שאלה: ברור שכל ספר משפיע על האדם, גם אם זה ספר בישול. כשאנחנו קוראים את מאמרי החברה של הרב"ש או מאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "ערבות" וכולי, ברור לנו שמדובר בהם על איחוד ואחדות. כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנחנו מאמינים שהמקובלים גם כן כתבו על איחוד, אבל זה אינו ברור מהטקסט עצמו. כיצד טקסט כזה יכול להשפיע על האדם?

תשובתי: ספרים משפיעים על תפיסת העולם שלנו. נניח שאנחנו קוראים ספר עם מתכונים לבישול המבוססים על סביבה ירוקה ואורגנית. אנחנו מבינים על מה מדובר, זה משפיע על המוח שלנו. כך גם ספר הזוהר, אך הוא כתוב בצורה שפונה לשׂכל רוחני, לכן איננו מסוגלים להבין על מה הוא מדבר. בבעלותנו שׂכל גשמי בלבד, אנחנו חייבים להתעלות למדרגת השׂכל הרוחני בכדי שנוכל להבין על מה ספר הזוהר מדבר.

לפעמים אנחנו כבר מרגישים בתוכנו שינויים, פתאום אנחנו תופסים משהו שלא יכולנו לתפוס קודם. פתאום אנחנו רואים דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, מזווית שאיננה קיימת בעולם הזה, מזווית יותר פנימית. בינתיים זה מתרחש אצלנו בכוונה של "לא לשמה" (על מנת לקבל). בהמשך, כאשר נבין מה הכוונה של "לשמה" (על מנת להשפיע), נרכוש שׂכל ורגש רוחני.

בכדי להביא אותנו למצב כזה ספר הזוהר נכתב בשתי שכבות: שכבה אחת - כאשר אתה קורא סיפורים כאילו על העולם הזה, שכתובים בצורה מוזרה מאוד: על המשכן, בעלי חיים, מדבר סיני וכולי. שכבה שנייה - יותר פנימית, במושגים ומונחים קבליים: זעיר אנפין, מלכות, ג' קווים, עליות, ירידות, אבא ואימא וכולי.

אין לנו קשר עם אף אחת מהשכבות. בעיקרון אין אלו שתי שכבות, אלא שתי שׂפות המדברות על אותה התופעה. את השכבה היותר קרובה אליי, המספרת כאילו על העולם הזה, אני מסוגל לתאר לעצמי: אוהל, המשכן, בני אדם המבצעים כל מיני פעולות. את השכבה השנייה אני גם כן מסוגל לדמיין אך בצורה מינימלית - קו ימין וקו שמאל, מעלה, מטה, מעבר של האור, עליות וירידות של פרצופים.

אנחנו חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי לדמיין לעצמנו את שתי השכבות כאחד שלם, הרי הכול נמצא בתוכי, מדובר על הקשר שלי עם כוחות ההשפעה. כל אלו הם כוחות ההשפעה ושום דבר חוץ מהם.

היכן המשכן, היכן אוהל המועד, היכן זעיר אנפין, היכן המלכות? הכול נמצא בתוכי. אני צריך להתייחס לשתי השכבות האלו כאל התכונות הפנימיות והרוחניות שלי. אני רוצה להוציאן מתוכי החוצה, להרגיש אותן. זה מה שנקרא "לפתוח ספר", לגלות אותו.

בספר עם מתכונים או המלצות להרזיה, אני שוטף את המוח שלי בידיעות של המחבר, אני רוכש את השׂכל שלו, והוא משפיע עליי, דעתו מתחילה לעניין אותי. בספר הזוהר אין "שטיפת מוח", אין כפייה, אין שום דבר. ה"סגולה" עובדת בו רק לפי הרצון שלי. לכן הרצון שלי חייב להיות כל כך חזק, כדי שספר הזוהר באמת ישפיע עליי, והרוחניות תתגלה לי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקשרים הסודיים של ספר ה"זוהר"
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית

איך להחזיק בערבות

קליפים נוספים:

עבד ה'

שיעור מס'2: החיבור הוא הכלי לגילוי הבורא

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

מן המקורות

נושא: חכמת הקבלה כאמצעי לגילוי הבורא

"על מה סובבת החכמה? שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת. וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה"".

