התכללות רוחנית מתבצעת ע"י הכוח שמגיע מהבורא. למרות שהתכונות שלנו מתכללות אחת בשנייה, זה מתממש מחוץ לנו, למעלה ואי אפשר לעשות את זה ברמה שלנו. אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב ביניהן כאן, לפניי, על השולחן - בצלחת אחת. אני צריך להעלות אותן למעלה, למקור שלהן, מקום שבו הן מתכללות אחת בשנייה לאחד שלם, בתוך הבורא - ושם אני אעבוד על ההתכללות שלהן.

הרצון שלי לכלול את התכונות האלה נמצא כאן, בשטח שלי, בעולם הזה. אך על מנת ליצור את ההתכללות שלהן אחת בשנייה, אני צריך להעלות אותן לשורש - לכתר של המדרגה הזאת ולהתחבר למקום שבו הן פועלות כאחד שלם. הרי זה לא חיבור חומרי, בו כמה אטומים מתחברים למולקולה אחת ויוצרים סוג של "סגסוגת", כמו אחרי התכה.

בחיבור הרוחני, לא נשאר כלום מקו ימין וקו שמאל ויוצא קו אמצעי - כמו משהו חדש לגמרי, ואי אפשר לזהות שהוא מורכב חלקית - מקו שמאל וחלקית - מקו ימין. ההתכללות מתקיימת בתכונה החדשה, על פני התכונות שהיא מורכבת מהן.

הרצון ליהנות, שמתחבר עם המסך ועם האור החוזר, כדי לעבוד למען השפעה - נראה כי הרצון שלמטה עם המסך (כוונה על מנת להשפיע) - למעלה; כאילו הכוונה והרצון מתקיימים בנפרד, ואלה שני מרכיבים נפרדים, ולא אחד שלם. אבל זה לא נכון! מושגים של העולם שלנו נותנים הסבר כזה, אבל ברוחניות הכוונה והרצון חייבים להיות בלתי מופרדים; מחוברים אחד עם השני; מתכללים זה בזה.

הכוונה מחליפה את אותו הרצון מקצה לקצה, ומנצלת אותו על מנת לקבל, או על מנת להשפיע. לכן העבודה שלנו ב"יום השלישי" של התכללות אחד בשני, של יצירת גוף משותף אחד וגם עבודה פנימית של האדם, ביצירת הקו האמצעי של התכונות שלו עם צד ימין וצד שמאל לתוך אחד שלם - מחייבת אותנו להתכלל בבורא. הרי בתוך הבורא נמצא המקור של כל הדברים המנוגדים האלה, בו הם מתקיימים באחדות. לכן ביום השלישי, אחרי שעלו לבורא, התגלה ניגוד רוחני לבורא - מוות רוחני של הרצון מסוג: "שכם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאב הריפוי של היום השלישי
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

שאלה: מה הוא "החלום" שעליו מדובר בספר הזוהר?

תשובה: איבר הקליטה שלנו (כלי) נקרא "רצון ליהנות". אנו מרגישים בתוכו את עצמנו ואת כל העולם שמסביב. אבל אנחנו מרגישים רק מה שנקלט על ידי חוש הקליטה שלנו - כלומר רק מה שמוגדר על ידו כהכרחי. אנחנו לא מרגישים שום דבר רוחני, לא אהבה ולא השפעה. אנחנו לא מרגישים עולם אחר שבנוי על השפעה, ולא על הקבלה.

המצב שלנו הוא אפילו לא "חלום" על המצב הרוחני, אלא מה שמתחתיו - מה שנקרא "קיסטא דחיותא", אור דקיק המחיה אותנו. האור הזה, רשימו (גן שנושא מידע) נותן לנו הרגשה של קיום במציאות מסויימת, כדי שממנו והלאה נוכל לעלות לרוחניות. והמציאות הזאת שעומדת עכשיו מולנו, תיעלם בהמשך, הרי ההרגשה הזאת ניתנה לנו במיוחד כדי שבהתפתחות הרוחנית שלנו נרגיש שאיננו תלויים בבורא, שנוכל להתפתח באופן עצמאי.

