זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף קנ"ה: כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שרו של עשו, בעת החטא של עצה"ד, שמשם נגזר המיתה על הגוף. ושליטה זו היא זוהמת הנחש, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר.

הרצון ליהנות, הנקרא "גוף", האגו שלי, חייב למות בעיניי, להיקבר ולהירקב. במהלך חיי אני חייב להגיע למצב ש"טוב מותי מחיי". אני בטוח שאין לי וגם לא יהיה לי שום דבר מהמישור הגשמי של החיים האלה. יש לי הכול, אבל אין משמעות לחיי, אין מטרה ששווה לחיות עבורה.

המצב הזה בדיוק מתרחש עכשיו. לבני האדם יש הכול: מגורים, מזון, הנאות, בהשוואה לבני האדם שחיו לפני אלף שנה. בזמנו רק מלכים חיו ברמת חיים כזאת. היום יש לנו הכול, אבל אנחנו מוכרחים לבלוע תרופות נגד דיכאון ופעמיים בשבוע לבקר אצל פסיכולוג אישי. זה מצביע על כך שבני האדם מגלים את אי היכולת שלהם למלא את עצמם. מגיע שלב של רוויה לגוף במישור הגשמי-בהמי, אבל בתוכנו מתגלה האדם, והוא ריקני. זה מסמל שהגוף שלי נרקב באדמה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 10.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מכירת הבכורה
הקברן של האגואיזם

שאלה: בשיעורים היומיים על ספר הזוהר אינני מבין דבר, אך אני חש בקשר עם החומר. בשיעורי הערב אינני מוצא את עצמי, אני מרגיש את עצמי מנותק לגמרי מהחומר, מחשבות על עניינים שבשגרה היומיומית משתלטות עליי, פשוט אינני מסוגל להתרכז בשיעור. מה עליי לעשות על מנת להתרכז בחומר הנלמד? האם יש פעולה אוטומטית כלשהי שעליי לעשות במצב הזה?

תשובה: הפעולה האוטומטית במלחמה בהפרעות היא להודות לבורא ששולח לך את ההפרעות. הרי "אין עוד מלבדו", הוא יוצר את כל ההפרעות האלה, הוא שולט בשכל ובלב שלך. הוא יודע יותר טוב ממך אילו מחשבות כדאי לשלוח לך עכשיו, הוא רואה את היתרון במחשבות על היומיום, הבעיות והבלבול. כיצד יש במחשבות האלו יתרון? אם בתוך כל הבלבול הזה ובתוך כל הבעיות, למספר רגעים, אתה משתדל בכל כוחותיך להתחבר לאיזה קטע קטן מהטקסט - הרווחת את הכול. ואם אתה יושב בשיעור עם ראש נקי וממש מרחף בעולמות רוחניים - אין בהכרח שזה נכון.

אתה זקוק לכל המצבים האלו, שבהם אתה צריך להשתדל ולהתגבר על כל ה"נחשים" הקטנים (הרצונות האגואיסטיים) שמפריעים לך בדרך. כל הגילויים הגדולים יגיעו בסופו של דבר ובפתאומיות, דווקא מהקשיים ומהיציאות, כאמור: "מציון (יציאת האור) תצא תורה".

לכן אסור לחשוב שאם הראש לא עובד או אין מצב רוח, אז אין משמעות בישיבה בשיעור ובשמיעת הזוהר. אם לאדם באמת קשה והוא מרגיש את עצמו מנותק, עייף ומבולבל, אך בכל זאת הוא במעט מנסה להתחבר עם החומר, ככל שהוא מסוגל, אפילו לרגע - הוא מרוויח הרבה יותר מאשר הוא נמצא במצב של השראה גדולה. את ההשראה הזאת גם נתנו לו מלמעלה, כאילו ניפחו לו בלון. דווקא העבודה הקשה, ההשתדלות לעלות מעל כל ההפרעות, מביאה תועלת.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
עבודה כל כך פשוטה
יותר הפרעות – עבודה יותר איכותית

נניח שכעת האור העליון מעלה אותנו מעל הרצון האגואיסטי שלנו. אחר כך יהיה עלינו להמשיך לעבוד ולהוציא את עצמנו לבדנו מהאגואיזם, כפי שהאור עשה בהתחלה. האור מעלה אותנו ואנחנו בורחים ממצרים, אך כיצד אנחנו יכולים לברוח ממצרים אם מצרים נמצאת בתוכנו, היא הרי הטבע שלנו?

