מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הקבלה היומי

נושא: ההבדל בין "גלות" ל "גאולה" (06:30)

"צורתו של ההעדר אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". וא"כ יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו. דהיינו צורתה של ה-גולה היא בחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו ב-גולה והמקווה לנו ב-גאולה, שהיא הדביקות ב"אלופו של עולם". שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא "אלופו של עולם""

המשך קריאה

כבר ידוע לכבודם מעלת לימוד הזוהר הקדוש אשר הוא מבטל כל מיני פורעניות וגזירות קשות ורעות.
רבני ירושלים, שנת תרפ"א (1941)

ובגלל שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים שהוא ספר הזוהר הקדוש, יצאו על ידו מן הגלות.
ר' שמעון בר יוחאי, ספר הזוהר, פרשת נשא, אות צ'

ומי שלא עסק בחכמת האמת ולא רצה ללמוד אותה בשעה שנשמתו רוצה לעלות בגן עדן דוחין אותה משם בבזיון… ואל תפן לקחת ראיה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו כי דברי חכמינו זכרונם לברכה במדרש ובזוהר נאמנים יותר מגדולי הדור הזה.
ר' פנחס אליהו בן מאיר, ספר הברית, חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה'

וכן יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מר"ן האר"י וספר הזוהר אשר הם חיינו ולו עמי שומע לי בעקבות משיחא אשר הרע והמינות גובר היו שוקדין כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתקונים כתבי מרן והיו מבטלין כל גזירות רעות והיו ממשיכים שפע ואור… חיות אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר ובכתבי מרן ללמוד בקדושה ובשמחה ובנועם וביראה ואהבה כל אחד לפי השגתו וקדושתו וכל ישראל קדושים.
ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

ואמנם בהשאר החכמה כך ערומה, דברים סתומים בלי הבנה, נולד מזה רעה אחרת - שחכמים גדולים עזבוה בקרן זווית, כי מטבע החכמים לבקש הבנה מיושבת, ולדעת הדברים בעמקם, ולא להתרצות במילין בעלמא. ובראותם שאין בדברים האלה מה שימלא תאוותם, אמרו למה נבלה זמננו במה שאי אפשר לנו להשיג. ואחרים הרעו יותר, כי לא די שמאסו בה, אלא שדברו עליה סרה, בחשוב אותה כפתיות שקבלו עליהם בני אדם להתקע בדברים גסים ובלתי מתקבלים. ועוד הגיעו לכפור בעיקריה, ולשלול היות הזוהר הקדוש מחובר מהרשב"י זלה"ה וחבריו. וכל זה מהיות דברי החכמים זרים בעיניהם, עד שאין ראוי להם להתיחס אל איתנים מוסדי ארץ - התנאים זללה"ה.
הרמח"ל, שערי רמח"ל, הקדמה למאמר הויכוח, עמוד ל"ז

שיעור מס'2: החיבור הוא הכלי לגילוי הבורא

לצפייה בשיעור | להורדת וידאו | להורדת אודיו

מן המקורות

נושא: חכמת הקבלה כאמצעי לגילוי הבורא

"על מה סובבת החכמה? שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת. וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה"".

המשך קריאה

ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות מימיו
רבי ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, מאמר ראשון, דף ל'

כשעוסק בחיבור זה מעוררים כוח הנשמות וכוח הצדיקים ההם עם כוח משה רבנו ע"ה… כי בהיותם מתעסקים בו הם מחדשים האור המחודש שנתחדש בעת חיבורו, ומזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז, וכל העוסקים בה חוזרים ומעוררים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגלה רשב"י וחבריו בשעת חיבורו.
אור יקר, שער א', סימן ה'
הבעש"ט ציווה לאנשיו שקודם כל תפילה ילמדו מאמרי זוהר.
ר' יצחק בר ישעיה עטיה, דורש טוב, ענין זוהר

לא ישיג אורחות חיים אלא על ידי לימוד הזוהר וכתבי מר"ן האר"י.
ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, היכל הברכה, דברים נ"ח

הספר הקדוש הזוהר שהוא מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח.
ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א, בני יששכר, מאמרי חדש אייר, מאמר ג', אות ד'

רק בימי רשב"י, אחרי י"ג שנה אשר היה במערה, נפתחו שערי החכמה עליו, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים.
ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, אדיר במרום, עמוד י"ג

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה.
בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ט

שאלה: עבור מי המקובלים כתבו את ספריהם ?

