שאלה: מהו ההבדל בין המצב של "שבע שנות רעב" והמצב של "שבע שנות שׂובע", כיצד הם באים לידי ביטוי לכל אדם בעולם?

תשובתי: "שבע שנות שובע" (שבע השנים הטובות) הוא הזמן שבו האנושות שאפה להשיג פריחה ושגשוג. אנחנו רצינו להשיג בעזרת מהפכות טכנולוגיות, מדעיות, חברתיות, פוליטיות וסוציולוגיות, את החיים הטובים.

עד לפני מספר שנים האמריקאים עוד צעקו שהם המוצלחים ביותר, ושהחברה שלהם היא חברה צרכנית מצוינת. ככל שהאנשים צורכים יותר, כך טוב יותר. פתאום מתגלה שעל ידי כך הם הורסים את עצמם ואת כדור הארץ, ושלא ניתן להמשיך בדרך הזו. לכל דבר יש גבול.

כאשר הייתי ילד אמרו לי, שכאשר אני אגדל אני אעבוד 4 שעות ביום במקום 8, ובשאר הזמן אני אתפתח מבחינה תרבותית, יהיו לי חודשיים חופש בשנה, ושהילדים שלי יקבלו חינוך נפלא ויהיו מפותחים מבחינה תרבותית. במקום זה האנשים עובדים כיום 12 שעות ביום, ובקושי יוצאים לחופשה. החינוך והתרבות נמצאים במשבר נוראי, המשפחה נהרסת, רוב האנושות נמצאת במצב של ייאוש, דיכאון וזקוקה לתרופות נגד דיכאון וסמים. הגענו למצב שבהן "שבע שנות שׂובע" הסתיימו והחלו "שבע שנות רעב" (שבע השנים הרעות).

המצב הזה מביא אותי להחלטה שאינני מעוניין להמשיך בחיים האלו. אז מה עליי לעשות? מול אותה ההחלטה ניצבו בני האדם בבבל העתיקה, כאשר התפרץ שם האגואיזם. אברהם דיבר אליהם ואמר: מטרת הבריאה היא להביא אותנו להידמות לבורא. אל תברחו מהמשימה שלכם. אתם תחזרו שוב, על ידי ייסורים וכפייה, למצב הזה בעוד ארבעת אלפים וחמש מאות שנה.

וכך זה קרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

שאלה: כיצד ניתן בצורה מקסימלית, מהירה ואפקטיבית להפיץ את חכמת הקבלה בעולם?

תשובתי: דרוש מכלול של דברים, הרי אנחנו עולים במדרגות אשר איש עדיין לא עלה בהן. עד עתה המקובלים לימדו והעבירו את חכמת הקבלה לתלמידיהם בדרך אישית, זו מסורת שעברה עוד מהאדם הראשון.

אברהם ייסד שיטה וקבוצה, אשר ברבות הימים הפכה לעם ישראל. עברו זמנים והקבוצה נפלה ממדרגתה הרוחנית, ובמשך אלפיים השנים האחרונות המקובלים שוב לימדו והעבירו את הידע בלימוד אישי.

אמנם אנחנו חיים בעידן חדש, כאשר מיליונים ברחבי העולם מתעוררים לקראת עליה רוחנית. לכן הלימוד מפה אל פה הפך לנחלת העבר והיום אנחנו חוזרים למצב בזמנו של אברהם.

כיצד יש להפיץ בתנאים אלו? אני יכול לדבר רק על מה שאני חושב ומרגיש בעצמי. עד שלא נצבור ניסיון, לא נדע. אפילו רשב"י לא היה יכול לייעץ לנו כאן שום דבר, מאחר שהמצבים החדשים האלו עדיין לא נחקרו.