המצב של מצרים חוזר אליי כל הזמן ובכל רגע עליי לצאת ממנו. מכאן המשמעות של 'הליכה ארבעים שנה במדבר'. אני באופן עקבי מגדל ומברר את הרצונות שבי, ובדרך אני מתגבר על כל המכשולים והבעיות למיניהם. זהו התהליך של הגדילה וההתפתחות של הנשמה.

עלינו לשמוח שיש לנו את ספר הזוהר כאמצעי הצלה שמשנה אותנו מיום ליום. עד שהאמצעי הזה לא יתחיל להשפיע עלינו במידה מלאה, לא נרגיש תוצאות. הוא עובד בהדרגה, כמו בחולה שרשמו לו תרופה ועליו ליטול אותה כל יום במשך שבועיים, רק לאחר מכן הוא מתחיל להרגיש שהוא מבריא. עד אז הוא כל הזמן נוטל את התרופה, יום אחר יום ומרגיש את עצמו רק חולה עוד יותר. כך גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. עלינו להתאזר בסבלנות וכל הזמן להוסיף מאמצים, למרות שנדמה לנו שהתרופה איננה מועילה, עד שלבסוף הכוס שלנו תעלה על גדותיה, ונצא סופית ממצרים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן ההכנה

שאלה: האם ההכנה לכנס הבא מתפתחת לפי אותן הדרגות, כמו כל התפתחות בטבע: דומם, צומח, חי, מדבר?

תשובה: כמובן, כך קורה בכל התפתחות וגם בהתפתחות הרצונות. גם הם עוברים תהליך לפי ארבעת השלבים של האור הישר הויה (י-ה-ו-ה) וזה נוגע גם לכנס.

כשהאדם מתחיל לחשוב על כך ולהתכונן, מתרחשות אצלו עליות וירידות, פעם הוא רוצה לנסוע ופעם לא… אם בסופו של דבר הוא מקבל החלטה סופית, הוא מגיע לכנס באמת מוכן.

הוא צריך להבין בשביל מה הוא עושה זאת ומה הוא רוצה לקבל כתוצאה מכך, והיכן נמצא כל שאר העולם ביחס לזה, העבודה, המשפחה, הבריאות.

הוא צריך לעשות חשבון על הכל ובסוף להגיע לשאלה: "מה משמעות החיים שלי?".

הניסיון צריך להראות לו, שכל שאר המרכיבים של חיינו תלויים בסופו של דבר באיזשהו גורם בלתי ידוע…

חכמת הקבלה מגלה לנו את המקור של הלא נודע של הכוח העליון ואם האדם נקשר אליו, הוא מקבל כלי, שעימו אפשר לתקן את כל מה שיש לו בעולם הזה ובעולם הרוחני.

אם הוא יברר את כל זה לפי השלבים של ה"הויה", הוא בוודאות יגיע לכנס ויגיע מוכן!

מתוך שיעור ע ההקדמה לספר הזוהר, 10.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
"שבע יפול צדיק וקם"
להיות מוליך לאור
על גל הכנס

תמיד נוצרת אצלנו השאלה: "מדוע רע לי? לא גרמתי שום דבר רע לאף אחד! מה כבר עשיתי?!". בדומה לילדים קטנים, אנחנו שואלים: "מה כבר עשינו?! מדוע כל הזמן רע לנו?!" ויחד עם זאת אנחנו מרגישים יותר גרוע, כביכול ללא כל סיבה הנראית לעין. אנחנו מחשיבים את עצמנו לאזרחים שומרי חוק, איננו אשמים בשום פשע. אז מה מתרחש?! מדוע הרוע הזה מגיע אלינו?

הכל מגיע מלמעלה כמובן. הרי בעולם שלנו אין דבר שלא היה מתוכנן מלמעלה, על פי החישוב של המערכת הכללית. ספר הזוהר מסביר שכל רגע מתגלות בנו תקלות חדשות. אם אנחנו שמים אליהן לב, אם אנחנו נמצאים במערכת הכללית, הכוללת בתוכה קבוצה ולימוד, זה נותן לנו כוח ורגישות לתקן אותן. אנחנו מתחילים לזהות את המצבים האלה, אחרת לא נוכל לזהות אותם. אם אנחנו לא מזהים אותם, אז התקלות האלה (הרשימות - גנים של מידע), האפשרויות לתקן את עצמי ולהתקדם ברוחניות - הופכות לכוח הרוע, הכלוא בנו, וזאת הסיבה לכל המחלות, הבעיות והמשברים בחיים שלנו. מדור לדור כל הרוע הלא מתוקן הזה מצטבר בהדרגה, ובדור שלנו הוא כבר מגיע למימדים משמעותיים.