רמת "החלום" נמצאת מעל המציאות של העולם הזה. אבל יש הרבה סוגים של חלומות - רעים וטובים. הזוהר מספר על חלומותיו של פרעה, על חלומותיו של יוסף. ישנם חלומות שהאדם נכנס לתוכם בכוונה, תוך כדי ירידה ממדרגה גבוהה יותר למדרגה נמוכה יותר, לרמת החלום. ישנם חלומות כאשר מגיע הלילה, החושך הרוחני, ואנחנו ישנים - ואז רואים חלום, חלק של העולם הרוחני.

מצד אחד, החלום מגיע מחיבור עם מדרגה גבוהה יותר. מצד שני, בשביל להגיע לכך, צריך לאבד מדרגה נמוכה יותר. אבל בכל מקרה מדובר במצבים של הרצון שלנו, שיכול להיות ברמה שמנותקת לגמרי מהרוחניות - בעולם הזה, או ברמה הרבה יותר גבוהה, שקשורה מעט עם רוחניות, שנקראת "חלום".

"חלום" הוא לא מיסטיקה, זוהי מציאות בה נמצא אדם שעולה במדרגות הרוחניות. או שהוא עולה בעצמו ובכוונה נכנס למצב של שינה, או שהמצב הזה ניתן לו מלמעלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
המשמעות הרוחנית של חלום
אל תפחדו מחשכת המרתף!

כל העולם הוא חלקים של הרצון שלי, החלקים שלי! אך אני מרגיש שהם לא שייכים אליי, "שיישרף כל העולם", לי זה בכלל לא חבל! חכמת הקבלה מלמדת אותנו לגלות את האמת כדי להבין, שהכל זה אני, הרצון שלי. התמונה שנראית לי כ'אני', וגם התמונה שכאילו נראית מחוץ לי, צריכות להתחבר בשבילי לרצון אחד.

הבורא ברא רק רצון אחד, שבתוכו אנחנו קיימים ומחוץ לו איננו יכולים לראות ולהרגיש דבר. אנחנו מגלים את הבורא בתוך הרצון שלנו, לכן הוא נקרא בורא - "בוא וראה". העולם הזה, מה שאני מרגיש עכשיו, העולם הבא, מה שארגיש בעוד רגע. הכול מתרחש בתוך אותו הרצון שבו אני פשוט מרגיש יותר ויותר. דרכי עוברות אינספור התפעלויות נצחיות ואינסופיות, שאינן קשורות לזמן, תנועה ומקום. מבחוץ הכל באמת לא קיים, אלו הן תופעות שונות בתוך הרצון שלי. המקום הזה - מדומה, והעולם הזה - מדומה, וגם כל המציאות. אחר כך יאמר על זה: "היינו כחולמים". כלומר אנחנו נתעורר כמו אדם שהיה ללא הכרה, ונתחיל לראות מה מתרחש באמת.

זוהי מטרתה של חכמת הקבלה, להשיב אותנו להכרה. ועד אז כשהאדם עוד מחוסר הכרה, זה מיותר לדבר איתו. קודם כל צריך להחזיר אותו לחיים. לכן כשאנחנו פותחים את ספר הזוהר, אנחנו צריכים לדמיין שאין שום דבר חוץ מהרצון שלנו, העולם הזה אינו קיים, זוהי רק האשליה שלי, אני אינני קיים וכך גם אף אחד מחוץ לי, כל זה אינו קיים! קיים רק רצון אחד ליהנות והכל קורה בתוכו: העולם הזה והעולם הבא, חיים ומוות, דומם, צומח, חי ומדבר. ספר הזוהר מאפשר לנו להיכנס למצב שבו כולנו נרגיש את העולם הרוחני!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.01.2010

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00.
נושא השיעור: פותחים את זוהר, שיעור 10

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר שיעור

ספר הזוהר, אותיות פ"ד - פ"ח:

הטעות הנפוצה ביותר במהלך הקריאה בספר הזוהר היא שהקורא מדמיין את המושגים הרוחניים בצורת דמויות גשמיות. כדי להתאים את הטקסטים האלה לעצמנו, עלינו להשקיע מאמצים רבים בחיפוש אחר התשובה לשאלה הבאה, מהו הפירוש בעולם הרוחני של כל הפעולות והתופעות המתוארות בספר?

