שאלה: האם האדם שמסיים את המדרגה הקודמת, מדרגה שמתה והופכת עבורו ל"קבר", יודע שיוולד ממנה שוב?

תשובתי: אין זה מדאיג אותו, הוא אינו יכול להישאר יותר ברצון הישן שלו, זה הופך עבורו למגעיל! הכול מת, בלתי אפשרי יותר לחיות במדרגה הזאת, היא נהפכת למדרגת קבלה, ואילו הוא רוצה לחיות בהשפעה גדולה. לא מדאיג אותו מה מצפה לו בהמשך, הוא פשוט אינו יכול להישאר כאן יותר, זה עבורו מוות. הרגשת המוות בדרגה הקודמת שלו מביאה אותו ללידה במדרגה הבאה. הקבר נהפך לרחם של אימו, והכול מתחיל להתפתח מחדש.

הרחם נהפך שוב לקבר (רחם = קבר), המדרגה התחתונה הופכת לעליונה, כך אנחנו מתקדמים. איננו מקבלים שום דבר מוכן מלמעלה, אנחנו עובדים עם אותו הרצון בכך שאנחנו חוקרים אותו עמוק יותר הודות למאור המחזיר למוטב, ומגלים שאיננו מסוגלים יותר להישאר בו וחייבים להיוולד בדרגה החדשה, ויהי מה!

אנחנו בורחים אל החושך! איננו רואים לפנינו את המדרגה החדשה המוארת באור! זה כמו יציאת מצרים, בחושך, בחיפזון, העיקר לברוח. מאחר והמצב הנוכחי הופך עבורי לבלתי נסבל לחלוטין, עדיף לי למות מאשר לחיות את החיים האלה, "כי טוב מותי מחיי". ואז אני נולד…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.03.2010

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף ר"כ: והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

הודות ללימוד חכמת הקבלה, האור העליון מחזיק אותנו למעלה כמו מגנט, והנחש, המוות, הרצון האגואיסטי שלנו, הנוטל מאיתנו את החיים, נשאר למטה ואינו יכול לשלוט בנו! אנחנו מתעלים מעל לחיים הבהמיים שלנו, איננו מרגישים אפילו כיצד הם מסתיימים. עלינו רק לרצות שהאור שמגיע אלינו בזמן הקריאה בספר הזוהר, יבצע בנו שינויים.

למרות כל החוכמות הכלואות בחכמת הקבלה, חוכמות המסוגלות להסביר את כל המתרחש בעולם שלנו ואת כל הדרך שעברנו, אם אנחנו רוצים לעלות למדרגה גבוהה יותר, נחוץ לנו כוח שמסוגל למשוך אותנו לשם. איננו יכולים להתעלות בעזרת השׂכל והרגשות שלנו - עלינו להתפתח למדרגה העליונה.

בדומה לאבן הנבדלת מהצמח ולעולם אינה יכולה להבינו, כפי שכלב או חתול אינם מסוגלים להבין מה זה אומר להיות אדם - כך גם אנחנו איננו מסוגלים להבין על ידי השׂכל שלנו, מה זה אומר לחיות ברוחניות. לכן נחוץ לנו הכוח העליון שיעשה בנו את השינוי הזה. את הכוח הזה אנחנו מקבלים מספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.03.2010

כל החיים שלנו הם שקר וכישוף אחד גדול. הרצון האגואיסטי כל הזמן מכשף אותנו ומאלץ אותנו לעבוד למענו, ואנחנו אוהבים אותו ורוצים שהוא ימשיך לשקר לנו. הרצון האגואיסטי הזה משקר לנו לכל אורך הדרך, הוא מבטיח שיהיה בסוף הדרך תענוג ואור. לאורך הדרך אנחנו כל הזמן חושבים על מה נקבל, ולמרות שאין בידינו דבר מלבד הבטחות, אנחנו בכל זאת נהנים!!!