המשך קריאה

שאלה: מה אתה יכול לייעץ לנו עכשיו לפני אירוע כל כך חשוב כמו הכנס הזה, כדי שכל הכוונות שלנו תהיינה מרוכזות למטרה, ושכולנו נחשוב רק על אותו הדבר?

תשובתי: צריך לפחד פחד מוות שאם אפילו אדם אחד יעזוב את הכוונה, הוא יגרום בכך לחור בסירה הכללית. כולם צריכים לדאוג לכך - ולכן נחוצה לנו ערבות הדדית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
אתה נבחרת מתוך מיליארד נשמות
התקפה!

אם האדם נמצא בקו שמאל ורוצה לקבל רק אור חכמה, אז הוא מרגיש חושך, כי הרי חסר לו אור חסדים. אם הוא נמצא בקו ימין, אז הוא כולו באור חסדים ואין ברשותו רצונות לקבל, הוא אינו רוצה אור חכמה - זה מצב של קטנות.

כיצד בכל זאת לחבר יחד את שני המצבים המנוגדים האלה: חסדים וחכמה? האדם כביכול מחולק לשני חצאים ואינו יודע כיצד לחברם. לכן ישנו הצורך של התערבות הכוח השלישי, שיביא להתנגשות ביניהם, בכדי שתתחיל פעולה חדשה.

העניין הוא שברוחניות כל פעולה - זו לידה חדשה, מצב חדש, שלא היה קיים קודם ולא ידוע כיצד לבצע אותו. לא ניתן לעשותו, כי הרי בכל פעולה נגלה שאין לנו שום מגע עם הבורא עקב הניגודיות שלנו כלפיו.

כיצד עלינו לדלג מעל התהום, לבצע את הקפיצה הזו מגשמיות לרוחניות, מה נדרש לעשות כל פעם, בכל מדרגה?

לאחר הכנות רבות מגיע אלינו כוח, המעורר בנו את הנחש, היצר הרע, שעוזר לנו לבצע את הקפיצה הזו.

הערה: העיקרון הזה נובע ממה שהתרחש ביום הרביעי של הבריאה "קיטרוג הירח".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.02.2010

בכדי לבצע תנועה ברוחניות, פעולה רוחנית, נחוצה לנו עזרתו של הכוח האגואיסטי, כוח הטומאה, היצר הרע. אם הכוח הרע לא מתגלה, אז האדם נעצר במקומו ואין לו מה לעשות הלאה.

הקווים ימין ושמאל עומדים זה כנגד זה ואינם מסוגלים לעשות דבר. חייבת לבוא איזו התעוררות חיצונית, התערבות של היצר הרע שידחוף ללידה של חיים חדשים.

כך פועל ה"עזר כנגדו" - הכוח הרע מבצע נאמנה את מלאכתו, ובאדם מתעורר מצב אחר מצב. ללא זה, הקפיצה למדרגה הבאה, העליונה, היא בלתי אפשרית.

הכל כבר מוכן, ומלכות כבר יכולה להוליד נשמות, אבל אינה מסוגלת לעשות זאת. לשם כך ישנו צורך, שהרע יתגלה במלכות וייתן לה רצונות אגואיסטיים נוספים, ואז היא מסוגלת להוליד, להתחבר עם האור במדרגה החדשה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.02.2010

יש רק צורך אחד והוא להגיע לערבות חיצונית - קבוצה, לימוד, הפצה. האמצעים האלו נחוצים לך כדי להיות לך לעזר בזמן שאתה תיפול. כמו שנאמר : "שבע יפול צדיק וקם" - כזו היא הדרך.

יעברו עלינו כל מיני זמנים, יעברו מצבים שונים ומשונים, העיקר שאני אמצא בסביבה, שתמיד תוכל לתמוך בי ולהביא לי להתפעלות גדולה יותר.

בסיכומו של דבר, אני ארגיש את האור שנמצא בהתפעלות הזו. האור העליון לא יהיה יותר נסתר ממני, אלא יתגלה!

אם אנחנו נגיע לכנס באותה ההתפעלות שהרגשנו אתמול בזמן ההכנה לכנס, אז הוא יהיה מאוד מוצלח. כלומר אנחנו נוכל לעשות תיקונים פנימיים גדולים, נרגיש שהבורא יכול להתגלות בחיבור שלנו זה עם זה - ונשיג את הגילוי שלו. אני מאוד מקווה שכך יקרה וסומך על כך.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 10.02.2010

אנחנו קוראים את המילים בספר הזוהר ובינתיים איננו מבינים דבר. אני רק נותן ביאורים קטנים כדי לכוון את האדם במקצת, היכן עליו לחפש את התכונות האלה בתוך תוכו וכיצד לדמיין אותן: אהרון ובניו, טומאה, משה, עגל הזהב… צריך לרצות להכיר אותן בתוכי.

הרצון של כל אחד מתווסף לרצון הכללי של כל השאר - זו כעת "הערבות" שלנו.

ערבות - זהו כוח של אחדות, המורכב מהמון רבדים. הכוח הזה של החיבור הכללי הנקרא ערבות, נמצא בכל מדרגה. היא פועלת כגוף כללי, המקדיש את כל כוחותיו למקום החולה. ישנו כוח הגנה כללי של הגוף, כשכל התאים שלו נלחמים בכוחות משותפים נגד הגוף הזר עד שמשיגים את המטרה הנכספת ביחד.

בכל רמה של העבודה הפנימית האדם צריך לקבל צורה אחרת של הערבות מכוח האיחוד, לאחר שהרגיש שאף אחד אינו מבין, שכולם רוצים את אותו הדבר ושכל אחד חושב בצורה אחרת. כל זה עוזר לו, ואז התחושות מתחילות להופיע בתוכו. מאחר וכל אחד רוצה לפענח את הטקסט לפי צורתו, בהתאם לשורש נשמתו, הוא מכוון את עצמו באופן מוגדר ויחד עם הצורה המיוחדת הזאת נכלל ברצון הכללי להשגת המטרה הרוחנית.

כתוצאה מכך הכוח הכללי הופך לעשיר מאד, מורכב ורב-גוני. כל הרצונות, החסרונות והחיפושים הפרטיים מצטרפים לכוח הכללי הזה. לאחר מכן, האור המקיף מתחיל להשפיע על כל אחד, הוא עובר דרך האוסף של החסרונות, הדרישות והטעויות האלה, דרך התבנית הזאת ומצייר לכל אחד את אותן התכונות שעליהן מדבר ספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הנסתר יתגלה, והגלוי יהפך לנסתר
להרגיש שהוא מסתתר בקרבת מקום
ענן גדול של ספקות

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת מצורע, אות כ'

נושא: רק המאור המחזיר למוטב, הנמצא בתורה, יכול לשנות את טבעו של האדם מהרצון לקבל, לרצון להשפיע (04:20)

"היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה"

המשך קריאה

זוהר: פרשת מקץ, סעיף ק"א: וכל נתיבותיה שלום. נתיבותיה, אלו הם השבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א… וכולם, אוחז אותם הברית בלבדו, יסוד, שנקרא שלום, שלום בית, ומכניסם לים הגדול, בעת שהוא בגבורתו, שאז נותן לו שלום. וז"ש, וכל נתיבותיה שלום. יוסף היה ברית שלום, שזכה לנתיבות הנ"ל, והיה מלך במצרים, ומושל על הארץ.

המטרה היא, שכל התכונות תתחברנה בעזרת יסוד על חשבון העבודה של המלכות. למעלה לא זקוקים לתיקונים ולחיבור של הספירות. הכל זו עבודתה של המלכות שמנסה להבין זאת וליישם, כמו ילד קטן שמשחק ולומד. אם הוא יצליח לאסוף את חלקי הלגו המפוזרים, הוא ידע כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. אבל אין זה אומר שהמשחק עצמו מקולקל. הוא בכוונה נבנה כך עבור הילד, כדי שהוא ידע כיצד להרכיבו.

בפרצופים עליונים אין שום הגבלות ומצבים. זו רק המלכות שמרגישה את כל התופעות האלה ומחליטה, שזעיר אנפין כך מתייחס אליה, ושופטת אותו בכוח החסרונות העצמיים.

