מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קיז

נושא: אם תכלית הבריאה, היא בשביל להנות לנבראים, אם כן, מה היה לו לבורא, לברוא את העולם הזה הגשמי, העכור והמלא יסורים, הרי ודאי שהיה יכול להנות לנבראיו כמה שרוצה ? (02:20)

"אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?
ואפשר לתרץ על פי מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית… ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה"

המשך קריאה

שאלה: בשיעורים היומיים על ספר הזוהר אינני מבין דבר, אך אני חש בקשר עם החומר. בשיעורי הערב אינני מוצא את עצמי, אני מרגיש את עצמי מנותק לגמרי מהחומר, מחשבות על עניינים שבשגרה היומיומית משתלטות עליי, פשוט אינני מסוגל להתרכז בשיעור. מה עליי לעשות על מנת להתרכז בחומר הנלמד? האם יש פעולה אוטומטית כלשהי שעליי לעשות במצב הזה?

תשובה: הפעולה האוטומטית במלחמה בהפרעות היא להודות לבורא ששולח לך את ההפרעות. הרי "אין עוד מלבדו", הוא יוצר את כל ההפרעות האלה, הוא שולט בשכל ובלב שלך. הוא יודע יותר טוב ממך אילו מחשבות כדאי לשלוח לך עכשיו, הוא רואה את היתרון במחשבות על היומיום, הבעיות והבלבול. כיצד יש במחשבות האלו יתרון? אם בתוך כל הבלבול הזה ובתוך כל הבעיות, למספר רגעים, אתה משתדל בכל כוחותיך להתחבר לאיזה קטע קטן מהטקסט - הרווחת את הכול. ואם אתה יושב בשיעור עם ראש נקי וממש מרחף בעולמות רוחניים - אין בהכרח שזה נכון.

אתה זקוק לכל המצבים האלו, שבהם אתה צריך להשתדל ולהתגבר על כל ה"נחשים" הקטנים (הרצונות האגואיסטיים) שמפריעים לך בדרך. כל הגילויים הגדולים יגיעו בסופו של דבר ובפתאומיות, דווקא מהקשיים ומהיציאות, כאמור: "מציון (יציאת האור) תצא תורה".

לכן אסור לחשוב שאם הראש לא עובד או אין מצב רוח, אז אין משמעות בישיבה בשיעור ובשמיעת הזוהר. אם לאדם באמת קשה והוא מרגיש את עצמו מנותק, עייף ומבולבל, אך בכל זאת הוא במעט מנסה להתחבר עם החומר, ככל שהוא מסוגל, אפילו לרגע - הוא מרוויח הרבה יותר מאשר הוא נמצא במצב של השראה גדולה. את ההשראה הזאת גם נתנו לו מלמעלה, כאילו ניפחו לו בלון. דווקא העבודה הקשה, ההשתדלות לעלות מעל כל ההפרעות, מביאה תועלת.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
עבודה כל כך פשוטה
יותר הפרעות – עבודה יותר איכותית

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות פ

קטע הכנה לשיעור

"כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

המשך קריאה

הבורא אינו שולח לי ייסורים. בתוכי מתעורר רצון שאינו דומה לאור העליון, ואת חוסר ההידמות הזאת אני מרגיש כייסורים ב: בריאות, כסף, כבוד, שליטה, ביטחון, אישה, ילדים, כל העולם.

אני מרגיש לחץ, אי נעימויות ובעיות למיניהן. מדוע? כל האשמה היא על הרצון לקבל שלי המנוגד לאור. זה מה שמוליד בתוכי את ההרגשה הזאת. הייסורים האלו לא מגיעים מהאור! האור נמצא במנוחה מוחלטת, הוא טוב ומטיב לטובים ולרעים. הייסורים מגיעים משום שאינני דומה לאור בתכונותיי!

מתעורר בי רצון, 10 ק"ג של רצון, אני צריך ב-10 הק"ג האלה להידמות לאור, כלומר לבנות מעל הרצון הזה "כוונה על מנת להשפיע", אז אני אמצא בעולם אין סוף הקטן שלי!

אחר כך הרצון שלי יגדל ל-12 ק"ג, אני אצטרך לתקן את הכוונה שלי על מנת להשפיע בעוד 2 ק"ג, אז אני ארגיש את עצמי בעולם אין סוף עוד יותר גדול. וכך הלאה וכך הלאה.