כל זה מתרחש כיוון שהאדם אינו בונה בתוך עצמו את הרצון, את הכלי לאורות, שהיו מתלבשים בתוכו. ובמקרה כזה הוא היה מגלה את משמעות החיים שלו, ומשנה את הגורל שלו. ומכיוון שאין כלי, אז האורות האלה שהיו צריכים להתלבש בתוכו, נשארים בצורת רוח בלי גוף, ופועלים עליו בצורה רעה. אנחנו מאחרים בקליטת האורות האלה בתוך הרצונות המתוקנים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 10.02.2010

שאלה: מה זה חטא מנקודת מבטה של הקבלה?

תשובה: חטא הוא ניתוק מהבורא, לא חשוב באיזו מדרגה האדם נמצא: האם עבר 99% מהסולם, או רק 1%. לא חשוב כמה הקשר שלו עם הבורא היה חזק. אם הוא מתנתק מהקשר הזה, זה נחשב לחטא; הרי הוא נופל לתוך תכונת הקבלה, במקום תכונת השפעה, ומשמעותה הוא חטא.

בתוך החטא יכולות להתקיים מספר רמות:

החטא הכי קטן - כאשר האדם מתרחק מהבורא: הקשר שלו עדיין לא מתנתק (נמצא בהשתוות הצורה).

החטא הגדול - אם הבורא נעלם, כלומר: האדם נמצא בתכונות המנוגדות לבורא.

החטא עוד יותר גדול ומפחיד - אם האדם נכנס לחושך ומרגיש את הצד ההפוך של הבורא.

החטא הגדול ביותר - כאשר הוא עומד כנגד הבורא ומתאחד עם הפרעה בשנאתו לבורא.

כלומר, יכולה להיות דרגה שונה של חטא, את ההרגשה של החטא אפשר להרגיש רק בקבוצה - באיחוד של הנשמות. כל הטוב והרע נמדדים ביחס לאדם, לסביבה.

רק כך אפשר לבחון ולתקן מצבים בעולם הזה וברוחניות, על מנת שתמיד רק נשמור ונגביר את האחדות ואת האהבה.

חטא האשה: העצה שלי: תנסו עד כמה שתוכלו לפתח בתוך עצמכן את האחדות והאהבה לנשים אחרות, עד כדי אהבה אליהן. אחר כך תוכלו להבין שהטבע דורש מהאשה עזרה ותמיכה בגברים, כדי שיוכלו לבצע איחוד נשמות. משום שנשים לא יכולות להתחבר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 10.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
חטא מנקודת מבט של חכמת הקבלה
מה זה "חטא" ברוחניות

שאלה: אם אינני מבין אי אילו מילים הכתובים בספר הזוהר, האם כדאי לי לפתוח מילון?

תשובתי: בשום פנים ואופן לא! בשביל מה?! מה המילון יכול לומר לך?

שאלה: האם כדאי לי לשמוע את ספר הזוהר בשפה שהורגלתי אליה?

תשובתי: יותר טוב לשמוע את הזוהר בשפה שאותה אתה מבין. בכך יהיה לך קשה יותר. כי אם אני שומע רצף של מילים שאינן מובנות לי, אז לא קיימת שום בעיה - אני מיד חושב על רוחניות. אבל בזה אינני משקיע שום מאמצים.

נניח שאני קורא כיצד פרעה חלף ליד פרות, נפגש עם משה והם הלכו יחד. מה טוב יותר - שאני מבין את הסיפור הזה או שאינני מבין? אם איני מבין, אז אני מייד מנסה לחדור למשמעותו הפנימית - מה זה מסמל ברוחניות, אילו רצונות, אילו אורות, מסכים, פרצופים, מה מתרחש שם - פעולות של השפעה או של קבלה.

אם אני מבין את הסיפור - הוא מבלבל אותי, כאילו שאני קורא על איזה מחזה מהעולם הזה. אבל כדאי לנו לקרוא על המחזה הזה ודווקא דרכו להשתדל להרכיב תמונה רוחנית. להתגבר על הניתוק בין שתי התמונות - זה מהווה את אותם המאמצים, המביאים אותנו לרוחניות.