בעל הסולם קיווה בזמנו שעל ידי העיתון שלו "האומה" הוא ישנה את המצב, אבל את העיתון מייד סגרו. הוא הוציא לאור ספרים, ותלמידיו חשבו שתגיע מהפכה רוחנית, שאנשים יראו את עצמם בחושך. אבל העולם המשיך לחיות כאילו דבר לא קרה.

לכן אנחנו מנסים שיטות שונות בהפצה ומגלים את האפקטיביות שלהן. דבר אחד ברור: ההפצה חייבת להתנהל בצורה רחבה ככל האפשר, בכל השפות, לכל העולם ולכל אדם.

מתוך הכנה לשיעור, 01.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
עידן הגאולה
הגל הטוב של הצונאמי
עוזרו של הבורא

יצא לאור ספר הקבלה הראשון בשפה הסינית.

הספר נקרא "חוכמת הקבלה" וכולל את התרגום של שני הספרים, "גילוי חכמת הקבלה" ו"מגדל בבל הקומה האחרונה".

שאלה: כיצד ניתן לקוות לעתיד טוב יותר, אם טעמו המר של המשבר לא יורד מהלשון?

תשובה: אכן, נקלענו למצב שכזה, והוא לא יסתיים מעצמו. זה תהליך שהתחיל, ועליו להביא אותנו לתיקון.

למרות כל הניסיונות להתעלם מהמצב הברור, נותנים לנו להבין בהדרגה, שיש צורך לתקן משהו בחברה.

הלחץ שמפעיל המשבר מגלה לנו את סיבת המשבר ואת המקום האמיתי שבו אנו יכולים לפעול. זהו משבר רב שכבתי, שפוגע במשפחה, בחינוך, בכלכלה, בחברה, באישיות.

עלינו להבין, שנדרש פתרון כולל, ולא תיקונים פרטיים בתחומים שונים.

למעשה רק שאלה אחת עומדת היום על הפרק: לשם מה ברא אותנו הטבע (מטרת החיים)?

אם נגלה את הסיבה לבריאתנו, נוכל להבין לאן אנו "שוחים" בזרם הזמן. היום אנחנו מתעוררים - השאלה הזו מעוררת אותנו - ורואים את חיינו בפריזמת המשבר.

ככל שנענה מהר יותר על השאלה הזו, כך נתעלה מהר יותר מעל המצב הנוכחי. כל התקוות לכך שהכול יחזור על מקומו בשלום ונוכל להמשיך באורח החיים הקודם, הן חסרות שחר. המשבר רק מסתתר, כדי "לפרוץ" מאוחר יותר ביתר שׂאת.

האור שבר אותנו לחלקים, וזה אומר שרק הוא יכול לתקן את השבירה. עלינו רק לרצות בכך, להרגיש נחיצות בחיבור ההדדי.

מצב זהה נוצר לראשונה בבבל העתיקה. אז חלק מהבבלים, שהפך בהמשך לעם ישראל, הבין שחייבים להתחבר, והצליח לבצע זאת לזמן מה.

היום כל האנושות חייבת להבין שהיא שוב מוצאת את עצמה בבבל, אלא שהפעם לא נוכל לברוח זה מזה - אין לאן.

רצינו לבנות מגדל עד לשמים ונחלנו כשלון. הגישה הזו מאפיינת את המשבר. חסרה לנו ההבנה שקיים כוח עליון, שיכול לאחד אותנו.

בבבל, אברהם קרא לאיחוד, אבל בני האדם החליטו להתפזר. היום הפיזור אפשרי על ידי ניתוק יחסים, בידוד ברמה לאומית ואישית.

אם כך, אז נסבול ונבין שזהו אינו הפתרון. עוד כמה ניסיונות כושלים לפתור את הבעיה באופן עצמאי, והאנושות תבין שזו אינה הדרך. והדבר יקרה הודות להפצת חכמת הקבלה.

