שאלה: אם אינני מבין אי אילו מילים הכתובים בספר הזוהר, האם כדאי לי לפתוח מילון?

תשובתי: בשום פנים ואופן לא! בשביל מה?! מה המילון יכול לומר לך?

שאלה: האם כדאי לי לשמוע את ספר הזוהר בשפה שהורגלתי אליה?

תשובתי: יותר טוב לשמוע את הזוהר בשפה שאותה אתה מבין. בכך יהיה לך קשה יותר. כי אם אני שומע רצף של מילים שאינן מובנות לי, אז לא קיימת שום בעיה - אני מיד חושב על רוחניות. אבל בזה אינני משקיע שום מאמצים.

נניח שאני קורא כיצד פרעה חלף ליד פרות, נפגש עם משה והם הלכו יחד. מה טוב יותר - שאני מבין את הסיפור הזה או שאינני מבין? אם איני מבין, אז אני מייד מנסה לחדור למשמעותו הפנימית - מה זה מסמל ברוחניות, אילו רצונות, אילו אורות, מסכים, פרצופים, מה מתרחש שם - פעולות של השפעה או של קבלה.

אם אני מבין את הסיפור - הוא מבלבל אותי, כאילו שאני קורא על איזה מחזה מהעולם הזה. אבל כדאי לנו לקרוא על המחזה הזה ודווקא דרכו להשתדל להרכיב תמונה רוחנית. להתגבר על הניתוק בין שני התמונות - זה מהווה את אותם המאמצים, המביאים אותנו לרוחניות.

התינוק אינו יודע על מה מדברת אימו. למה זה באופן כזה העולם שלנו בנוי? הוא אינו יודע מה רוצים ממנו, אבל המאמצים שלו להבין עוזרים לו לגדול ולהפוך להיות מבוגר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

הזוהר: פרשת מצורע, אות ו': בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם.

זהו המצב הפנימי של האדם, שיכול להגיע גם ביום שמש, אבל האדם ירגיש שהוא בלילה, חושך, תחת השפעת הכוחות הרעים. אבל לפחות הוא משיג שזה לילה, חושך ושלטון הרוע. הרי לפעמים הוא חושב שהכל טוב, והצלחה מחכה לו.

אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים.

כל המחשבות והרצונות שבאמצעותם פעם התחברתי עם אחרים, שאפתי לגלות את הבורא, רציתי שיתקנו אותי מלמעלה, גם דועכים ומתייבשים בתוכי ונעלמים.

והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.

אם זה היה שקר נקי, ניתן היה מיד לגלות אותו. ידוע אפילו מתוך חכמת הקבלה, שאם בן אדם רוצה להציג את השקר כאמת, הוא קודם כל צריך להגיד משהו אמיתי, ואז לשקר. אז יאמינו לו.

הזוהר: פרשת מצורע, אות ז': כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים.

"התרנגול" בתוכנו משמעו כוח התמודדות שאיתו עובד האדם בלילה לפני השחר. תרגנול ממין זכר נקרא בעברית גם גבר.

ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.

ככה האדם מרגיש את כל מה שמתרחש בתוכו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כשבא הבוקר…
החושך המלא באור!
"שלחני כי עלה השחר"

רבי נחמן מברסלב: "בלימוד הזוהר היה בוכה הרבה, עד שיזכה להבין".

כשאני חושב על הרצון המתוקן אני מתאר את כולו - כשלי. אין אחרים, הם בתוכי, וכל זה - זה אני! לכן כשאני קורא את בספר הזוהר, אני מתאר לעצמי שהכל מתרחש בתוכי. הרים, פסגות, נהר היוצא מגן עדן, מעלה - מטה, גשמי - רוחני, פרעה, משה, אברהם, גברים, נשים, מתחתנים ומולידים ילדים - כל זה מתרחש בתוכי, בתוך הרצונות שלי. יותר אין שום דבר.

תופעות שונות בתוך הרצון שלי מספרות לי על המתרחש. ספר הזוהר אומר לי מה שמתרחש בתוכי, בכל הכלי הענק של הרצון, שבו כלול הכל. מחוץ לו לא קיים דבר - כל המציאות - בתוכי. אז היכן הבורא?! - הוא גם שם בפנים. אם אני אצליח בתוך הרצון הזה להגיע להרגשת האיחוד, השפעה ואהבה בין כל חלקיו, פירוש הדבר שגיליתי את הבורא.