יסוד נקרא "כל" - הוא כולל בתוכו את כל התכונות, כל המצבים, כל הכוחות שקיימים מעליו. ובהתאם לחוק השתוות הצורה עלינו להידמות אליו. וזה אפשרי, רק אם כולנו נתאחד לנקודה אחת, בדיוק כמוהו - זה נגד זה.

כאשר הנשמות מתחברות במלכות ומוכנות לבטל את עצמן, בכדי להתמזג לנקודה אחת ביחס ליסוד, שגם הוא נקרא נקודה אחת - אחד נגד השני, אז אנחנו יכולים לקבל מהיסוד את אור התיקון ואור המילוי.

לכן הדבר היחידי שעלינו לעשות, בכדי לקבל אור מהיסוד, זה להתאחד לנקודה אחת, כאיש אחד בלב אחד - וזה התנאי להיות דומה לו. ואז יתרחש המגע הראשוני הזה, אשר נקרא קבלת התורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
ראי בעל אור חוזר
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
קביעת המטרה זה הכי פשוט

צריך להשקיע מאמצים רבים, בכדי לגלות שאתה "רשע". כי רק בתנאי שאנחנו רוצים בכל הכוח לעלות למעלה, להשיג השפעה ואהבה ללא תנאים וללא הנאה עצמית -מתגלה לנו שאנחנו הפוכים מזה לחלוטין.

בשלב הראשון (שלב ההכנה) בתוך התהליך של גילוי הטבע האמיתי שלנו, אנחנו מגלים שגגות וזדונות. מאותו הרגע שהאדם מתחבר לקבוצה ומתחיל לעבוד בצורה נכונה, ברצונו לאהוב את האחרים, להתחבר אליהם בערבות הדדית, הוא מייד מגלה שאינו רוצה שום דבר רוחני, הוא מתחיל לזלזל ולשנוא את כולם. האחד מתגלה כנגד השני - זה נקרא גילוי האמת. עד שהוא לא יגלה את כל השגגות והזדונות האלו, הוא לא יעבור את המחסום. המחסום הוא שלב שמסמל לי שגיליתי את כל יצר הרע שבי, ועכשיו צריך לבוא אליי אור התיקון, כדי שנוכל להתחבר ובזה להיות דומים לבורא. ואז כל המערכת הזאת תתאחד: האור העליון - האחד, יוכל להתלבש ברצון הכללי שלנו, שגם כבר יהיה אחד.

אור - זו מידת החיבור שלנו. והוא זה שנותן לנו התרשמות והנאה שנקראת אור.
בורא - זו הרגשה בתוך הרצון שהגיע לאיחוד ואהבה, ולכן הוא מכונה בורא - "בוא וראה".

השגת תכונת השפעה בתוך הרצון נקראת אור ובורא.

לכן, הדבר היחיד שעלינו לעשות כדי להיכנס לעולם הרוחני - זה להתאחד.

אבל תחילה עלינו לגלות את כל השנאה. ואז אני רוצה לאהוב את הזולת יחד עם כל החסרונות שלו, עם כל השנאה שלו כלפי - ואני רוצה לאהוב אותו! דווקא אז אני מגלה שלא יוצא לי דבר, אני בתוך השנאה כלפי אחרים, ובשונאי אותם, אני שונא את עצמי! זהו היסוד הפנימי שלנו, ונדרש כאן אור חזק מאוד כדי לגלותו. השנאה הזאת נקראת הר סיני (הר של שנאה), שלידה מתרחש מעמד מתן תורה.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
יחד ננצח
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

שאלה: כאשר אנחנו עובדים על איחוד, איזה אגו אנחנו מגלים: כללי או פרטי, או כל אחד בנפרד?

תשובתי: אנחנו כולנו עובדים על האיחוד והחיבור בכדי להשיג את הרצון הכללי, שבו יתגלה הבורא, תכונת ההשפעה.

כאן אין כבר שום חלוקה לאגו אישי או כללי. אני תלוי בך ואתה תלוי בי, כולם תלויים בכולם. אדם אחד קודח חור בספינה הכללית וכולם טובעים. ולכן גם הפרטי וגם הכללי הופכים לבלתי ניתנים לחלוקה - לאחד. אם אנחנו רוצים להשיג איזו מטרה והולכים לקרב, אז איזה הבדל יש בין הפרטי והכללי - זה כמו לוחמי קומנדו: או שננצח ביחד, או שנהרג ביחד. כל מה שיש לחברה יש גם לפרט, ולהיפך. לכן המושג "אישי" נעלם, והוא לא חשוב, אם אני הצלחתי או אם מישהו אחר הצליח, או כולנו - ההצלחה או הכישלון הם של כולם. אני או הקבוצה, זה אותו הדבר.

זה נקרא ערבות שאין באפשרותנו להשיגה, וזה מה שרוצה עבורנו אור התיקון (האור המקיף). מלמעלה נותנים לנו תנאי, להיות כאיש אחד בלב אחד. אבל איננו מסוגלים לבצע זאת. אנחנו מגלים אנטי-ערבות, החיסרון שלו הוא באותם לוחות הברית שנשברו.

כי הרי אנחנו מבינים שאיננו מסוגלים לכך, אנחנו מתנגדים לתורה הזו. אינני רוצה את הרוחניות הזו, שהיא מנוגדת לדימויים שלי! עכשיו מתגלה לי האגו האמיתי שלי: שאינני רוצה ואינני מסוגל להתחבר - זה נקרא "עגל הזהב". ומי בונה לי אותו? - אהרן, תכונת החסד, הכוח העליון שבי בונה לי את עגל הזהב! הגילוי הזה מגיע רק כתוצאה ממאמצים גדולים ביותר.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
עבודת הבורא

שאלה: כיצד עלינו להכין את עצמנו במשך היום לקריאת הזוהר, במיוחד עכשיו שמתקרב כנס "זוהר לעם" 2010?

תשובתי: צריך להתרכז יחד ולפנות אל המאור המחזיר למוטב. זוהי סיסמא פשוטה מאוד. ביחד - זה אומר להתחבר.

אבל בשביל מה? - בשביל שהאור המחזיר למוטב ישפיע עליי.

ומה זה האור הזה? - זה האור המתקן את היצר הרע.

מה זה היצר הרע הזה? - זהו חוסר הרצון שלנו להתחבר יחד.

הכל נמצא בתוך הידיעה הזאת: ישנה מלכות, אוסף של נשמות, שבה אנחנו צריכים להתחבר בדרישה כללית כלפי היסוד, בכדי שהוא ייתן לנו את האור של התיקון והאור של המילוי. וזה הכל! זאת הכוונה שצריכה להיות בכנס הזה.

אם אנחנו כבר עכשיו חושבים על כך ומבינים, שבחיבור הזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו, הרי זה הופך אותנו דומים לכוח ההשפעה, ויותר מזה לא צריך שום דבר.

עלינו לקרוא פעם נוספת על מעמד מתן תורה בהר סיני. זהו אותו המצב בדיוק שבו אנחנו רוצים לראות את עצמנו. כתוב, שכל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא עומד תחת הר סיני ומקבל את התורה. התורה ניתנת כל יום. אבל רק אם אנחנו נתחבר כאיש אחד בלב אחד ונתייצב כאחד מול העליון שגם הוא אחד, אז נוכל לקבל ממנו את התורה. אנחנו נוכל להשיג מגע איתו ולקבל ממנו אור מקיף.

רק למצב הזה עלינו להתכונן, כדי שהנשמות תרצנה לדחות את האגו האישי שלהן ולהתחבר יחד, כדי למשוך את אור התיקון, שיישם את החיבור שלנו. ובחיבור הזה אנחנו נגלה את הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
עבודת הבורא

כתוב ששפת הזוהר מסוגלת לכל. מה הכוונה "מסוגלת לכל"?

אנחנו קיימים במערכת, שבה אנחנו בונים כלי לגילוי הבורא. זוהי המטרה של חכמת הקבלה והמטרה של כל הקיום שלנו. המערכת הזאת מורכבת מנשמות נפרדות, שנפרדו זו מזו כתוצאה מהשבירה למעלה. ועכשיו, במרחב שבינינו, מחוץ לנקודות שבלב שלנו, אנחנו בונים כלי לקליטה רוחנית.

