחש תחת השפעת האור העליון.

רשומות קודמות בנושא:
בואו נהפוך את החיים לטובים יותר!
המפתח לאיזון בידי האדם
האפשרות היחידה להציל את העולם

שאלה: ישנם אלפי בני אדם בכל רחבי העולם, שלומדים יחד איתנו דרך הטלוויזיה והאינטרנט. הם יכולים לראות שיעורים ולקנות ספרים אבל מה עליהם לעשות, אם אין לידם קבוצה, שאליה הם יכולים להצטרף, כדי לקבל ממנה את הכוחות הנחוצים?

תשובתי: מה זה משנה, היכן האדם שומע שיעור, לפני מסך טלוויזיה או באולם שבו אני מעביר את השיעור? האדם נמצא היכן שנמצא רצונו! אני מרגיש לידי אלפי בני אדם - את רצונותיהם. אבל יכול להיות, שמישהו יושב לידי ואני לא ארגיש אותו.

אין שום הבדל, באיזו פינה על פני כדור הארץ נמצא האדם. יכול להיות שהמרחק דווקא עוזר לו.

אני מרגיש, שאנשים אלה, שמתאספים בכל חלקי כדור הארץ, נותנים כוח עצום על ידי השתתפותם בשיעור.

הרי כוחו של כל אדם, מוכפל במרחק ובחולשה, שאותה הוא מרגיש מכך שנמצא הרחק מאיתנו ואינו מרגיש את ההשפעה הישירה. זהו כוח אדיר ומדהים! לכן, בכל פינה בעולם, שבה ימצאו חברינו, הם באמת קרובים ויקרים לנו מאוד.

רשומות קודמות בנושא:
כל אחד יכול להתקדם!
שאלות של מתחילים - 13
על הקשר הווירטואלי