הבורא נקרא "בוא וראה" - "תבוא ותראה". היכן? בתוך הרצון, היכן שנמצא האור. האור נתפס ונקלט רק בתוך הרצון.

ככל שאתם תשתדלו יותר באופן הזה לשנות את ההסתכלות שלכם, כך ביתר קלות זה פתאום יסתדר. צריך פשוט להוריד זוג משקפיים אחד, שבהם אנחנו רואים את העולם שלנו, וצריך להסתכל בפוקוס אחר. ואז אנחנו פתאום נגלה, שהמציאות מתבררת כשונה לחלוטין - לא המציאות שאנחנו רגילים לה. פשוט צריך להסיר ממנה את תמונת העולם הרגילה המסתירה אותה.

הזוהר נכתב בכוונה בשפה כזו, כאילו שמדובר על העולם שלנו: אברהם, יצחק, יעקב, עם ישראל היוצא ממצרים. הוא מסביר לנו כך בכוונה, בכדי שמהפוקוס המורגל מהעולם הזה אנו נעבור לפוקוס שני, פנימי, ואז נראה שהכל מתרחש בתוכנו. אדם הוא עולם קטן. זהו התנאי שלפיו ניתן להבין את הרוחניות!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

באותם השלבים שבהם אנחנו מתקדמים, אין לנו צורך לחשוב הרבה. אנחנו סבורים שככל שנבין את החומר טוב יותר, כך נתקדם יותר - זה לא נכון!

ישנם בני אדם יותר רגישים, ישנם יותר הגיוניים, יותר חכמים. וישנם מוגבלים גם בזה וגם בזה. אבל אין אנו לומדים על ידי השכל. האדם שהוא רגיש לא בהכרח מקבל התרשמויות נכונות ומתקדם. ההתקדמות כלל אינה תלויה בכמה אני מבין או מרגיש את החומר. ההצלחה תלויה אך ורק במאמצים. כתוב: "יגעת ומצאת - תאמין".

אין כאן שום בדיקות כמו בעולם שלנו - האם הצלחת במבחן, האם אתה מרגיש דבר כזה או אחר, האם ביצעת פעולות מסויימות, האם הצלחת או לא. כל זה לא קיים! תשכח מכל הגישות הקיימות בעולם שלנו. כל זה אינו שווה דבר. ברוחניות מתחשבים רק במאמצים. האם אתה באמת משקיע את כל כולך? - אז המעשה נעשה. ובהתאם לזה אתה מצליח. אין שום דבר אחר.

יותר לא מתחשבים עם שום דבר. כמה שתחווה רגשות טובים או רעים, כמה מכות שלא תעבור - אין זה מעיד על שום דבר. לכן כל רגע צריך לחשוב רק על המאמצים - עד כמה אני מסוגל להכריח את עצמי דרך הקבוצה להתחבר לבורא. זוהי השפעה נקייה וטהורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.02.2010

התכללות רוחנית מתבצעת ע"י הכוח שמגיע מהבורא. למרות שהתכונות שלנו מתכללות אחת בשנייה, זה מתממש מחוץ לנו, למעלה ואי אפשר לעשות את זה ברמה שלנו. אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב ביניהן כאן, לפניי, על השולחן - בצלחת אחת. אני צריך להעלות אותן למעלה, למקור שלהן, מקום שבו הן מתכללות אחת בשנייה לאחד שלם, בתוך הבורא - ושם אני אעבוד על ההתכללות שלהן.

הרצון שלי לכלול את התכונות האלה נמצא כאן, בשטח שלי, בעולם הזה. אך על מנת ליצור את ההתכללות שלהן אחת בשנייה, אני צריך להעלות אותן לשורש - לכתר של המדרגה הזאת ולהתחבר למקום שבו הן פועלות כאחד שלם. הרי זה לא חיבור חומרי, בו כמה אטומים מתחברים למולקולה אחת ויוצרים סוג של "סגסוגת", כמו אחרי התכה.

בחיבור הרוחני, לא נשאר כלום מקו ימין וקו שמאל ויוצא קו אמצעי - כמו משהו חדש לגמרי, ואי אפשר לזהות שהוא מורכב חלקית - מקו שמאל וחלקית - מקו ימין. ההתכללות מתקיימת בתכונה החדשה, על פני התכונות שהיא מורכבת מהן.