התינוק אינו מבין על מה מדברת אימו. למה באופן כזה העולם שלנו בנוי? הוא אינו יודע מה רוצים ממנו, אבל המאמצים שלו להבין עוזרים לו לגדול ולהפוך להיות מבוגר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

שאלה: מה הוא "החלום" שעליו מדובר בספר הזוהר?

תשובה: איבר הקליטה שלנו (כלי) נקרא "רצון ליהנות". אנו מרגישים בתוכו את עצמנו ואת כל העולם שמסביב. אבל אנחנו מרגישים רק מה שנקלט על ידי חוש הקליטה שלנו - כלומר רק מה שמוגדר על ידו כהכרחי. אנחנו לא מרגישים שום דבר רוחני, לא אהבה ולא השפעה. אנחנו לא מרגישים עולם אחר שבנוי על השפעה, ולא על הקבלה.

המצב שלנו הוא אפילו לא "חלום" על המצב הרוחני, אלא מה שמתחתיו - מה שנקרא "קיסטא דחיותא", אור דקיק המחיה אותנו. האור הזה, רשימו (גן שנושא מידע) נותן לנו הרגשה של קיום במציאות מסויימת, כדי שממנו והלאה נוכל לעלות לרוחניות. והמציאות הזאת שעומדת עכשיו מולנו, תיעלם בהמשך, הרי ההרגשה הזאת ניתנה לנו במיוחד כדי שבהתפתחות הרוחנית שלנו נרגיש שאיננו תלויים בבורא, שנוכל להתפתח באופן עצמאי.

רמת "החלום" נמצאת מעל המציאות של העולם הזה. אבל יש הרבה סוגים של חלומות - רעים וטובים. הזוהר מספר על חלומותיו של פרעה, על חלומותיו של יוסף. ישנם חלומות שהאדם נכנס לתוכם בכוונה, תוך כדי ירידה ממדרגה גבוהה יותר למדרגה נמוכה יותר, לרמת החלום. ישנם חלומות כאשר מגיע הלילה, החושך הרוחני, ואנחנו ישנים - ואז רואים חלום, חלק של העולם הרוחני.

מצד אחד, החלום מגיע מחיבור עם מדרגה גבוהה יותר. מצד שני, בשביל להגיע לכך, צריך לאבד מדרגה נמוכה יותר. אבל בכל מקרה מדובר במצבים של הרצון שלנו, שיכול להיות ברמה שמנותקת לגמרי מהרוחניות - בעולם הזה, או ברמה הרבה יותר גבוהה, שקשורה מעט עם רוחניות, שנקראת "חלום".

"חלום" הוא לא מיסטיקה, זוהי מציאות בה נמצא אדם שעולה במדרגות הרוחניות. או שהוא עולה בעצמו ובכוונה נכנס למצב של שינה, או שהמצב הזה ניתן לו מלמעלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
המשמעות הרוחנית של חלום
אל תפחדו מחשכת המרתף!

שאלה מהבלוג באנגלית: אם אין עוד מלבדו והכול בעולם קבוע מראש, אז איך אנחנו יכולים להאשים ולבקר כל מה שהוא ברא? האם אנחנו גורמים כך לעצמנו נזק?
תשובה: האגואיזם נברא כדי שנשנה אותו, ואילו כל השאר - כדי שנשתמש בו בצורתו ההתחלתית.

שאלה מהבלוג באנגלית: אם נפסיק לגנות את כולם ונחיה באהבה ובהסכמה, האם זה אומר, שהייסורים בעולם ייפסקו?
תשובה: לא, צריך עוד להוסיף לכך את השתוות הצורה לכוח העליון. רק במקרה כזה נגיע לאהבה האמיתית, ולא המדומה - ואז ייפסקו כל הצרות!

שאלה מהבלוג באנגלית: בשיחותייך ובהרצאותייך אתה אף פעם לא מדבר על כך, שאנשים צריכים לסלוח אחד לשני. נדמה לי שזה חשוב מאוד לבריאות הרוחנית. איזו משמעות אתה מייחס למחילה?
תשובה: כאשר האדם נמצא מעל העולם הזה, אז גם אין צורך במחילות - הוא אינו שם לב לעלבונות.

ידיעות קודמות בנושא:
התשובה - בגילוי הבורא!
ממי לבקש סליחה ביום כיפור?

חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות קמ"ח
מושגי הזוהר רק נראים לי מוכרים. למעשה עליי עוד לגלות את משמעותם, ולא במקום כלשהו, אלא בתוך עצמי.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קכ"ז
פרצופי עולם האצילות מקבלים על מנת להשפיע לא למען עצמם, אלא כדי להוליד ולגדל את הפרצופים התחתונים.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ד
כל המציאות שלי, כולל "האני" שלי הינה אשליה. הניצוץ היחיד של המציאות האמיתית הוא הנקודה שבלב, הדחף הראשוני לרוחניות.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00, נושא השיעור ספר הזוהר, שיעור מס' 12

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר שיעור

ספר הזוהר, אותיות קכ"ה - קכ"ז:

כל הנמצא מסביבנו הוא השתקפות של תכונותינו הפנימיות. רצונותינו השונים מציירים בתוכנו את העולם באופן שאנחנו תופסים אותו, המוגבל על ידי חמשת החושים שלנו. אם לחושים שלנו היה מנעד שונה, היינו תופסים את העולם אחרת.

בזמננו המדע מתקרב מאוד לחכמת הקבלה. המחקר בתחום הפיזיקה הקוונטית גילה שאנחנו תופסים את העולם לפי התחושות שלנו, והתחושות שלנו מכניסות אל תוך העולם שינויים שונים המשפיעים על מצבו של היקום.

על פי חכמת הקבלה העולם הרוחני קיים מעל מהירות האור. בעולם שלנו אנחנו נמצאים מתחת למהירות האור ותופסים את העולם ברצונותינו האגואיסטיים, לכן הוא מצטייר כנמצא מחוץ לנו. כדי לגלות את העולם החדש בתוכנו, עלינו לפתח חוש נוסף ולרכוש את תכונת ההשפעה. ספר הזוהר עוזר לנו לעשות זאת. ספר הזוהר מכיל בתוכו אוסף של תרגילים המפתחים בנו תפיסת המציאות השונה, את העולם העליון.

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה (קבלה), בלילה (היעדר רצון רוחני, הסתר) שבו הכלה, שהיא מלכות (כנסת ישראל, רצונות) מתחברת בבעלה, זעיר אנפין. כל החברים (נשמות, חלקי מלכות) שהם בני היכל הכלה, צריכים באותו לילה, שלמחרתו ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה (ז"א, בורא) להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח (למשוך את האור המתקן) עמה בתיקוניה (של הנשמה הכללית) שהיא מתתקנת בהם, דהיינו, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה, משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה (אור חסדים, תכונת ההשפעה).

אנחנו לא חייבים להבין את ספר הזוהר. ילד קטן גם כן אינו מבין את המשמעות של מילים רבות, הוא רק מקשיב, וכל המילים שהוא שומע לאט-לאט נקלטות בתוכו ובונות מכלול ידיעות על העולם שלנו. באותו אופן עלינו להיכנס לעולם הרוחני.

זה יכול להיראות משונה, בגלל הדעות הקדומות שלנו בקשר לחינוך, אך אין דרך אחרת להכיר את העולם הרוחני. ביחס אליו אנחנו כמו אותם הילדים. גילוי העולם העליון מתרחש לא דרך הידע, אלא דרך הרגשות. רק הרצון להרגיש בפנים את מה שספר הזוהר מספר עליו יעזור לנו למשוך את האור העליון, שיבנה ויגלה לנו את התמונה של העולם הרוחני.

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר, 17.1.10
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 10.1.10
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 03.01.10

שאלה: כשאני קורא את ספר הזוהר, האם עלי להשתדל להבין את משמעותה של כל מילה?

תשובתי: עלינו ללכת עם הזרם, יחד עם הסיפור. בדיוק כמו בספר על פיזיולוגיה של גוף האדם, שבו מתואר כיצד מתבצע חילוף החומרים בין האיברים השונים, כיצד הם משפיעים זה על זה, אילו תגובות כימיות וחשמליות מתרחשות ואילו תהליכים מתבצעים, כך גם אני קורא עכשיו על המתרחש בנשמה. ישנו העתק מלא של הגוף הגשמי לגוף הרוחני. אך על הגוף הגשמי אין אנו יודעים עדיין על אלפי מערכות שונות, ובגוף הרוחני הן כולן מתגלות. לכן העיקר בזמן קריאת הזוהר זהו החיפוש הפנימי, איפה זה בתוכי?