מתוך ההכנה לשיעור, 18.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
הבה נבנה לנו עיר (בבל) ומגדל וראשו בשמים
המשחק של העליון עם התחתון
תופעה חדשה של המאה ה – 21

מדוע הבורא פיזר את בוני מגדל בבל, הרי הם רצו להתאחד ויחד לבנות לעצמם עיר? למה פרצה ביניהם שנאה - שנאה שלא יכלה שלא להתגלות?

מפני שעל אף האיחוד שהם השיגו ביניהם, איחוד זה יכול היה להחזיק מעמד לאורך זמן קצר בלבד, וזאת משום שהם לא היו מחוברים עם מטרת הבריאה, עם המדרגה הבאה.

הם סחטו הכול מהמדרגה הנוכחית, כמו רוסיה הסובייטית שהגיעה להצלחות שונות ואפילו רצתה לקרוא תיגר על ארה"ב לזמן מה במהלך ההיסטוריה שלה, אך לאחר מכן החלה ליפול. כשהרוסים ניצלו את כל האפשרויות שהיו במדרגתם, לא היה להם לאן להתקדם, מפני שבהמשך היה עליהם לעלות מעל למצבם הנוכחי - ממצב של איחוד באמצעיים כוחניים, למדרגה הבאה, למצב של איחוד במחשבות ובכוונות מתוך הסכמה. ולכך, לא היו להם כוחות. לא היה להם כיצד לפצות על האגו שגדל, כיצד להתגבר על ההתפתחות האגואיסטית בתוך המערכת הזאת.

בני האדם גדלים והתמריצים הקודמים כבר לא מספיקים להם, הם כבר לא עומדים בפני אותו הרע שחייב אותם להתאחד בעת צרה בעבר, ולכן מגיע שלב חדש, שבו כל האיחוד הקודם קורס. אותו הדבר התרחש בבל העתיקה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.12.2009

מתוך ספר הזוהר, פרשת נח, שס"ו-שס"ז:

"שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל. אמרו, הנה כאן המקום להדבק… נעלה לרקיע, ונעשה עמו מלחמה. שאל יוריד מבול בעולם כבתחילה. כי הפרסא שנתקנה מתחת האצילות, הוא תקון מיוחד, שלא להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה. וע"כ אמרו, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה, כדי לבטל את הגבול הזה, ולהמשיך האורות ממעלה למטה."

האדם לומד ויודע שעליו להשתוקק להשפעה, אבל הוא אינו רוצה להימצא ב"ארץ ישראל", לא מעוניין בכך שהכול יהיה לשם ההשפעה, הוא לא רואה את התועלת שתצמח לו מכך.

מתגלים בו רצונות אגואיסטיים חדשים בכל פעם - משמע, הוא יוצא מארץ ישראל, מתרחק מההשפעה ונכנס לקבלה, לבבל.

נראה לו שניתן להשתמש בחכמת הקבלה לשם מטרות אגואיסטיות ולשם הנאה אישית. הוא רוצה לנצח את הבורא, כדי שהבורא ישרת אותו, במקום שהוא ישרת את הבורא. בדומה לאגדה על דג הזהב…

הוא מתחיל לחפש אחר מקום שפל, שבו הוא מקווה להתחבא מהכוח העליון, כדי שהוא לא יצטרך לבטל את האגו שלו בפני הבורא, ויוכל לבנות "עיר ומגדל" (זו"ן דקליפות) ולחיות בה.

הוא חושב שהבורא חייב למלא באור את רצונותיו האגואיסטיים ולא את הרצונות הזכים שלו, שבהם עליו להתעלות ולהידבק לתכונת ההשפעה, לבינה. הוא חפץ במילוי האגו שלו ומתווכח עם הבורא.

כל אדם יכול למצוא בעצמו תכונות שכאלה. כך אמרו בתורה בוני מגדל בבל: "נעלה לרקיע, ונעשה עמו מלחמה!".