תשובתי: בעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (אות קנ"ה), שהמקובלים חייבו כל אדם לקרוא את ספרי הקבלה, כי כתוצאה מהקריאה בהם, אפילו בלי להבין את הטקסט, אנחנו נמצאים תחת השפעתו של הכוח המתקן.

לכן ספרי המקובלים מיועדים לכולם, כל מי שמעוניין ורוצה להתקדם לגילוי הרוחניות, וגם לאלה שכבר מגלים את העולם העליון. אלו המעוניינים להתקדם מנצלים ספרים אלה כאמצעי לתיקון (סגולה), ואלו שכבר גילו את הרוחניות - כמדריך בדרך.

רוב המקובלים כתבו את ספריהם לא עבור המתחילים, אלא עבור אלו שכבר השיגו רוחניות. ורק נשמות מיוחדות (בעל הסולם, רמח"ל) השקיעו מאמצים רבים בניסיון לכתוב ספרים המקרינים אור מיוחד עבור אלו השואפים להשיג רוחניות.

מתוך שיעור על המאמר "תורת הקבלה ומהותה", 04.11.2009

רשומות קודמות בנושא:
מגשמיות לרוחניות !
ספרי הקסם של המקובלים
הכוח המופלא של הספר

שאלה: אתה טוען שהקבלה היא מדע. אני אוהב מדע, זה אחד המקצועות האהובים עליי. אני גם מוקסם מחוכמת הקבלה. אני יודע שיש דרישות מסוימות ללימוד, כדי שהקבלה לא תהפוך למדע-שקר. אחת הדרישות היא שהלימוד לא יהפוך למזויף. לכן הייתי רוצה לדעת האם יש אפשרות של זיוף חוכמת הקבלה?

תשובה: אם לומדים קבלה על פי המקורות (זוהר, האר"י, רמח"ל, בעל הסולם), עם מורה שקיבל את הידע שלו ממקובל גדול של הדור הקודם, אז הכול תלוי רק בתלמיד…

אפשרויות הלימוד של חכמת קבלה
ידיעות קודמות בנושא:
באיזה ספרים להתחיל את לימוד הקבלה?
ספרי קבלה - מה הסוד שלכם?
תקרא את כתבי בעל הסולם!
ידיעות נוספות במדור: לימוד חכמת הקבלה

שאלה: מהו הבסיס של הרצון לקבל? ממה עשוי הרצון לקבל?
תשובה: מהצל של האור העליון.

שאלתה של נורית איצקוביץ: האם השורשים והענפים בקבלה הם כמו השתקפות של עץ על פני המים? הכל בדיוק "הפוך" כמו המקור אך מ"חומר" אחר?
תשובה: נכון מאד, השוני הוא בחומר, ברצון לקבל או ברצון להשפיע.

שאלה: מה אתה חושב על הרמח"ל? אין שום איזכור עליו באתר…
תשובה: דיברתי עליו לא פעם, למדתי את כתביו יחד עם הרב"ש וגם לבד.

הרמח"ל - הרב משה חיים לוצאטו (1747-1707)

פוסטים קודמים בנושא:
בצלם אלוקים ברא אותו

שאלתו של גיל: בביוגרפיה של הרמח"ל מצויין שהיתה לו התגלות אלוקית בשנת תפ"ז ושנת חתונתו מצויינת כתצ"א. כלומר הוא נישא לאחר שחדר לעולם הרוחני. שאלתי היא, האם אדם חייב להיות נשוי בכדי לפרוץ את המחסום?