כשנשתוקק לגילוי הפנימי של ספר הזוהר, נרגיש שקורים בנו שינויים כמו תחושת הארה, צלילות, הרגשה ברורה של עזרה מבחוץ, כאילו בתוכנו פועלת יד בלתי נראית של מישהו. תחת השפעתו של האור המקיף נתחיל לעבור את התיקון ובתכונותינו המתוקנות נשיג את העולם האמיתי העליון.

פ"ה) מרחוק זו היא הנקודה העליונה העומדת בהיכלו. ועל זו כתוב, תשמורו. ומקדשי תיראו, זו היא הנקודה העומדת באמצע, שיש לפחד מפניה יותר מכל, כי עונשה מיתה. והיינו שכתוב, מחלליה מות יומת.

קדושה היא תכונת ההשפעה, אור החסדים. השתוות הצורה של הנברא לתכונת ההשפעה היא התנאי למילוי שלו על ידי אור החכמה, אור החיים. הסתלקותו, היעלמותו של אור החכמה מורגשת בנברא כמוות.

כל העולם שלנו, כל היקום נוצר מחדירתו של הניצוץ הקטן של אור החכמה. האנרגיה הזאת, זעירה בגודלה, אך אינסופית בכוחה, התחילה את קיומו של כל החומר. אם נחשוב על זה לרגע, שניצוץ אור כה קטן נתן לנו את הרגשת החיים הגשמיים, אז לאלו מימדים אינסופיים של הקיום נוכל להגיע אם נתמלא באור חסדים, שבו יתגלה אור חכמה. נרגיש תענוג פי מיליארד גדול יותר מהתענוג הגדול ביותר של העולם הזה.

כשאנחנו בעולם שלנו ואיננו מרגישים את אור החכמה, אנחנו נחשבים במצב של מוות רוחני. ניתן לצאת מהמצב הזה רק בהשתוקקות להתקרב לנשמות האחרות, לחיבור זה עם זה ולהשגת תכונת ההשפעה ההדדית. פגישות, כנסים, קונגרסים מאוד תורמים לזה. לימוד ספר הזוהר בכנסים יגרום לתגובת שרשרת ויעזור לנו להתחבר. והחיבור יעזור לנו לגלות את ספר הזוהר ויוביל אותנו להשגת המצב הנצחי והשלם.

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 03.01.10
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 27.12.09
שיעור וירטואלי בספר הזוהר 20.12.09

זוהר, פרשת וישב, סעיף קכ"ה: כל מי שהשתדל בתורה בעולם הזה, זוכה לעסוק בה לעולם הבא.

מדובר פה על שתי דרגות, שני מצבים בתוך הרצון. בעולם שלנו אנחנו נמצאים רק בתכונה אחת, רצון לקבל למען עצמי. בעולם הרוחני אנחנו נמצאים ברצון לקבל, (אבל לא בניצול אחרים) מקבל על מנת להשפיע, או משפיע על מנת להשפיע.

תמיד הרצון נשאר, הוא נברא על ידי הבורא, הוא חומר הבריאה הבלתי משתנה. רק הכוונה שלו משתנה, או לנצלו לטובת עצמי זהו המצב הטבעי שאיתו אנו נולדים, או לטובת אחרים, זהו המצב המתוקן בו מורגש העולם העליון.

הרצון המקולקל שבאדם מתפתח וכשהאדם מתקן את הכוונה שלו, מלמען עצמי הוא הופך למען אחרים, מתגלים כל הזמן מצבים רוחניים חדשים. אין לנו גישה למצבים החדשים האלו, לרצונות החדשים שבאים, הם הרי חומר הבריאה. הם באים כל הזמן ועלינו לשנות ולתקן את הכוונה שלהם בתוכנו.

בעולם שלנו הכוונות והרצונות שווים - הכל למען עצמי. אבל ברוחניות הכוונות והרצונות אינם שווים. ישנה ניגודיות בין הרצון שבתוכי, למען עצמי, והכוונה - להשפיע לאחרים.

ההשתדלויות שלי בדרגתי הנוכחית מספקים לי התחלה טובה במדרגה הבאה. לא משנה שהמדרגה החדשה תמיד מתחילה מחוסר הכרה אבל ההשתדלות שעשיתי במדרגה הקודמת עוזרת לי במדרגה החדשה. כל מה שאנחנו נשיג במדרגה הבאה, נובע מהשגתנו במדרגה הנוכחית.