הרצון ליהנות, שמתחבר עם המסך ועם האור החוזר, כדי לעבוד למען השפעה - נראה כי הרצון שלמטה עם המסך (כוונה על מנת להשפיע) - למעלה; כאילו הכוונה והרצון מתקיימים בנפרד, ואלה שני מרכיבים נפרדים, ולא אחד שלם. אבל זה לא נכון! מושגים של העולם שלנו נותנים הסבר כזה, אבל ברוחניות הכוונה והרצון חייבים להיות בלתי מופרדים; מחוברים אחד עם השני; מתכללים זה בזה.

הכוונה מחליפה את אותו הרצון מקצה לקצה, ומנצלת אותו על מנת לקבל, או על מנת להשפיע. לכן העבודה שלנו ב"יום השלישי" של התכללות אחד בשני, של יצירת גוף משותף אחד וגם עבודה פנימית של האדם, ביצירת הקו האמצעי של התכונות שלו עם צד ימין וצד שמאל לתוך אחד שלם - מחייבת אותנו להתכלל בבורא. הרי בתוך הבורא נמצא המקור של כל הדברים המנוגדים האלה, בו הם מתקיימים באחדות. לכן ביום השלישי, אחרי שעלו לבורא, התגלה ניגוד רוחני לבורא - מוות רוחני של הרצון מסוג: "שכם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאב הריפוי של היום השלישי
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנו צריכים לשאוף להרגיש את עצמנו כאדם אחד, עם לב אחד, כדי להידמות לאור עליון שיפעל עלינו.

המקובל הגדול רבי משה קורדוברו (הרמ"ק, המאה ה-15) כותב בספרו "אור יקר": "כשאנו עוסקים בספר הזוהר, אנו מעלים כוח הנשמות של הצדיקים ומחדשים את האור, שנוצר בזמן שברא את הספר, והשכינה מאירה, אוסף כל הנשמות, זוהרת באור הזה. וכל העוסקים בספר הזה חוזרים ומעירים את האור הקודם הזה, שגילו בזמנם רבי שמעון בר יוחאי והחברים שלו…".

לכן אנו מצפים מהאור, שאותו גילו יוצרי הזוהר, שיפעל עלינו דרך כל המערכות שהם אספו לאחר השבירה והכינו עבורנו, כדי שתהיה להם אפשרות לפעול עלינו דרך המערכת המתוקנת מעולם אין-סוף עצמו.

המקובלים הגדולים האלה, פעלו ביחס אלינו, כפי שאנו בעולם הזה פועלים כלפי הילדים שלנו, מתוך רצון להשאיר להם ירושה טובה. לכן הם הכינו עבורנו מערכת מתוקנת, ספרי קבלה וכל מיני "ספרי לימוד", השאירו לנו עצות איך צריך לבנות קבוצת מקובלים, ומה צריך להיות התקנון שלה. מה שנשאר לנו לעשות זה רק להידבק אליהם כמה שאנחנו מסוגלים, כמו ילדים קטנים. ואז המערכת, שהם הכינו, תתחיל לפעול עלינו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 4.2.2010

רשומות קודמות בנושא:
רבי שמעון ותשעת תלמידיו
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
יחד ננצח

זוהר: פרשת מצורע, סעיף ח': כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה.

בוקר נקרא מצב שבו אני מעריך את תכונת ההשפעה. עכשיו אני מבין, יודע ומרגיש שההשפעה היא הדבר הגדול ביותר.

קודם הסתכלתי על אהבה, השפעה, קשר עם אחרים - והכל היה נדמה לי כחושך, מאחר ולא הרגשתי מזה שום תועלת: "מה אני מרוויח מזה?! אין בזה שום הגיון, למה אני צריך לעשות את זה?!" כל זה נראה לי חסר טעם. ובכל זאת המשכתי בהתמדה ללמוד, לעבוד בקבוצה, ואז השפיע עליי המאור המחזיר למוטב. זה נקרא עבודה בלילה.

ואז מגיע מצב חדש ומתחילה להתעורר באדם תכונת השפעה, כוונה להשפיע. זה אומר שבשבילו בא הבוקר. כל אלו הם המצבים הפנימיים שלנו, ולא שינויים חיצוניים.

אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים (ולימין ולשמאל). והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמן לכל בני העולם להנות מהחסדים.