אנחנו מקבלים ניצוצות של תענוג המפיחים בנו תקווה. אך מאחורי הניצוצות אין שום אור, מכיוון שהאור אינו יורד מתחת לפרסא. הפרסא היא הגבול המפריד בינינו לבין עולם האצילות! כלומר, האור מאיר לנו משם, הוא מאיר לנו כל כך מעט ולכן יש בנו רק תקווה לקבל את האור. ככה הם החיים…

למרות שאנחנו כל הזמן מתאכזבים ואיננו רואים שום אור אלא רק ניצוצות, מתוך חוסר ברירה אנחנו ממשיכים לחפש את הניצוצות כדי לקבל מהם תענוג: כסף, שליטה, כבוד, ידע, אוכל ומין. זהו התפקיד של הרצון האגואיסטי שלנו, למשוך אותנו בהבטחות של תענוג, כדי שנחכה לו ובדרך לתענוג נהיה במחשבה שאנחנו (כאילו) נהנים. בדרך הזו אנחנו כל הזמן נמצאים בתקווה שהעתיד שלנו יהיה טוב!!!

באותו הרגע, כשבניצוץ צריך להופיע האור, שום אור אינו מגיע, הכול נעלם מייד. הרי אף פעם איננו מגיעים לתענוג עצמו, אנחנו רק מתאכזבים כשהכול נעלם.

בעולם הגשמי אדם חי רק מההבטחות לעתיד טוב יותר, הוא חושב שהאושר יגיע בעתיד. הוא מאמין שבהמשך הדרך מחכים לו תענוגים אגואיסטיים, הוא משתדל לא לחשוב שבהמשך יהיה רק חושך ומוות.

האנושות התפתחה כיום לרמה כזאת שהאנשים מתחילים להבין שאין שום כיסוי לכל ההבטחות האגואיסטיות. אז מה לעשות? הרי איננו יכולים לחיות רק מהבטחות? איננו מאמינים בעתיד הטוב, שלכולם יהיה טוב! בשלב הזה מתחילה להיות נפילה לדיכאונות ואכזבות. כדי להמשיך לחיות איכשהו, האדם מתחיל לשקר לעצמו יותר, הוא מכניס את עצמו לשיכרון חושים כדי להכריח את עצמו להאמין. לשם כך עובדות כל מערכות המידע, הם בעצם כישוף משותף שנתמך על ידי החברה. המצב הזה ימשיך להיות עד שהשקר הזה יגיע לקו הסיום, כלומר שיהיה בלתי אפשרי להמשיך כך הלאה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
ההבטחות היחידות שמתקיימות
כישוף רוחני
חזרתה של בבל העתיקה

שאלה: מה לעשות אם לאחר כנס "זוהר לעם" 2010 אינני יכול להתרכז בשיעורים, המילים כאילו חולפות ליד האוזן, ורק מדי פעם אני קולט איזה משפט?

תשובתי: האדם תמיד מתקדם רק קדימה, כל רגע מתגלה בו עומק (עביות) חדש ברצון שלו, רשימות חדשות. זה נכון לגבי כל אחד, ועל אחת כמה וכמה לאלה שהשתתפו בכנס "זוהר לעם" 2010, הם קיבלו התקדמות מאוד גדולה (חבל לי על אלה שלא השתתפו בכנס). עכשיו הם צריכים להרגיש כוחות שמקדמים אותם הלאה, קדימה.

קיבלת כוח גדול מאוד הודות להשתתפותך בכנס, מהאנשים, מההרצאות, מהשירים והריקודים, מכל מה שהיה שם. מאחר והקדשת לכנס שלושה ימים, ניתקת את עצמך מכל שאר העולם והכנסת את עצמך תחת השפעתו של הכוח העצום שהיה שם. בהתאם לכך מוסיפים לך עכשיו רצון, שאיתו עליך לעבוד. אתה יכול להתגבר על זה, רק אם תשתמש בכל הכוח שקיבלת בכנס, תישאר בקשר איתנו ותנצל את כל מה שניתן לך למען ההפצה, לא רק למען הלימוד עצמו. הלימוד בלבד לא יציל אותך. אתה קיבלת את הכוחות האלה מבחוץ בזמן שהיית בכנס, ועכשיו באותו האופן אתה חייב להוציאם החוצה! אחרת זה יגרום רק נזק, ויהיה כמו רעל, כי הרי קיבלת יותר מידי ולא השתמשת בזה בצורה נכונה. צריך שהכוחות שקיבלת יעברו דרכך לאחרים. אבל אם אתה תשמור אותם בתוכך, הם יהפכו לרעל.