כשילד עובר מכיתה ו' לכיתה ז'. הוא לומד בכיתה ז' מקצועות חדשים שאותם לא למד אף פעם. אבל מאחר והוא הכין את עצמו בצורה טובה במדרגה הקודמת, יש לו כבר ניסיון, קיימות אצלו כל מיני צורות תפיסה שכבר הלביש על החומר שלו.

הקבוצה יכולה לעזור לי בזה. אני יכול להשפיע על החברים שלי, והם ישפיעו עליי, ובזכות זה אני אקבל גם כן צורות חדשות של החומר. גם עבודה עם הספר, עם חומר הלימוד, עם המורה יכולה לעזור לי.

כלומר, העבודה בעולם הזה, במדרגה שבה נמצא האדם, מכינה אותו לעולם הבא, למצב הבא. כמובן שעבודה בעולם הזה איננה נותנת לנו שום הבנה על מה שמתחרש בעולם הבא, אבל לאחר כל המאמצים שאנחנו עושים, כשהעולם הבא כבר מתגלה לנו, יהיו לנו יסודות שאיתם אנחנו נמשיך את דרכנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תלמדו לעורר את השחר
כאשר יעלה השחר…
שינה – 1/60 מהמוות

בעולמנו האדם לומד באוניברסיטה מספר שנים, נבחן בהרבה מבחנים, סובל מכיוון שלא מבין לפעמים דבר זה או אחר. לאחר מכן הוא מסיים את הלימודים, מקבל תעודה, יוצא מהאוניברסיטה ולא יודע מדוע ובשביל מה למד? באוניברסיטה האדם לומד כדי לרכוש גישה לידיעות בתחום שלו, כדי להיות מוכשר לקלוט מידע חדש, על בסיס הידע קודם.

בהתפתחות הרוחנית האדם לומד בעזרת גישה נכונה, לא על בסיס ידע קודם. לאדם ניתנת האפשרות לקבל את ה"מאור המחזיר למוטב". המיומנות הזאת דווקא עוברת ברוחניות ממדרגה למדרגה והאדם נעשה יותר בקיא, יותר רגיש לאור, במעבר בין המדרגות.

לא ידועה לאדם מהי מהות האור, אבל הוא כבר יודע באיזה אופן הוא משפיע. הוא מזהה את האור ומבין כבר מתוך הרצונות שלו, איך הוא צריך לבוא אליו ואיזו השפעה צריכה להיות לו. האדם מתחיל להכין את עצמו למצבים חדשים ולא ידועים.

האדם בעצמו מזמין עליו את השפעת האור, וכשהאור מגיע, האדם מוכן אליו. מתוך תכונותיו האדם כבר מזהה ורוצה דווקא השפעה כזו של אור. אפילו בהיעדר אור, בחושך, במעבר מהעולם הזה לעולם הבא, האדם מעורר את השחר.

בגלל זה העבודה שלנו היא תמיד בחיפוש שממנו אנחנו מגיעים להבנת המדרגות העתידיות.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר" 06.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאשר יעלה השחר…
שינה - 1/60 מהמוות

זוהר, פרשת וישב, סעיף קי"ד: אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות, ורוח הטומאה שורה על הגוף. משום שהנשמה הקדושה נסתלקה ויצאה מן האדם, שורה רוח הטומאה על גוף ההוא, והוא נטמא.

בתחילה היה לאדם מסך והוא היה בתכונת ההשפעה, אך אז הכל נעלם. האור יצא ממנו. הפרצוף התרוקן משום שהרצון ליהנות גדל בו. האדם ציית לרצון ששלט בו והתחיל לחשוב על החיים ועל הנאה עצמית.

רק אם האדם התכונן למצב הזה של החושך, למצב של השתלטות הרצון עליו, הוא מצליח להתייחס אל החושך כאל אמצעי לעליה למדרגה חדשה. במצב הזה הוא פונה בדרישה אמיתית כלפי מעלה, לאבא ואימא שידאגו לו. ומחצות והלאה מתחילים התיקונים. האדם מתחיל לתקן את אותם הרצונות שקיבל והרגיש בהם את טעם המוות. עכשיו הוא ממתיק אותם. ההמתקה, משמעותה שהוא מתקרב לבוקר. אז האדם מתחיל להרגיש אור. הוא רוכש מסך על הרצון הקודם שלו וכעת הוא נמצא בתכונת ההשפעה.

אך את טעם המוות הוא היה חייב להרגיש.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
כל אחד יטעם את טעם המוות
שינה – 1/60 מהמוות
החושך המלא באור!

כיצד הבורא שובר את הכלי? זאת עושה פרצוף ישסו"ת שמגלם את אימא, כל הטוב האין סופי נמצא בתוכו. ישסו"ת מחזיק את הפרסא, הוא יודע שכעת האור יעלם והכלים ישברו, יפלו מהשפעה וזהו המוות! עלינו להבין כמה סבל המערכות העליונות לוקחות על עצמן.

השבירה מתרחשת בגלל שמגיע אור של גמר התיקון אל כלים הרוצים לקבל את כל האור למען ההשפעה. אני בטוח לחלוטין שאקבל את כל האור רק למען הבורא, להשפעה. אני לוקח את האור, ממלא את עצמי ונהנה מכך שאני משפיע לבעל הבית. נדמה לי שהשגתי את גמר התיקון ושאני נמצא בעולם אין סוף ופתאום אני מגלה שקיבלתי אור חכמה ממעלה למטה, ואור חכמה לעולם לא יכול להיכנס לכלים דקבלה, זה בלתי אפשרי. ואני חשבתי, שניתן לעשות זאת וטעיתי. עשיתי דבר שאינו מתקבל על הדעת!

כיצד הכלי המקבל כן יכול לקבל אור? הוא צריך להתחבר עם בינה. וזה מה שקורה אחר כך בעולם התיקון.

מתוך שיעור על פתיחה לחכמת הקבלה, 05.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
להרגיש את הקצר החשמלי
הרוחניות אינה נעלמת לעולם

זוהר, פרשת וישב, סעיף קי"ד: אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות.

אם אור ההשפעה לא יאיר והרצון האגואיסטי יבוא אל האדם וישלוט בו, אז אפילו הצדיק הגדול ביותר בעל המסכים החזקים ביותר, ירגיש את טעם המוות - ניתוק מהאור, מהבורא. אחר כך הוא יתגבר על הניתוק הזה ויתקן את רצונו. אבל תחילה, לאיזה רגע קט, יתנתק מהקדושה וירגיש את טעם המוות. הוא יפול לשליטתו של הרצון ליהנות, יטעם אותו ויקבע - זהו טעם המוות.

האדם חייב להרגיש את שליטתו של האגו, ההתגברות עליו היא רק באמצעות הסביבה, לבד אנחנו לא מסוגלים לגבור עליו. רק הסביבה מראה לי שהרצון לקבל, שתחת שליטתו אני נמצא, זה מוות.

ואם לא תגיע העזרה מהסביבה, לא יעזור לי שום דבר, אני אשאר תחת שליטת הרצון לקבל ולא אבין שאני נמצא במוות. אני אחיה וארגיש שהכל בסדר גמור, כמו שאני מרגיש עכשיו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
החושך המלא באור!

שינה ברוחניות היא אחת מהרגשות האור - זהו מצב שבו אנחנו לא מנצלים את מלוא הרצון משום שאין לנו מסך שעל ידו נוכל לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא שינה - 1/60 מהמוות.

מובן שמדובר לא על שינה אלא על מצב רוחני שמכל הרצונות הגדולים שהתגלו לפני, אני מנצל רק חלק קטן מהם. ורק בחלק הזה אני יכול להבחין ביחסים שלי עם הבורא.

שינה - היא התחלה של תקופה חדשה, מדרגה חדשה, כאשר המצב הישן מסתיים ומתחילה העבודה עם הרצונות החדשים שעדיין לא מתוקנים. לכן מורגש בהם חושך, לילה, מצב אופקי של שכיבה, שבו כל חלקי הפרצוף הרוחני (הנשמה), הראש שלו, הגוף והרגליים (ראש, תוך, סוף) נמצאים ברמה אחת אין התלבשות של האור הפנימי ממעלה למטה. כל האור נעלם ונשארת בכלים רק הארה חלשה המחייה אותם. מהמצב הזה עלינו להתעורר, "לקום" בכל קומתנו (ג' ראשונות) ואחר כך עם רצונות חדשים, שוב לשכב וכך מתחלפים המצבים בזה אחר זה, גלגול אחרי גלגול.

תחילה אני מוסר את עצמי לידי הכוח העליון, כדי שהוא ידאג לי, בדומה לעובר ברחם אימו. וככל שאני מבטל את עצמי כך אני גדל. אחר כך אני כבר מתחיל להתבטל בצורה אקטיבית, על ידי כוחותיי אני מדכא את הרצון שלי ליהנות. אז הפרצוף שלי שוב מתרוקן מאור, ואני שוקע בתוך חלום, עד שיגיע יום חדש ומדרגה חדשה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
המשמעות הרוחנית של חלום
אל תפחדו מחשכת המרתף!
החושך המלא באור!

זוהר: למרות שאי אפשר לתקן את לב האבן בגלל מהותה, בכל מקרה היא נהיית מתוקנת באור של עצמה. כי הגוון שלה, שהוא שחור, נכלל בג' גוונים דקדושה שבט"ס הראשונות, ומקבלת מהם הארה ותיקון, כדי שתוכל להתקיים באופן ראוי לבירור העתיד (בגמר התיקון).

ככל שאני רוצה להידמות ולהשתוות יותר לבורא, אני משתמש פחות ופחות בתכונות הקבלה שלי, בלב האבן. בגלל המאמצים הללו, חודר לתוך לב האבן שלי מאור קטן המתקן אותי. ולאחר מכן, אני מגלה שאני יכול להשתמש בלב האבן שלי ב"על מנת להשפיע".

רק בגלל שכל הזמן דחיתי את לב האבן (המלכות), ניתקתי את עצמי ממנו ולא רציתי להשתמש בו, האבן קיבלה לתוכה התרשמויות רבות של מספר גווני צבע שונים. קיימים רק מספר צבעים: לבן, אדום, ירוק ושחור. אני יכול להשתמש בכולם מלבד לצבע השחור. ההימנעות מהשימוש בצבע השחור גורמת לשאר הצבעים להיכלל בי במידה מסויימת ובסופו של דבר גם לב האבן (הצבע השחור) הופך להיות מוכן לשימוש.

כפי שנאמר בעתיד לבוא מלאך המוות, האגואיזם, יהפוך למלאך קדוש - תכונת ההשפעה והאהבה. כלומר בגמר התיקון ייעלם האיסור להשתמש בלב האבן (ברצונות לקבל) מאחר שיהיה לנו את הכוח להשתמש ברצונות שלנו על מנת להשפיע. אז ייעלמו כל האיסורים וההגבלות בכל צירי הזמן, התנועה והמרחב.

המצב הזה נקרא עולם אין סוף - עולם ללא גבולות, היכן שאינני מוגבל באפשרויות שלי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 23.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
בחיקו של הנחש הקדמוני
לב אבן שחור
תציירו לי זמן!

אם תבנה את רצונות ההשפעה, את קו הימין שלך, אז אתה כבר לא תנסה למחוק את הצרות והבעיות המגיעות אליך מקו שמאל. אלא אתה כבר תבין שהצרות באות אליך בכוונה ושעליך להתעלות מעליהן, כמו על הר בדרך אל היכל המלך (הדוגמא מתוך: הקדמה לתלמוד עשר הספירות, סעיף קל"ט).

הבעיות והצרות יגיעו מכל תחומי החיים, והעיקר הוא לא לאבד את הדבר המשותף לכולן - הבורא. הוא המקור להכל ואסור לך להתייאש. כמו שנאמר: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים" (ברכות י', ע"א).

בתגובה לאותה החרב עליך להרגיש שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומיטיב. הגיליוטינה, החרב תרד על צווארך, אך ברגע האחרון היא תיעצר! החרב תישבר ותגיע החנינה, עפ"י החוק - אם הגיליוטינה נשברת, הנידון למוות מקבל חנינה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
עזרה בדרך
בעיות גשמיות אינן קיימות
אל תפחדו מחשכת המרתף!

המקובלים מספרים לנו שאנחנו נמצאים במצב קבוע הנקרא "עולם אין סוף", שהבורא רוצה למלא אותנו ולהנות לנו ללא גבול, להביא אותנו להרגשתו. כשכך יקרה, נמצא בהרגשה של הרמוניה אלוקית, בעולם מושלם ונאור, שבו אנחנו מלאים באור העליון, מבינים ומרגישים את העולם, בכל מילואו.

גם עכשיו אנחנו נמצאים במצב הזה, אבל אנו מחוסרי הכרה בכך. הבעיה שלנו היא רק בכך שאנחנו אטומים רגשית כלפיו - אין לנו את אותו החוש, שבעזרתו נוכל להרגיש את המציאות הזו.

יש לי חוש אחד, שנראה לי כגוף הפיזי שלי. לגוף הזה יש חמישה חושים פרטיים משלו - ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. בעזרת החוש הכולל הזה, שנקרא "גוף", אני מרגיש את עצמי ואת העולם.

ויש גוף נוסף, שמכונה "גוף הנשמה". אם אגלה אותו, אגלה בתוכו חמישה חושים נוספים - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. גם הם מכונים "ראייה", "שמיעה", "ריח", "טעם", "מישוש" - אבל רוחניים. ואז, דרך גוף הנשמה, אגלה מציאות רוחנית, את עצמי ואת העולם.

אז מה הבעיה לגלות את החוש הזה ולהרגיש דרכו, שגם עכשיו אני נמצא בעולם אין סוף, שהכול סביבי מלא באור אין סוף, שאין חיים ומוות, ושאין שום הגבלות?

הבעיה טמונה בדבר אחד בלבד - באור החסדים. הנשמה יכולה להתפתח מהנקודה שנמצאת עכשיו בתוכי, להתרחב ולפרוץ החוצה, רק אם יש לי את אור החסדים - תכונת החסד, תכונת האהבה וההשפעה, היכולת לצאת מחוץ לעצמי.

אנחנו נמצאים באוקיינוס של אור - אור חכמה, אור הבורא, אבל אוכל לגלותו רק במקרה, שאפתח את עצמי כלפי חוץ - באור החסדים.
לכן החושך שמתגלה לי, זהו הלחץ של אור החכמה היוצא מהנשמה, בהיעדר אור החסדים.

הנשמה שלי עדיין אינה מסוגלת להיפתח החוצה ולגלות את אור החכמה באור החסדים - לראות את ה"יום" במקום את ה"לילה".

וכך, אנחנו רואים את העולם הרוחני, את החיים הרוחניים שלנו, באור חסדים גדול או קטן יותר.

כל תהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו, של ההתהוות הנצחית שלנו, מתרחש בין שני האורות האלה - חכמה וחסדים, או בין שני הרצונות שבהם האורות האלה מתגלים - הרצון לקבל והרצון להשפיע.

ליתר דיוק, הרצון הוא אחד, ושימוש האדם בו נחלק לשניים: בכוונה "לעצמי" או בכוונה "למען הזולת".

לכן לגלות את הנשמה, פירושו לפתח בתוכי את אור החסדים, את תכונת ההשפעה והאהבה, את היכולת לצאת מתוכי.

ואז אנחנו מגלים את העולם העליון, את עולם האין סוף - במידת התפתחות אור החסדים, כוונת ההשפעה באדם.

בנקודה שבלב, בטיפת הזרע של הנשמה, ברשימו שנמצאת בנו, קיימות חמש דרגות עביות (עובי הרצון).

כשאנו רוכשים את אור החסדים בכל אחת מחמש דרגות הרצון הללו, אנו מגלים את חמשת חלקי הנשמה שלנו, אנו פותחים לאור אפשרות להיכנס אליה בהדרגה, בחמש מדרגות, הנקראות חמישה עולמות - חמישה גילויים של האור.

כך אני עולה בהדרגה במדרגות העולמות - עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון - עד שאני מגיע לגילוי בלתי מוגבל, הנקרא "עולם אין סוף".

הכול תלוי במידה שבה האדם ירכוש את תכונת ההשפעה. בתכונת השפעה הוא מגלה את הנקודה שבלב שלו, והיא הופכת לנשמה, לשכינה - לבית הקיבול של האור.

