חכמת הקבלה מדברת על כך שהמציאות שמחוץ לנו, איננה קיימת. כל המציאות נמצאת בתוך האדם. מחוץ לאדם אין שום דבר. הבעיה היא שלא התרגלנו לתפיסת מציאות הזאת. נולדנו בעולם הזה, ואנחנו תופסים את המציאות על ידי חמשת החושים הגופניים בלבד. זה מגביל אותנו מאוד, קשה לנו להתייחס אחרת לרגשות שלנו.

בשביל מה בכלל אנחנו צריכים להתייחס אחרת למציאות? כאשר אני מתחיל לחשוב על כך שהמציאות תלויה אך ורק בתכונות שלי, זה מחייב אותי להרהר על התכונות שבי, האם הן באמת קיימות אצלי? באיזו צורה הן צריכות להיות? מה אני צריך לתקן בהן?

מדוע בכלל יש צורך לתקן אותן? בכדי ליצור בתוכי מציאות נצחית, אמיתית ובלתי משתנה, שבה אני קיים ללא שום שינויים. המציאות הזו נקראת אמיתית. עד אז אני בעצם חי ברמות שונות של מציאות שקרית, במצב לא אמיתי ולא שלם.

המקובלים מסבירים לנו כיצד אנחנו יכולים להשיג את תפיסת המציאות האמיתית. בשביל מה אני צריך את זה? הם אומרים שאני בעצמי קובע את החיים שלי. אם אני מתחיל להרגיש את החיים שלי בהתאם לתפיסה החדשה, "הכל נמצא בתוכי", אז את כל העולם, אותו אני רואה מבחוץ, אני אכלול בתוכי. ואז אני לא אמות, כי הרי העולם נשאר בתוכי, אני כולל אותו בתוכי וממשיך איתו הלאה.

וכך תפיסת המציאות שבתחילה נראתה לנו כפילוסופיה תלושה, כמשהו וירטואלי ולא מציאותי, הופכת לשאלה של חיים או מוות. אם אני משיג כזה שינוי בתכונותיי, שכל מה שנראה עכשיו בחוץ אני מתחיל לתפוס ולהרגיש בפנים, להרגיש את כל העולם כתופעות פנימיות שלי, זה נקרא המצב המושלם, הנצחי והבלתי משתנה שלי. ואין שום דבר בעולם הזה שישתנה, ייאבד או ימות.

בשינוי הפנימי שאני עושה אני עולה ב-125 המדרגות של תפיסת המציאות, ומשיג את המצב שבו אני ניכלל באופן שלם באין סוף, וזה רק בזכות זה שאני תופס הכל בתוכי.

מתוך השיעור השביעי בכנס "זוהר לעם" 2010, 24.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הדמיון מסייע לנו לגדול

אני מקבל המון שאלות מתלמידים ותיקים וגם חדשים בהקשר ללימוד הזוהר.

אנשים כותבים כך: "קודם היה לנו ברור מה אנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" או "פתיחה לחכמת הקבלה", לומדים על מבנה הבריאה, מאמרים על החברה מכוונים לאיחוד, למטרה שהקבוצה צריכה להשיג, מאמרי בעל הסולם המסבירים על הקשר בין קבלה למדעים אחרים, יחסה של הקבלה לדת ולפילוסופיה, לחופש הבחירה, וכמובן מתייחסים למבנה של החברה החיצונית ולמבנה הפנימי של האדם. ומה אנו לומדים בספר הזוהר?

בשאלות האלו מתגלה יחס לא נכון ללימוד. בסופו של דבר הכל צריך להתאחד. הקבוצה היא אוסף של נשמות אשר צריכות להתאחד, אבל נראה לי כאילו הם נמצאים מחוץ לי ואני משתוקק לחבר אותם אליי על מנת שאוכל לגלות את התמונה האמיתית. אז כשלומדים קבלה, הלימוד התיאורטי אינו אפשרי, אלא יש להשיג את הנלמד, הלכה למעשה.