מתחילים מהחסדים. כיצד האדם משיג את הבוקר? - קודם כל הוא מתקן עצמו בתכונת חסד, ואז רואה את אור הבוקר - אור חסדים. לכן תפילת שחרית נקראת "אברהם".

כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד.

כל השינויים, שאנחנו רואים: יום, לילה, שמש, ירח - מתרחשים רק ביחס לאדם. על ידי התהליכים הפנימיים שלנו אנחנו מעוררים את הכוחות האלה זה אחר זה, או את כולם יחד וכך מרגישים את זרימת הזמן.

"וזרח השמש" - זה אומר, שהאדם מסוגל לגלות את אור החכמה, המלובש באור החסדים. אם אני יכול לגלות רק אור החסדים - זה עדיין בוקר, לפני זריחת השמש. אם אינני מסוגל לגלות אפילו את אור החסדים בהתאם לרצונות שלי, זה נקרא לילה. גם עכשיו אנחנו נמצאים באוקיינוס אין סופי של אור חכמה, אבל אין לנו רצונות של השפעה, חסדים, לכן אנחנו לא יכולים לגלות שום אור.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
החושך המלא באור!
כל החיים – בין שני אורות

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קס"א: ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. אלו שלשת ימים הם כנגד ג' ימים של שכם, שכתוב, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

יום השלישי - זה תמיד כאב, היום הקשה ביותר בתיקון, כי ביום הזה מתרחש חיבור הדדי של הקווים ימין ושמאל. זה לא קו הימין, כמו היום הראשון, כאשר עלינו להתחמש בכוח ההשפעה. ולא קו שמאל, היום השני, כאשר צריך לבדוק איזה חלק שלו ניתן לחבר לרצון להשפיע.

היום השלישי - זוהי התמזגות הדדית של תכונה אחת עם התכונה השנייה, ובעולם שלנו לא קיים דבר כזה. בעולם שלנו יש רק חיבור, כאשר אחד מתחבר עם השני, ואחד משקיע, למשל את המוח שלו, והשני - את הרגש. ואז הם מתחברים ומשלימים זה את זה. מאחר ובעולם שלנו קיימת רק תכונה אחת - לקבל. האיחוד מתרחש רק בתוך של התכונה היחידה הזו, בהיבטים ובצורות השונות שלה.

ההתמזגות ההדדית שעליה מדובר ברוחניות, מסמלת שנוצר משהו חדש לחלוטין, שלישי, אשר אפילו שמורכב בבסיסו משני הראשונים, מהווה תופעה חדשה לחלוטין, אשר לא הייתה קיימת כלל. המשהו החדש הזה נקרא נשמה, או אדם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

שאלה: מה מיוחד בספר הזוהר שהוא מזמין בתוכנו תגובות כל כך חזקות?

תשובתי: זה לא ספר - זהו מתקן, שעל כפתוריו אתה לוחץ מבלי לדעת זאת בעצמך. וחוץ מזה, אנחנו לומדים את ספר הזוהר בקבוצה גדולה של אנשים מכל העולם. אנחנו מאוד שונים, אבל רוצים את אותו הדבר, ולכן אנחנו לוחצים חזק מאוד על הכפתורים האלה.

אנחנו פשוט לא תופסים זאת. תינוק, כשהוא צועק, הוא אינו מבין איזה מהומה הוא יוצר בבית. כי הרי המבוגר אינו יכול להתנתק ממנו, הצעקה מעוררת בו דאגה רבה. לילד גדול אתה יכול לומר: "לך לחדר שלך ואל תפריע לי!" ואילו עם תינוק בן חודש אינך יכול לנהוג באופן דומה - אתה מסתובב סביבו ויוצא מדעתך מרוב דאגה. דאגה זהה אנחנו גורמים לכוח העליון. כך פועל עלינו ספר הזוהר.

זה לא רק ספר - אתה נמצא במערכת שלמה של הבריאה, שאותה אתה מפעיל על ידי העיסוק בספר הזה והצעקה שבאה מהרצון לגלותו, בדומה לתינוק שמעורר את כולם ומאלץ את כולם לעבוד עבורו ולייצר בשבילו דברים, מזון, חיתולים, משחקים, רהיטים ועוד. האם הוא יודע מה הוא עושה? - לא! אבל כל העולם סובב סביב הצרכים שלו.