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
שיעור על המבנה הפיזיולוגי של נשמה

שאלה: ספר הזוהר כותב על "ישראל בגלות", מה המשמעות של זה?

תשובתי: "ישראל בגלות" זו קבוצת המקובלים שכל משתתפיה רוצים להתחבר יחד, אבל מרגישים שהאגו מושך אותם לכיוונים שונים ודוחה אותם זה מזה. הם רואים שלא רק שאינם מסוגלים להתחבר, אלא אפילו אינם מסוגלים לייחל לחיבור הזה! את החיבור עצמו הם אינם צריכים ליישם בכוחות עצמם, זו העבודה של האור העליון. אבל הם בינתיים לא מסוגלים אפילו לרצות ולהשתוקק לזה. לכן נאמר לעם ישראל במעמד הר סיני שהם חייבים להתחבר כאיש אחד בלב אחד, אחרת "כאן יהיה מקום קבורתכם"! רק כאשר הם הבינו שהם רוצים אבל לא יכולים, הבורא נגלה אליהם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
זוהר – המגבר הרוחני
לבד לא תצליח לעשות דבר

שאלה: אתה אמרת שבזמן הקריאה בספר הזוהר על האדם לחפש בתוכו משמעות פנימית לכל מילה. מה עליי לעשות באותם רגעים בהם שום דבר לא מתחבר לי?

תשובתי: נאמר שעל האדם "להודות על הרע כמו על הטוב". אני מקבל את הכל מלמעלה, גם את הטוב ביותר וגם את הגרוע ביותר.

בכל מצב יש עשר ספירות אשר בהן טמון כל המידע על המצבים העתידיים. בתוך אותן עשר הספירות נמצאות כל ההגדרות הפנימיות, למרות שעכשיו איני יודע מהן, היכן לאתר אותן וכיצד למקם אותן נכון בתוכי. המצב דומה לטיפת זרע, עליה יש רק להוסיף חומר ורצון להתפתח. כל המצב שלי כולל בתוכו הכל!

במידת ההשתוקקות שלי למצב הזה הרצון לגלותו, הוא יתגלה. אין זה חשוב באיזו מידה אני מצליח לזהות אותו כנכון, החשיבות היא רק ברצון לגילוי. בהתפתחות הרוחנית, הרצון הזה מבטא את חופש הבחירה היחיד שלי.

כל מה שאני קורא בספר הזוהר ובמקורות הקבליים האחרים, נמצא רק בתוכי ולא בשום מקום אחר. ספר הזוהר מספר על מדרגה רוחנית כלשהי, על המצב שלי במימד גבוה יותר וברצון שלי לחוש אותו בתוכי.

אם עכשיו לא בוער בי הרצון לגלות ולאתר בתוכי את מה שאני קורא בספר הזוהר, אז זה סימן שלא קיבלתי את הרצון לזה מהחברה. מהטבע אני מקבל רק את הנקודה שבלב, זה הכל. חוץ מהטיפה הזאת שניתנה לי, לא תהיה לי התעוררות גדולה יותר מלמעלה. את שאר הרצונות אני חייב לקבל מהחברה, לזהות אותם כשלי ולהתחבר אליהם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר 12.01.2010

אולג יהלום - דעה:

המציאות שלנו מורכבת ממציאות "פיזית", המצויירת לנו על ידי 5 התכונות האגואיסטיות הבסיסיות, וממציאות "וירטואלית", הנבנית על ידי האגואיזם שלנו.

למה קראתי להם כך: החלק הפיזי של המציאות והחלק הוירטואלי? מפני ש-5 הרצונות הבסיסיים הם פחות או יותר קבועים בעוצמתם ובאופי שלהם. תמונת המציאות המתוארת על ידם נקראת "העולם הגשמי", הוא קבוע והרוב רואה אותו באופן יחסית דומה.

החלק השני של תפיסת המציאות שלנו מורכב ממבנה דינמי של רצונותינו הקטנים יותר, כמו מכלול משונה של וקטורים המציירים לנו את המציאות. התמונה של המציאות הוירטואלית הזאת תלויה באופן מוחלט ברצונות האגואיסטיים המיידים, המופיעים באדם ברגע נתון.