תשובה: לא חייב, אבל רצוי לאדם להיות נתון במסגרות של העולם הזה בכל דבר. טוב שאתה לוקח דוגמא מהרמח"ל, רק תיקח דוגמא מההשגות הרוחניות שלו ולא מתנאי החיים שלא תלויים בך. עשה מה שהמקובלים מייעצים. צריך לעבוד, ללמוד ולהתחתן. ההגר"א, הגאון מוילנא היה מקובל כבר בגיל 9…

שאלה: ביהדות אין את מוסד הנזירות, להיפך, גבר חייב להתחתן, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב, ולגדל ילדים. בשביל זה צריך רצון למין, שהוא בין הרצונות האגואיסטים הכי חזקים. זאת אומרת, כל עוד יש תאווה מינית אף אחד לא מציע להיאבק בה. האם כדאי במין, להשתדל לתת את עצמך לבן/בת הזוג, בלי לחשוב על עצמך?

תשובה: אם הכל נעשה באופן הדדי ובכוונה הנכונה, אז אין שום הגבלות על המעשים.

שאלתו של ניר: אני אדם חילוני שבתקופה האחרונה מתעניין עמוקות ברוחניות ולמדתי המון מאתרכם. בתוכניות הרבות שראיתי באתר אתה מדבר על מצוות ומדגיש שאין לבטלן, אבל קשה שלא לשים לב לרמזיך המעט עוקצניים לגבי "אותם" האנשים שלא מבינים את הצורך בכוונה אמיתית.

והנה, בספר החינוך כתוב: "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו … כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". [ספר החינוך, מצווה טז] וכך כותב גם הרמח"ל: "כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית. ובוודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית, אך אם ישתמש ממה שבידו יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך". אציין שאת תשובתך אוקיר רבות היות ורמיזותיך אלה נוטות לבלבל לא אחת.

תשובה: צריך לעשות כל מה שמביא לתכונת ההשפעה והאהבה, לבורא:

• לימוד הקבלה והשתתפות באהבת החברים, למרות שזה נגד האגו שלך.
• הפצה, למרות שאתה מתעצל והיא נראית כלא הכרחית.

כל הפעולות האלו הן פעולות שיביאו לתיקון הנשמה. כל שאר הפעולות, כמו שאנחנו רואים על מי שמקיים מצוות אחרות, לא מביאות לתיקון, אלא לאגו עוד יותר גדול, לגאווה ולקמצנות.

מסוף המאה ה-19 אנחנו כבר נמצאים בשלב של יציאה מגלות רוחנית, שלב שנקרא "הדור האחרון". לכן אנו חייבים לעסוק בכל הכוחות בהשגה של אותה התכונה שאיבדנו. ובגלל שאיבדנו אותה, נפלנו מרוחניות, מ"ואהבת לרעך כמוך".

אחרי כל זה - תחליט בעצמך. יכול להיות שאתה צריך לעבור עוד כמה שנים של בירורים…

הערה: מחבר "ספר החינוך" כתב את הספר לבנו שלא רצה להיות דתי פשוט. זה קרה בתקופת ההשכלה. האב חשב שבעצות המוסריות שלו, הוא יוכל לענות לבנו על השאלות שמושכות למדע ולחקר מטרת ומשמעות החיים.

לאחר כמה מאות שנים אנחנו רואים שזה לא עוזר. צריכים לתת לאדם אפשרות למצוא תשובה לשאלותיו, הרי אלו החיים שלו. במקרה של ספר החינוך, האב שמחייב את בנו להיות מוגבל כמוהו, "הורג" אותו. איני בעד שכולם יהרסו את המסגרת של אורח חייהם. אבל אני תמיד בעד לתת בזמן לכל דור ולכל אדם את הזכות החוקית היחידה שלו, שניתנה לו מהבורא, מהחיים, מלמעלה, להחליט באופן חופשי על הגורל של התפתחותו הרוחנית, לפתור את יחסיו עם הבורא (בשאר הדברים אנחנו "בובות").