וברוחניות זה אותו הדבר. הכל מונע על ידי האהבה… אנחנו בעצמנו מבלי להבין זאת מפעילים מערכת שמתחילה בתגובה לפעול עלינו - אבל לא בהתאם לדרישה התינוקית והאגואיסטית שלנו, אלה ברכות ובחסד, ומלמדת ועוזרת לנו להתקדם להשפעה.

אתה נמצא בין שני כוחות: הכוח האגואיסטי העצמי - מלמטה, וכוח של האור המקיף - מלמעלה. הם לוחצים עליך משני הכיוונים ואתה מרגיש כמו בן שמיים וארץ. נכנסת למערכת של הכוח העליון בכך שפתחת את ספר הזוהר. זו מערכת שונה לחלוטין, וזה אומר שאתה הולך בדרך תורה, בדרך של האור.

עד אז התפתחת לפי ההכרחיות, בתהליך של האבולוציה, כמו כל הטבע. הרצון שלך ליהנות תמיד חיפש היכן יותר טוב ולאן לברוח מהמכות. אבל בזה לא התקדמת לעבר הבורא, אלה רק חיפשת לעצמך פינה נוחה יותר. כך הייתה ההתפתחות שלנו עד היום. עכשיו אתה מעורר על עצמך כוח אחר לחלוטין מלמעלה.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010

שאלה: מאז שהתחלנו ללמוד את ספר הזוהר, אני מרגיש את עצמי חזק יותר. האם יכול להיות שהזוהר נותן לי כוחות?

תשובה: ספר הזוהר נותן כוחות, ביטחון, תחושה, שכעת אתה נמצא בתהליך הנכון של הלימוד. הזוהר משנה את האדם מהר מאוד. הוא נותן לו יסוד פנימי שונה. האדם מרגיש שהוא קשור במשהו גדול, נעלה, מעל העולם הזה. ספר הזוהר נותן תחושה כזאת. וזוהי האמת, ולא שקר. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להשתדל לקרוא כמה שיותר את ספר הזוהר, ולגלות את כל מה שאנחנו קוראים עליו, בתוכנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 5.2.2010

חלק א': זוהר לעם, פרשת מצורע, אות כ', פרשת כי תשא, אות א'
"עולם" הוא מגוון רצונות הנשמה, ממנו אני מרכיב בתוכי תמונה אחת.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קמ"ז
הכלים של השפעה הם אותם הכלים של קבלה, שאני כיוונתי ומשתמש בהם להשפעה.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ח
לעולם אל תיאבק בעצמך לבד. רק אור, כוח התיקון, משנה את טבע האדם מקבלה להשפעה.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

אין אנו יודעים את תכונות הבורא עצמו. אנחנו רואים אותו כפי שהוא נתפס על ידי הנשמות שלנו, כלומר כיצד הן מתגלות לנו, כאשר המלכות מתחברת איתו דרך היסוד, סך הכל דרך נקודה אחת. והודות לחיבור שלה עם היסוד היא מגלה בתוכה את תמונת הבורא, הנמצא לפניה.

זה דומה לעדשה אופטית, שדרכה עובר האור אלינו. הקרניים מתמקדות בנקודה אחת, שממנה אנחנו מגלים אותו - במלכות. הפוקוס הזה - הוא היסוד - נקודת המגע היחידה. הגילוי שלו - במלכות.

לאחר היסוד הקרניים מתפזרות ויוצרות בנו, במלכות, את התמונה של מה שקיים לפני הנקודה הזאת. אין אנו יודעים את המערכת העליונה, אין לנו קשר איתה. אבל בהתחברותנו אליה באותה הנקודה התחתונה ביותר שלה, אנו מגלים בתוכנו את כל התמונה שמתגלה בנו, מה שקיים מעלינו. עלינו רק למצוא את המגע עם נקודת המגע היחידה הזאת עם העליון - עם היסוד, ובשביל זה עלינו להתחבר יחד ובזה להידמות ליסוד - מצד המלכות, להיות כאיש אחד בלב אחד - עם מטרה אחת, כוונה ורצון בלב ובמוח.

דרך הנגיעה ליסוד, דרך טיפה אחת של האיחוד המושג על ידינו, מתגלה בתוכנו כל העולם העליון, אשר נמצא מחוץ לנו!