אלפי שנים המציאות של האדם הייתה מורכבת ב-90% מהעולם הפיזי, אך לקראת סוף מאה ה-20 היחס הזה השתנה, נגיד ל-20/80, כלומר המציאות הגשמית כמעט נעלמה, נשארה רק המציאות הוירטואלית. כמות הרצונות החדשים גדלה באופן מהיר, הרצונות גם משתנים במהירות גוברת.

יוצא שאין שום משמעות אם נשנה את העולם הפיזי. הרי אם המציאות נוצרת על ידי הרצונות האגואיסטיים שלי, ו-5 הרצונות הבסיסיים הם היציבים ביותר, אז ברור שאין שום אפשרות לשנות משהו במציאות הגשמית, מפני שאי אפשר לשנות את רצונותיי האגואיסטיים הבסיסיים, הרי הם הבסיס של קיומנו ואנחנו לא מסוגלים לשנות אותם. יוצא שבמהלך אלפי שנות היסטוריה האנושות הייתה נידונה מראש לאי ההצלחה בניסיונותיה לשנות משהו בעולם מסביבה. כל המלחמות, המהפכות, קידמת הטכנולוגיות לא הובילו לחיים מאושרים ונוחים, משהו שלמענו אנשים חיו ומתו מאות דורות.

לכן מובן למה חכמת הקבלה התגלתה רק עכשיו. הרי היא שיטת התיקון של החלק הדינמי של הרצונות האגואיסטיים, כלומר של משהו שנקרא "תפיסת המציאות". כל אלפי השנים החלק שיכול לעבור תיקון היה רק חלק קטן של התמונה הכללית של המציאות. ואילו בסוף המאה ה-20 תפיסת המציאות של האדם מורכבת כמעט באופן מוחלט מהרצונות שלמען תיקונם הקבלה ניתנה לאנושות. הגיע הזמן ליישם את חכמת הקבלה במימדים של כל האנושות.

ההסבר הזה עונה לחוסר ההבנה הקבועה של האנשים, להם הקבלה אומרת שעל ידי התיקון "הפנימי" אנחנו יכולים לשנות את העולם "החיצוני". ההבדל בין הפנימי לחיצוני הוא רק בכך שהפנימי שבנו נוצר מהרצונות שאי אפשר לתקנם, לכן אם נרצה לקבל תענוג מהם אנחנו לא צריכים "מסך". מרגע היוולדנו יש לנו אפשרות לקבל תענוגים מהשימוש ברצונות האלה. ואילו ה"חיצוני", אלה הרצונות הלא מתוקנים שלנו, היקום עצמו אוסר למלא אותם על ידי חוקיו הפיזיים.

לפני מאות שנים, כאשר "העולם הפיזי" תפס את החלק הגדול של מציאות האדם, הוא היה יכול לבנות את חייו בצורה שירגיש טוב. עכשיו זה בלתי אפשרי, מפני שאי אפשר למלא את הרצונות הקטנים האלו ללא תיקון. כלומר, החל משנת 1995 ועד סוף 6,000 השנים, האנושות לא תוכל להרגיש טוב אם לא תתחיל ליישם את שיטת התיקון של הרצונות האגואיסטיים הקטנים.

לאחר התיקון הרצונות האלה יוכלו לקבל אור, האנושות תוכל לרכוש את הרוגע הנפשי המיוחל ואת ההרמוניה, העולם שלנו סוף-סוף ישתנה לטובה ויהיה טוב ומלא אור.

שאלה: ההבדל בין הפנימי לחיצוני הוא רק בכך שהפנימי שבנו נוצר מהרצונות שאי אפשר לתקנם, לכן כדי לקבל תענוג מהם אנחנו לא צריכים "מסך". מרגע היוולדנו יש לנו אפשרות לקבל תענוג מהשימוש ברצונות האלו והמילוי שאנחנו מקבלים על ידם מצייר לנו את גבולות הגוף שלנו, "האני" שלנו. ואילו ה"חיצוני", אלה הרצונות הלא מתוקנים שלנו, היקום עצמו אוסר למלא אותם על ידי חוקיו הפיזיים.

תשובה: נכון, אך מכיוון שהמדרגה העליונה מתקנת בהדרגה את התחתונה, מהתיקון "החיצוני" אנחנו בעל כורחנו נעבור תיקון גם בפעולותינו הפנימיות, זה לא יגרום נזק לאחרים אלא בהדרגה יהיה גם לטובתם. הרי מדרגתנו הנוכחית מנוהלת באופן מוחלט מלמעלה, "אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל".