שאלה: אנחנו חיים את חיינו עם תקוות שווא, ללא הנאה מהחיים. מה יקרה כאשר אנחנו נרכוש את תכונת ההשפעה, האם אז נוכל ליהנות?

תשובתי: כאשר אנחנו מחליפים את התכונה האגואיסטית שלנו בתכונה אלטרואיסטית, הזמן נעלם. תפיסת הזמן עצמה נעלמת, משום שברוחניות אין עבר, הווה ועתיד. אתה נמצא בתכונת ההשפעה, מכאן שאינך שואל על הסיבה ועל התוצאה - אתה נהנה מתכונת ההשפעה עצמה שבה אתה נמצא, ואינך זקוק יותר לשום דבר! אם יש לך אפשרות להשפיע, זה כבר השׂכר בשבילך, ואין לך צורך בשום דבר אחר.

אתה מבצע איזו פעולה, האם התוצאה ממנה לא מעניינת אותך? האפשרות להשפיע, זו בשבילי התוצאה. לכן מושג הזמן נעלם, והכול נמצא במנוחה מוחלטת. האגואיזם מבטיח לנו את העתיד, אך ברוחניות העתיד אינו קיים, הכול קיים בהווה! העתיד מורגש רק אם אני מגלה בהווה את חוסר ההשפעה שבי, ואני רוצה ומשתוקק לתכונת ההשפעה. כאילו שאני רוצה להגיע מעולם אין סוף קטן לעולם אין סוף גדול. גם זה אפשרי רק באמצעות כישוף הרצונות האגואיסטיים, אשר עוזרים לי. הם מגלים לי את החסרונות של המצב שלי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן - תולדה של אגואיזם

השיעור הוירטואלי נערך מדי יום א', בין השעות 16:00-17:00, נושא השיעור ספר הזוהר, שיעור מס' 15.

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

תקציר שיעור

ספר הזוהר, אותיות כ"ה - כ"ז:

עברית היא שפת העולמות הרוחניים, היא הופיעה כתוצאה מגילוי העולם העליון על ידי אדם. אותיות האלף בית העברי מהוות שילוב של כוחות ווקטורים רוחניים, הן מעבירות מידע על התפשטות אור החכמה ואור החסדים בצירופיהם השונים. לכן כל רכיב של אות וצורתה הגרפית מדברים על שילוב מסוים של שני הכוחות היחידים שקיימים בטבע: הקבלה וההשפעה.

ניתן לתאר את האותיות שנוצרו בעולם האצילות בצורה של שבלונות. אם הנשמה משתוקקת לקבל את האור העליון, אז האור שעובר דרך הפתחים של האותיות/השבלונות מגיע אל הרצון וחורט בו את צורת האות הזאת ומעביר לרצון את תכונותיה הרוחניות.

להשיג אות, משמע לבנות את הרצון שלך כך שהוא יעבוד כאות. רצון הוא חומר שימושי במיוחד, ממנו ניתן לפסל אותיות ודרכן ניתן לבטא פעולות ותכונות רוחניות. כל אות מבצעת פעולה כלשהי בעולם, אך לרצון הלא מגובש אין יכולת כזאת.

לכן כתוב שהבורא ברא את העולם באותיות. כאשר אנחנו מפסלים אותיות מרצוננו האגואיסטי הקדמוני, אנחנו משנים את העולם בהתאם לתכונות ההשפעה.

אות היא מודל רגשי. אם בשיעורי הזוהר אנחנו עוקבים אחר הטקסט המקורי, אפילו בלי לדעת את השפה, אנחנו בתת-מודע סופגים את המידע הרוחני המתאים. בהתחלה האגואיזם שלנו אינו מקבל את האותיות, דוחה אותן, אך בהדרגה הן מתחילות לצלצל בנו, לדבר איתנו, עד שנרגיש אותן בתוכנו ולא כדבר חיצוני.

שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר, 7.2.2010
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר, 31.1.2010
שיעור וירטואלי על ספר הזוהר 24.1.2010

חכמת הקבלה מדברת הרבה על כוונות, על מה עלינו לחשוב, למה להשתוקק, מה לרצות. המטרה שלנו היא תיקון השבירה בשורש שלנו. השורש נחלק להמון נשמות ועלינו לחברן יחד - זוהי הכוונה העיקרית שחייבת להימצא בכל פעולותינו.