להילחם - פירושו לדרוש מהבורא את האור, לדרוש ממנו להתגלות במצבי האגואיסטי הנוכחי: "מדוע העולם הרוחני עדיין לא התגלה בפני?! הבורא אינו הוגן כלפיי… אני מחכה כל כך הרבה זמן, אם כך, מדוע זה עדיין לא התרחש?"

יחס מעין זה מכונה "לבנות עיר (ז"א דקליפה) ומגדל בבל (מלכות דקליפה)" - וזה מתרחש בכל מדרגה. בכל מדרגה עלינו לבחור בין ההליכה בדרכו של אברהם, בדרך ההשפעה, או בדרכו של כל העולם, דרכו של נמרוד.

יש כלל: "כלל ופרט - שווים". בכל מצב, יהיה זה המצב הקטן והשפל ביותר, כלול כל ספר התורה: נוח, בבל, עבדות מצרים והנדודים במדבר, בניין בית המקדש וחורבנו - כל הדרך עד לגמר התיקון. וכך זה חוזר על עצמו, פעם אחר פעם, בכל מדרגה.

לכן, כשאנו קוראים בספר הזוהר, אנו יכולים למצוא בתוכנו את כל מה שאנו קוראים עליו, בכל מצב שאנו עוברים: אני עבד במצרים, אני עם ישראל, אני גם הכהן הגדול בבית המקדש, וגם פרעה, ובלעם וגם החמור שלו.

עלינו רק להשתדל לתאר לעצמנו את התמונות הללו ולהרגיש אותן, כמו ילד קטן, שמכיר את העולם. והעיקר, לא להפסיק את המאמץ.
אין בעולם הזה אף ספר, אף אמצעי שיכול להעלות אותנו לרוחניות, מלבד לספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.12.2009

פוסטים קודמים בנושא:
מהי "לשון הקודש"
הבה נבנה לנו עיר (בבל) ומגדל וראשו בשמים
אל תקריבו לפני ה' אש זרה

חלק א': ספר הזוהר - פרשת נח, אות שס"ח
בזמננו מגדל בבל כבר נמצא בכל העולם והוא מוכן לעלייה.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע"ט
הבורא בכוונה שבר את הנשמה הכללית, כדי להראות לה את הפער שבין החלקים ולכוון אותם לתיקון.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם: מאמר "הסתר וגילוי פנים של השי"ת"
המציאות לא משתנה, אלא התפיסה שלי, היחס שלי אליה.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

ספר חדש בשפה הבולגרית יצא לאור - "מגדל בבל - הקומה האחרונה". כבר ביום הראשון נמכרו מאה עותקים.

כל דבר מלבד לאמונות הפרימיטיביות ביותר בכוחות הטבע - הגיע אלינו מחכמת הקבלה, מגילוי הכוח העליון על ידי אברהם, שקבע את היחס אל בורא בכל דרגות הרצון.

בדרגה הנמוכה ביותר של הרצון היחס אל הבורא מתבטא ב"מתנות", שאברהם נתן לילדי הפילגשים ולאלה אשר הוא שלח איתם קדמה. זו המקור לדתות המזרח, שקרובות מאוד אל הטבע, אל גוף האדם.

בדרגה הגבוהה ביותר של הרצון (האגואיסטי, בדרגתו הרביעית) פועלת השיטה שאותה לימד אברהם את קבוצת תלמידיו, ומתוכה יצא עם ישראל (ישר - אל, מלשון "ישר אל הבורא").

כאשר תלמידיו (עם ישראל) נפלו מהדרגה הרוחנית של ההשפעה ואהבה לזולת, לאגואיזם ולשנאה הדדית (חורבן בית שני), חכמת הקבלה - "החיים עם הבורא", התחלפה ביהדות המוכרת לנו היום - הדת, שמתבטאת ב"חיים ללא הרגשת הבורא".