ספר הזוהר - קטעים נבחרים 3

כשאנחנו קוראים בספר הזוהר, עלינו לזכור ש"אין עוד מלבדו", ושהוא טוב ומטיב.

רק כך עלינו לגשת לחיינו ולכל המתרחש בעולם. עלינו להבין שכוח אחד בלבד פועל בכול, ולא שדים ורוחות כלשהם, שאורבים לי, כדי למשוך אותי לגיהינום ולטגן אותי שם על איזו מחבת.

הזוהר מתאר בפני דמויות מרושעות למיניהן, כדי להראות לי מה מרגיש האדם כשהוא מגלה בתוכו כוחות אגואיסטיים.

הוא כאילו נשרף באש הגיהינום, הוא רוצה לברוח משליטת הכוחות האלה, אבל הכוחות האפלים, השחורים והמפחידים מחזיקים אותו בשליטתם.

הוא רואה שהם מפריעים לו להתקדם לבורא, אבל הוא אינו יכול לעשות איתם שום דבר, ובסופו של דבר הולך אחריהם.

מלאך המוות בא אל האדם ומושיט לו חרב עם טיפת רעל על קצה הלהב, ואילו האדם פותח את פיו בצייתנות ובולע את הרעל.

הזוהר מספר לך מהו "מלאך המוות" - זהו הרצון האגואיסטי שלך, בצורתו הסופית והאכזרית ביותר.

אבל כל התכונות האלה נמצאים בתוכי, והן שהורגות אותי! אין גרוע מהמצב הזה, אלא שאיני תופס זאת…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
דינו של גיהנום

מתוך "מבוא לספר הזוהר", סעיף ט:

"והוא שאמרנו לעיל בגדר הב', שאין הזהר מדבר בעולם האצילות כשהוא לעצמו. והוא מטעם היותו כבחינת הלבן שבספר.

אלא לפי הארתו בג' העולמות בי"ע. והוא מטעם היותם בבחינת הדיו והאותיות וצרופיהן שבספר."

הכול מתרחש בתוך הרצון ליהנות. כל האותיות הן כלים, כלומר צורות שונות שמקבל הרצון ליהנות כתוצאה מהשפעת האור עליו.

האור פועל על הרצון, ומעביר אותו דרך ד' בחינות של התפתחות - שורש, א', ב', ג', ד' - עד למלכות. המלכות נקראת "כלי" - כלי קבלה.

ניתן גם לומר אחרת: יש כתר - ראש, וממנו מתפשטים למטה "טעמים", "נקודות" (הנקודות שמתחת לאותיות), "תגין" (הכתרים שמעל לאותיות) ו"אותיות".

האותיות הן הרשימו האחרון (זיכרונות) מה"נקודות" (הסתלקות האור).

עם זאת, מדובר רק על רצונות, ורק עליהם מדבר ספר הזוהר. זו ההרגשה היחידה שאליה אנו מכוונים את עצמנו - מדובר רק על הרצון ועל כל המתרחש בתוכו.

הזוהר אינו מדבר על הדרך שבה האור מתכנן את פעולותיו - כיצד הוא יורד אלינו, מנהל אותנו ועובד מאחורי "הקלעים". זה לא מענייננו.

לעולם לא תשיג את הצורה המופשטת ואת המהות. אתה נמצא בתחום שנקרא "הרצון ליהנות". בו אתה חי. הוא - שלך, ואתה - שלו.

מכאן עלינו להבין את הגישה ללימוד חכמת הקבלה בכללה, ולא רק ללימוד ספר הזוהר. חכמת הקבלה לעולם לא מדברת על דבר, מלבד לנשמה.

מדובר רק על הדרך שבה המקובלים מגלים את הרצון ליהנות שנברא על ידי הבורא, הנקרא "נשמה", ועל מה שמתרחש ברצון הזה.

לכן כל הלימוד שלנו צריך להיות למען המטרה הזו בלבד - גילוי הבורא בנברא, בנשמה.

ומי שלומד תורה, שלא למען התיקון, שלא למען גילוי תכונת ההשפעה בתוך רצונו ליהנות - לא רק שאינו לומד תורה, אלא יותר מכך - הופך אותה ל"סם המוות" בכך שהוא מתרחק מהאמת.

מתוך שיעור על המאמר "מבוא לספר הזוהר", 22.12.2009