כתוצאה מכך תשתנה גם תפיסת המציאות שלנו, יחסנו לחיים, לעולם הזה, לעולם הרוחני, לבורא, לעצמו, לסביבה.

העיקר הוא לרצות להתחבר זה עם זה, לתקן את הקשר בינינו להפוך אותו משנאה לאיחוד ואהבה, בכדי שבתוך החיבור הזה יתגלה הבורא. זו צריכה להיות הכוונה העיקרית שלנו בזמן לימוד ספר הזוהר, מאחר והזוהר נותן לנו כוח שבעזרתו אנחנו באמת יכולים לתקן את השבירה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד להשיג בקשה נכונה?
פתח לעולם חדש
זמן ההכנה

שאלה: ברור שכל ספר משפיע על האדם, גם אם זה ספר בישול. כשאנחנו קוראים את מאמרי החברה של הרב"ש או מאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "ערבות" וכולי, ברור לנו שמדובר בהם על איחוד ואחדות. כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנחנו מאמינים שהמקובלים גם כן כתבו על איחוד, אבל זה אינו ברור מהטקסט עצמו. כיצד טקסט כזה יכול להשפיע על האדם?

תשובתי: ספרים משפיעים על תפיסת העולם שלנו. נניח שאנחנו קוראים ספר עם מתכונים לבישול המבוססים על סביבה ירוקה ואורגנית. אנחנו מבינים על מה מדובר, זה משפיע על המוח שלנו. כך גם ספר הזוהר, אך הוא כתוב בצורה שפונה לשׂכל רוחני, לכן איננו מסוגלים להבין על מה הוא מדבר. בבעלותנו שׂכל גשמי בלבד, אנחנו חייבים להתעלות למדרגת השׂכל הרוחני בכדי שנוכל להבין על מה ספר הזוהר מדבר.

לפעמים אנחנו כבר מרגישים בתוכנו שינויים, פתאום אנחנו תופסים משהו שלא יכולנו לתפוס קודם. פתאום אנחנו רואים דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, מזווית שאיננה קיימת בעולם הזה, מזווית יותר פנימית. בינתיים זה מתרחש אצלנו בכוונה של "לא לשמה" (על מנת לקבל). בהמשך, כאשר נבין מה הכוונה של "לשמה" (על מנת להשפיע), נרכוש שׂכל ורגש רוחני.

בכדי להביא אותנו למצב כזה ספר הזוהר נכתב בשתי שכבות: שכבה אחת - כאשר אתה קורא סיפורים כאילו על העולם הזה, שכתובים בצורה מוזרה מאוד: על המשכן, בעלי חיים, מדבר סיני וכולי. שכבה שנייה - יותר פנימית, במושגים ומונחים קבליים: זעיר אנפין, מלכות, ג' קווים, עליות, ירידות, אבא ואימא וכולי.

אין לנו קשר עם אף אחת מהשכבות. בעיקרון אין אלו שתי שכבות, אלא שתי שׂפות המדברות על אותה התופעה. את השכבה היותר קרובה אליי, המספרת כאילו על העולם הזה, אני מסוגל לתאר לעצמי: אוהל, המשכן, בני אדם המבצעים כל מיני פעולות. את השכבה השנייה אני גם כן מסוגל לדמיין אך בצורה מינימלית - קו ימין וקו שמאל, מעלה, מטה, מעבר של האור, עליות וירידות של פרצופים.

אנחנו חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי לדמיין לעצמנו את שתי השכבות כאחד שלם, הרי הכול נמצא בתוכי, מדובר על הקשר שלי עם כוחות ההשפעה. כל אלו הם כוחות ההשפעה ושום דבר חוץ מהם.

היכן המשכן, היכן אוהל המועד, היכן זעיר אנפין, היכן המלכות? הכול נמצא בתוכי. אני צריך להתייחס לשתי השכבות האלו כאל התכונות הפנימיות והרוחניות שלי. אני רוצה להוציאן מתוכי החוצה, להרגיש אותן. זה מה שנקרא "לפתוח ספר", לגלות אותו.