אתה כמו תא בגוף הרוחני, שצריך להעביר דרכו את כל החומרים, ולעצמך לקבל רק השראה שעוזרת לך להעביר הכול הלאה. אז הגוף הזה מרגיש את החיים זורמים דרכו! אבל אם הזרם שבתוכו ייעצר, אז זה כבר לא חיים אלא מוות, כי הרי אין זרימה. לכן אין זה מספיק עכשיו רק לשבת וסתם לשמוע, צריך להפיץ את החומרים וההסברים, לנסות להשתתף בפעילויות השונות ולא רק ללמוד. הלימוד בלבד אינו מספיק, חשוב מאוד להיות בהשפעה!

חכמת הקבלה התגלתה בזמננו וכבר לא צריך להתחבא וללמוד אותה בסתר, כפי שהיה בעבר. עכשיו אתה מקבל אותה יחד עם המוני אנשים ועליך החובה להמשיך באותה הצורה. למען בריאותו של הגוף הרוחני, אתה נדרש להעביר הלאה את אותם הכוחות האדירים שכבר קיבלת.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.03.2010

חכמת הקבלה נקראת פנימיות התורה, חכמה פנימית, מאחר והיא מדברת רק על מה שנמצא בתוכנו. למעשה הגופים שלנו וכל החומר אינם קיימים כלל. לכן העולם הזה נקרא דמיוני, העולם המדומה. ברגע שנתחיל לתפוס את המציאות בצורה נכונה, אנחנו נתחיל להרגיש, שכל זה קיים רק בתוך הרצון שלנו. הרצון שלנו נותן לנו הרגשה שהטבע קיים: הדומם, הצומח, החי ובני האדם. כל אלו הן בעצם תופעות שונות בתוך הרצון שלנו.

אנחנו חיים בתוך מטריקס, אנחנו צריכים רק להכיר את כל מה שקיים באופן בלעדי בהרגשה שלנו. ישנו רק הרצון ליהנות שמרגיש את התופעות המתרחשות בו בלבד. לכן חשוב לנו מאוד לא לשכוח את זה, כי הרי הגישה הזו לתפיסת המציאות, "הכל תלוי בי, ולא במה שבחוץ", מכוונת אותנו לתיקון הפנימי שלנו.

אנחנו תופסים את עצמנו ברצונות שלנו על רקע האור העליון. הכל על רקע האור העליון! עולם אין סוף, הוא בסך הכל האור העליון. שם איננו רואים את עצמנו, מאחר ואנחנו משיגים את אותו המצב, את אותה התפיסה, אותה המציאות, אותן התכונות כמו האור.

125 המדרגות שבהן ירדנו מהמצב ההוא, אלו מדרגות של ריחוק ההולך וגדל מהאור העליון, שעל פני הרקע שלו אנו רואים את עצמנו. לכן כל מה שאנחנו רואים מסביב הוא רק הרצון שלנו, שכולל בתוכו את הדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר, ד' דרגות העביות (גסות הרצון), אלו הן מידות המראות לנו את השוני שלנו מהאור העליון. התמונות הללו הן המציאות שלנו, המצטיירת לנו בצורת העולם הזה.

המאמצים הקבועים שלנו לגלות את המציאות האמיתית, להתאחד עם תמונת המציאות האמיתית, מאלצים אותנו לתקן ולשכלל את עצמנו, ולראות את כולנו יחד. כי הרי ככל שאנחנו מתחברים בינינו יותר, כך אנחנו נכללים יותר בתוך האור, וכך אנחנו מתקדמים לחיים המושלמים והנצחיים שלנו בעולם אין סוף.

כל התופעות הללו, שאותן אנחנו רואים כאילו מחוץ לנו, נעלמות כמו חלום. כי הרי למעשה אנחנו חיים רק בתוך האור. הנחת היסוד הזאת היא מאוד חשובה בחכמת הקבלה, מאחר והיא מבדילה את חכמת הקבלה מכל הפילוסופיות, הדתות ושאר השיטות למיניהן. חכמת הקבלה אומרת לאדם שהוא חייב לתקן רק את הרצון שלו ולהידמות לאור. ואף פעולה פיזית אינה שייכת לזה.