בורא הכוונה ל"בוא" "וראה", תכונת ההשפעה שאנחנו מגלים בתוכנו, מ"אהבת הזולת" מגיעים ל"אהבת הבורא". לכן תפיסת המציאות האמיתית היא לא על ידי ההפרדה ל"אני" ו"אחרים", אלא על ידי איחוד של כולם לדבר אחד שלם.

וכיצד אני משיג זאת? הרי עדיין אינני מסוגל להרגיש את כל הנשמות "כאיש אחד בלב אחד", לחברם לבורא ולהרגיש את כל העולם הזה בתוכי. את כל זה מבצע בתוכי האור העליון. הוא צריך להביא אותי למצב של "אין עוד מלבדו", "הטוב והמיטיב" למרות כל מה שקורה איתי. שני סוגי ההסתרה האלו צריכים להתאחד.

דווקא עם המטרה הזאת אני ניגש ללימוד הזוהר. לרצות שהוא יפתח בפניי את המציאות האמיתית, כדי שהבורא יתגלה לפניי כאן ועכשיו, שיתגלה גם הרצון וגם האור בתוכי!

עלינו רק להתמיד בדאגה וביראה. לשאול את עצמנו, האם אני עושה את המוטל עליי והאם אני משקיע את כל המאמץ שאני יכול? זה תלוי בהרגשת החשיבות של המטרה הרוחנית ובדאגה הפנימית, התמידית ואז מצפה לנו הצלחה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.01.2010

שאלה: כיצד הרצון של מישהו אחר יכול להפוך לצורך שלי?

תשובתי: רק אם באמת תראה, שזה כך.

איש אינו מכריח אותך לחלק לאנשים סוכריות ולחייך לעברם חיוך מאוזן לאוזן. איש אינו דורש ממך לצבוע את עצמך בורוד.

מדובר על תיקון פנימי, שמגיע במודע מתוך ראיית המטרה שלפניך. אתה רואה כיצד בנויה המציאות, ורואה את עצמך ביחס אליה.

ואז אתה מתחיל להעריך אותה בצורה אחרת - לא לפי ההרגשות הטובות או הרעות שלך - הן הרי נוטלות ממך את חופש הבחירה והופכות אותך לחיה נרדפת.

במקום זה אתה מתחיל להבין את גדלות המטרה, מעלה את ערכה בעיניך - לא מתוך התועלת האגואיסטית שהיא טומנת בחובה, אלא על בסיס עיקרון אחר.

מהו אותו העיקרון? הרי כל החיים סובבים בין רגשות טובים או רעים, בין מילוי והתרוקנות.

וכאן עליך לרכוש קריטריון חדש של אמת ושקר, שאינו מבוסס על הנאה עצמית, אלא על חשיבות הרוחניות. והוא מגיע כתוצאה מהשפעת האור, למרות שאיננו מבינים בדיוק מה זה אומר.

כוח ההשפעה, שאותו לא הרגשתי מעולם, מגיע ומתחיל להשפיע עלי צעד אחר צעד, בכך שהוא מגדיל בי את תכונת הבינה, ומעלה אותה מעל לכל החשבונות האחרים.

זהו טבע אחר, שאיננו נמצאים בו עדיין - והוא זה שהופך לקנה מידה שעל פיו אנו מתחילים למדוד את הפעולות והשינויים שאנו עוברים.

וכל מה שאני עושה לעת עתה, נעשה רק כדי להזמין את השפעת הכוח הזה. כל שיטת הקבלה נועדה רק כדי לאפשר לי למשוך את האור, שישנה אותי.

זאת, מפני שאם הוא לא יבצע את זה, לא אוכל להשתנות לבדי - וכך אשאר אבוד במבוך הפילוסופיה. אולם אם הוא ישנה אותי, אראה ואדע את הכול.

זאת הסיבה לכך שהתחלנו ללמוד את ספר הזוהר - כדי לאפשר לכל אחד, אפילו למתחילים, להיות במגע עם האור, שבו אנחנו תלויים לחלוטין.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 18.12.2009

הכנה לשיעור
איש לא ציווה עלינו לסבול. להפך, עלינו להתקדם ולחשוב שבעתיד יהיה רק טוב.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק א': מאמרי שמעתי - מאמר כ"ו "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר"
כל מה שהיה עד עכשיו זה בכלל לא אני. העבירו אותי סדרה מסוימת של מצבים עד שהגעתי למצבי הנוכחי. לא משנה מה עשיתי אז, זה כלל לא היה ה"אני" הנוכחי.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות י"ז (סידרת שיוערים למתחילים, שיעור 9)
חכמת הקבלה נותנת לנו הזדמנות להשפיע על מנת להשפיע. חסר רק דבר אחד - הרגשת הנותן.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, מאמר חכמת הקבלה והפילוסופיה, כותרת: "כלי רוחני נקרא כח"
תפקידו של ספר הזוהר לתת לכל אחד, אפילו למתחיל, הזדמנות להיות בקשר עם האור, שבו כולנו תלוים.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה: האם כוח הקבלה יעלם, כאשר נגיע לגמר התיקון?

תשובה: אם הוא היה נעלם, אז גם הבריאה הייתה נעלמת. מה רע בלקבל?

"חכמת הקבלה" (מהמילה לקבל) היא מדע שעוסק בדרך הנכונה ביותר לשימוש בכוח הזה.

הכול החל מהאור, מתכונת ההשפעה, מהכוח המשפיע, שברא את כל הבריאה - הרצון ליהנות, כוח הקבלה.

במציאות קיימים רק שני כוחות - קבלה והשפעה - ולכן הבריאה אינה יכולה שלא לקבל, שלא להשתוקק לקבלה.

הרצון לקבל הוא דבר חיוני ביותר, והוא לא יעלם לשום מקום. אחרת, כיצד אוכל להשפיע? אוכל להפוך למשפיע רק בכך שאלמד כיצד לקבל בצורה נכונה.

הבורא משפיע בצורה טהורה. ואני מקבל. המקבל הזה מסוגל לבלוע הכול בצורה עיוורת, את כל מה שנותנים לו, אבל אז הוא ימצא את עצמו במצב בלתי נסבל: כמה שהוא לא יקבל, כך תגדל בו הרגשת הריקנות.

זאת, מפני שההנאה מנוגדת לרצון שלי ולכן מנטרלת אותו. איני מספיק להתמלא, ואני כבר מרגיש ריק.

למה? כי ההנאה מורגשת רק במפגש הקצרצר עם הרצון, שנעלם מיד ברגע שהוא מתמלא.

לדוגמה, רק לפני רגע הייתי רעב והרגשתי את טעמו של הכיבוד - ופתאום כבר איני מסוגל להביט על האוכל, כי כבר מילאתי עצמי עד הסוף.

יוצא, שהאגואיזם שלנו הורג את עצמו, ואנחנו מגיעים לכדי ייאוש. כמה שלא תתאמץ - לא יישאר לנו דבר.

מה עוד אפשר להמציא בעולמנו כדי ליהנות? כמה עוד מאכלים למיניהם, סרטים, מכוניות, מטוסים, אנחנו צריכים? בשלב כלשהו כל זה יפסיק למלא אותנו.

לכן הגענו למשבר. המשבר הוא בכך ששכחנו כיצד להשתמש ברצון ליהנות שלנו, אנחנו כבר לא יכולים להשתמש בו כבעבר. העולם הגיע למבוי סתום.

מה ניתן לעשות?

אז מופיע באדם רצון חדש, "הנקודה שבלב".

"ניתן לצאת למימד חדש של הנאה", אומרת הנקודה שבלב, "בוא ננסה".

כך האדם מגיע לחכמת הקבלה, שמלמדת אותו איך ליהנות באמצעות השימוש הנכון ברצון. כיצד? רק בעזרת האהבה.

כל אחד שיפתח בו אהבה כלפי האחרים, יתחיל להרגיש פתאום שזה מביא לו מילוי שאינו נעלם, שתמיד נמצא בו וגדל ללא הרף.

עם הזמן אתחיל להרגיש שאני מתמלא ברצוני להשפיע, והמילוי האין סופי הזה יהפוך בשבילי להרגשת החיים הנצחיים.

מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 11.12.2009

פוסטים קודמים בנושא:
מרד על סירות האגואיזם
האגואיזם ויוצרו אינם מאפשרים לנו להיות מאושרים
האגואיזם הגיע לקו אדום

עלינו לצפות לשינויים מהלימוד, שאותם מביא לנו הכוח המתקן - "האור המחזיר למוטב".

כשהמקובל כתב את ספרו, הוא נמצא בו זמנית גם בעולמינו וגם בעולמות העליונים.

לכן, אם אני רוצה לרכוש את תכונותיו ואת ראייתו, ההשתוקקות שלי יכולה להזמין עלי את כוח התיקון, ואני יכול להתחיל להרגיש בתוך פרק זמן קצר את תוצאות השפעת האור הזה, כהרגשה אמיתית של תכונת ההשפעה שגוברת בתוכי בהדרגה.

תחת השפעת האור שנסתר בלימוד, אני מתחיל להבין בהדרגה שאין בי טיפת השפעה.

כל הטוב שאני זוקף לזכותי, אינו אלא אגואיזם, שמוצא את הדרך לספק את עצמו באופן כזה.

אני מתחיל להרגיש בבירור שמה שלא אעשה - הכול נעשה למען מילוי עצמי בלבד.

יחד עם זאת, אתחיל להרגיש, שזה לא טוב. נדמה היה שהמצב לא יכול היה להיות טוב יותר? אבל אני מרגיש שהוא רע, מפני שהגישה האגואיסטית מגבילה אותי.

ההשפעה מאפשרת לי לפתוח לעצמי את העולם הרוחני האין סופי, ואילו הקבלה לעצמי גורמת לי להישאר תקוע בעולם הזה. גם זה צעד קדימה, כי עכשיו אני רוצה משהו יותר מזה ומוכן להשפיע לשם כך. השאלה היחיד היא: כיצד?

אחר כך ארגיש, שבאמת קיים מישהו שמשפיע, שממלא את החלל שמסביבי.

עדיין איני מכיר אותו, אבל אני רוצה להרגיש אותו, להשתוות אליו, להיות כמוהו, להתאחד איתו בתכונת ההשפעה.

כך, האדם משתנה בהדרגה תחת השפעת הכוח המתקן, שאותו הוא מזמין בזמן הלימוד. והכוח הזה פועל במיוחד בזמן לימוד ספר הזוהר.

אם נתכונן ללימוד זה, ונרצה להתאחד זה עם זה בנשמה, נמשוך מהספר הזה כוח תיקון שהינו בעל עוצמה אדירה.

רק הכוח הזה יכול לעזור לנו. כל שאר המאמצים יישארו חסרי תועלת, אם לא נצליח להזמין עלינו בעזרתם את הכוח המתקן.

מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 04.12.2009

שאלו את מי שתרצו מהו חומר ומהי רוח, מהי הנשמה - ותקבלו בתשובה אלפי דעות, אך שום דבר מוגדר ומדוד.

זאת, מפני שאנחנו מדברים על "מציאות" שנסתרת מאיתנו.

האנושות נמצאת בחיפוש מתמיד, אבל אינה מסוגלת להצביע על דבר מה ברור, חד משמעי, פראקטי.

החיפוש הזה לא קשור למדע, משום שאיננו תופסים את המציאות הנסתרת בחושינו. גם לדת אין כל קשר לחיפוש הזה, מפני שגילוי הנסתר זו אינה המטרה שהיא מעמידה לנגד עיניה.

ואילו הפילוסופיה מנסה לגלות באמצעות השכל האנושי את מה שנמצא מעל הטבע שלנו. זה בלתי אפשרי, אבל הפילוסופים בכל זאת סומכים על יכולות ההיגיון להשיג את מה שנמצא מעליו.