לכך צריכה להיות מכוונת הכוונה שלנו: האם עוצמת החיבור שלנו מספיקה בכדי שהכלי הזה כבר יהיה דומה לאור, נעשה כלי השפעה?

ברגע שהוא יידמה לאור בצורה הקטנה ביותר, האור יתגלה לפי החוק של השתוות התכונות. לכן, כל המפגשים והכנסים שלנו, כל העבודה שלנו מיועדת בכדי ליצור את הכלי הכללי הזה - כלי של השפעה. מובן מאליו, שכל אחד חייב לחשוב רק על הקשר בינינו, רק על השותפות, על הערבות, על האיחוד: "כאיש אחד בלב אחד" - זהו תנאי ליצירת הכלי וגילוי הבורא בתוכו, כי אחרת הוא לא יתגלה.

ויחד עם זה, יכול להיות שאני מבצע עבודה גדולה ואחרים עדיין מעכבים את יצירת הכלי המשותף הזה בכך שאינם מבצעים אי אילו מאמצים קטנים הנחוצים לגילוי - ולכן הכל נעצר. קיימת אפשרות, שאני ביצעתי עבודה גדולה והכלי כבר השיג את עוצמתו, אבל איני מרגיש את המצב הזה; אינני מרגיש את תוצאות המאמצים. כי הרי כאן, בכלי הכללי של הנשמה, הכל תלוי בכולם. זה נקרא ערבות, היכן שכל אחד אחראי עבור כולם, במובן הרע ובמובן הטוב. במובן הטוב - כולם יכולים לתמוך, לעורר זה את זה ולעזור בעבודה וזו נקראת: ערבות חיובית. וערבות שלילית - כאשר כולם מחוברים זה עם זה, רוצים בזה או לא, כי המערכת כבר מעוצבת עוד ממצב ה-א' באין סוף. ואז, כל אחד משפיע על האחרים, גם במובן השלילי - על ידי העצלות שלו, רשלנותו ואז האחרים גם מרגישים חוסר רצון להתקדם ורואים את המטרה בצורה לא ברורה.

אבל, בכל מקרה, כמו שאומרים המקובלים, שפת הזוהר מסוגלת לכל. כל ההתקדמות שלנו נרשמת, נשארת ונמצאת במערכת, אפילו אם זה לא מתגלה. אין העדר ברוחניות, ואף אחד מהמאמצים שלנו לא נעלם, הכל נשאר ונשמר במערכת.

ברגע שהכלי הכללי שלנו יהיה מוכן, ובמידה המינימאלית ביותר ידמה לאור, להשפעה - הכל יתגלה. לכן, לקריאה בספר הזוהר צריך לגשת עם כוונה נכונה, עם הרגשה שהכל נבנה בקשר בינינו, וכל אחד חייב לדאוג לחברו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
לא תגלה את הזוהר לבד
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
עבודת הבורא

אדם שבאמת יש לו השתוקקות לרוחניות, לא יירגע ולא יסתפק במועט. תמיד תהיה לו תחושה, שהוא אינו מבין ואינו יודע. מאחר והוא לא מרגיש את הרוחניות! דווקא הנחיצות להרגיש את העולם העליון מביאה את ההתעוררות של הנקודה שבלב. אני מוכרח להרגיש בתוכי את התמונה הרוחנית הזו.

ספר הזוהר - זהו ספר הרפתקאות! אבל לא כזה שבו אני קורא או רואה סרט על המסך. צריך להיכנס פנימה אל ספר הזוהר, לא כמו בעולם שלנו שהוא אשליה ודמיון. עלינו להיפטר מכל האשליות, התעתועים והדמיונות.

הדרישה לכך מגיעה מהנקודה שבלב, ורק הקבוצה יכולה להגדיל ולהרחיב אותה. רק קבוצה יכולה לתת לאדם כוח נוסף לנקודה שבלב שלו, בכדי להשיג את המטרה. ואם הוא לא יכניע את עצמו כלפי הקבוצה בכדי לקבל ממנה את הכוח הזה, הוא לא ישיג דבר. בזאת מסתכמת הערבות ההדדית שלנו, שבלעדיה לאף אחד מאיתנו לא יהיה כלי רוחני.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
הנוסחא הסודית של הנס
זהירות! תנינים אכזריים!