מתוך השיעור השביעי בכנס "זוהר לעם" 2010, 24.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
שאלה של חיים ומוות
הדמיון מסייע לנו לגדול

חכמת הקבלה מדברת על כך שהמציאות שמחוץ לנו, איננה קיימת. כל המציאות נמצאת בתוך האדם. מחוץ לאדם אין שום דבר. הבעיה היא שלא התרגלנו לתפיסת מציאות הזאת. נולדנו בעולם הזה, ואנחנו תופסים את המציאות על ידי חמשת החושים הגופניים בלבד. זה מגביל אותנו מאוד, קשה לנו להתייחס אחרת לרגשות שלנו.

בשביל מה בכלל אנחנו צריכים להתייחס אחרת למציאות? כאשר אני מתחיל לחשוב על כך שהמציאות תלויה אך ורק בתכונות שלי, זה מחייב אותי להרהר על התכונות שבי, האם הן באמת קיימות אצלי? באיזו צורה הן צריכות להיות? מה אני צריך לתקן בהן?

מדוע בכלל יש צורך לתקן אותן? בכדי ליצור בתוכי מציאות נצחית, אמיתית ובלתי משתנה, שבה אני קיים ללא שום שינויים. המציאות הזו נקראת אמיתית. עד אז אני בעצם חי ברמות שונות של מציאות שקרית, במצב לא אמיתי ולא שלם.

המקובלים מסבירים לנו כיצד אנחנו יכולים להשיג את תפיסת המציאות האמיתית. בשביל מה אני צריך את זה? הם אומרים שאני בעצמי קובע את החיים שלי. אם אני מתחיל להרגיש את החיים שלי בהתאם לתפיסה החדשה, "הכל נמצא בתוכי", אז את כל העולם, אותו אני רואה מבחוץ, אני אכלול בתוכי. ואז אני לא אמות, כי הרי העולם נשאר בתוכי, אני כולל אותו בתוכי וממשיך איתו הלאה.

וכך תפיסת המציאות שבתחילה נראתה לנו כפילוסופיה תלושה, כמשהו וירטואלי ולא מציאותי, הופכת לשאלה של חיים או מוות. אם אני משיג כזה שינוי בתכונותיי, שכל מה שנראה עכשיו בחוץ אני מתחיל לתפוס ולהרגיש בפנים, להרגיש את כל העולם כתופעות פנימיות שלי, זה נקרא המצב המושלם, הנצחי והבלתי משתנה שלי. ואין שום דבר בעולם הזה שישתנה, ייאבד או ימות.

בשינוי הפנימי שאני עושה אני עולה ב-125 המדרגות של תפיסת המציאות, ומשיג את המצב שבו אני ניכלל באופן שלם באין סוף, וזה רק בזכות זה שאני תופס הכל בתוכי.

מתוך השיעור השביעי בכנס "זוהר לעם" 2010, 24.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הדמיון מסייע לנו לגדול

שאלה: מה אתה יכול לייעץ לנו עכשיו לפני אירוע כל כך חשוב כמו הכנס הזה, כדי שכל הכוונות שלנו תהיינה מרוכזות למטרה, ושכולנו נחשוב רק על אותו הדבר?

תשובתי: צריך לפחד פחד מוות שאם אפילו אדם אחד יעזוב את הכוונה, הוא יגרום בכך לחור בסירה הכללית. כולם צריכים לדאוג לכך - ולכן נחוצה לנו ערבות הדדית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
אתה נבחרת מתוך מיליארד נשמות
התקפה!

שערי זוהר - אנחנו לא בעלי פעולה

קליפים נוספים:

מערכת קרני אור

מוות או נצחיות

המערכת של הטבע היא מושלמת ואלוהית. ככל שנרצה להשתייך אליה יותר, כך כל אחד מאיתנו ישפוך את "הכלי" שלו, את הרצון שלו לתוך הנפח המשותף לתוך המלכות, כדי שאיכשהו יוכל יצטרף אליה.