"פילוסופיה" - היא מכלול המאמצים של האנשים שרוצים לגלות את העולם הרוחני, מבלי לשנות את עצמם. זה בלתי אפשרי מפני שאנו מגלים את המציאות ברצון שלנו, בחושים שלנו.

אם ניתן לבדוק ולמדוד את אשר אנחנו מגלים, ולהעביר את הידיעות הללו לאחרים - זה מדע.

אם אין לנו חושים שבאמצעותם נוכל להרגיש את העולם הנסתר, הניחושים שלנו יישארו בגדר בדיה ולא מדע. אבל, כמו שאומרים, איש אינו אוסר עליך לחלום. הדבר היחיד שאסור לעשות הוא להציג את זה כאמת.

זו הסיבה לכך שבימינו מתייחסים למילה "פילוסופיה" בזלזול, כדבר מה לא מציאותי ומבלבל.

מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 04.12.2009

התפיסה שלנו נבנית על בסיס הרגשות של העולם הזה. פירות הדמיון שלי הן נגזרת של הרגשות שלי.

לעולם לא אוכל לתאר משהו שאינו קשור לניסיון הקודם שלי.

נסו לתאר לעצמכם חיה מכוכב אחר. בכל מקרה, דמותה תהיה מבוססת על משהו מוכר.

איננו יכולים לדמיין לעצמנו דבר מה שאין לו הקבלות כלשהן בתחושות שלנו. הפעולות שלי תמיד נובעות מתוכן, אני מוגבל על ידן.

אנחנו האסירים של הרגשות שלנו. היום המדענים מגלים, שאפילו היחס שלנו יכול לשנות את תוצאות הניסויים.

לכן בני האדם שמגיעים לחכמת הקבלה צריכים להבין, שעליהם לשנות את תפיסת עולמם.

כעת אני תופס את העולם הזה בתכונת קבלה. אך מלבדה, עלי לרכוש גם את תכונת השפעה - ולתפוס דרכה את העולם - לא בדמיון, אלא בהרגשה מוחשית, ואז זה יקרא העולם הרוחני.

היחס שלי חייב להיות פרגמאטי. חכמת הקבלה - זה לימוד פראקטי, שאינו קשור בשום אופן לתובנות מופשטות ופילוסופיות.

מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 04.12.09

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הקבלה היומי

נושא: החומר של האדם הוא הרצון לקבל (02:45)

"הרצון הוא העצם של האדם"

"מהותנו היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר מהרצון לקבל"

המשך קריאה

הכנה וחלק א' של השיעור:
אנחנו מעדיפים להבחין רק במה שאנחנו רוצים לראות, במה שתואם לטבע שלנו. אנחנו אלה שמסתירים מעצמנו את העולם האמיתי.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות י"ד (סידרת שיוערים למתחילים, שיעור 7)
"נשמה" היא אותו חלק ממני, שבו אני יכול להידמות לבורא. בחלק הזה אני והוא מאוחדים.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, מאמר חכמת הקבלה והפילוסופיה
אנחנו אסירים של הרגשות שלנו. כיום המדענים מגלים שאפילו היחס שלנו יכול לשנות את תוצאות הניסויים.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה: מה משמעות הביטוי: "כל מה שלא נשיג לא נדע בשם"?

תשובתי: בחוכמת הקבלה, בניגוד לפילוסופיה ותפיסת העולם שלנו, אין שום דבר הקיים בפני עצמו. הכול קיים רק בתפיסה ובהרגשה שלי. ורק על זה אני יכול לדבר!

אין בורא, אין בריאה, אין עולמות, אין שום דבר שאותו אנחנו יכולים לכנות כקיים. רק אני מרגיש, שזה קיים. אני חושב, אני רואה. רק באופן כזה אני יכול לדבר על משהו. הכול נתפס בחושים שלי, תלוי ביחס שלי ובאופן מוחלט הוא יחסי כלפי.

לכן אנחנו מדברים רק על מה שהאדם מגלה ומשיג. הבורא מסמל בעברית "בוא וראה" - בוא ותראה מי אני. לכן אין בורא ללא נברא!