כמו שכתוב: "פתחו לי בחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". דרכו אפשר לגלות את כל המערכת העליונה, אבל המגע מתרחש בנקודת הפוקוס הקטנה ביותר, וחוץ ממנה לבדה לא קיים יותר שום דבר ביסוד. כל השאר מתגלה בתוך המלכות עצמה, שמשום כך נקראת תמונה (השתקפות) של הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
נקודת המגע עם האור
ראי בעל אור חוזר
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר י' "מהו ברח דודי בעבודה"

נושא: "רשע" או "צדיק" תלוי בהרגשת הלב ולא במוצאות הלשון (78:00)

"אם האדם נהנה ממציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן נמצא מברך לבוראו, שברא אותו להנותו, וכמעט שאינו צריך להוציא בפיו. ולהפך ח"ו, אם האדם מרגיש איזה כאב, בזמן מציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן, עושה להפך ח"ו.
ואף-על-פי, שאינו מוציא דבר מגונה מפיו, מכל-מקום ההרגשה היא השולטת, וזהו השם: "רשע". כי בשעה שמשיג איזה כאב, בהכרח הוא, שמרשיע ח"ו וכו'. כי התרעומת מתבטאת בהרגשה עצמה, ואינה צריכה להתגלות ברבים.
והגם שמוציא מפיו איזה ברכה, הרי זה דומה לחנופה ח"ו בדומה לבעל-הבית המכה את עבדו, והעבד אומר לו, אני נהנה מאד מהמכות, אני שש ושמח בכל לבי. על-זה נאמר: "דובר שקרים לא יכון".
ועל-פי הדברים האלו, תבין גם הגדר של השם: "צדיק", שהכוונה היא על אדם השרוי בעולמו של הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד הרגשות טובות ונעימות, והוא שרוי בתענוג בתמידיות. אשר ע"כ נמצא תמיד מברך את השי"ת, שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה. וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא הדברים במוצאות הלשון דוקא, כי ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא הולך ומברך את השי"ת. כמוסבר במשל הנ"ל. וע"כ נקרא "צדיק". שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת"

המשך קריאה

שאלה: מה הוא "החלום" שעליו מדובר בספר הזוהר?

תשובה: איבר הקליטה שלנו (כלי) נקרא "רצון ליהנות". אנו מרגישים בתוכו את עצמנו ואת כל העולם שמסביב. אבל אנחנו מרגישים רק מה שנקלט על ידי חוש הקליטה שלנו - כלומר רק מה שמוגדר על ידו כהכרחי. אנחנו לא מרגישים שום דבר רוחני, לא אהבה ולא השפעה. אנחנו לא מרגישים עולם אחר שבנוי על השפעה, ולא על הקבלה.

המצב שלנו הוא אפילו לא "חלום" על המצב הרוחני, אלא מה שמתחתיו - מה שנקרא "קיסטא דחיותא", אור דקיק המחיה אותנו. האור הזה, רשימו (גן שנושא מידע) נותן לנו הרגשה של קיום במציאות מסויימת, כדי שממנו והלאה נוכל לעלות לרוחניות. והמציאות הזאת שעומדת עכשיו מולנו, תיעלם בהמשך, הרי ההרגשה הזאת ניתנה לנו במיוחד כדי שבהתפתחות הרוחנית שלנו נרגיש שאיננו תלויים בבורא, שנוכל להתפתח באופן עצמאי.

רמת "החלום" נמצאת מעל המציאות של העולם הזה. אבל יש הרבה סוגים של חלומות - רעים וטובים. הזוהר מספר על חלומותיו של פרעה, על חלומותיו של יוסף. ישנם חלומות שהאדם נכנס לתוכם בכוונה, תוך כדי ירידה ממדרגה גבוהה יותר למדרגה נמוכה יותר, לרמת החלום. ישנם חלומות כאשר מגיע הלילה, החושך הרוחני, ואנחנו ישנים - ואז רואים חלום, חלק של העולם הרוחני.

מצד אחד, החלום מגיע מחיבור עם מדרגה גבוהה יותר. מצד שני, בשביל להגיע לכך, צריך לאבד מדרגה נמוכה יותר. אבל בכל מקרה מדובר במצבים של הרצון שלנו, שיכול להיות ברמה שמנותקת לגמרי מהרוחניות - בעולם הזה, או ברמה הרבה יותר גבוהה, שקשורה מעט עם רוחניות, שנקראת "חלום".