אבל היום אנחנו נמצאים מחוץ למערכת הזאת, וקיים בנו רק ניצוץ מזערי של חיים המחיה אותנו בעולם שלנו (קיסטא דחיותא). אנחנו נמצאים כמו פצע במערכת הזאת, כלואים בקפסולה אטומה. כמו קוץ בתוך הגוף שנאטם ע"י הגוף במין קליפה סגורה, כדי להגן על עצמו ולהפריד את המקום הנגוע הזה משאר הגוף הבריא. וכך אנו חיים בתוך הפצע המוגלתי הזה…

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 15.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
האדם תלוי בכולם וכולם תלויים בו
אני לא בורג במכונה, אלא תא בגוף חי
פאזל של 7 מיליארד חלקים

התכללות רוחנית מתבצעת ע"י הכוח שמגיע מהבורא. למרות שהתכונות שלנו מתכללות זו בזו, זה מתממש מחוץ לנו, למעלה ואי אפשר לעשות את זה ברמה שלנו. אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב ביניהן כאן, לפניי, על השולחן - בצלחת אחת. אני צריך להעלות אותן למעלה, למקור שלהן, מקום שבו הן מתכללות זו בזו לאחד שלם, בתוך הבורא - ושם אני אעבוד על ההתכללות שלהן.

הרצון שלי לכלול את התכונות האלה נמצא כאן, בשטח שלי, בעולם הזה. אך על מנת ליצור את ההתכללות שלהן אחת בשנייה, אני צריך להעלות אותן לשורש - לכתר של המדרגה הזאת ולהתחבר למקום שבו הן פועלות כאחד שלם. הרי זה לא חיבור חומרי, בו כמה אטומים מתחברים למולקולה אחת ויוצרים סוג של "סגסוגת", כמו אחרי התכה.

בחיבור הרוחני, לא נשאר כלום מקו ימין וקו שמאל ויוצא קו אמצעי - כמו משהו חדש לגמרי, ואי אפשר לזהות שהוא מורכב חלקית - מקו שמאל וחלקית - מקו ימין. ההתכללות מתקיימת בתכונה החדשה, על פני התכונות שהיא מורכבת מהן.

הרצון ליהנות, שמתחבר עם המסך ועם האור החוזר, כדי לעבוד למען השפעה - נראה כי הרצון שלמטה עם המסך (כוונה על מנת להשפיע) - למעלה; כאילו הכוונה והרצון מתקיימים בנפרד, ואלה שני מרכיבים נפרדים, ולא אחד שלם. אבל זה לא נכון! מושגים של העולם שלנו נותנים הסבר כזה, אבל ברוחניות הכוונה והרצון חייבים להיות בלתי נפרדים; מחוברים זה עם זה; מתכללים זה בזה.

הכוונה מחליפה את אותו הרצון מקצה לקצה, ומנצלת אותו על מנת לקבל, או על מנת להשפיע. לכן העבודה שלנו ב"יום השלישי" של התכללות זה בזה, של יצירת גוף משותף אחד וגם עבודה פנימית של האדם, ביצירת הקו האמצעי של התכונות שלו עם צד ימין וצד שמאל לתוך אחד שלם - מחייבת אותנו להתכלל בבורא. הרי בתוך הבורא נמצא המקור של כל הדברים המנוגדים האלה, בו הם מתקיימים באחדות. לכן ביום השלישי, אחרי שעלו לבורא, התגלה ניגוד רוחני לבורא - מוות רוחני של הרצון מסוג: "שכם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאב הריפוי של היום השלישי
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

שאלה: מה הוא "החלום" שעליו מדובר בספר הזוהר?

תשובה: איבר הקליטה שלנו (כלי) נקרא "רצון ליהנות". אנו מרגישים בתוכו את עצמנו ואת כל העולם שמסביב. אבל אנחנו מרגישים רק מה שנקלט על ידי חוש הקליטה שלנו - כלומר רק מה שמוגדר על ידו כהכרחי. אנחנו לא מרגישים שום דבר רוחני, לא אהבה ולא השפעה. אנחנו לא מרגישים עולם אחר שבנוי על השפעה, ולא על הקבלה.

המצב שלנו הוא אפילו לא "חלום" על המצב הרוחני, אלא מה שמתחתיו - מה שנקרא "קיסטא דחיותא", אור דקיק המחיה אותנו. האור הזה, רשימו (גן שנושא מידע) נותן לנו הרגשה של קיום במציאות מסויימת, כדי שממנו והלאה נוכל לעלות לרוחניות. והמציאות הזאת שעומדת עכשיו מולנו, תיעלם בהמשך, הרי ההרגשה הזאת ניתנה לנו במיוחד כדי שבהתפתחות הרוחנית שלנו נרגיש שאיננו תלויים בבורא, שנוכל להתפתח באופן עצמאי.

רמת "החלום" נמצאת מעל המציאות של העולם הזה. אבל יש הרבה סוגים של חלומות - רעים וטובים. הזוהר מספר על חלומותיו של פרעה, על חלומותיו של יוסף. ישנם חלומות שהאדם נכנס לתוכם בכוונה, תוך כדי ירידה ממדרגה גבוהה יותר למדרגה נמוכה יותר, לרמת החלום. ישנם חלומות כאשר מגיע הלילה, החושך הרוחני, ואנחנו ישנים - ואז רואים חלום, חלק של העולם הרוחני.

מצד אחד, החלום מגיע מחיבור עם מדרגה גבוהה יותר. מצד שני, בשביל להגיע לכך, צריך לאבד מדרגה נמוכה יותר. אבל בכל מקרה מדובר במצבים של הרצון שלנו, שיכול להיות ברמה שמנותקת לגמרי מהרוחניות - בעולם הזה, או ברמה הרבה יותר גבוהה, שקשורה מעט עם רוחניות, שנקראת "חלום".

"חלום" הוא לא מיסטיקה, זוהי מציאות בה נמצא אדם שעולה במדרגות הרוחניות. או שהוא עולה בעצמו ובכוונה נכנס למצב של שינה, או שהמצב הזה ניתן לו מלמעלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
המשמעות הרוחנית של חלום
אל תפחדו מחשכת המרתף!

כל העולם הוא חלקים של הרצון שלי, החלקים שלי! אך אני מרגיש שהם לא שייכים אליי, "שיישרף כל העולם", לי זה בכלל לא חבל! חכמת הקבלה מלמדת אותנו לגלות את האמת כדי להבין, שהכל זה אני, הרצון שלי. התמונה שנראית לי כ'אני', וגם התמונה שכאילו נראית מחוץ לי, צריכות להתחבר בשבילי לרצון אחד.

הבורא ברא רק רצון אחד, שבתוכו אנחנו קיימים ומחוץ לו איננו יכולים לראות ולהרגיש דבר. אנחנו מגלים את הבורא בתוך הרצון שלנו, לכן הוא נקרא בורא - "בוא וראה". העולם הזה, מה שאני מרגיש עכשיו, העולם הבא, מה שארגיש בעוד רגע. הכול מתרחש בתוך אותו הרצון שבו אני פשוט מרגיש יותר ויותר. דרכי עוברות אינספור התפעלויות נצחיות ואינסופיות, שאינן קשורות לזמן, תנועה ומקום. מבחוץ הכל באמת לא קיים, אלו הן תופעות שונות בתוך הרצון שלי. המקום הזה - מדומה, והעולם הזה - מדומה, וגם כל המציאות. אחר כך יאמר על זה: "היינו כחולמים". כלומר אנחנו נתעורר כמו אדם שהיה ללא הכרה, ונתחיל לראות מה מתרחש באמת.

זוהי מטרתה של חכמת הקבלה, להשיב אותנו להכרה. ועד אז כשהאדם עוד מחוסר הכרה, זה מיותר לדבר איתו. קודם כל צריך להחזיר אותו לחיים. לכן כשאנחנו פותחים את ספר הזוהר, אנחנו צריכים לדמיין שאין שום דבר חוץ מהרצון שלנו, העולם הזה אינו קיים, זוהי רק האשליה שלי, אני אינני קיים וכך גם אף אחד מחוץ לי, כל זה אינו קיים! קיים רק רצון אחד ליהנות והכל קורה בתוכו: העולם הזה והעולם הבא, חיים ומוות, דומם, צומח, חי ומדבר. ספר הזוהר מאפשר לנו להיכנס למצב שבו כולנו נרגיש את העולם הרוחני!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.01.2010

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00.
נושא השיעור: פותחים את זוהר, שיעור 10

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר שיעור

ספר הזוהר, אותיות פ"ד - פ"ח:

הטעות הנפוצה ביותר במהלך הקריאה בספר הזוהר היא שהקורא מדמיין את המושגים הרוחניים בצורת דמויות גשמיות. כדי להתאים את הטקסטים האלה לעצמנו, עלינו להשקיע מאמצים רבים בחיפוש אחר התשובה לשאלה הבאה, מהו הפירוש בעולם הרוחני של כל הפעולות והתופעות המתוארות בספר?

כשנשתוקק לגילוי הפנימי של ספר הזוהר, נרגיש שקורים בנו שינויים כמו תחושת הארה, צלילות, הרגשה ברורה של עזרה מבחוץ, כאילו בתוכנו פועלת יד בלתי נראית של מישהו. תחת השפעתו של האור המקיף נתחיל לעבור את התיקון ובתכונותינו המתוקנות נשיג את העולם האמיתי העליון.

פ"ה) מרחוק זו היא הנקודה העליונה העומדת בהיכלו. ועל זו כתוב, תשמורו. ומקדשי תיראו, זו היא הנקודה העומדת באמצע, שיש לפחד מפניה יותר מכל, כי עונשה מיתה. והיינו שכתוב, מחלליה מות יומת.

קדושה היא תכונת ההשפעה, אור החסדים. השתוות הצורה של הנברא לתכונת ההשפעה היא התנאי למילוי שלו על ידי אור החכמה, אור החיים. הסתלקותו, היעלמותו של אור החכמה מורגשת בנברא כמוות.

כל העולם שלנו, כל היקום נוצר מחדירתו של הניצוץ הקטן של אור החכמה. האנרגיה הזאת, זעירה בגודלה, אך אינסופית בכוחה, התחילה את קיומו של כל החומר. אם נחשוב על זה לרגע, שניצוץ אור כה קטן נתן לנו את הרגשת החיים הגשמיים, אז לאלו מימדים אינסופיים של הקיום נוכל להגיע אם נתמלא באור חסדים, שבו יתגלה אור חכמה. נרגיש תענוג פי מיליארד גדול יותר מהתענוג הגדול ביותר של העולם הזה.

כשאנחנו בעולם שלנו ואיננו מרגישים את אור החכמה, אנחנו נחשבים במצב של מוות רוחני. ניתן לצאת מהמצב הזה רק בהשתוקקות להתקרב לנשמות האחרות, לחיבור זה עם זה ולהשגת תכונת ההשפעה ההדדית. פגישות, כנסים, קונגרסים מאוד תורמים לזה. לימוד ספר הזוהר בכנסים יגרום לתגובת שרשרת ויעזור לנו להתחבר. והחיבור יעזור לנו לגלות את ספר הזוהר ויוביל אותנו להשגת המצב הנצחי והשלם.

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 03.01.10
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 27.12.09
שיעור וירטואלי בספר הזוהר 20.12.09

זוהר, פרשת וישב, סעיף קכ"ה: כל מי שהשתדל בתורה בעולם הזה, זוכה לעסוק בה לעולם הבא.

מדובר פה על שתי דרגות, שני מצבים בתוך הרצון. בעולם שלנו אנחנו נמצאים רק בתכונה אחת, רצון לקבל למען עצמי. בעולם הרוחני אנחנו נמצאים ברצון לקבל, (אבל לא בניצול אחרים) מקבל על מנת להשפיע, או משפיע על מנת להשפיע.

תמיד הרצון נשאר, הוא נברא על ידי הבורא, הוא חומר הבריאה הבלתי משתנה. רק הכוונה שלו משתנה, או לנצלו לטובת עצמי זהו המצב הטבעי שאיתו אנו נולדים, או לטובת אחרים, זהו המצב המתוקן בו מורגש העולם העליון.