לתכונת ההשפעה שמתגלה בתוך הכלים שלנו, בדומה לתכונות של משהו, הנמצא מחוץ לנו ושלא מושג על ידינו, אנחנו מכנים "בורא" (בוא וראה) : "תראה את מה שראיתי!".

אבל אני תפסתי את הבורא, בחושים שלי שהשתנו, בתוך התכונות שלי שהשתנו. השינוי הזה - הוא בתוכי. אני אומר : "בי התלבש הבורא !" למה? - "תראה איזו צורה אני קיבלתי!". את הצורה הזו אני מכנה "בורא". אני לא מצביע עליו עצמו, אלא מדבר על צורה שהתלבשה בחומר שלי. אותה דווקא אני מכנה "הבורא". שחומר - רצון ליהנות, קיבל צורה של רצון להשפיע.

לכן אנחנו מעריכים וקובעים הכול רק ביחס של האדם המשיג, ואף פעם לא למה שמחוץ לו. וכל העולמות - הם כלים שלי, כלי קליטה שלי. זה רק נדמה לי שהם קיימים מחוץ לי. רק בתוך הרצון הפנימי שלי, אני תופס את עצמי, וברצון החיצוני אני תופס את העולם, מאחר והכלים שלי מחולקים לפנימיים וחיצוניים.

אבל כשהכלים האלה יתחברו יחד, יהיו לי עשר ספירות של הנשמה - ואז העולם יעלם, הכול יתכנס לתוכי.

עכשיו אני מרגיש את כל הסובבים, כקיימים מחוץ לי, מאחר והכלי שלי אינו שלם, אלא שבור. אם הוא היה שלם, לא הייתי מבדיל באף אחד מסביבי. היה מורגש בי רק עולם אין סוף!

רשומות קודמות בנושא:
האם מציאותנו אובייקטיבית?
אין מרחק ברוחניות
העליה במדרגות העולמות
רשומות נוספות במדורים: מציאות מדומה, שיעורי קבלה

שאלה: אני רואה שיעורים באתר שלכם ולמדתי הרבה. אני מלמד פילוסופיה בברזיל. מעניין אותי לדעת איך הקבלה מתייחסת לפילוסופיה של ברוך שפינוזה, הוגה דעות גדול מהמאה ה-17?
שפינוזה דיבר על אלוקים כעל טבע. אלוקים זה לא משהו חיצוני, אלא פנימי, ששווה לטבע (טבע הכוונה אנרגיה וכל האובייקטים ביקום). מה אומרת הקבלה על אלוקים? האם היא מסכימה עם שפינוזה?

תשובה: יש הבדל עצום בהגדרה "טבע הוא אלוקים" של חוכמת הקבלה לבין זו של שפינוזה. האם הכוח העליון הוא בעל תבונה, רצון, החלטה, מטרה ותכנית, הוא מעל הטבע, הסיבתיות, הראשוניות וכו'… הייתי מעדיף שתנסה לברר את כל זה בעצמך, מספיק שתקרא כמה מאמרים של בעל הסולם: "חכמת הקבלה והפילוסופיה", "מהות חכמת הקבלה", "תע"ס, כרך א', הסתכלות פנימית". אחר כך אשמח לשוחח איתך. (מ-26 באוגוסט עד ה-2 בספטמבר אהיה בארגנטינה).

שיעורים על פי המאמר "חכמת הקבלה - והפילוסופיה"
שיעורים על פי המאמר "מהות חכמת הקבלה"

פוסטים קודמים בנושא:
קבלה - פילוסופיה - דת
פילוסופיה, דת ומדע
ידיעות נוספות במדור: חושבים מדע

שאלה: אני חבר בקבוצת "בני ברוך" צ'ילי, עובד כמרצה באוניברסיטה התיאולוגית הפרוטסטנטית, ד"ר לתיאולוגיה מעשית. המאבק הפנימי שמתרחש בתוכי קשור לאנליזה של כל מה שנלמד על ידי במשך 7 שנים.