אם הרצון האגואיסטי שלי גדל מיום ליום, ואני רק רוצה להשתמש בו ולנצל אחרים רק לטובתי האישית, במקום להתחבר איתם בהשפעה הדדית לבורא, אז אני מרגיש ברצון הזה ייסורים.

הייסורים האלו, הנובעים מהאגואיזם והניגודיות של הרצון הזה לאור, הם אלו שמקיפים וכובשים אותי. אנחנו בעצמנו יוצרים את הייסורים האלה, לא הבורא! הוא שלם, הוא אינו יכול להשתנות!

עכשיו אני נמצא בים של אור, אבל אינני משתדל להפוך להיות כמוהו ברצונות ובמחשבות שמתגלים לי עכשיו - אז יהיה לי רע, ומחר יהיה עוד יותר רע.

תנסו לכוון את עצמכם לכך שבכל רגע עליכם להשתדל להידמות לאור. האור הוא ההשפעה והאהבה לזולת, איחוד כולל וכללי. כל הרצונות הפרטיים, הנשמות הנפרדות, יתחברו, והרצון האחד הגדול הזה, של כולנו, יהפך להיות דומה לאור.

כיצד עליי לבצע זאת? תתחיל לחשוב על זה ותראה שהייסורים שלך יפסקו. פתאום יתגלה שהרצון שלך המשתוקק אל האור, דומה לו למעשה! לשם כך יש לך את השיטה ואת כל האמצעים!

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 05.03.2010

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת תולדות, אות עז

קטע הכנה לשיעור

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב"

המשך קריאה

שיעור מס'3: חופש הבחירה (החירות) - רק באיחוד עם האחרים

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

מן המקורות

נושא: "יצר הרע" פירושו כל מה שפועל כנגד האיחוד. כל השאר אינו "יצר הרע"

"בהמונח אגואיזם איני מתכוין לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוין בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו - והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה.
והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי".

המשך קריאה

האיכות חשובה יותר מהכמות. בעולם קיימים אין סוף צמחים, אבל פרח אחד שווה ערך לכל הדומם שיש ביקום.

חיה אחת - שוות ערך לכל הצומח שבעולם. אדם אחד - שווה ערך לכל הטבע כולו. כך מתגלה ההבדל בין המדרגות כשתהום מפרידה ביניהן.

אם נאסוף את כל האבנים בכל היקום, אז לא ניתן להצמיח מהם אפילו פרח אחד. כי הרי בפרח ישנם חיים, כלומר התפתחות - מה שלא קיים בחומר הדומם.

והתפתחות האדם מיוחדת לחלוטין ואינה מובנת למביט מהצד. נדמה שכל אדם יש לו כוח מועט, אבל הוא באיכות מאוד גבוהה.

לכן אירוע כזה כמו הכנס, האיחוד שלנו, נותן כוח עצום. מה שווים כל הכוכבים ביקום כולו - בהשוואה למחשבתו של האדם?

המדענים מגלים היום שעל ידי מחשבותינו, אנחנו משפיעים על תהליכים פיזיים, על התנהגות חלקיקים אלמנטאריים. למעשה, המחשבות שלנו מנהלות את כל הכוכבים, את כל הטבע, הצומח והחי. כל אלו הם תוצאה מהיחס של האדם, מחשבותיו ורצונותיו. לכן נאמר, שכל חלקי הטבע נכללים בתוך האדם, ואין לנו מה לשנות בטבע חוץ ממחשבותינו. בזה אנחנו נתקן את כל העולם.

האור מגיע לעולם הזה דרך מערכת שנקראת "אדם", כי הרי היא מעל לכל, והאור מתפשט ממעלה למטה. ככל שהמערכת הזו מחוברת, או להיפך, מפורדת, כלומר מתוקנת או מקולקלת - באותה המידה האור מגיע לכל החלקים האחרים: דומם, צומח, חי, וקובע באיזו צורה אנחנו רואים את העולם!

לכן נאמר, שכל הטבע נכלל באדם ועולה או יורד יחד איתו. אם אני עולה, משיג קשר יותר חזק עם האחרים ובכך מתקן את הנשמה הכללית, אז דרכי מגיע אור יותר חזק, לכל הטבע וגם הטבע מתחבר בהרמוניה גדולה יותר. אני המרכז של כל הטבע הזה, ומסביבי סובב כל הדומם, הצומח והחי, ואני קובע את תיקונם! כאשר אני אסיים את התיקון שלי, הם ייעלמו ויצטרפו אליי, כי הרי הם כולם חלקים ממני - ההשתקפות שלי.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.02.2010

רשומות קודמות בושא:
להביא אור לעולם
על גל הכנס

שאלה: בזמן הקריאה בספר הזוהר אני לא מסוגל שלא להמחיש את כל הדמויות האלה. מה ניתן לעשות כאן?

תשובה: בספר הזוהר ישנו כוח מיוחד שאותו מרגיש מי שמתחיל להתקשר אליו. אך כדי להיות מוכן לזה חובה לעבור את זמן ההכנה.

לכן לא התחלנו ללמוד את ספר הזוהר ישר, אלא התכוננו אליו כמה שנים. לא סתם כך עברנו דרך ארוכה כזאת. זה מאפשר לאדם להתייחס אל הזוהר בצורה אחרת, ומאפשר לזוהר להשפיע עלינו באופן אחר.

אנשים שרק עכשיו מצטרפים ללימוד הזוהר, בלי שעברו הכנה כזאת, צריכים להתכלל בנו יותר.

הם צריכים לבטל את עצמם יותר, ואז הם יקבלו את אותה ההכנה שעברנו אנחנו.

בדרך כלל בזמן הקריאה בזוהר, האדם נמצא בבירורים פנימיים עמוקים יותר מהמחשבות על העולם החומרי: אוכל, מין, משפחה, כסף, שליטה, ידע.

ספר הזוהר משפיע בצורה חזקה ועמוקה הרבה יותר, פשוט חסר לאדם הקשר איתנו. וגם אצל מי שבאמת מוכן יכולות להופיע הפרעות כאלו, אבל הן כבר יהיו אותם "הרשעים", שמתגלים במטרה לתקן אותם והאדם יוכל להתגבר עליהם מהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כמה שיותר – יותר טוב!
לפי היגיעה – השכר
תרגישו את טעם הזוהר!

הזוהר: פרשת מצורע, אות ו': בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם.

זהו המצב הפנימי של האדם, שיכול להגיע גם ביום שמש, אבל האדם ירגיש שהוא בלילה, חושך, תחת השפעת הכוחות הרעים. אבל לפחות הוא משיג שזה לילה, חושך ושלטון הרוע. הרי לפעמים הוא חושב שהכל טוב, והצלחה מחכה לו.

אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים.

כל המחשבות והרצונות שבאמצעותם פעם התחברתי עם אחרים, שאפתי לגלות את הבורא, רציתי שיתקנו אותי מלמעלה, גם דועכים ומתייבשים בתוכי ונעלמים.

והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.

אם זה היה שקר נקי, ניתן היה מיד לגלות אותו. ידוע אפילו מתוך חכמת הקבלה, שאם בן אדם רוצה להציג את השקר כאמת, הוא קודם כל צריך להגיד משהו אמיתי, ואז לשקר. אז יאמינו לו.

הזוהר: פרשת מצורע, אות ז': כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים.

"התרנגול" בתוכנו משמעו כוח התמודדות שאיתו עובד האדם בלילה לפני השחר. תרנגול ממין זכר נקרא בעברית גם גבר.

ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.

ככה האדם מרגיש את כל מה שמתרחש בתוכו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשבא הבוקר…
החושך המלא באור!
"שלחני כי עלה השחר"

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת מצורע, אות טז

נושא: כל ההתקדמות של האדם נמדדת דווקא מתוך גילוי הקלקולים המתגלים בו, במהלך דרכו הרוחנית. לכן יש לו על מה לשמוח, כי יש לו מה לתקן (05:50)

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים… אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם… שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב"

המשך קריאה

שאלה: מה הופך את ספר הזוהר לקשה כל כך? הטקסט שלו, התיאורים הבלתי מובנים, חוסר התחושה, הניתוק מהעולם שאליו אנחנו רגילים?

תשובה: רק דבר אחד, החובה לעבור ניתוח להסרת הלב והשכל האגואיסטיים, במודע, ללא כל הרדמה, בהכרה וברצון מלאים, השתלת אהבה לכולם והמחשבות רק על כך.

ידיעות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
הנוסחא הסודית של הנס
ספר הרפתקאות

אינך יודע אילו שלבים אתה עובר כשאתה לומד את ספר הזוהר, וגם אין צורך להיות מודאג מכך. תפקידך הוא רק לנצל את הזוהר כ"סגולה" (כאמצעי מופלא).

השתדל להמשיך גם אם אתה מרגיש את עצמך טוב או רע, או האם הזוהר מושך או דוחה אותך. סבלנות והתמדה בדרך זו, הם אלה שיביאו לך הצלחה.

העיקר לרצות למשוך את אור התיקון, שישפיע עליך, באופן שתתחיל להרגיש ולראות את הקשר בין הלימוד שלך והאור הזה. זה כבר לא יהיה נס, אלא יהפוך למערכת גלויה. אתה תבין בהדרגה, כיצד היא פועלת, וכיצד אתה בנוי, כיצד האור הזה יכול להשפיע עליך ולשנות בך רצונות, מחשבות וכוונות. בנוסף תרגיש כיצד אתה משפיע על המערכת העליונה הזו, שממנה מגיע האור, ובאילו רצונות וכוונות שלך אתה מזמין אור יותר גדול או יותר קטן. תתחיל להבין את המערכת הזו.

כמו בכל לימוד, תחילה אני לומד רק קשרים חיצוניים, מבלי לדעת למה זה כך. ואחר כך אני יותר ויותר חודר לעומק של המערכת, מתחיל להרגיש אותה, ולבנות בתוכי את המודל שלה - וכך מתחיל לחיות בעולם החדש הזה.

את כל זה ניתן להבין, רק אם אתה בונה בתוכך הידמות כלשהי. אם אתה רוצה להבין, כיצד פועלת איזו מכונה או מערכת, אין זה מספיק ללמוד אותה בחיצוניות, אלא עליך לבנות בתוכך את המודל שלה, כדי להרגיש ולהבין בשכל שלך, כיצד זה אמור לעבוד.

אלא שבהכנת התבנית הרוחנית תחילה עליי לרכוש כוחות, תכונות, ורק אחר כך לבנות מהם מודל, מערכת רוחנית… כלומר עליי לרכוש תכונות רוחניות, ואז המערכת הזו בהדרגה תסתדר ותתגלה בתוכי.

אז כבר לא ידרשו לי מאמצים, כדי להכריח את עצמי ללמוד. אני אבין את כל המערכת הזו של פרצופים, ספירות, עולמות, וכיצד להשפיע עליהם בצורה מכוונת. כך אני אכנס לחוכמת הקבלה ואבין על מה מדבר הזוהר. הוא יכוון אותי: תלך לשם, תסתובב לכאן, תעשה את זה, תסתכל, כיצד זה פועל ותלמד.

אני אתחיל להרגיש את המערכת הזו ולעבוד בתוכה, עם כל אותם הפרצופים, העולמות והספירות, אתחיל לגלות את כוחה הפנימי, שנקרא בורא.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 29.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
העולם המתרחב של הזוהר

חברים יקרים!

אנחנו החלוצים בגילוי ספר הזוהר לכל האנושות. אנחנו מפתחים על עצמנו את השיטה לגילוי העולם העליון.

אני מבין שזה לא פשוט עבורכם, ומתוך רצון לייעל ולקצר את מצבנו, אני מבקש לכתוב לי בקצרה את התחושות שלכם, המחשבות, ההערות, ההתרשמויות והמסקנות מהלמידה והתגובות על השפעתו של ספר הזוהר עליכם.

אני מקווה כי על ידי כך נוכל לייעל את מאמצינו ולזרז את גילויו של עולם הזוהר לנו ולכל האנושות.