ברמה האופקית בעולם שלנו אנחנו מתוכנתים לגמרי. החופש שלנו הוא רק בהתפתחות האנכית שלנו, כלפי מעלה. לכן, אם מחבר "ספר החינוך" היה נותן את חופש הגדילה לבנו, הוא היה שומר את מסגרת הקיום האופקית שלו! החרדים אינם מבינים שללא הכנסת חוכמת הקבלה להשכלתם הם מכריחים את ילדיהם לצאת ממסגרתם הדתית…

תוספת: אתה מצטט מילים מ"ספר החינוך" וכותב, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אלא שהכוונה במילים אלה היא למעשים שגורמים להשפעת האור המתקן עלינו. רק האור המתקן העליון יכול לתקן אותנו. לכן כל המעשים שבהם אנחנו יכולים להזמין את האור המתקן, הם הנקראים "מעשים". כל השאר אינם מעשים, כי לא באים בעקבותיהם שום שינויים באדם. את השינויים יכול להזמין רק האור העליון שיורד רק בעת לימוד חכמת הקבלה. הדבר היחידי שהוא מזמין בנו, הוא שינוי בכל הרצונות שלנו, במחשבות ובמעשים - שינוי מכוונה "למען עצמי" לכוונה "למען הזולת". עיינו ב"הקדמה לתע"ס", אות קנ"ה.

מתוך ידיעה שהתפרסמה לאחרונה ב- nfc:

לראשונה לאחר 2000 שנה ייחנך בית מלאכה להכנת בגדי כהונה לקראת בניין בית המקדש.

"בעזרת השם, עד חג סוכות הקרוב יהיו מוכנים 120 סטים. כל כהן שיזמין יקבל סט בגדי כהונה כשרים לעבודה בבית המקדש לכשייבנה", אמר מנהל מכון המקדש, יהודה גליק.

התייחסותי: כל דבר אפשר לבנות. השאלה היא מה הטעם בכך, אם בני האדם אינם נמצאים בדרגת הקדושה, בדרגת "בית המקדש" - תכונת האהבה והנתינה ההדדית. הרי חורבן פיזי של בית המקדש אירע בעקבות הנפילה מדרגת "ואהבת לרעך כמוך" לדרגת שנאת חינם. בהתחלה התרחשה התדרדרות מוסרית (רוחנית) ורק כעבור שבעים שנה נחרב בית המקדש באופן פיזי. מקובלים גדולים רבים התריעו באותם הזמנים על השלכותיה של הנפילה מהרוחניות.

לכן למבנה בית המקדש עצמו לא יהיה שום ערך רוחני, כמו שאין לירושלים כיום. הרי במקום שבו הייתה פעם הקדושה, כלומר תכונת אהבת הזולת והתקיימה השתוות הצורה לבורא, מתגלה כיום תכונה אחרת לגמרי: תכונה של שנאה הדדית, רדיפה אחרי שליטה וגאוותנות ריקנית. במקום שבו הייתה קדושה, אחרי שבירתה נמצאים כוחות הטומאה, קליפות! וכל שכן במקום של בית המקדש.

רק בתנאי של תיקון מוקדם של האדם עד לרמה הרוחנית של "בית המקדש השלישי" (מוחין דחיה), אפשר להבין מה מהותו של בית המקדש השלישי, מהם מרכיבי ושלבי הבניה שלו. ראו במאמרו של הרמח"ל "ספר משכני העליון".

שאלה: המון תודות לך על תשובותיך לשאלותי ולשאלות של כל האורחים בבלוג . הרבה דברים מובנים יותר , אבל משום מה מופיעות יותר ויותר שאלות , האם ספריהם של אבולעפיה, משה קורדוברו והרמח"ל קידמו את חכמת הקבלה ע"י הגילויים שלהם?

תשובה: הם היו מקובלים ענקיים, ואפשר רק לחלום להידמות אליהם! אך אם תקרא פירוש של בעל הסולם על גילוי חכמת הקבלה, אז יהיה לך מובן, שהיו אלה מקובלים גדולים, אבל הם לא קיבלו רשות לגלות את חכמת הקבלה. והיו מקובלים קטנים יותר מהם, שמאחר שנשמתם התפתחה מאור מקיף, ניתנה להם בכך האפשרות לגלות את חכמת הקבלה.