"חלום" הוא לא מיסטיקה, זוהי מציאות בה נמצא אדם שעולה במדרגות הרוחניות. או שהוא עולה בעצמו ובכוונה נכנס למצב של שינה, או שהמצב הזה ניתן לו מלמעלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
המשמעות הרוחנית של חלום
אל תפחדו מחשכת המרתף!

שאלה: למה בחכמת הקבלה מדובר על המזלות, האם היא קשורה לאסטרולוגיה?

תשובה: ומהיכן האסטרולוגיה לקחה את המושגים האלו אם לא מחכמת הקבלה? עוד אברהם השתמש במונחים האלו.

כל המערכת שלנו בכל הדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר מקבילה למערכת של העולמות העליונים, מהיכן שיורדים הכוחות ומוטבעים בעולם שלנו בכל הדרגות. לכן בכל מערכות הכוכבים שבשמיים אנחנו רואים את אותם היחסים, הבנויים לפי אותם החוקים, בהתאם ליחס בין ענף לשורש.

הבעיה היא רק בגישה! כי הרי כתוב על אברהם שהוא היה יוצא בלילה להביט על הכוכבים ושואל את עצמו, האם אני נמצא תחת שליטתם או שיש כוח עליון, שנמצא מעליהם? אם אני נמצא תחת שליטתם, אני חייב להשתחוות לכוכבים. ואם יש כוח עליון מעליהם, אז הכוכבים האלה, הם לא יותר מאשר סימנים. למרות שהם סימנים נכונים למה מתרחש במערכת העליונה שמעליהם, עבור אלו שיודעים לקרוא בהם. כי הרי כל המאורעות מתרחשים במקביל בכל המערכות (העולמות), מלמעלה למטה. צריך רק לדעת כיצד לקרוא זאת.

אבל האם כל המומחים האלה באסטרולוגיה אכן מבינים? אם הם היו כמו המן, שעליו כתוב שהוא היה אסטרולוג גדול, אז היה מעניין אותנו לשמוע מה יספר לנו אסטרולוג כזה! כי הוא היה בהשגת הבורא!

האדם שמעוניין להשיג את האמת, שואף מעל לכוכבים והמזלות.

לכן אנחנו מסתכלים על הסימנים השמימיים רק כעל סמלים, על הדגמת הכוחות היותר עליונים, בכדי להשיג את הכוח שמנהל את הסמלים האלו, להתחבר איתו, ולעלות לדרגתו. הסימנים שבשמיים בנויים בדיוק כמו הסימנים של זעיר אנפין ב"שמיים", שמהווה את הבינה. וכל הכוכבים שבשמיים זה הקשר בין בינה וזעיר אנפין, וכאשר הם משיגים את ספירת היסוד, אז משם הם משפיעים עלינו. מי שיודע לקרוא את "ספר השמיים" הזה, הוא יבין את הסמלים האלו.

אבל למה עלינו להבין את הסמלים האלו? - המיקוד ותשומת הלב שלנו צריכים להיות מעל לכוכבים והמזלות - להסתכל על הכוח שמנהל אותם. ולכן חל איסור לעסוק באסטרולוגיה, מאחר וזה מפריע להשיג את מטרת הבריאה. כי העיסוק בזה לא מביא למטרה, אלה מסיט ממנה.

אם האדם עולה להשגת המערכת העליונה, אז הוא מבין את כל הסימנים וכיצד הם משתקפים למטה. אבל אין זה מעניין אותו, כי הרי כל עבודתו נעשית עם הכוחות העליונים, אשר משפיעים על הנשמה בצורה ישירה. הסימנים המכאניים שבעולם שלנו לא מעניינים אותו, כי הם סתם מדגימים ברמה הנמוכה ביותר את מה שכבר קרה למעלה. ואפילו, מה שאמור להתרחש בעתיד, כבר ירד והתגשם, רק אנחנו עדיין לא מרגישים זאת על עצמנו.

אין שום תועלת לגלות את העתיד, כי הרי בזה אנחנו לא יכולים לשנות את גורלנו. אם אתה רוצה לשנות את גורלך - תעלה לדרגת הגורל, לדרגת המזל - דרגת האור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד לנהל את הגורל
על אסטרולוגיה וגילוי עתידות
קבלה, אסטרולוגיה ומערכת גלובלית