בספר עם מתכונים או המלצות להרזיה, אני שוטף את המוח שלי בידיעות של המחבר, אני רוכש את השׂכל שלו, והוא משפיע עליי, דעתו מתחילה לעניין אותי. בספר הזוהר אין "שטיפת מוח", אין כפייה, אין שום דבר. ה"סגולה" עובדת בו רק לפי הרצון שלי. לכן הרצון שלי חייב להיות כל כך חזק, כדי שספר הזוהר באמת ישפיע עליי, והרוחניות תתגלה לי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקשרים הסודיים של ספר ה"זוהר"
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית

המקובלים בחרו לכתוב לנו את ספריהם בשפת הענפים, משום שאנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו ובתוכו אנחנו חיים בדמיון של העולם הגשמי.

אם אנחנו רוצים לעלות מהחומר אל הכוחות שפועלים במציאות, אל התמונה האמיתית של המציאות, אנחנו מקבלים הזדמנות מלמעלה להשקיע מאמצים ולהשתדל למצוא את התכונות הרוחניות מאחורי כל מילה בספר הזוהר. על ידי ההשתדלות הזאת אנחנו לומדים לראות את הרוחניות. ההשתדלות שלנו להשתנות מובילה לכך שיגיע כוח, האור העליון, שישפיע עלינו וישנה אותנו. אנחנו נרגיש שהתכונות הפנימיות שלנו עוברות תיקון ומתעלות מעל החומריות. אנחנו נתחיל לחיות בתוך עולם פנימי משלנו, עולם של כוחות ואיכויות של נשמתנו.

כל חמשת העולמות, מעולם אין סוף ועד לעולם שלנו, דומים במבנה שלהם ונבדלים רק בסוג החומר שבכל עולם, לא בפרטים ובקשר שביניהם, אלא בצורת הקשר. למעשה קיימת רק מערכת אחת: עולם אין סוף. כל שאר העולמות הם אותו עולם אין סוף, אבל עם קשרים מקולקלים בין כל הפרטים שבהם. כל עולם מורכב מאותם חלקים המחוברים ביניהם באותם החוטים, אך הקשרים האלה נחלשים בהדרגה בכל עולם, האור נחלש מהעולם העליון ועד התחתון.

לכן כאשר מספרים לנו משהו במילים של העולם הזה, צריך להשתוקק להעביר את כל המילים האלו לעולם יותר עליון. גם אם אני לא אקבל שום ידע ממשי על אותו עולם, אבל פשוט ארצה לראות משהו יותר גבוה ועליון מאחורי המילים הללו, זה כבר מספיק בכדי למשוך מאותו העולם העליון אור פנימי, שבשבילי הוא יהיה כאור מקיף. האור הזה יתחיל לאט לאט לתקן אותי, הוא יעזור לי להתעלות לאותו העולם שממנו הוא מגיע.

כך זה פועל.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
שפת הענפים
השפה המציאותית ביותר

שאלה: לא כל כך ברור כיצד פועל המאור המחזיר למוטב. האם הוא כוח מיוחד, סגולה, הכלוא בספר הזוהר?

תשובה: בלתי אפשרי להבין זאת, ועל כן זה נקרא "תכונה נפלאה", סגולה, נס , משהו שאינו מציאותי.

אומרים לי: "אם תקפוץ עשר פעמים במקום, אז תידלק המנורה שעל הקיר!". אינני יודע מה הקשר בין זה לזה. קיימת אפשרות ששמו מתחת לרצפה מפסק ומונה שגורם למנורה להידלק לאחר עשר קפיצות, אך אינני יודע זאת. מובן מאליו שקיים קשר בין זה לזה, אבל הקשר הזה ניסתר ממני. לכן זה נקרא "סגולה".

"סגולה" היא חוק הקיים בטבע, אך אינני מכיר אותו. אלו שכבר חקרו את עצמם ואותו, אומרים לי: "אם תשתמש בו באופן כזה וכזה, אתה תפעיל אותו. אינך רואה זאת, אבל כך אתה מפעיל אותו".

בעל הסולם אמר שאם היה מגיע לעולמנו חייזר, הוא היה מסתכל על תינוק ועגל בני יומם, והיה אומר שמהעגל יגדל ויצא מישהו גדול כמו נפוליאון, ואילו מהתינוק יצא מישהו קטן וחסר אונים כמו צפרדע. אך אנחנו יודעים שאם נותנים לשניהם כל מה שנחוץ להם, מאחד תצא בהמה, ומהשני אדם. זהו נס, סגולה!