לפיכך אנו בוחרים את המקור הכי קרוב אלינו, מי שקיבל רשות לגלות את חכמת הקבלה -"בעל הסולם", ועליו אנחנו מתבססים. לאחר שלומדים את כתביו, אפשר להתחיל להבין נכון גם את המקובלים האחרים.

שאלתו של מרדכי: אם שיטת מוסר ושיטת קבלה הפוכות זו לזו, למה הרמח"ל, שכתב כל כך הרבה ספרי קבלה, כתב גם את "מסילת ישרים", שהוא אחד מספרי המוסר המפורסמים ביותר?

תשובה: רמח"ל היה אחד המקובלים הגדולים בכל הדורות וכתב רק על חוכמת הקבלה. לכן גירשו אותו והטילו עליו חרם. אם לא הגר"א, היו הורגים אותו! וכשהגר"א אמר שהרמח"ל גדול, כולם מיד החליפו את הזעם בחסד!

אין מילה על מוסר בספרי הרמח"ל - כתוב בהם אך ורק על חכמת הקבלה! אלא שלעיתים קרובות, כדי לכסות את עצמם, אומרים המקובלים שהם כותבים על מוסר. אפילו על ספר הזהר אומרים, שהוא מוסר בשפת הקבלה. גם הרב"ש כותב לעיתים קרובות במאמריו: "ועתה נסתכל על העניין מבחינת המוסר", ומיד לאחר מכן כותב על עבודה רוחנית נטו. ככה מקובלים הסתירו את עצמם משך מאות שנים בפני "אוהבי המוסר."

רבי שמעון בר יוחאי

"זהו הטעם שרבי שמעון בר יוחאי צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישנים בתרדמה, כי אינם פוקחים עיניהם כלל לראות באהבה שהקב"ה אוהב אותם, כאילו הם חס ושלום כפויי טובה אליו. ועוד, שאינם רואים ואינם יודעים דרך הקדושה כלל, ואת הדבקות בו ית'" (הרמח"ל, מאמר הויכוח, עמ' צ"ז).

הרמב"ם

"וכיצד היא האהבה הראויה: הוא שיאהוב את ה' אהבה גדולה יתרה רבה, עזה עד מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד–כאלו חולי האהבה, שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד, בין בשוכבו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה" (רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק י, הלכה ה).

רבי משולם פייביש

"נסתר נקרא דבר שאין אדם יכול להבינו לחבירו, כמו הטעם של המאכל אי אפשר לספר לאדם שלא טעם טעם זה מעולם, ואי אפשר לפרש לו בדיבור איך ומה, ונקרא זה דבר סתר. כך עניין אהבת הבורא ויראתו, אי אפשר לפרש לחבירו איך היא האהבה בלב, וזה נקרא נסתר" (רבי משולם פייביש, יושר דברי אמת, עמ' 14).

רבי אלימלך מליז'נסק

"תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה. ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך" (רבי אלימלך מליז'נסק, תפילה קודם תפילה).

בעל הסולם

"אבל צריך להכיר בנפשו, אשר הבורא רודף אחריו, ממש באותו השיעור שהוא רודף אחר הבורא. ואסור לו לשכוח חס ושלום את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים. ובזכרו שהבורא, מתגעגע ורודף להידבק בו בשיעור עצום כמידת עצמו, נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזיווג שלא פוסק, שהוא תכלית שלימות כוח הנפש, עד שזוכה לאהבה" (פרי חכם אגרות, דף י"ט, תרפ"ז).

"כללות כל הרע אינו רק אהבה עצמית הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום אלא רק להשפיע (מאמר "מהות הדת ומטרתה").