אומרים לי שהקבלה לא נוגעת לעבודתי כמרצה, אבל עד איזה גבול? הרי אני מלמד תיאולוגיה נוצרית, פילוסופיה, איסלאם ויהדות אורתודוכסית, וכל זה מזמין עימותים עם חבריי לעבודה, שחושבים את עצמם לחכמים.

קיבלתי החלטה להודיע בגלוי על נטייתי לחכמת הקבלה ועל תמיכתי בה כחוכמה אלוקית יחידה המסוגלת לשנות את הלב. היום חילקתי עיתונים בכל הפקולטה והסברתי להם את עמדתי. אני שואל: מה דעתך על מעשיי, כיוון שהרבה מאוד מונח על כף המאזניים!

תשובה: אני מודאג מעתידך האוניברסיטאי, מפרנסתך. אני הייתי מתחיל לכתוב מאמרים השוואתיים, על מנת להראות את הקבלה כמקור לכל הדתות, ובכך לא להדגיש את הסתירות אלא להדגיש את הדמיון ביניהן. הייתי מוסיף לדתות מטרה (נתינה ואהבת הזולת), אמצעי לשינוי עצמי, ואת הדתות עצמן לא הייתי מבקר ולא הייתי נוגע בהן כלל.

שיעורים על פי המאמר "מהות הדת ומטרתה"
ידיעות קודמות בנושא:
הקבלה והדתות
הקבלה ודתות העולם
על הופעת הדתות
ידיעות נוספות במדור: משבר עולמי

החינוך השיטתי החל דווקא מחוכמת הקבלה, כשהתעוררה הנחיצות לחנך ליחס הדדי נכון דור של אנשים, שיצאו מבבל העתיקה. לכן עוד מהזמן ההוא מתחילה ההבנה של המושג בית הספר.

אותה קבוצת האנשים שעסקה בחוכמת הקבלה בימי בבל העתיקה, החלה ללמד את ילדיה קרוא וכתוב מגיל שלוש. הם למדו להתחבר ביניהם, כדי להשיג את תפיסת העולם הרוחני. הלימודים הועברו בצורה של שיחות: אנשים חכמים ובעלי ניסיון חלקו את הידע והחוכמה עם אחרים וגם עם הילדים. הכול התנהל בקבוצות, כך שכולם יכלו לשאול שאלות, להביע דעה, לדון.

היוונים הקדמונים, שקיבלו מחוכמת הקבלה את הידע שהפך לפילוסופיה ולמדעי הטבע, קיבלו מהמקובלים גם את המושג והתמונה של בית הספר. בתרגום מיוונית עתיקה המילה "בית ספר" מסמלת "פנאי" - מקום בו מעבירים זמן בנעימים. רק לשם כך היו מגיעים לשם.

ברור לכול עד כמה רחוק בית הספר של היום להיות מקום נעים כזה. היום הילד מחויב ללכת לבית הספר. במצב הנכון הוא היה צריך לרצות להימצא באווירה, שנקראת בית ספר, אחרת הוא לא לומד.

לפני הכול בית-ספר חייב להפוך את הילד לבן אדם. לא למלא אותו בידע, אלא לשנותו, כדי שיבין ויכיר את עצמו את הטבע ואת החברה האנושית. הוא חייב גם לדעת מה לשנות בתוכו, כדי להשיג את מטרת חייו. ומתוך זה שישנה את עצמו, יבין וישיג את כל המתרחש בעולם ובטבע. צריך לעזור לו בכך בצורה של שיחות מרתקות.

כשמתאספת קבוצה, שבה כולם שווים, הגיל לא משנה כלל. המורה לא מדכא ולא מגביל, הוא נמצא באותה רמה עם כולם. הילדים מסבירים לילדים, כך שכל בית הספר הופך למקום של תקשורת בין בני האדם, של חינוך, של שיחות, של חוגים, שבהם משתתפים כולם בשווה ובחופשיות.

כפי שידוע מחוכמת הקבלה, האדם מתחנך על ידי הסביבה. בבית הספר לא הקירות, לא ספרי הלימוד ולא המורים הם החשובים והחיוניים. אנחנו צריכים ליצור חברה, שבתוכה כל תלמיד ירגיש מחויבות להיות חבר לכולם ולתמוך בחברה בצורה מירבית. תכונות טבעיות כמו קינאה, שאפתנות, תחרותיות, יעזרו לתלמיד להתקדם, כי בזכותן הוא יהיה רגיש לתגובת הסביבה.

אם נחנך דור אחד בצורה כזאת, הוא ימשיך ויעביר את ניסיונו לילדיו, וכך תיפסק ירידת הדורות, ותתחיל עלייתם.

ידיעות קודמות בנושא:
ביה"ס העתידי - כיצד הוא צריך להיראות?
אנו זקוקים לרובוטים, או לאנשים?
איפה בית הספר שמעצב אדם?
ידיעות נוספות במדור: חינוך ילדים

שאלה: בעל הסולם כותב שאומות העולם "גנבו" מהמקובלים את החוכמה. מה הכוונה ב"לגנוב"?

תשובה: לגנוב- הכוונה להשתמש ברצון האגואיסטי שלך. כתוב שאדם הראשון גנב מהבורא, כלומר רצה לקבל אור חוכמה ללא הלבוש של אור החסדים, לקבל לתועלת עצמו ללא כוונה להשפיע.

בעבר, לפני חורבן בית שני, היהודים לא הסתירו את חוכמת הקבלה, אלא ברצון חלקו אותה עם אומות העולם. מתוך שיתוף פעולה זה התרחב הידע על הטבע הארצי (הצורה הנסתרת של הבורא) והפילוסופיה (מחשבות של השכל האגואיסטי על הבורא הנסתר ממנו). הפילוסופיה לקחה את רעיונותיה מהקבלה, כך כותבים הרב קוק, יוהאן רויכלין, פילוסוף גרמני גדול מהמאה ה-16 ואחרים.

הקבלה הוסתרה רק לאחר הנפילה מאהבת הזולת לשנאה, שהובילה לחורבן בית שני. על הרשב"י, מחבר ספר הזהר, כתוב שבכה, "איך עלי לתאר את הקבלה, שתהיה מוסתרת עד הזמן המתאים, עד המאה ה-20 ולאחר מכן תתגלה לתועלת כל העולם". עד חורבן בית שני לא הייתה נחיצות לתאר את הקבלה, כיוון שבני אדם הרגישו את הבורא, וחוכמת הקבלה היתה תרבות התקשורת ביניהם.

יחד עם זאת, ללא "גניבת" הקבלה לא הייתה אפשרית התפתחות האנושות: הרי עבור ההתפתחות יש נחיצות, שבתוך הרצון האגואיסטי יהיה לפחות ניצוץ אור שיזין אותו, יחיה אותו. דווקא תודות לניצוץ האור מתרחשת התפתחות הרצונות האגואיסטיים באנושות, מדור לדור מתפתחות טכנולוגיות, תרבות, חינוך ויחסים חברתיים.

כיום כל מה שהתקבל מניצוץ זה בא לידי מימוש. האגו גדל והתחבר לידי מבנה אחיד, למערכת. התגלה כי האלמנטים האגואיסטיים (בני אדם) בחיבור ביניהם לא מתפתחים אלא מדרדרים ומתוך זה מתגלה משבר כללי בכל מעשי האדם- בחינוך, תרבות, מדע, מסחר, כלכלה.

החל מהרגע הנוכחי והלאה בעזרת השימוש בחוכמת הקבלה אנו יכולים לתקן את השתתפותנו במערכת הגלובאלית עד להשגת ההרמוניה המלאה שלה.

פוסטים קודמים בנושא:
ממשבר לשגשוג
השיטה ליציאה מהמשבר
אין איסור על תיקון האגואיזם
פוסטים נוספים בקטגוריה: משבר עולמי, חושבים מדע