אנחנו פשוט התרגלנו שכך זה קורה, אך למעשה זהו נס. התינוק הקטן פתאום מתחיל להבין, להגיב ולבצע כל מיני פעולות. תראו מה מתרחש איתו, מיום ליום מופיעים אצלו הרגלים חדשים הנובעים מתוך עצמו. מהיכן כל זה? אנחנו לא עשינו דבר, כיצד זה קורה כך? אנחנו התרגלנו לכך שיש תהליך התפתחות. אבל למעשה זה התגלות כוח החיים, כוח רוחני שפועל בנברא ובצורה כזו מגלה את עצמו.

אותו הדבר מתרחש גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי הרי הרוחניות איננה דבר רחוק, אלא היא פשוט דבר נסתר, איננו רגילים אליה. בבוא היום בני האדם ישתמשו בה באותה המידה כמו בכל שאר חוקי הטבע!

המקובלים אומרים לנו: "בטבע ישנו כוח, אתה יכול להזמין עליך את השפעתו, כיצד? תיקח ספר, ככל שתקרא בו יותר, כך אתה תיהפך לחזק יותר, חכם, מבין ורגיש. בזכות זה תתגלה לך הרוחניות. מדוע? לספר הזה יש יכולת לשנות אותך. אבל ישנם הרבה ספרים אחרים שמשנים אותי? נכון. אבל ספרים אחרים רק מסדירים בך את הנטיות שלך, את התכונות, את היסודות שלך. הם רק מארגנים את המערכת הפנימית שלך ומפתחים אותה. בעוד שספר הזוהר מבצע בך שינוי מיוחד, מאחר ועל ידו אתה מזמין על עצמך את ההשפעה העליונה! התוצאה מהשפעתו של הספר נקראת נס, אתה מתחיל לתפוס, להרגיש ולגלות בתוכך מערכת אחרת, שבעזרתה אתה מגלה עולם חדש, עולם רוחני".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פותחים את עצמנו להשפעת האור
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית
זוהר - אור של גמר תיקון

זוהר: פרשת חיי שרה, סעיף י"ב: הרשעים נמחים מספרו של דומה. כי הוא מקבל רק בחשבון מקו אמצעי, שהרשעים אינם כלולים ממנו. וע"כ, מי ידרוש אותם בעת תחיית המתים? כי שבעת תחיית המתים, יקבל המלאך מט"ט חשבון בבית הקברות, מן דומה. אבל אותם הרשעים שאינם בחשבון של דומה, מי ידרוש אותם לתחיית המתים?

שאלה: הטקסט הזה יכול לבלבל את האדם, כיצד האדם יתפוס את המילים: מתים, בית קברות? זה נשמע לו פשוט מפחיד.

תשובתי: צריך להבין, שספר הזוהר מדבר ב"שפת הענפים", כמו רוב ספרי הקבלה. שפת הענפים היא שיטה להעברת מידע, והעיקר הן ההתרשמויות שלנו מהטקסט, בכדי שנמשוך את אור התיקון מהעולם הרוחני, כלומר מהמצב המתוקן שלנו.

אין מדובר על הגופים הגשמיים ועל העולם הגשמי שלנו, לא נדרש מאיתנו לתקן את הידיים והרגליים שלנו. ספר הזוהר מדבר על תיקון הנשמה. למרות שהוא משתמש במילים של העולם הזה, הן כולן מורות על מושגים והבנות רוחניות, כלומר על כוחות ותכונות פנימיות שלנו.

אני רוצה לחקור את התכונות שלי, בכדי להבין מה לא בסדר בתוכי, מה נדרש ממני לשנות, מה עליי לרצות לתקן. רק למטרה הזאת מיועד ספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
שפת הענפים

שאלה: אם בזמן הקריאה בספר הזוהר אני שומר על כוונה נכונה, האם אני צריך להרגיש בתוצאות כלשהן?

תשובה: איננו יודעים האם הכוונה שלנו נכונה או לא. יכול מאוד להיות שאני נמצא במצב רוח מעולה או ברגע של השראה מיוחדת, או שמא ישנתי טוב ופתאום אני תופס הכול בבירור, עד שנדמה לי שיש לי כוונה נעלה מאוד, מכוונת ישר למטרה הרוחנית. קורה גם שאני נלחם שלא להירדם בכל כוחותיי, כל הזמן אני נרדם ושוב מתעורר או שפתאום אני נזכר באירועי האתמול. מי יודע?! לכל אדם נותנים כל פעם תנאים ומאמצים שונים, העיקר פשוט להמשיך ומה שייצא, ייצא.