"בביאת האדם אל אהבת זולתו אז הוא נמצא ישר בבחינת הדביקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב של השפעה לבורא והשפעה לבריות" (מאמר "מהות הדת ומטרתה").

"מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקות בבורא" (מאמר הערבות).

"כל עבודתנו, לגלות אהבה בקרבנו, בכל יום ויום ממש" (פרי חכם אגרות, דף ל"ה).

הרב קוק

"אני מלא אהבה לאלוקים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה שאני אוהב, איננו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה?! ואני אוהב ואני אומר: אני אוהב את אלוקים" (הרב קוק, אורות הקודש).

הרב"ש

"מסתכל אני על הנקודה זעירה שנקראת אהבה לזולת, וחושב עליה: מה אני יכול לעשות כדי לענג את אחרים? וכשאני מסתכל על כולם ביחד, אז אני רואה ייסורים, מחלות, כאבים, סבל של כל אחד מהחברה וסבל גלובלי ומלחמות בין העמים. אבל חוץ מתפילה אין לי מה לתת להם. והמצב הזה נקרא 'מצטער בצער הציבור' " (דרגות הסולם).

סיכום שלי

קיימת אהבה לעצמי וקיימת אהבה לבורא. בין שתי אלה קיים משהו שעוזר להגיע לאהבה לבורא, וזוהי אהבה לזולת. לכן אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". והלל הזקן פסק שהתורה כולה מסתכמת בכלל "אל תעשה לחברך, מה ששנוא עליך", כיוון שרק בעזרת אהבה לזולת אפשר ללמוד להגיע לאהבה לבורא.

או אז, התורה כולה וכל החכמה שלה, ממלאת את לב האדם, כפי שנאמר: "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו" (מדרש רבה, פ' וזאת הברכה, מובא בהקדמה לתע"ס, אות כא).

באיזו יראה מדובר? ביראה שלא תוכל לתת תענוג לבורא. מי שזכה לאהבת ה', הפך להיות כמו הבורא - רוצה לתת תענוג, כיוון שדבק בתכונות הבורא, ואז הבורא מגלה לו את התורה ואת החכמה.

מגיעים לזה רק במקרה שמתבססים על דבר אחד, על אהבה לזולת, רק אז משיג האדם את הדרגה שבה מגלה לו הבורא את אהבתו והוא זוכה לחכמת התורה. כשזוכים לזה, זוכים גם לקבלת התורה מהבורא עצמו, ואז רואים את כל השלמות, הפשטות והנצחיות.

בהמשך לפוסט האמת שמאחורי סיפורי התורה, להלן כמה ציטטות נוספות שכדאי לשים לב טוב טוב לנאמר בהן.

לעתיד לבוא יגלה לנו משה רבנו הכול בפירוש, ולא כמ"ש התורה עכשיו בלבוש של סיפורים, שזה בשביל הערב רב, שלא ילמדו את הפנים. (הגר"א, יהל אור על זוהר ג/כ"ח, ד"ה "האדם ואשתו")

כלל הדברים, כי גם בפשטים לא נמצא ידינו ורגלינו בלתי סעד המקובלים, ואליהם נכרע אפים, ויפתח לנו בכל אלה העיניים. (ספר החינוך פ' תרומה)

כאשר יבין הסוד על בוריו, יהיה לו הכל אצלו על בוריו, הפשט והרמז ודרוש וסוד. אבל כל זמן שלא יבין הסוד, אפילו הפשט אינו ברור בידו. (הגר"א, על משלי, פרק ב', פסוק ט') המשך קריאה

ראו מה אומר על כך ספר הזוהר: "אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, אלא שכל דברי התורה, הם דברים עליונים, וסודות עליונים".

פעם היו נשמות זכות יותר, פחות שקועות בגשמיות מאיתנו. הן ראו במה שכתוב בתורה ובכל יתר כתבי הקודש את פנימיות הדברים, ולא את עטיפתם החיצונית. דרך כל אותם ציורים שבמקרא, במשנה ובתלמוד, ראו בעבר את העולם הרוחני. המשך קריאה וצפייה בוידאו