כל אחד צריך לתאר לעצמו שהוא - זה כל העולם, כל המציאות. וכל השאר - זה החלקים הפרטיים שלו. אם נתחיל לחשוב כך אז נשתדל לחזור לאותה המערכת שנסתרת מאיתנו כעת. למעשה אנחנו נמצאים בה, אבל איננו מרגישים את הקשר הזה. דווקא הקשר שלנו נסתר מאיתנו - ואותו עלינו לגלות בין הנשמות שלנו, הנקודות שבלב.

המידות של הקשר הזה נקראות עולמות רוחניים. המדרגה שלי בעולמות הרוחניים נקבעת באיזו מידה אני מרגיש את עצמי מחובר עם כל האחרים: 1/125, 2/125 וכו'. כאשר אני אוכל להתחבר עם כל האחרים במלוא הכוח שלי, זה יסמן שעליתי למדרגה האחרונה שלי, המדרגה ה-125.

מאוד חשובה לי הערבות ההדדית שלנו, כאשר כולנו משתוקקים להשיג את אותה התמונה, המצב האחד, המטרה האחת. בינתיים אין זה מובן לכולם ולכן זה כל הזמן נעלם מראיתנו. אבל אנחנו נעים בתוך מערבולות מסובכות ועוברים דרך כל המכשולים וכובשים אותם. המכשולים הללו ניתנים לנו כדי לעזור לנו, כך אנחנו בעצם עולים.

לכן כל פעם שאני מגלה בתוכי מצב רוח רע, חוסר כוח, חוסר רצון, ערפול של מחשבות ורגשות, צריך להבין שזו הכבדת הלב הניתנת לנו מלמעלה, בהתאם למצבנו ומדרגתנו. עלינו להשתדל לתאר את עצמנו במצב העליון החדש, וכל הזמן לחפש: איפה הקשר שלי עם אחרים, איפה הכוח שלי, התרוממות הרוח שלי?

זה תלוי אך ורק בכמה שאני מתחבר למקור הזה ודולה ממנו את ההתעוררות שלי, את חשיבות המטרה, את הרגשת כתפו של החבר, את העזרה, את כל מה שנכלל במושג "ערבות".

למצב הזה עלינו להגיע - לא בכמות, אלא באיכות. כי הרי העוצמה נמדדת בהכפלת הכמות באיכות. אם אנחנו מפסידים בכוח, אנחנו מרוויחים בכך שאנחנו מתפרסים על מרחק גדול יותר. כמו בחוקי הפיזיקה הפשוטים, איפה שכוח החשמל מוכפל במתח ונותן הספק, או הפוך, שפועל הכוח, מוכפל המרחק.

עלינו רק להבין שכל ההכבדות וכל "הרשעים" המתגלים בתוכנו ומתנגדים לאיחוד, להתרוממות הרוח והעלייה - ניתנים לטובתנו, כרצון שבהתגברות מעליו אנחנו נוכל להתעלות. אסור לפספס את ההזדמנות, אלא לשמוח שהיא הופיעה ולתת מאמצים. זו עבודה קשה לעלות על ההר, מעל כל הספקות וההרהורים שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
איזה כוח יש בנו
זמן של נתינה וזמן של קבלה
תשרו עליי רוחניות!

שאלה: כשאני קורא את ספר הזוהר ומשתדל לתאר את הכל בתוך הרצון שלי, אני מתנתק מהטקסט ושוקע בחוויות פנימיות ואז אני מגלה שאני שט לאן שהוא ולא תופס כלום. מה הלאה?

תשובתי: העיקר הוא האם מאחורי כל "המסעות הפנימיים" ניצבת השאלה: "מתי כבר תגיע הישועה מצד המאור המחזיר למוטב?".

לא חשוב, באיזה אופן האדם מתאר לעצמו את המתואר בספר הזוהר, באילו חיפושים פנימיים הוא נמצא. העיקר שעל רקע כל המאמצים והמחשבות שלו, הוא חיכה וציפה שיגיע האור, ישנה אותו ויגלה את תוכנו של הספר בהרגשת העולם העליון, תכונת ההשפעה.

האם אתה מרגיש שליבך רוצה להתקדם בכיוון הזה? אם כן, אז אין זה חשוב מה אתה חושב, שאתה מתבלבל, מהרהר על עצמך, או שבכלל אתה לא שומע את הקריין. אבל מה שמטריד אותך כל הזמן זה: "מתי תגיע אליי העזרה מלמעלה?!".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.01.2010