העיקר הוא להשתדל בכל מצב לדמיין לעצמך את התמונה הרוחנית שעליה מספר ספר הזוהר. זה אולי מאוד קשה לביצוע, אבל אם מהמצב הכי קשה אתה בכל זאת הצלחת לתפוס את קצה החבל, משמע שהצלחת הרבה יותר מאשר היית בהתחלה, במצב הרוח הטוב של ההשראה. מובן שלא צריך לזלזל במצבים של ההשראה, גם הם ניתנים לנו מלמעלה.

לא צריך לתת חשיבות יתרה לתנאים שאליהם אנחנו נקלעים, בין אם הם פנימיים או חיצוניים. אתה צריך לחשוב על התנאים שניתנו לך היום, בהם אתה צריך להשתדל לעשות את המקסימום האפשרי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
פתח לעולם חדש
תתאזר בסבלנות ולבטח תבריא
זמן ההכנה

שאלה: כיצד אני יכול להיות בטוח שהבקשה שלי נכונה ומכוונת לתיקון?

תשובתי: אם האדם לומד יחד איתנו, אז הכוונות שלו עוברות תיקון בקביעות, אחת אחרי השנייה. התיקון מתבצע בין החברים בצורה "ויראלית" (מהמילה וירוס - חיידק) משום שאנחנו מחוברים למערכת נשמות אחת, אנחנו מעבירים זה לזה את האפשרות להיתקן.

יכול להיות שהאדם בפני עצמו אינו מסוגל עדיין לעשות דבר, אבל הוא כמו ילד קטן שיושב יחד עם המבוגרים ומקבל מהם את כל מה שנחוץ לו. זה פועל רק כאשר יש לו רצון להתחבר עם האחרים והוא משתדל לעשות זאת, עד כמה שהאגו שלו מאפשר לו.

לא צריך לעשות חשבון עם עצמך לבד: האם הצלחתי לעשות משהו היום או לא. ביחידות האדם לעולם לא יתקן את עצמו ולא יוכל להעריך נכונה את הכוונה שלו. עלינו ללמוד בשיתוף, כדי שלפני הלימוד נוכל להרגיש את החיבור שלנו, ולהשתוקק ללמוד כאיש אחד בלב אחד, בכדי למשוך על עצמנו את האור המקיף.

כל שיעור הוא כמו קבלת התורה בהר סיני. כי הרי עליי לקבל את התורה - האור, כמו שנאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". בכל רגע בשיעור אני עומד מתחת להר סיני, והתנאי שניתן לי על מנת שאני אקבל את התורה, המאור המחזיר למוטב, הוא להיות כאיש אחד בלב אחד.

מכאן ברור שהחשבון לא נערך עם כל אחד בנפרד, אלא עם כולם בכללות, בהתאם ליכולת שלנו להתחבר בתנאים שניתנו לנו מלמעלה, ובהתאם למאמצים שבאים מאיתנו מלמטה. בזה נמדדת ונקבעת ההצלחה! לכן צריך בצורה בלתי פוסקת להמשיך. כך המאמצים שלנו יצטברו לחשבון אחד גדול, וסוף כל סוף יתרחש הגילוי!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודות בנושא:
הכינו לי תבנית של אור
ענן גדול של ספקות
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת

נראה לנו שנעים לקרוא את ספר זוהר בנחת, בלי להשקיע מאמצים. אבל עלינו להבין שישנה נחיצות רבה שנדרוש על כל מילה ומילה כוונה. אין הדבר פשוט, אני לא צריך להסכים עם המצב שבו המילים עוברות לי ליד האוזן, עליי לראות בכל מילה הזדמנות לפרוץ פנימה לתוך הטקסט, כאילו המילה היא פתח לעולם חדש. כשאני קורא, כל מילה צריכה לשמש בעיניי כגומחה שעליי למלא אותה בכוונה, באיחוד, בקשר. אני מתבונן ומחפש מה יכולה להוסיף כל מילה לקשר הזה.