אותו הרצון, שהיה מתוקן בהשפעה ובאהבה, ולכן הרגיש בבורא ובחיים העליונים, נפל לקבלה, לכוונה האגואיסטית "למען עצמי", והחל להרגיש את העולם הזה בלבד. כתוצאה מכך, את מקומה של חכמת הקבלה (הרגשה, השגה, גילוי) החליפה הדת (אמונה, מיסטיקה, מסורת).

היהדות המוכרת לנו היום (הדת) - זה חותם של חכמת הקבלה ברצון להשפיע בתוך הרצון השבור לקבל (השכבה הרביעית של הרצון).

הניצוצות מהשבירה הזאת, נפלו לשכבות אחרות של רצון (דרגתו השלישית - הנצרות, ודרגתו השנייה - האסלאם) - ומכיוון שהם הבינו את חותם של חכמת הקבלה מתוך רצונם האגואיסטי, הם יצרו את הדתות שלהם.

מכאן מובן, שבהתאם למחשבת הבורא האנושות חייבת לעבור את שלבים אלה בהתפתחותה האגואיסטית, כדי להכיר בהופכיות שלה מהבורא, על פי העיקרון "כיתרון האור מתוך החושך".

כל הדתות, האמונות (שמספרן נעמד בכ - 3800 בעולם), נקבעו על ידי תיאורים שונים של הבורא ברצון האגואיסטי, בכל הווריאציות האפשריות שלו.

ולכן בעולמנו קיימות כל כך הרבה גישות דתיות, ואחת אינה מבינה את השנייה, כי הרי הכול נובע משבירת חכמת הקבלה לדתות - מהמעבר מהרגשת האיחוד להרגשת השבירה.

אבל אם אנחנו, אותם אלה שנמצאת בהם הנקודה שבלב, נוכל לתקן את הקשר בינינו, במדרגת הרצון הגבוהה שלנו, אז, כמו בעבר, כששבירת המדרגה העליונה (חורבן בית המקדש השני) הביאה להיווצרותם של קשרים אגואיסטיים בחברה, ברצון הכללי וליחס כזה כלפי בורא - והדבר הוביל לצמיחת הדתות והאמונות - כך נתקן הפעם את כל הדתות והאמונות, וכל בני העולם יצטרפו לדבקות בבורא.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 23.11.2009

רשומות קודמות בנושא:
מתנות לבני פילגשים
על הופעת הדתות
מאיפה באו הדתות?

ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ויהי בהנסעם מקדם. מקדם פירושו, מקדמונו של עולם.

וימצאו. שמצאו מציאה מסודות החכמה של הראשונים, דור המבול, שהתנערו שם. ובחכמה זו שמצאו, השתדלו לעשות העבודה שעשו, כדי למרות בהקב"ה. ועשו את העבודה, את בנין העיר והמגדל.

הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים - כלומר נפעל בהתאם לאגואיזם שלנו ונשלוט עד לשמיים.

וזאת, במקום לעלות את עצמם מעל האגואיזם להגיע בכך לגילוי הבורא ולחיים עליונים.

הן עם אחד ושפה אחת לכולם - כך היה בבבל. כלומר, אפילו שהם היו אגואיסטים, אך האגואיזם היה כל כך קטן ולא מפותח, שהם חיו כאיש אחד, הבינו זה את זה, כמו היו מדברים בשפה אחת.

ומשום שהם בלב אחד ורצון אחד, ומדברים בלשון הקודש, ע"כ ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואין מי שיוכל למנוע את מעשיהם.

הם מנוגדים לבורא ובכלל לא מעוניינים להתחשב בו, אבל בגלל שהם מחוברים ביניהם בקשרי אהבה, הם הופכים לבלתי מנוצחים.

בדומה לחבורה של פושעים, שנאמנים זה לזה, ומוכנים לעשות הכול כדי להציל זה את זה. זהו קשר חזק מאוד, אלא שמטרתו היא אגואיסטית - לבנות עיר ומגדל.

הם לא משתמשים בקשר הזה כדי להידמות לבורא - אבל הקשר הזה בנוי כולו על תכונת השפעה, ולכן לא ניתן להרוס אותו! ועל כך מתלונן הבורא:

הקשר הזה שווה אך גם מנוגד אליו, ודווקא בגלל זה בני האדם חייבים לכונן אותו - כדי לקרוע אותו לאחר שישיגו אותו ואז לבנות אותו מחדש, רק בדומה לבורא.

ניתן לדמות את זה למצב שבו היינו מחליטים שאנו שמים קץ למשבר. מעכשיו, אנחנו נפטרים מכל האינטרסים האגואיסטיים שלנו, ומכוננים קשר איתן בין כל העמים - וזאת, מבלי לחשוב על הבורא ועל מטרת הבריאה. או אז היינו חוזרים שוב למצב של בבל העתיקה.

אנחנו מגלים שהעולם הוא גלובאלי, שכולם קשורים זה עם זה, ושהדרך היחידה לשרוד היא להתייחס טוב זה לזה, אחרת נשמיד זה את זה.

אבל אם נתחיל לכונן יחסים טובים בינינו, מבלי לחשוב על הדרך להתחבר לכוח העליון, כלומר אם לא נשים כמטרה לפנינו את השגת מטרת הבריאה (גילוי הבורא), אז נגיע להרס עצמי, כמו שקרה בבבל העתיקה.

הבורא ישבר אותנו, כמו בבבל, עת הוא בלבל את השפות (האגואיזם התגלה בינינו) ובני האדם הפסיקו להבין איש את רעהו, וזאת כדי שנבין, שנחוץ לנו מרכיב נוסף בתוך הקשר שלנו - הבורא.

רק הוא יכול לקשור בינינו בקשר אמיתי ולתת לנו הרגשה של חיים עליונים, מושלמים ונצחיים.

מתוך שיעור בספר הזוהר, 23.11.2009

רשומות קודמות בנושא:
שפה - זו תוכנת קשר
לדבר בשפת האהבה
במה טעינו אז בבבל?

את חוכמת הקבלה גילה אברהם בבבל העתיקה - הוא גילה זאת כשיטה לאיחוד הנשמות. הוא הציע את השיטה לבבלים, כשהמשבר הגלובאלי התפרץ לראשונה, ועכשיו העולם שוב מוצא עצמו במצב דומה.

חוכמת הקבלה מיועדת לתיקון העולם כולו, תיקון כולם בלי יוצא מהכלל, ולכן היום אסור לנעול אותה במסגרות מלאכותיות, בסביבה צרה. כל הנשמות צריכות להתחבר מחדש לכלי אחד ולחזור למצב של אין סוף.

תיקון הנשמה לא קשור בשום אופן לחיים בעולם הזה. כל אחד יכול להתחיל לתקן את נשמתו, ללא קשר היכן הוא חי ובמה הוא עוסק. לא נדרשת לשם כך שום הכנה מיוחדת. האדם, המרגיש בתוכו ריקנות, מגיע ללימוד חוכמת הקבלה, אבל מי ש "מלא" נשאר בינתיים "בהמתנה".

"כל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובמחויב בחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת…כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". בעל הסולם, "מהותה של חכמת הקבלה".

מתוך שיעור להקדמת ספר "פי חכם", 30.10.2009

רשומות קודמות בנושא:
מקומה של חוכמת הקבלה בבריאה
קבלה על רגל אחת
נגיעה בחכמה הפותחת חיים חדשים

שאלה: האם יש הבדל בין שפת העברית לבין השפות האחרות של עמי העולם ?

תשובתי: בעל הסולם כותב, שעברית - זו שפת האור, וארמית - זו שפת כלי הקליטה. שתי שפות אלה דומות לשני צדדים, פנים ואחוריים. אלה השפות העיקריות, מאחר והצורה הגיאומטרית של האותיות שלהן מבטאת קשר בין אורות ורצונות (כלים).

