הזוהר: פרשת מצורע, אות ו': בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם.

זהו המצב הפנימי של האדם, שיכול להגיע גם ביום שמש, אבל האדם ירגיש שהוא בלילה, חושך, תחת השפעת הכוחות הרעים. אבל לפחות הוא משיג שזה לילה, חושך ושלטון הרוע. הרי לפעמים הוא חושב שהכל טוב, והצלחה מחכה לו.

אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים.

כל המחשבות והרצונות שבאמצעותם פעם התחברתי עם אחרים, שאפתי לגלות את הבורא, רציתי שיתקנו אותי מלמעלה, גם דועכים ומתייבשים בתוכי ונעלמים.

והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.

אם זה היה שקר נקי, ניתן היה מיד לגלות אותו. ידוע אפילו מתוך חכמת הקבלה, שאם בן אדם רוצה להציג את השקר כאמת, הוא קודם כל צריך להגיד משהו אמיתי, ואז לשקר. אז יאמינו לו.

הזוהר: פרשת מצורע, אות ז': כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים.

"התרנגול" בתוכנו משמעו כוח התמודדות שאיתו עובד האדם בלילה לפני השחר. תרגנול ממין זכר נקרא בעברית גם גבר.

ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.

ככה האדם מרגיש את כל מה שמתרחש בתוכו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשבא הבוקר…
החושך המלא באור!
"שלחני כי עלה השחר"

התכללות רוחנית מתבצעת ע"י הכוח שמגיע מהבורא. למרות שהתכונות שלנו מתכללות אחת בשנייה, זה מתממש מחוץ לנו, למעלה ואי אפשר לעשות את זה ברמה שלנו. אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב ביניהן כאן, לפניי, על השולחן - בצלחת אחת. אני צריך להעלות אותן למעלה, למקור שלהן, מקום שבו הן מתכללות אחת בשנייה לאחד שלם, בתוך הבורא - ושם אני אעבוד על ההתכללות שלהן.

הרצון שלי לכלול את התכונות האלה נמצא כאן, בשטח שלי, בעולם הזה. אך על מנת ליצור את ההתכללות שלהן אחת בשנייה, אני צריך להעלות אותן לשורש - לכתר של המדרגה הזאת ולהתחבר למקום שבו הן פועלות כאחד שלם. הרי זה לא חיבור חומרי, בו כמה אטומים מתחברים למולקולה אחת ויוצרים סוג של "סגסוגת", כמו אחרי התכה.

בחיבור הרוחני, לא נשאר כלום מקו ימין וקו שמאל ויוצא קו אמצעי - כמו משהו חדש לגמרי, ואי אפשר לזהות שהוא מורכב חלקית - מקו שמאל וחלקית - מקו ימין. ההתכללות מתקיימת בתכונה החדשה, על פני התכונות שהיא מורכבת מהן.

הרצון ליהנות, שמתחבר עם המסך ועם האור החוזר, כדי לעבוד למען השפעה - נראה כי הרצון שלמטה עם המסך (כוונה על מנת להשפיע) - למעלה; כאילו הכוונה והרצון מתקיימים בנפרד, ואלה שני מרכיבים נפרדים, ולא אחד שלם. אבל זה לא נכון! מושגים של העולם שלנו נותנים הסבר כזה, אבל ברוחניות הכוונה והרצון חייבים להיות בלתי מופרדים; מחוברים אחד עם השני; מתכללים זה בזה.

הכוונה מחליפה את אותו הרצון מקצה לקצה, ומנצלת אותו על מנת לקבל, או על מנת להשפיע. לכן העבודה שלנו ב"יום השלישי" של התכללות אחד בשני, של יצירת גוף משותף אחד וגם עבודה פנימית של האדם, ביצירת הקו האמצעי של התכונות שלו עם צד ימין וצד שמאל לתוך אחד שלם - מחייבת אותנו להתכלל בבורא. הרי בתוך הבורא נמצא המקור של כל הדברים המנוגדים האלה, בו הם מתקיימים באחדות. לכן ביום השלישי, אחרי שעלו לבורא, התגלה ניגוד רוחני לבורא - מוות רוחני של הרצון מסוג: "שכם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאב הריפוי של היום השלישי
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנו צריכים לשאוף להרגיש את עצמנו כאדם אחד, עם לב אחד, כדי להידמות לאור עליון שיפעל עלינו.

המקובל הגדול רבי משה קורדוברו (הרמ"ק, המאה ה-15) כותב בספרו "אור יקר": "כשאנו עוסקים בספר הזוהר, אנו מעלים כוח הנשמות של הצדיקים ומחדשים את האור, שנוצר בזמן שברא את הספר, והשכינה מאירה, אוסף כל הנשמות, זוהרת באור הזה. וכל העוסקים בספר הזה חוזרים ומעירים את האור הקודם הזה, שגילו בזמנם רבי שמעון בר יוחאי והחברים שלו…".

לכן אנו מצפים מהאור, שאותו גילו יוצרי הזוהר, שיפעל עלינו דרך כל המערכות שהם אספו לאחר השבירה והכינו עבורנו, כדי שתהיה להם אפשרות לפעול עלינו דרך המערכת המתוקנת מעולם אין-סוף עצמו.

המקובלים הגדולים האלה, פעלו ביחס אלינו, כפי שאנו בעולם הזה פועלים כלפי הילדים שלנו, מתוך רצון להשאיר להם ירושה טובה. לכן הם הכינו עבורנו מערכת מתוקנת, ספרי קבלה וכל מיני "ספרי לימוד", השאירו לנו עצות איך צריך לבנות קבוצת מקובלים, ומה צריך להיות התקנון שלה. מה שנשאר לנו לעשות זה רק להידבק אליהם כמה שאנחנו מסוגלים, כמו ילדים קטנים. ואז המערכת, שהם הכינו, תתחיל לפעול עלינו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 4.2.2010

רשומות קודמות בנושא:
רבי שמעון ותשעת תלמידיו
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
יחד ננצח

זוהר: פרשת מצורע, סעיף ח': כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה.

בוקר נקרא מצב שבו אני מעריך את תכונת ההשפעה. עכשיו אני מבין, יודע ומרגיש שההשפעה היא הדבר הגדול ביותר.

קודם הסתכלתי על אהבה, השפעה, קשר עם אחרים - והכל היה נדמה לי כחושך, מאחר ולא הרגשתי מזה שום תועלת: "מה אני מרוויח מזה?! אין בזה שום הגיון, למה אני צריך לעשות את זה?!" כל זה נראה לי חסר טעם. ובכל זאת המשכתי בהתמדה ללמוד, לעבוד בקבוצה, ואז השפיע עליי המאור המחזיר למוטב. זה נקרא עבודה בלילה.

ואז מגיע מצב חדש ומתחילה להתעורר באדם תכונת השפעה, כוונה להשפיע. זה אומר שבשבילו בא הבוקר. כל אלו הם המצבים הפנימיים שלנו, ולא שינויים חיצוניים.

אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים (ולימין ולשמאל). והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמן לכל בני העולם להנות מהחסדים.

מתחילים מהחסדים. כיצד האדם משיג את הבוקר? - קודם כל הוא מתקן עצמו בתכונת חסד, ואז רואה את אור הבוקר - אור חסדים. לכן תפילת שחרית נקראת "אברהם".

כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד.

כל השינויים, שאנחנו רואים: יום, לילה, שמש, ירח - מתרחשים רק ביחס לאדם. על ידי התהליכים הפנימיים שלנו אנחנו מעוררים את הכוחות האלה זה אחר זה, או את כולם יחד וכך מרגישים את זרימת הזמן.

"וזרח השמש" - זה אומר, שהאדם מסוגל לגלות את אור החכמה, המלובש באור החסדים. אם אני יכול לגלות רק אור החסדים - זה עדיין בוקר, לפני זריחת השמש. אם אינני מסוגל לגלות אפילו את אור החסדים בהתאם לרצונות שלי, זה נקרא לילה. גם עכשיו אנחנו נמצאים באוקיינוס אין סופי של אור חכמה, אבל אין לנו רצונות של השפעה, חסדים, לכן אנחנו לא יכולים לגלות שום אור.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
החושך המלא באור!
כל החיים – בין שני אורות

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קס"א: ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. אלו שלשת ימים הם כנגד ג' ימים של שכם, שכתוב, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

יום השלישי - זה תמיד כאב, היום הקשה ביותר בתיקון, כי ביום הזה מתרחש חיבור הדדי של הקווים ימין ושמאל. זה לא קו הימין, כמו היום הראשון, כאשר עלינו להתחמש בכוח ההשפעה. ולא קו שמאל, היום השני, כאשר צריך לבדוק איזה חלק שלו ניתן לחבר לרצון להשפיע.

היום השלישי - זוהי התמזגות הדדית של תכונה אחת עם התכונה השנייה, ובעולם שלנו לא קיים דבר כזה. בעולם שלנו יש רק חיבור, כאשר אחד מתחבר עם השני, ואחד משקיע, למשל את המוח שלו, והשני - את הרגש. ואז הם מתחברים ומשלימים זה את זה. מאחר ובעולם שלנו קיימת רק תכונה אחת - לקבל. האיחוד מתרחש רק בתוך של התכונה היחידה הזו, בהיבטים ובצורות השונות שלה.

ההתמזגות ההדדית שעליה מדובר ברוחניות, מסמלת שנוצר משהו חדש לחלוטין, שלישי, אשר אפילו שמורכב בבסיסו משני הראשונים, מהווה תופעה חדשה לחלוטין, אשר לא הייתה קיימת כלל. המשהו החדש הזה נקרא נשמה, או אדם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

שאלה: מה מיוחד בספר הזוהר שהוא מזמין בתוכנו תגובות כל כך חזקות?

תשובתי: זה לא ספר - זהו מתקן, שעל כפתוריו אתה לוחץ מבלי לדעת זאת בעצמך. וחוץ מזה, אנחנו לומדים את ספר הזוהר בקבוצה גדולה של אנשים מכל העולם. אנחנו מאוד שונים, אבל רוצים את אותו הדבר, ולכן אנחנו לוחצים חזק מאוד על הכפתורים האלה.

אנחנו פשוט לא תופסים זאת. תינוק, כשהוא צועק, הוא אינו מבין איזה מהומה הוא יוצר בבית. כי הרי המבוגר אינו יכול להתנתק ממנו, הצעקה מעוררת בו דאגה רבה. לילד גדול אתה יכול לומר: "לך לחדר שלך ואל תפריע לי!" ואילו עם תינוק בן חודש אינך יכול לנהוג באופן דומה - אתה מסתובב סביבו ויוצא מדעתך מרוב דאגה. דאגה זהה אנחנו גורמים לכוח העליון. כך פועל עלינו ספר הזוהר.

זה לא רק ספר - אתה נמצא במערכת שלמה של הבריאה, שאותה אתה מפעיל על ידי העיסוק בספר הזה והצעקה שבאה מהרצון לגלותו, בדומה לתינוק שמעורר את כולם ומאלץ את כולם לעבוד עבורו ולייצר בשבילו דברים, מזון, חיתולים, משחקים, רהיטים ועוד. האם הוא יודע מה הוא עושה? - לא! אבל כל העולם סובב סביב הצרכים שלו.

וברוחניות זה אותו הדבר. הכל מונע על ידי האהבה… אנחנו בעצמנו מבלי להבין זאת מפעילים מערכת שמתחילה בתגובה לפעול עלינו - אבל לא בהתאם לדרישה התינוקית והאגואיסטית שלנו, אלה ברכות ובחסד, ומלמדת ועוזרת לנו להתקדם להשפעה.

אתה נמצא בין שני כוחות: הכוח האגואיסטי העצמי - מלמטה, וכוח של האור המקיף - מלמעלה. הם לוחצים עליך משני הכיוונים ואתה מרגיש כמו בן שמיים וארץ. נכנסת למערכת של הכוח העליון בכך שפתחת את ספר הזוהר. זו מערכת שונה לחלוטין, וזה אומר שאתה הולך בדרך תורה, בדרך של האור.

עד אז התפתחת לפי ההכרחיות, בתהליך של האבולוציה, כמו כל הטבע. הרצון שלך ליהנות תמיד חיפש היכן יותר טוב ולאן לברוח מהמכות. אבל בזה לא התקדמת לעבר הבורא, אלה רק חיפשת לעצמך פינה נוחה יותר. כך הייתה ההתפתחות שלנו עד היום. עכשיו אתה מעורר על עצמך כוח אחר לחלוטין מלמעלה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010

שאלה: מאז שהתחלנו ללמוד את ספר הזוהר, אני מרגיש את עצמי חזק יותר. האם יכול להיות שהזוהר נותן לי כוחות?

תשובה: ספר הזוהר נותן כוחות, ביטחון, תחושה, שכעת אתה נמצא בתהליך הנכון של הלימוד. הזוהר משנה את האדם מהר מאוד. הוא נותן לו יסוד פנימי שונה. האדם מרגיש שהוא קשור במשהו גדול, נעלה, מעל העולם הזה. ספר הזוהר נותן תחושה כזאת. וזוהי האמת, ולא שקר. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להשתדל לקרוא כמה שיותר את ספר הזוהר, ולגלות את כל מה שאנחנו קוראים עליו, בתוכנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 5.2.2010

כתוב: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב". התיקון קורה רק בהתאמה לכוונתו של האדם.

כפי שהאר"י מסביר (באמצעות תלמידו, רבי חיים ויטאל), בהקדמה לספר "עץ חיים", וגם בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"- הכל תלוי בכוונת האדם הלומד תורה. בספרי התורה מספרים רק על תיקון הנשמה. אם האדם מתכוון לתקן את נשמתו כאן ועכשיו ורוצה למשוך את המאור המחזיר למוטב, כלומר: מרגיש שיש לו מה לתקן כיוון שלומד על תכונותיו הוא ותכונותיו של הבורא - איזו תהום פעורה ביניהם ולאיזה מצב עליו להגיע - אז נוצרת אצלו הדרישה לתיקון, לשינוי הפנימי.

ספרים אשר נכתבו על ידי מקובלים הנמצאים בהשגה רוחנית, כלומר שהשיגו את הבורא - נקראים "ספרי קודש" כיון שהם מספרים על ההשפעה, על אהבת הזולת. לכן אנשים השואפים להגיע להשפעה נאמר עליהם שהם לומדים תורה, כי ספרי התורה הם אורות המגיעים ומתקנים את האדם. ואז במידת התיקון של האדם, מילות התורה מתקנות את נשמתו.

ב"הקדמה לספר הזוהר" נאמר שהתורה מתחלקת ל-613 מצוות (תרי"ג עיטין) ו-613 מילויים (תרי"ג פקודין). 613 מצוות הן אורות, המגיעים ומתקנים את 613 הכוונות שלנו מ"לא לשמה" ל"לשמה", על מנת שכל הרצונות שלנו יהיו בכוונה להשפיע. 613 המילויים האלו הם אורות הממלאים את הרצונות המתוקנים שלנו על ידי אור התורה.

לכן עלינו להשתדל ולהתחיל את לימוד ספר הזוהר, דווקא עם הכוונות האלה; כל אדם בנפרד וכולנו יחד. בכך תלוי התיקון כולו והעתיד הטוב שלנו.

כמובן אם הרבה אנשים מתאספים יחד, יש להם כוח ועוצמה גדולים יותר; במיוחד אם קודם היו רחוקים זה מזה וכעת, יחד, הם רוצים להגיע אל המטרה: גילוי הכוח העליון שמכוון אותם. ברור שאיחוד כזה הוא בעל עוצמה גדולה יותר וחשיבות הכוונות גדולה יותר. לכן חשוב מאוד ללמוד מהן הכוונות הנכונות לפני הלימוד.

ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף י"ז, בעל הסולם מסביר באופן מפורט מה צריכה להיות הכוונה שלנו: "ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש".

מה זאת אומרת: "להתחזק באמונה"? להתחזק במידת ההשפעה. כלומר, לפני הלימוד אני מתחייב שברצוני להגיע לתכונת ההשפעה ואני לומד לשם כך. "ואז", אומר בעל הסולם, "יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". מכל הכוונות הטבעיות שלנו, השאיפות להרוויח בחיים האלה, נגיע לכוונות אמיתיות: רצון להגיע לכוח העליון, כוח ההשפעה.

דווקא הכוונה קובעת את טיב הלימוד ואת תוצאותיו אשר להם אנו מצפים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום - בואו נקבל אותה!
עבודת הבורא

חלק א': זוהר לעם, פרשת מצורע, אות כ', פרשת כי תשא, אות א'
"עולם" הוא מגוון רצונות הנשמה, ממנו אני מרכיב בתוכי תמונה אחת.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קמ"ז
הכלים של השפעה הם אותם הכלים של קבלה, שאני כיוונתי ומשתמש בהם להשפעה.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ח
לעולם אל תיאבק בעצמך לבד. רק אור, כוח התיקון, משנה את טבע האדם מקבלה להשפעה.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה: למה בחכמת הקבלה מדובר על המזלות, האם היא קשורה לאסטרולוגיה?

תשובה: ומהיכן האסטרולוגיה לקחה את המושגים האלו אם לא מחכמת הקבלה? עוד אברהם השתמש במונחים האלו.

כל המערכת שלנו בכל הדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר מקבילה למערכת של העולמות העליונים, מהיכן שיורדים הכוחות ומוטבעים בעולם שלנו בכל הדרגות. לכן בכל מערכות הכוכבים שבשמיים אנחנו רואים את אותם היחסים, הבנויים לפי אותם החוקים, בהתאם ליחס בין ענף לשורש.

הבעיה היא רק בגישה! כי הרי כתוב על אברהם שהוא היה יוצא בלילה להביט על הכוכבים ושואל את עצמו, האם אני נמצא תחת שליטתם או שיש כוח עליון, שנמצא מעליהם? אם אני נמצא תחת שליטתם, אני חייב להשתחוות לכוכבים. ואם יש כוח עליון מעליהם, אז הכוכבים האלה, הם לא יותר מאשר סימנים. למרות שהם סימנים נכונים למה מתרחש במערכת העליונה שמעליהם, עבור אלו שיודעים לקרוא בהם. כי הרי כל המאורעות מתרחשים במקביל בכל המערכות (העולמות), מלמעלה למטה. צריך רק לדעת כיצד לקרוא זאת.

אבל האם כל המומחים האלה באסטרולוגיה אכן מבינים? אם הם היו כמו המן, שעליו כתוב שהוא היה אסטרולוג גדול, אז היה מעניין אותנו לשמוע מה יספר לנו אסטרולוג כזה! כי הוא היה בהשגת הבורא!

האדם שמעוניין להשיג את האמת, שואף מעל לכוכבים והמזלות.

לכן אנחנו מסתכלים על הסימנים השמימיים רק כעל סמלים, על הדגמת הכוחות היותר עליונים, בכדי להשיג את הכוח שמנהל את הסמלים האלו, להתחבר איתו, ולעלות לדרגתו. הסימנים שבשמיים בנויים בדיוק כמו הסימנים של זעיר אנפין ב"שמיים", שמהווה את הבינה. וכל הכוכבים שבשמיים זה הקשר בין בינה וזעיר אנפין, וכאשר הם משיגים את ספירת היסוד, אז משם הם משפיעים עלינו. מי שיודע לקרוא את "ספר השמיים" הזה, הוא יבין את הסמלים האלו.

אבל למה עלינו להבין את הסמלים האלו? - המיקוד ותשומת הלב שלנו צריכים להיות מעל לכוכבים והמזלות - להסתכל על הכוח שמנהל אותם. ולכן חל איסור לעסוק באסטרולוגיה, מאחר וזה מפריע להשיג את מטרת הבריאה. כי העיסוק בזה לא מביא למטרה, אלה מסיט ממנה.

אם האדם עולה להשגת המערכת העליונה, אז הוא מבין את כל הסימנים וכיצד הם משתקפים למטה. אבל אין זה מעניין אותו, כי הרי כל עבודתו נעשית עם הכוחות העליונים, אשר משפיעים על הנשמה בצורה ישירה. הסימנים המכאניים שבעולם שלנו לא מעניינים אותו, כי הם סתם מדגימים ברמה הנמוכה ביותר את מה שכבר קרה למעלה. ואפילו, מה שאמור להתרחש בעתיד, כבר ירד והתגשם, רק אנחנו עדיין לא מרגישים זאת על עצמנו.

אין שום תועלת לגלות את העתיד, כי הרי בזה אנחנו לא יכולים לשנות את גורלנו. אם אתה רוצה לשנות את גורלך - תעלה לדרגת הגורל, לדרגת המזל - דרגת האור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד לנהל את הגורל
על אסטרולוגיה וגילוי עתידות
קבלה, אסטרולוגיה ומערכת גלובלית

שאלה: למה עלינו לקרוא על כל אותם אין-ספור פריטים שכתובים בספר הזוהר, אם איננו מסוגלים למצוא אותם בתוכנו?

תשובתי: עלינו להיות דומים לילד קטן שמביט על העולם הסובב אותו ואינו מבין בו דבר, אבל מתפתח בהדרגה. הוא מתפעל כשרואה אוטובוס שחולף - משהו גדול שנע.

ישנה תופעה בטבע: כאשר הברווזים נולדים, הם תופסים את הדבר הראשון שזז כאימם, והולכים אחריו - אחרי משהו שמוביל לרוחניות.
כך גם אנחנו קוראים בספר הזוהר, ואיזה חלק איננו מבינים כלל, אבל אנחנו כבר יכולים לקבוע קשר עם משהו. זה מפתח אותנו. עכשיו עלינו להבין שבינתיים איננו מסוגלים להבין, אבל מובן מאליו, שמתישהו אנחנו נבין הכל. אנחנו שומעים, משתוקקים ומשתדלים להבין - וזה מעורר את כוח ההתפתחות. וכיצד עוד ניתן להתפתח? ככל שנתקדם הלאה, כך יתעורר בנו יותר העניין ורצון לכך.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כדי להבין את הכתוב בספר הזוהר
הנוסחא הסודית של הנס

שאלה: למה הכוונה כשנאמר שהבורא מתייחס אלינו בחסדים?

תשובתי: אם הבורא לא היה מתייחס אלינו בחסדים, אף פעם לא היינו מצליחים לתקן את עצמנו. כי הרי אנחנו מלכתחילה נמצאים בכזה מצב, שאיננו מסוגלים להבדיל בין הטוב והרע. וכמובן, היינו נוטים לצד הרע כי הרי הוא מרכיב את היסוד של התכונות שלנו. אם ההנהגה העליונה תפעל באותו הכוח גם מהצד הטוב וגם מהצד הרע, אני תמיד אבחר ברע, ומלמעלה ידחו אותי כמו כל רשע. כך אני אף פעם לא אשיג את המטרה.

לכן מלמעלה נעשה איזה תיקון, תוספת, ושם לא מביאים בחשבון את התכונות הטבעיות שלי. כי הרי הבורא ברא את היצר הרע, ולכן מתחשבים רק עד כמה אני יכול בהתאם לתכונות שלי ולטבע שלי, לנצל את האמצעים שניתנו לי (קבוצה, מורה, ספרים), בכדי לעשות לפחות צעד קטן לכיוון התיקון. ועל זה נאמר שהבורא מתייחס אליך בחסדים…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
עבודת הבורא
את המלחמה הזאת הבורא מנהל עבורך
ברוחניות אין מקפצות

זוהר: פרשת מקץ, סעיף ק"א: וכל נתיבותיה שלום. נתיבותיה, אלו הם השבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א… וכולם, אוחז אותם הברית בלבדו, יסוד, שנקרא שלום, שלום בית, ומכניסם לים הגדול, בעת שהוא בגבורתו, שאז נותן לו שלום. וז"ש, וכל נתיבותיה שלום. יוסף היה ברית שלום, שזכה לנתיבות הנ"ל, והיה מלך במצרים, ומושל על הארץ.

המטרה היא, שכל התכונות תתחברנה בעזרת יסוד על חשבון העבודה של המלכות. למעלה לא זקוקים לתיקונים ולחיבור של הספירות. הכל זו עבודתה של המלכות שמנסה להבין זאת וליישם, כמו ילד קטן שמשחק ולומד. אם הוא יצליח לאסוף את חלקי הלגו המפוזרים, הוא ידע כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. אבל אין זה אומר שהמשחק עצמו מקולקל. הוא בכוונה נבנה כך עבור הילד, כדי שהוא ידע כיצד להרכיבו.

בפרצופים עליונים אין שום הגבלות ומצבים. זו רק המלכות שמרגישה את כל התופעות האלה ומחליטה, שזעיר אנפין כך מתייחס אליה, ושופטת אותו בכוח החסרונות העצמיים.

יסוד נקרא "כל" - הוא כולל בתוכו את כל התכונות, כל המצבים, כל הכוחות שקיימים מעליו. ובהתאם לחוק השתוות הצורה עלינו להידמות אליו. וזה אפשרי, רק אם כולנו נתאחד לנקודה אחת, בדיוק כמוהו - זה נגד זה.

כאשר הנשמות מתחברות במלכות ומוכנות לבטל את עצמן, בכדי להתמזג לנקודה אחת ביחס ליסוד, שגם הוא נקרא נקודה אחת - אחד נגד השני, אז אנחנו יכולים לקבל מהיסוד את אור התיקון ואור המילוי.

לכן הדבר היחידי שעלינו לעשות, בכדי לקבל אור מהיסוד, זה להתאחד לנקודה אחת, כאיש אחד בלב אחד - וזה התנאי להיות דומה לו. ואז יתרחש המגע הראשוני הזה, אשר נקרא קבלת התורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
ראי בעל אור חוזר
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
קביעת המטרה זה הכי פשוט

צריך להשקיע מאמצים רבים, בכדי לגלות שאתה "רשע". כי רק בתנאי שאנחנו רוצים בכל הכוח לעלות למעלה, להשיג השפעה ואהבה ללא תנאים וללא הנאה עצמית -מתגלה לנו שאנחנו הפוכים מזה לחלוטין.

בשלב הראשון (שלב ההכנה) בתוך התהליך של גילוי הטבע האמיתי שלנו, אנחנו מגלים שגגות וזדונות. מאותו הרגע שהאדם מתחבר לקבוצה ומתחיל לעבוד בצורה נכונה, ברצונו לאהוב את האחרים, להתחבר אליהם בערבות הדדית, הוא מייד מגלה שאינו רוצה שום דבר רוחני, הוא מתחיל לזלזל ולשנוא את כולם. האחד מתגלה כנגד השני - זה נקרא גילוי האמת. עד שהוא לא יגלה את כל השגגות והזדונות האלו, הוא לא יעבור את המחסום. המחסום הוא שלב שמסמל לי שגיליתי את כל יצר הרע שבי, ועכשיו צריך לבוא אליי אור התיקון, כדי שנוכל להתחבר ובזה להיות דומים לבורא. ואז כל המערכת הזאת תתאחד: האור העליון - האחד, יוכל להתלבש ברצון הכללי שלנו, שגם כבר יהיה אחד.

אור - זו מידת החיבור שלנו. והוא זה שנותן לנו התרשמות והנאה שנקראת אור.
בורא - זו הרגשה בתוך הרצון שהגיע לאיחוד ואהבה, ולכן הוא מכונה בורא - "בוא וראה".

השגת תכונת השפעה בתוך הרצון נקראת אור ובורא.

לכן, הדבר היחיד שעלינו לעשות כדי להיכנס לעולם הרוחני - זה להתאחד.

אבל תחילה עלינו לגלות את כל השנאה. ואז אני רוצה לאהוב את הזולת יחד עם כל החסרונות שלו, עם כל השנאה שלו כלפי - ואני רוצה לאהוב אותו! דווקא אז אני מגלה שלא יוצא לי דבר, אני בתוך השנאה כלפי אחרים, ובשונאי אותם, אני שונא את עצמי! זהו היסוד הפנימי שלנו, ונדרש כאן אור חזק מאוד כדי לגלותו. השנאה הזאת נקראת הר סיני (הר של שנאה), שלידה מתרחש מעמד מתן תורה.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
יחד ננצח
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

שאלה: כאשר אנחנו עובדים על איחוד, איזה אגו אנחנו מגלים: כללי או פרטי, או כל אחד בנפרד?

תשובתי: אנחנו כולנו עובדים על האיחוד והחיבור בכדי להשיג את הרצון הכללי, שבו יתגלה הבורא, תכונת ההשפעה.

כאן אין כבר שום חלוקה לאגו אישי או כללי. אני תלוי בך ואתה תלוי בי, כולם תלויים בכולם. אדם אחד קודח חור בספינה הכללית וכולם טובעים. ולכן גם הפרטי וגם הכללי הופכים לבלתי ניתנים לחלוקה - לאחד. אם אנחנו רוצים להשיג איזו מטרה והולכים לקרב, אז איזה הבדל יש בין הפרטי והכללי - זה כמו לוחמי קומנדו: או שננצח ביחד, או שנהרג ביחד. כל מה שיש לחברה יש גם לפרט, ולהיפך. לכן המושג "אישי" נעלם, והוא לא חשוב, אם אני הצלחתי או אם מישהו אחר הצליח, או כולנו - ההצלחה או הכישלון הם של כולם. אני או הקבוצה, זה אותו הדבר.

זה נקרא ערבות שאין באפשרותנו להשיגה, וזה מה שרוצה עבורנו אור התיקון (האור המקיף). מלמעלה נותנים לנו תנאי, להיות כאיש אחד בלב אחד. אבל איננו מסוגלים לבצע זאת. אנחנו מגלים אנטי-ערבות, החיסרון שלו הוא באותם לוחות הברית שנשברו.

כי הרי אנחנו מבינים שאיננו מסוגלים לכך, אנחנו מתנגדים לתורה הזו. אינני רוצה את הרוחניות הזו, שהיא מנוגדת לדימויים שלי! עכשיו מתגלה לי האגו האמיתי שלי: שאינני רוצה ואינני מסוגל להתחבר - זה נקרא "עגל הזהב". ומי בונה לי אותו? - אהרן, תכונת החסד, הכוח העליון שבי בונה לי את עגל הזהב! הגילוי הזה מגיע רק כתוצאה ממאמצים גדולים ביותר.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
עבודת הבורא