רק בדרך זו צריך לקרוא את ספר הזוהר. אז יגיע האור שיחבר את שתי התכונות המנוגדות: אברהם ויצחק וכל מה שכלוא ביניהם, לתכונה אחת של הקו האמצעי שנקראת יעקב וישראל. התכונה הנפלאה של ספר הזוהר מורכבת דווקא בקו האמצעי, שהודות לו כל הטוב והרע מתחברים יחד. דווקא בחיבור הנכון ביניהם אנחנו מגלים את הבורא - המקור לכול.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן ההכנה

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות פ

קטע הכנה לשיעור

"כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

המשך קריאה

זוהר: פרשת במדבר, סעיף ל"ו: "ונתבאר טעם הליכת הדגלים, שהיו מזרח תחילה, שהוא דעת הנעלם, שירות האור, שורש לאור החסד הניגלה מאו"א. וע"כ הולך אחריו הדרום, שהוא ענף שלו. ואחריו המערב, שהוא המלכות, שפניה צריכים להיות לדרום. ואחריו הצפון, שאחוריה של המלכות צריכים להיות לצפון. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ותחת, בכל מקום פירושו אחוריים.

מסופר כאן על הצורה בה מתפתח כל המבנה של האדם, כיצד הוא מתקדם קדימה ובאיזה סדר משתנות כל תכונותיו.

כל אחד מאיתנו הוא הוי"ה שלמה שנחלקת לג' קווים, לשנים עשר שבטים, לד' כיווני העולם וכולי.

נשאלת השאלה: באיזו צורה כל התכונות הללו משתנות בנו בתקופה שאנחנו "הולכים במדבר" - כלומר מתקדמים דרך כל הכוחות, הרצונות של הטומאה, התכונות שאינן מתוקנות המכונות מדבר? כיצד עלינו לבאר את התכונות שלנו במדבר הזה, כשאנחנו נתקלים בקשיים, מכשולים ובעיות בדרכנו לארץ ישראל (בדרכנו לבורא, ישר - אל הבורא)?

"הדגלים" הם התכונות העיקריות שלנו, איתם אנחנו משתדלים להתקדם קדימה כשהם משתנים בזה אחר זה. כמו שבעובר ישנו איזה סדר מסוים שבו מתפתחים הידיים, הרגליים, המוח, הלב, הכבד, ואחר כך פתאום העיניים. זה נכון גם ביחס לרוחניות. ספר הזוהר מסביר לנו באיזה סדר אנחנו מתפתחים לאחר שנולדנו, וכיצד אנחנו יכולים לצאת מהרצון האגואיסטי שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
התרופה החזקה והמשפיעה ביותר
תתאזר בסבלנות ולבטח תבריא
זמן ההכנה

חכמת הקבלה נהפכת לנדרשת ונחוצה, משום שהאדם אינו יוכל לשׂרוד בעולם הזה, במצב שמתגלה הגלובליות המלאה. הרי אין לנו את התכונות והרצונות שיתאימו לעולם שמתגלה לנו עכשיו.

אז מה עושה ספר הזוהר? האור של ספר הזוהר יוצר בנו הרגשה והבנה של האיחוד הגלובלי. אתה מקבל דרכו אפשרות להבין את העולם הזה, לראות אותו בצורתו הנכונה דרך המטריצה הזאת שיצר האור בתוכך.

אני רוצה שכוח הטבע שקבע את העולם הגלובלי ושמתגלה לי עכשיו, ישפיע בצורה דומה גם עליי ויעשה אותי דומה ומתאים אליו, כדי שהמערכת הפנימית שלי תהיה דומה למערכת הטבע הסובבת אותי.

תמיד היה נדמה לי שאני מעל לטבע ושאני מנהל אותו. אבל עכשיו אני מבין שאין הדבר כך, ואני רוצה להתאחד עם הטבע הגלובלי, האינטגרלי, הענק, השלם והמושלם. אני רוצה להשתמש בכוח האינטגרלי שלו, באחדות שלו. אני רואה שרק אני הוא היסוד המקולקל בו, החלק הבלתי אינטגרלי היחיד שבו. רק האגו שלי מפריד אותי מהטבע.

הלוואי שכוח הטבע יבטל את האגואיזם שלי ויאפשר לי להיות יחד עם כולם! רק בזה אני רואה שאני יכול להינצל!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מערכת המקשרת בין האדם לטבע
פאזל של 7 מיליארד חלקים

שאלה: במה מתבטא הקשר בין ספר הזוהר והטבע הגלובלי?