אבל אלה הן רק שפות בסיסיות, כי הן נוצרו בבבל העתיקה בתחילתו של הפירוד וההתרחקות של בני האדם זה מזה. בשפות אלה מסומנות תכונות של נשמות מתוקנות (כלים): הקווים האופקיים של האותיות תואמים להתפשטות של אור חסדים, והקווים האנכיים של האותיות תואמים להתפשטות של אור חכמה.

שפות אחרות הופיעו רק עם פירוד יותר אגואיסטי בין בני האדם בבבל העתיקה (התפרצות האגואיזם בציוויליזציה האנושית הראשונית). זה לא אומר שהן לא טבעיות, הרי האדם המציא אותן, כתוצאה מהטבע שלו, אבל השפות האלה הן כבר תוצאה מהתרחקות מהמקור, מתוך השבירה, שהתרחשה בבבל העתיקה.

לכן המקובלים לא נתנו שום הסברים לאותן האותיות של השפות "המשניות", לא תיארו אילו תכונות, אילו קשרים בין אור וכלי מבטאת כל אות. בשפות העברית והארמית כל אות - זה מודל, סמל, רישום הקשר שבין אור וכלי. זה קשר בין התכונות של בינה ומלכות: 9 אותיות של ז"ת דבינה, 9 אותיות של זעיר אנפין, 4 אותיות של מלכות ו - 5 האותיות הסופיות (מנצפ"ך), והצורה התואמת לתכונותיהן.
את השפות האחרות האדם יצר מרצונות אגואיסטיים המרוחקים יותר מהשבירה, מבבל העתיקה, ולכן המקובלים לא העבירו לנו קשר בין צורת האותיות לתכונות רוחניות, כענף ושורש, כקשרים בין אורות וכלים.

לכן לאדם הלומד את חוכמת הקבלה, יש צורך בידיעת האלמנטים של אותיות ה- א'- ב' העברי - כי צורתן הגיאומטרית מביעה תכונות רוחניות של מלכות במידת התרחקותה מבינה. האות עצמה היא רק רישום של תכונה רוחנית. האדם חייב לרכוש תכונות של כל האותיות (חיבור תכונות הקבלה - מלכות עם תכונת ההשפעה - בינה) ו "לרשום" על ליבו - רצונו, את הסדר הנכון שלהן - אז הוא יקבל את הטקסט של התורה, כמו שנאמר "וכתבתם על לוח ליבך !".

שאלה: למה בעולם שלנו יש כל כך הרבה מילים, למרות שבעולמות הרוחניים הן בכלל לא קיימות ?

תשובתי: אגואיזם, המפריד אותנו זה מזה, מאלץ אותנו לפתח את כל סוגי הקשרים (האגואיסטיים) האפשריים - מעל להבדלים בינינו. כך אנחנו יוצרים שפה. שפה - זו אפשרות (תוכנה) של קשר. כמו במחשב, אנחנו יוצרים קשרים בין חלקים שונים של הזיכרון המבצע, בעזרת שפה - תוכנה - וכך הוא פועל.

המחשב בפני עצמו - זו קופסה ריקה עם מיקרו מעגלים. והתוכנה המורכבת בתוכו מתארת, כיצד הם צריכים להתחבר. כך גם השפה - סך הכול תוכנת הקשר בינינו. כל ההתפתחות שלנו - זו רק התפתחות של השפה שלנו - מרמות אגואיסטיות של דומם, צומח, חי, ועד דרגת "האדם" - שפת ההשפעה. וחוץ מזה איננו עושים דבר.

כל צורות הקשר בינינו - תרבות (דתות), חינוך, מסחר, תעשיה, כל מה שנוצר על ידי החברה במשך כל ההיסטוריה - זו התפתחות השפה, הקשרים בינינו. כך באופנים שונים אנחנו משתדלים בצורה אגואיסטית לפצות על חוסר הקשר האלטרואיסטי בינינו, אשר נעלם עם שבירת הנשמה להמון נשמות.