הרצון המקולקל שבאדם מתפתח וכשהאדם מתקן את הכוונה שלו, מלמען עצמי הוא הופך למען אחרים, מתגלים כל הזמן מצבים רוחניים חדשים. אין לנו גישה למצבים החדשים האלו, לרצונות החדשים שבאים, הם הרי חומר הבריאה. הם באים כל הזמן ועלינו לשנות ולתקן את הכוונה שלהם בתוכנו.

בעולם שלנו הכוונות והרצונות שווים - הכל למען עצמי. אבל ברוחניות הכוונות והרצונות אינם שווים. ישנה ניגודיות בין הרצון שבתוכי, למען עצמי, והכוונה - להשפיע לאחרים.

ההשתדלויות שלי בדרגתי הנוכחית מספקים לי התחלה טובה במדרגה הבאה. לא משנה שהמדרגה החדשה תמיד מתחילה מחוסר הכרה אבל ההשתדלות שעשיתי במדרגה הקודמת עוזרת לי במדרגה החדשה. כל מה שאנחנו נשיג במדרגה הבאה, נובע מהשגתנו במדרגה הנוכחית.

כשילד עובר מכיתה ו' לכיתה ז'. הוא לומד בכיתה ז' מקצועות חדשים שאותם לא למד אף פעם. אבל מאחר והוא הכין את עצמו בצורה טובה במדרגה הקודמת, יש לו כבר ניסיון, קיימות אצלו כל מיני צורות תפיסה שכבר הלביש על החומר שלו.

הקבוצה יכולה לעזור לי בזה. אני יכול להשפיע על החברים שלי, והם ישפיעו עליי, ובזכות זה אני אקבל גם כן צורות חדשות של החומר. גם עבודה עם הספר, עם חומר הלימוד, עם המורה יכולה לעזור לי.

כלומר, העבודה בעולם הזה, במדרגה שבה נמצא האדם, מכינה אותו לעולם הבא, למצב הבא. כמובן שעבודה בעולם הזה איננה נותנת לנו שום הבנה על מה שמתחרש בעולם הבא, אבל לאחר כל המאמצים שאנחנו עושים, כשהעולם הבא כבר מתגלה לנו, יהיו לנו יסודות שאיתם אנחנו נמשיך את דרכנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תלמדו לעורר את השחר
כאשר יעלה השחר…
שינה – 1/60 מהמוות

בעולמנו האדם לומד באוניברסיטה מספר שנים, נבחן בהרבה מבחנים, סובל מכיוון שלא מבין לפעמים דבר זה או אחר. לאחר מכן הוא מסיים את הלימודים, מקבל תעודה, יוצא מהאוניברסיטה ולא יודע מדוע ובשביל מה למד? באוניברסיטה האדם לומד כדי לרכוש גישה לידיעות בתחום שלו, כדי להיות מוכשר לקלוט מידע חדש, על בסיס הידע קודם.

בהתפתחות הרוחנית האדם לומד בעזרת גישה נכונה, לא על בסיס ידע קודם. לאדם ניתנת האפשרות לקבל את ה"מאור המחזיר למוטב". המיומנות הזאת דווקא עוברת ברוחניות ממדרגה למדרגה והאדם נעשה יותר בקיא, יותר רגיש לאור, במעבר בין המדרגות.

לא ידועה לאדם מהי מהות האור, אבל הוא כבר יודע באיזה אופן הוא משפיע. הוא מזהה את האור ומבין כבר מתוך הרצונות שלו, איך הוא צריך לבוא אליו ואיזו השפעה צריכה להיות לו. האדם מתחיל להכין את עצמו למצבים חדשים ולא ידועים.

האדם בעצמו מזמין עליו את השפעת האור, וכשהאור מגיע, האדם מוכן אליו. מתוך תכונותיו האדם כבר מזהה ורוצה דווקא השפעה כזו של אור. אפילו בהיעדר אור, בחושך, במעבר מהעולם הזה לעולם הבא, האדם מעורר את השחר.

בגלל זה העבודה שלנו היא תמיד בחיפוש שממנו אנחנו מגיעים להבנת המדרגות העתידיות.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר" 06.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאשר יעלה השחר…
שינה - 1/60 מהמוות