תשובתי: ספר הזוהר מסביר כיצד להתחבר עם הטבע הגלובלי והמושלם, וכיצד לבקש ולדרוש את הכוח המאחד והמיוחד הזה, בכדי שהוא ישפיע עליי.

ספר הזוהר הוא החוליה המקשרת ביני לבין הטבע הגלובלי. בלעדיו אין לאדם בעולם הזה קשר איתו. עכשיו אני מגלה שהטבע הוא גלובלי, שכל העולם הוא כפר גלובלי, כולם מחוברים יחד ואני תלוי בכולם. אם אני תלוי בכולם אז אני רוצה להיות ביניהם, כמוהם, להיות חבר של כולם, להתייחס טוב לכולם, ושכולם יתייחסו אליי באופן דומה.

כיצד עליי לעשות זאת? לשם כך אני זקוק לספר הוראות שיסביר לי על חיבור וקשר. עליי לדעת כיצד להתחבר איתם. נניח שיש קבוצת אנשים, עליי לדעת כיצד ליצור איתם קשר, כיצד לגשת אליהם, כיצד לדבר איתם, מה הם צריכים ממני ומה אני צריך מהם. כל המערכת הזאת נקראת ספר הזוהר. זו מערכת המקשרת בין האדם לטבע, בכדי שהטבע (הבורא) ישפיע על האדם ויהפוך אותו לחלק אינטגרלי בטבע.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מה מלמד אותנו ספר הזוהר?

שאלה: האם אינך סבור שהמשבר הוא המצאה של קבוצת אנשים קטנה שעשו עליו הון?

תשובתי: בדיוק להיפך! המשבר הכלכלי הוא ההתחלה של המשבר הכללי שיבוא וישפיע על כל תחומי החיים של האדם: המשפחה, החינוך, המדע, האמנות, האקולוגיה, הכלכלה וכולי.

המשבר מצריך החלטה כללית בשינוי היחס של האדם לסיבה ולמטרה של הקיום שלו: לחיות כדי לצרוך או לצרוך כדי לחיות ובכך להשיג צורת חיים עליונה.

העולם שלנו מגלה את עצמו כעולם אחד ושלם. במערכת כזו כל החלקים שווים ותלויים זה בזה. ההחלטות חייבות להיות אחידות, כלליות ומכוונות למטרת הבריאה. המערכת הכללית שמתגלה מאלצת אותנו להפוך להיות חברה אחידה. הופעת המשבר והייסורים הם בעצם הגילוי של חוסר ההתאמה של החברה שלנו לטבע השלם.

שאלה: אז מה הפתרון למשבר?

תשובתי: איננו יכולים לפתור בעיות גלובליות, מאחר והמוח שלנו בנוי בצורה כזאת שהוא יכול להגיע להחלטות קונקרטיות בתוך מסגרות בלבד. מאחר והחברה שלנו הפכה לגלובלית ועולמית מתגלה בה אפקט של השפעה וקשר של הדדיות שלמה, ואז העולם הופך עבורנו לבלתי צפוי. איננו יכולים לחשב ולהבין את העבודה של המערכת, את הכמות האין סופית של האלמנטים החופשיים המקושרים באופן חופשי. כפועל יוצא מכך מתחיל להתגלות יחס שונה לחיים, החיים נתפסים כגורל, הם פשוט קורים, בלי שום תכנון ובלי לנסות לרדת לעומקם של הדברים. הכול מתקבל כעובדה וישנה הרגשה של חוסר יכולת להגיע להבנה אמיתית. האדם יורד מהעץ, המקום שבו הוא העמיד את עצמו מעל לטבע, ומודה שנמצא תחתיו. השליטה של האדם על הטבע התגלתה כאשליה הרסנית.

האם נצליח לעצור את הרס כדור הארץ והאם נוכל לשקמו? המשבר האמיתי הוא היכן שמתחיל החיפוש אחר מהות הקיום האנושי, במקום שבו האם האנושות תעשה החלטה ותשאל: לשם מה אני קיימת?

רשומות קודמות בנושא:
חזרתה של בבל העתיקה
הגורל בידיים שלנו
מורשת בבל