אנחנו, במשך כל ההתפתחות שלנו, שואפים ליצור קשר הדדי אגואיסטי בינינו, וכך לפצות על חוסר הקשר הרוחני (אלטרואיסטי). התפתחות האינטרנט, טלפונים ניידים, חילופי מסחר ותרבות - הביאו אותנו לקשר אגואיסטי גלובאלי. והמשבר, שנולד כתוצאה מקשר זה, מהווה תוצאה של קשר לא נכון בינינו - וכאן אנחנו מרגישים, שחייב להיות קשר אחר, שפה שונה, אחת לכולם - שפת ההשפעה, גילוי הבורא בינינו !

לכן הזמן שלנו - זה זמן של החלפת כל השפות שבעולם (לכל אדם אגואיזם משלו, כלומר שפה משלו) - לשפה אחת של השפעה הדדית !

מתוך שיעור על מאמר "מהותה של חכמת הקבלה", 26.10.2009

שאלה: אם הבנתי אותך נכון, האנושות כבר הייתה קיימת, במצב מתוקן ואידיאלי, לפני כמה אלפי שנים.
מהי הסיבה להופעת האגואיזם, שהביא לירידה ולנפילה, "לחורבן בית שני"? האם יכול להיות מצב שלאחר שהאנושות השיגה את האיזון והתיקון, יופיע שוב האגואיזם וחוסר האיזון?

תשובתי: רק חלק מהאנושות - עם ישראל, עבר תיקון ושבירה, כדי לעבור בזמננו שוב תיקון, יחד עם כל העולם.
ראה ספר "מגדל בבל".

שאלה: היהודים שמרו על עצמם כעם מאוחד תודות ליהדות? אם הם לא היו נשמרים כעם, האם חוכמת הקבלה לא הייתה מתגלה בזמננו?

תשובתי: הכול מתרחש לפי תוכנית הטבע. לכן היהודים, חלק מהעם הבבלי, באים כדי להביא היום לעולם את השיטה לשינוי ותיקון האדם, עד לדרגת הבורא. לפי תוכנית הטבע, אנחנו חייבים להשתנות עד כדי כך.

רשומות קודמות בנושא:
מטרת הבריאה - איחוד עם הבורא
המקובלים של בבל העתיקה

Zambia Post: הנשיא לשעבר של זמביה (2001 - 1991) פרדריק צ'ילובה, הצהיר בוועידה למנהיגי הכנסייה, על הנחיצות להדק את הקשרים עם ישראל.
עקב הניתוק של היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בשנת 1973, אלוקים העניש את זמביה בשולחו עליה רעב, ואחר כך בשנת 1991, עם חידוש היחסים עם ישראל, אלוקים שינה את זעמו לחסד ולרחמים, וגמל לזמביה ביבולים שופעים.

תגובתי: בעיקרון צ'ילובה צודק, אבל מי ישמע לעצתו! הרי כל השליחות והייעוד של ישראל (שאפילו עם ישראל עצמו לא חושד בה) הוא למסור את חוכמת הקבלה לעולם כשיטה לגילוי הבורא לאנושות.
בסיכומו של דבר, כל מי שעוזר ותומך בישראל, רק מרוויח, וכל המזיק לישראל בסיכומו של דבר רק יפסיד. והעניין הוא לא בבחירת העם על ידי האלוקים, אלא בבחירת השליחות האלוקית שלו.

תפקידה של ישראל, מתוך הספר "מגדל בבל הקומה האחרונה"

רשומות קודמות בנושא:
להיות עם נבחר ולא עליון
הסוד הגדול של היהודים
שיטה לכולם
רשומות נוספות במדורים: תפקיד ישראל, משבר עולמי